הטעם שהנכנס דרך שער אחד למקדש יצא דרך השער השני - הרב עמיחי כנרתי
כתב החסיד יעבץ באבות פרק א' משנה ד: "ולזו הסיבה ציוה השם יתברך ובבא עם הארץ וגו' לא ישוב דרך השער וגו', כי הקפיד השם יתברך שלא יראה השער שני פעמים, פן ישוה בעיניו לשער ביתו וקירות הבית לקירותיו. ולזה הזכיר הפסוק בראשו כי ביאתו לא היתה אלא מזמן לזמן. וכל זה מפני כי אהבת עם הארץ היתה מצד הדמיון לבד, ולזה תגדל מתחילה ותמעט לבסוף. אבל הנשיא שהשגתו שכלית לא יצטרך לזה, אבל כל שיוסיף להתמיד תגדל האהבה בליבו, ולכן יצא בדרך אשר בו".חידש רבינו טעם הציווי בפסוק. ונבוא לדון בדבריו.
"ובבוא עם הארץ לפני ה' במועדים, הבא דרך שער צפון להשתחוות יצא דרך שער נגב, והבא דרך שער נגב יצא דרך שער צפונה, לא ישוב דרך השער אשר בא בו כי נכחו יצא" (יחזקאל מו, ט).
ובמסכת מגילה כט, א למדו מזה: "אמר רבי חלבו אמר רב הונא, הנכנס לבית הכנסת להתפלל מותר לעשותו קפנדריא, שנאמר ובבוא עם הארץ לפני ה' במועדים הבא דרך שער צפון להשתחות יצא דרך שער נגב". ובהלכות גדולות (הל' ברכות פ"ט) גרס ש"מצוה לעשות קפנדריא", וכן גרסו הרבה ראשונים, וראה שם במגילה בהערת הגר"א.
ובטעם הדבר כתב רש"י על יחזקאל שם: "מצוה עליהם שיתראו בתוך העזרה יפה יפה", וכעין זה כתב הר"ן במגילה שם (ט, ב בדפי הרי"ף): "וטעמא דמילתא מפני שנראה כמחבבה". וע"ע בשו"ע סי' קנא סע' ה, מחצה"ש שם ס"ק ז ומ"ב ס"ק כא. אבל בדברי החסיד יעבץ כאן מבואר טעם שונה, שהוא כדי לא לעבור באותו פתח פעמיים, מפני סכנת ההרגל, וראה במה שהרחיב בזה הגר"ח שמואלביץ זצ"ל בשיחות מוסר, שנת תשל"א מאמר טז ושנת תשל"ג מאמר ו.
והנה, הגר"ח קנייבסקי זצ"ל כידוע בשנותיו האחרונות היה לו גשר קצר בין בית הכנסת לדרמן לביתו, וע"פ בקשתו עשו שני פתחים בין בית הכנסת לגשר, אחד שנכנס בו ואחד שיצא בו, מפני המעלה הזו של "לא ישוב דרך השער אשר בא בו" [ראה ספר "בית אמי" על הרבנית קנייבסקי ע"ה, כתבה בתה הרבנית צביון, ב"ב תשע"ז, עמ' 297]. והנהגה זו אפשר להבין ע"פ הטעם של החסיד יעבץ, שהרי הגר"ח לא היה עובר את כל בית הכנסת, אלא באותו צד בפתח אחר, ודוק.
♦