בעניין חמורו של אברהם אבינו, ולמה לא לקח עמו סוס לעקידה
מדוע לא לקח עמו סוס * האם רכב על החמור או הלך ברגליו * האם היו הסוסים מצויים בזמנם * חשש שמא יצחק יפול מהסוס וייעשה בעל מום * הטעם שאברהם לא עשה העקידה אלא לאחר שלשת ימים * מדוע לא שינו הזקנים לתלמי שאברהם רכב על 'נושא בני אדם' * רכיבה על סוס היא דרך גאווה * חמורו של אברהם היה בן האתון של בלעם * אברהם היה הראשון שתיקן את ענין אתונו של בלעם
נשאלה שאלה בבית המדרש, כיון שאברהם אבינו הזדרז כל כך למצוות העקידה, עד שמכאן למדו חז"ל (פסחים ד' א') שזריזין מקדימין למצוות, למה לא לקח עמו סוס לרכוב עליו, והרי כך היה מגיע מהר יותר, ומקיים את המצוה בזריזות יתירה, יותר מאשר עם החמור.ראשית העירו, שכלל לא נזכר במקרא שרכב על החמור, ובפשטות המקראות נראה שלקחו למשא (ולכן כשהשאיר את החמור אצל ישמעאל ואליעזר שם את העצים על יצחק) והוא הלך רגלי, וכן משמע קצת מלשון הרמב"ן ("ורצה שיעשה זה אחר מהלך שלשת ימים" מובא לקמן אות ג'). ובכלל משמע מלשון הפסוק "שבו לכם פה עם החמור" שהיה עמהם חמור אחד בלבד, ועכ"פ אם היו רוכבים על החמור היה להם לקחת כמה חמורים. הרי שלכאורה לא שימש החמור למשא, ואברהם בחר ללכת רגלי[3].
ומלבד זאת ביארו כמה ביאורים.
♦
א. הסוסים לא היו מצויים אז ולא שמשו אלא למלחמה
יש שתירצו, שבאותם הזמנים כלל לא שימש הסוס לרכיבה אלא במלחמה, ולא היה דרך לרכב על סוסים. אמנם, אין זה מיישב כדי הצורך, כי לגודל הענין היה לו בכל זאת לרכב על סוס אף שאין זו הדרך, כדי להגיע יותר מהר.ויש שאמרו, שכיון שהיו למלחמה לא היו מצויים אלא אצל מלכים, וכמו למשל בימינו טנקים ומטוסים וכדו'[4]. או כיון שסוס מיועד יותר לרכיבה והחמור למשא (כלשון הכתוב: "סוס ורוכבו" [שמות טו, א] - "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו" [שמות כג, ה]) והוא נצרך לקחת איתו את משא העצים לקח עמו חמור. ודוק.
♦
ב. היה ענין שלא למהר כל כך כדי שלא יאמרו שעשה כן מתוך בהילות וטירוף הדעת
והביאו מהגאון רבי יעקב דב בלוי שליט"א שביאר על פי דברי הרמב"ן (כב, ב) וז"ל: "וציוהו להעלותו במקום ההוא כי הוא ההר חמד אלוקים לשבתו, ורצה שתהיה זכות העקידה בקרבנות לעולם כאשר אמר אברהם "ה' יראה" ועוד כי למען צדקו הגדיל וטרחו ורצה שיעשה זה אחר מהלך שלושת ימים, כי אילו יעשה כן בפתע פתאום במקומו, היתה פעולתו במהירות ובבהלה, אבל כשיהיה אחר מהלך ימים כבר נעשה בישוב דעת ועצה. וכך אמרו בבראשית רבה (נה ו) רבי עקיבא אומר נסה אותו בוודאי שלא יהיו אומרין הממו וערבבו ולא היה יודע מה לעשות".ולפי"ז מובן שהיה ענין שלא ירכב על סוס שהוא שוטף ושועט, שכך היה מגיע במהירות יתירה.
♦
ג. שמא יפול יצחק מהסוס וייעשה בעל מום
עוד היה אפש"ל שהיה חשש שמא יפול יצחק מעל הסוס, וייעשה בעל מום משא"כ מעל גבי החמור אין חשש כל כך שיפול. וכיו"ב איתא בבראשית רבה (פרשה נו אות ה) שאברהם אבינו בנה את המזבח לבד [כדכתיב "ויבן שם אברהם את המזבח"], כי הצניע את יצחק כדי שהשטן לא יזרוק עליו אבן ויעשהו בעל מום.♦
ד. אברהם כן רכב על סוס ולא נזכר במפורש
והנה שאלה זו נשאלת גם לגבי משה רבינו שרכב על החמור ולא לקח עמו סוס (וכן לגבי משיח צדקנו מצינו שנאמר בו 'עני ורוכב על חמור' אמנם משם אין לשאול, כי לא מצינו שמגיע ממקום מסוים שצריך בשבילו למהר הליכתו), ויותר קשה, שהרי משה היה נצרך למהר בשביל לגאול את ישראל, ואיך לא מיהר הליכתו? ואכן מצינו, שבדבר זה שינו הזקנים לתלמי המלך, כמבואר במסכת מגילה (ט' ב'), וכתבו לו שמשה רבינו לקח את משפחתו "על נושא בני אדם”.ובספר גופי הלכות לר"ש אלגאזי שם הקשה וז"ל: "ולמה לא שינו בפרשת אברהם ויחבוש את חמורו, שלא יאמר אדם כאברהם שכתוב בו בכסף ובזהב, לא היה לו סוס, ושמא שאני התם דלא כתיב וירכב, ואפשר לקח החמור לטעון העצים, אבל הוא רכב על סוס ולא הוזכר" הרי שלדבריו אפשר שכן רכב אברהם על סוס בדרכו לעקידה אלא שלא הוזכר.
אמנם, לכאורה נראה שאין הדברים כפשטן, שלכאורה מלבד מה שבכתוב לא הוזכר אלא החמור, ואם היה לו סוס היה לו להשאיר גם את הסוס אצל נעריו, תמוה גם כן, כי מה מועילו מה שלקח סוס, אם החמור נסרך אחריו? אלא נראה לומר, שאין כוונת הר"ש אלגאזי שבאמת לקח עמו סוס, אלא שאם היה תלמי טוען איך לאברהם לא היה סוס, היו עונים לו שכן לקח עמו סוס אלא שלא הוזכר, אבל אצל משה רבינו לא יכלו לטעון לו כן, כי נזכר להדיא בכתוב שהרכיבם על החמור.
♦
תירוצים נוספים
דרך הזקנים לרכוב על חמור ולא על סוס
בספר טוב טעם עה"ת (לרבי אברהם דיין – נדפס בליוורנו שנת והעושר והכבוד) עמד בקושיית המהר"ש אלגאזי והאריך בכמה תירוצים, ואחד מהם: "ונראה דגבי אברהם אבינו שהיה זקן דרך העולם שהזקנים רוכבים על החמור שהוא נמוך וקל עליהם לרכוב עליו משא"כ הסוס שהוא גבוה ועוד כי גבי אברהם כתיב ויחבוש את חמורו ולא כתיב ויחבוש את החמור משמע שחמורו היה מיוחד לו זה זמן מרובה וכ"ע ידעי ליה ואין גרעון לאברהם אם רכב עליו היום כיון שבכל עת היו רואין שזה חמורו". עיי"ש עוד תירוצים על קושיית מהר"ש אלגאזי. והבאתי את הנוגע לענייננו.♦
רכיבה על סוס היא דרך גאווה
כתב רבינו החת"ס בתורת משה (סוף שופטים) "וכתבתי במק"א כי רכיבת הסוס מורה על המתגאה כמ"ש הרמב"ן על פסוק כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים וחמור מורה על כניעה ושפלות וע"כ אברהם אבינו ע"ה ומשה רבינו ע"ה ומשיח שיבב"א רכבו על חמור כניעה ושפלות והמלך צריך להתגאות כי אין כבודו מחול ומ"מ לבו יהי' נשבר בקרבו כדכתיב לבלתי רום לבבו ע"כ רוכב על פרידה מורכב מסוס גאוה ומחמור ענוה..." ועד"ז בספר תולדות יצחק לר"י קארו (בפרשת בלק) [ע"ש שבלעם רצה להטעות את העולם ולהראות שהוא עניו ע"כ לקח אתון]. ועיין ספר זאב יטרף (הוברמן) עה"ת כאן.♦
עוד בענין חמורו של אברהם אבינו – ומה שפעל אברהם אבינו כנגד בלעם
ובגוף הענין של חמורו של אברהם אבינו ראוי לציין שלא היה זה חמור פשוט כלל וכלל, וכמבואר בפרקי דרבי אליעזר (פרק לא): "וחבש את החמור, הוא החמור בן האתון שנבראת בין השמשות... הוא החמור שרכב עליו משה בבאו למצרים... הוא החמור שעתיד בן דוד לרכב עליו, שנאמר גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות", גם מכאן יש להבין שהיה ענין מיוחד בלקיחת חמור זה, ויש להוסיף לפי המבואר בדברי חז"ל שחבישת חמורו של אברהם אבינו הגינה על ישראל מפני חבישת חמורו של בלעם, וז"ל במכילתא בשלח (מסכת בשלח פ"א): "תבוא חובשה של אברהם שהלך לעשות רצון המקום ותעמוד על חובשה של בלעם שהלך לקלל את ישראל" ובתנחומא (בלק ח', ותנחומא ישן בלק יא): "אמר לו הקב"ה רשע כבר קידמך אברהם אביהם לעקידת יצחק בנו וישכם אברהם בבוקר"[5]. ומובן יותר הקשר בין הדברים, שהתיקון כנגד האתון היה נצרך לעשותו על ידי החמור שהוא בנה.♦ ♦ ♦