האם מותר לפתוח חנות מכולת חדשה ליד חנות קיימת
פתיחה
במתחם הכניסה ליישובי בנימין נפתח לפני מספר שנים סופרמרקט של חברה מסויימת. למכולות הקטנות שהיו ביישובים, לא היה סיכוי להתמודד עם מחירי הסופר ועם נדידת הלקוחות, ומספר מכולות נסגרו בעקבות כך.מקרים כאלה, בהם בעלי אמצעים פותחים חנויות גדולות ופוגעים בפרנסת החנויות הקטנות, מצויים מאוד. במאמר זה נבחן האם בעלי הסופר (חנויות בגדים, אמצעי חשמל וכו'), אכן נוהגים כהלכה בכך שהם פותחים את החנות, כאשר ידוע להם שהם יפגעו בחנויות הקטנות המצויות באזור.
הסוגיה המרכזית שבה נעסוק היא, 'היורד לשדה חברו' המופיעה במסכת בבא בתרא. אמנם מדברי הגמרא במסכת סנהדרין (כד ע"א) משמע, שמדובר רק בדבר לא ראוי[2], אבל כפי שנראה מדובר באיסור ממש[3].
♦
פרק א'
לא יפתח אדם חנות
הסוגיה המרכזית בדין יורד לאומנות חבירו מופיעה במשנה בבבא בתרא (כא ע"ב), בין סוגיות העוסקות במסחר, כמו דינו של אדם שהתרשל בתפקידו, האם מותר לפתוח תלמוד תורה בחצר כו'. בין שאר המימרות, מובאת המימרא של רב הונא[4]:אמר רב הונא: האי בר מבואה דאוקי ריחיא, ואתא בר מבואה חבריה וקמוקי גביה, דינא הוא דמעכב עילויה, דאמר ליה: קא פסקת ליה לחיותי. לימא מסייע ליה: מרחיקים מצודת הדג מן הדג כמלא ריצת הדג; וכמה? אמר רבה בר רב הונא: עד פרסה! שאני דגים, דיהבי סייארא.
רב הונא פוסק, שאסור לאדם לפתוח חנות לטחינת תבואה בסמוך לחברו, משום שבעקבות כך הוא פוסק את חיותו (פוגע לו בפרנסתו) של בעל המטחנה, שהיה שם לפניו.
הגמרא מנסה להביא סיוע לדברי רב הונא מברייתא, הפוסקת שדייג לא יכול לזרוק את הרשת שלו בסמיכות לדייג אחר, ועליו להרחיק מחברו פרסה. לכאורה מדובר בדיוק באותו מקרה, שמרחיקים אדם שפוגע בפרנסת חברו, אבל הגמרא דוחה את ההשוואה וכותבת "שאני דגים דיהבי סייארא", כלומר נאסר לזרוק רשת ליד אדם שדג דגים, משום שלדגים יש סייארא, מה שאין כן בריחיים.
המושג 'סייארא' מעומעם, דבר שגרר מחלוקת ראשונים בשאלה מה בדיוק נאסר בדגים, שהותר בריחיים. כאשר נברר מה בדיוק נאסר בדגים והותר בריחיים, נוכל להשליך לעניינו ולראות מה נאסר והותר בלקוחות.
♦
דג במצודה
א. שיטת רש"י: נפתח בשיטת רש"י (ד"ה שאני דגים), המבאר מה נאסר בדגים משום 'סיארא':נותנין עין בהביטם להיות נוהגים לרוץ למקום שראו שם מזונות, הילכך כיון שהכיר זה חורו ונתן מזונות בתוך מלא ריצתו בטוח הוא שילכדנו דהוי ליה כמאן דמטא לידיה ונמצא חבירו מזיקו, אבל הכא מי שבא אצלי יבא ומי שבא אצלך יבא.
מדברי רש"י עולה, שהבעיה בהטלת רשת דייגים ליד רשת אחרת, היא שהדגים ישנו את כיוונם ויפנו לרשת השנייה. בריחיים, לעומת זאת, הלקוחות יכולים להפעיל את שיקול דעתם, ולבחור באיזו חנות הם מעוניינים לקנות. במילים אחרות, דגים מונעים מאינסטינקטים בלבד, לכן ברגע שיזרקו לידם רשת נוספת עם אוכל, הם מיד יפנו אל הרשת שנזרקה, ויגרם בכך נזק לדייג הראשון. בני אדם, לעומת זאת, יכולים להפעיל שיקול דעת, ולכן אין בעיה לפתוח ריחיים ליד ריחיים, ושהטוב ביותר ינצח.
צריך לשים לב שרש"י אינו עוסק במקרה בו הדייג הראשון כבר תפס את הדגים והדייג השני מוציא אותם מרשתו, אלא עצם העובדה שהדגים התכוונו לפנות אל הרשת שלו, נחשב הדבר כאילו הם שייכים לו, וכך עולה גם מהיד רמ"ה (אות סד) ורבינו יונה (ד"ה שאני).
אם ננסה להכריע בשאלה שפתחנו בה: האם מותר לפתוח חנות ליד חנות, על פי שיטת רש"י, נראה שלא תהא כל בעיה לפתוח חנות ליד חנות נוספת, שהרי בני אדם יכולים לבחור מאיזו חנות ברצונם לקנות.
ב. שיטת התוספות: שיטה שניה מובאת בתוספות בשם רבינו תם (ד"ה מרחיקין). התוספות מקשרים דין זה לסוגיית עני מהפך בחררה בקידושין (נט ע"א), וכך מופיע גם בריטב"א (ד"ה דינא הוא), ובלשונו:
דינא הוא דמעכב עליה דאמר קא פסקת לחיותאי. פי' דמדמה ליה לעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה ממנו נקרא רשע...
על מנת להסביר את שיטתם, נעסוק בקצרה בסוגיית עני המהפך בחררה:
♦
עני המהפך בחררה
הגמרא בקידושין (נט ע"א) מספרת, שרב גידל ביקש לקנות קרקע כלשהי. עוד לפני שרב גידל הספיק לקנות את הקרקע, הקדים אותו רבי אבא, וקנה את הקרקע (מבלי לדעת שרב גידל מתכוון לקנות את אותה הקרקע). רב גידל התלונן בפני רב יצחק על מעשיו של רבי אבא, ורב יצחק אכן הכריע שרבי אבא התנהג שלא כראוי, והוא נקרא רשע. הגמרא קוראת לאיסור הזה 'עני המהפך בחררה', כלומר שכאשר יש אדם המתכוון לקנות דבר כלשהו, ובא אדם אחר ומקדים אותו בקניה, אזי הוא עובר על איסור.נחלקו רש"י ורבינו תם, בגדר עני המהפך בחררה:
א. רש"י (ד"ה עני) פירש, שאפילו במקרה בו החפץ הינו הפקר ומישהו התכוון לזכות בו, אם יבוא אחר ויקדים אותו, אדם זה נקרא רשע, משום שהוא חטף לעני את החררה.
ב. רבינו תם (תוספות ד"ה עני) חולק על שיטת רש"י, ולדעתו הדין של עני המהפך בחררה, קיים רק במקרה שאדם חוטף מחברו חפץ שהוא התכוון לקנות, אבל בחפץ של הפקר לא שייך דין זה.
♦
חזרה לסוגיה שלנו
אם כן ראינו לעיל, שלדעת רבינו תם, האיסור לפתוח חנות ליד חנות קיימת, הוא איסור של 'עני מהפך בחררה'. התוספות מקשים, מדוע לפי שיטת רבינו תם יש איסור לפרוש את רשת הדייגים? הרי מדובר בדגים שהם הפקר, וכפי שראינו בסוגיית מהפך בחררה, לדעת רבינו תם מותר לקחת חפץ של הפקר גם אם חברך מתכוון לקנות אותו!עוד לפני שנעיין בתשובת התוספות, עצם השאלה של התוספות מוכיחה שהם לא תפסו כרש"י, שהרי רש"י מנמק את סיבת האיסור לתפוס את הדגים "דהוי ליה כמאן דמטא לידיה ונמצא חבירו מזיקו", כלומר לדעת רש"י זה נחשב כאילו הדגים ממש ברשותו, ואילו לשיטת התוספות למרות שמדובר בדגים שהם הפקר, יש בכך איסור[5].
אם כן, לדעת התוספות עולה שיש איסור, למרות שמדובר בדגים של הפקר. מה האיסור? נאמרו שלוש אפשרויות, שתיים מהן בתוספות בבא בתרא, והשלישית בתוספות בקידושין:
אפשרות א'. למרות שמדובר בדגים של הפקר, מכיוון שיש לדייג השני הרבה מקומות אחרים לפרוש את רשתו, אסור לו להיכנס לתוך התחום של חבירו. ואין זה דומה לפתיחת ריחיים במבוי, משום ששם ככל הנראה, לא היו לטוחן השני עוד מקומות לפתוח את העסק שלו.
לפי הפירוש הזה, במידה ויש לבעל החנות השנייה מקום אחר לפתוח את חנותו, יש עליו איסור לפתוח חנות נוספת בסמוך לחנות קיימת. כמובן שמדובר שהוא יכול לפתוח חנות נוספת במרחק סביר. כמו כן נראה לומר, שבזמן הזה שהעירייה או הרשות המקומית נותנת אישור לפתוח חנויות, ויש איזורים שמיועדים למסחר, כל מקום נחשב כמקום אפשרי לפתוח בו חנות, על אף שיש כבר חנות קיימת בסמיכות מקום.
אפשרות ב'. חילוק נוסף שהציעו התוספות הוא, שהדייג שדג דגים, זאת הייתה פרנסתו היחידה, אז למרות שמדובר בדגי הפקר – אסור לדייג נוסף להיכנס לרשותו, ולקחת לו את פרנסתו. לעומת זאת לבעל הריחיים, היה עסק נוסף ממנו הוא התפרנס בכבוד, ולכן היה מותר לפתוח ריחיים נוספים באותו מקום[6].
לפי הפירוש הזה, במידה ויש לבעל החנות מקור נוסף להתפרנס ממנו, אין מניעה לפתוח חנות נוספת ליד החנות שלו. אך במידה ואין לו מקור פרנסהנוסף – אסור.
אפשרות ג'. התוספות בקידושין מביאים אפשרות נוספת. הדייג בעבר נהג לשים דג מת במים, וסביבו כל הדגים האחרים היו מתאספים. מכיוון שבזכות הדייג הראשון התאספו כל הדגים לאזור ואפשר לצוד אותם, אסור לדייג השני לקחת את הדגים. לעומת זאת במקרה של הריחיים, האנשים היו באותו מקום גם לפני שהוא פתח את החנות, ולכן יהיה מותר לפתוח חנות ריחיים נוספת, ליד החנות הישנה.
לפי הפירוש הזה, במידה ובזכות החנות הראשונה התחילו להגיע לאזור לקוחות, בפשטות יהיה אסור לפתוח לידו חנות נוספת. אך אם היו כבר אנשים במקום, אין איסור לפתוח חנות.
ג. שיטת הרמב"ן: שיטה שלישית מובאת ברמב"ן (ד"ה שאני) שמביא את דברי הערוך:
לפי שהם מביטים למרחוק וכשאוכלין כאן הם נותנין עינים לראות אם יש מזונות במקום אחר ופעמים שנצודו ברשת ומתוך שהם רואין מזונות במקום אחר הם הולכין שם וזה גזל גמור הואיל וכבר נצודו.
לפי הרמב"ן, על פי הערוך, ההבדל בין המקרה של הדגים, שנאסר, לבין המקרה של הריחיים, שהותר, הוא שהדגים כבר נתפסו ברשתו של הדייג הראשון, וכאשר הדייג השני זורק את רשתו, הוא חוטף לדייג הראשון את הדגים מתוך רשתו. לעומת זאת, כאשר אדם פותח חנות ריחיים, הלקוחות עדיין נמצאים ברחוב, ועוד לא נכנסו ממש לתוך החנות. שיטת הרמב"ן מובאת גם ברשב"א, בר"ן ובריטב"א.
לפי פירושם נראה, שלא יהיה כל איסור לפתוח חנות נוספת, משום שכל עוד הלקוחות לא בתוך החנות ממש, אין בכך איסור.
יש לדון בשיטה זו, האם אנשים שיש להם מנוי בחנות מסויימת, ובעקבות פתיחת החנות החדשה, הם ביטלו את המנוי בחנות הראשונה, ועברו לחנות החדשה, האם במקרה כזה זה נחשב כאילו לקחו מהראשון לקוחות מתוך החנות.
ד. שיטת הר"י מיגאש: שיטה רביעית מופיעה בר"י מיגאש (ד"ה מרחיקין). הר"י מיגאש כתב, שבמקרה של הדגים, בעקבות כך שהדייג השני זרק את הרשת שלו, נפסקה זרימת הדגים לרשתו של הדייג הראשון לגמרי, ולכן נאסר על הדייג השני לזרוק את הרשת שלו. לעומת זאת במקרה של הריחיים, לא נפסקה זרימת הלקוחות לחנותו של הראשון לגמרי, אלא רק היא הצטמצמה, ולכן יהיה מותר לפתוח חנות נוספת באותו רחוב. ובלשונו:
ודחינן שאני דגים דיהבו סייארא. כלומר משלחין שילוחין לראות אם יש שם מצודה אם לאו, וכשרואין מצודה הראשונה יודעין שיש שם מצודות הרבה ובורחין מאותו מקום כולו ואין נכנסין אליו כלל, נמצאת אותה מצודה מפסקת ליה לחיותיה לגמרי. אבל אלו לא הוו יהבי סייארא ולא הוו בורחין מאותו מקום שנמצא שכמו שלא נאחז באותה מצודה, אפשר שילכו בזו המצודה האחרת כמו ברחים שאפשר שיהיו מקצת אנשים טוחנין בזו ומקצת טוחנין בזו ולא מפסקת ליה לחיותיה כלל, יש לומר שאין מעכב עליו ואף על גב דהוה מפחית ליה לחיותיה מצי אמר ליה את מטי לך מאי דפסקו לך מן שמיא ואנא מטי לי מאי דפסקו לי מן שמיא.
לפי פירושו התשובה בעניינו ברורה. אם בעקבות כך שיפתחו חנות ליד חנות, החנות הראשונה תפשוט את הרגל, יהיה אסור לפתוח חנות נוספת. אמנם במידה וייגרם רק נזק כלכלי למוכר הראשון, אבל הוא עדיין יצליח 'לעמוד על הרגליים', יהיה מותר לפתוח חנות נוספת ליד.
♦
טבלת סיכום השיטות עד כה
♦פרק ב'
מחלוקת תנאים
כפי שראינו לעיל, רב הונא אוסר לפתוח חנות של ריחיים לצד חנות של ריחיים. הגמרא מנסה להביא לו סיוע, מכך שאסור לזרוק רשת דייגים, אך למסקנה דוחה את ההשוואה, שבדייגים יש סייארא (וראינו את מחלוקת הראשונים בשאלה, מה הכוונה סייארא).לאחר מכן, הגמרא מקשה על דברי רב הונא מברייתא, שמתירה במפורש לפתוח חנות בצד חנות, ומרחץ בצד מרחץ, שלא כשיטתו. בעקבות הקושיה, הגמרא מעמידה את דבריו במחלוקת תנאים.
לדעת תנא קמא, רק למוכר שגר באזור אחר, אסור לפתוח חנות בתוך מבוי שיש שם כבר חנות, אבל במידה ומדובר באדם שגר במבוי, מותר לו לפתוח חנות בכל מקרה. לדעת רבן שמעון בן גמליאל לעומת זאת, במידה ויש במבוי כבר חנות, גם לבן המבוי אסור לפתוח חנות נוספת, וכמותו סבר רב הונא:
תנאי היא; דתניא: כופין בני מבואות זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט ולא בורסקי, ולא מלמד תינוקות, ולא אחד מבני בעלי אומניות, ולשכנו אינו כופיהו; רשב"ג אומר: אף לשכנו כופיהו.
הגמרא מביאה מימרא נוספת המשפיעה על פסיקת ההלכה, בשם רב הונא בריה דרבי יהושע:
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: פשיטא לי, בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב, ואי שייך בכרגא דהכא - לא מצי מעכב, בר מבואה אבר מבואה דנפשיה - לא מצי מעכב. בעי רב הונא בריה דרב יהושע: בר מבואה אבר מבואה אחרינא, מאי? תיקו.
לפי רב הונא בריה דרב יהושע, בוודאי שאדם מאותו מבוי יכול לפתוח חנות במבוי שלו, גם אם יש שם כבר חנות, ואפילו אם הוא לא משלם מיסים לשליט העיר, וכדעת תנא קמא שראינו לעיל. אמנם הוא לוקח את דבריו של תנא קמא שלב נוסף, וסובר שמותר גם למוכר מעיר אחרת לפתוח חנות באותו מבוי, ובלבד שהוא ישלם מיסים לשליט העיר, משום שכאשר הוא משלם מיסים, הוא נחשב מאותה העיר[7].
רב הונא בריה דרב יהושע מסתפק, מה הדין במוכר ממבוי אחר שלא משלם מס למלך, האם הוא נחשב מאותה העיר אפילו שהוא לא משלם מס, ולכן יהיה מותר לו לפתוח חנות באותה מבוי. או שמכיוון שהוא לא משלם מס לשליט והוא גר במבוי אחר, אסור לו לפתוח חנות באותה מבוי, ולמסקנה הגמרא נשארת בתיקו (ע"פ ביאור הרשב"ם, ועיין בתוספות וברבינו יונה).
♦
פרק ג'
להלכה
להלכה פסק הרשב"א (ד"ה תנאי) כדעת רב הונא בריה דרב יהושע, שמותר לבן מבוי לפתוח חנות במבוי, גם אם יש שם כבר חנות, וכן הוא מביא בשם הגאונים[8]. וכך פסקו להלכה הרי"ף (יא, א), הרמב"ם (שכנים ו, ח), הרא"ש (ב, יב) והיד רמ"ה (אות סה), וכן פסק השולחן ערוך (קנו, ה):היה שם במבוי אחד מבני מבוי אומן ולא מיחו בו, או שהיתה שם מרחץ או חנות או רחים ובא חבירו ועשה מרחץ אחרת כנגדו, אינו יכול למונעו ולומר לו: אתה פוסק חיי; ואפילו היה מבני מבוי אחר, אינם יכולים למונעו, שהרי יש ביניהם אותה אומנות.... אבל גר ממדינה אחרת שבא לעשות חנות בצד חנותו של זה, או מרחץ בצד מרחצו של זה, יש להם למונעו. ואם היה נותן עמהם מנת המלך, אינם יכולים למנעו.
עולה שכל מחלוקת הראשונים שהבאנו לעיל, בהבדלים בין דייג שאסור לו לזרוק את רשתו, לבין טוחן חיטים, שמותר לו לפתוח חנות נוספת במבוי, הם רק לשיטת רב הונא, שלא נפסקה להלכה. לדעת רב הונא בריה דרב יהושע, אין כלל איסור לפתוח חנות ליד חנות, או לזרוק רשת ליד רשת.
מדוע הם פסקו כרב הונא בריה דרב יהושע? הרשב"א מבאר, שמכיוון שרב הונא בריה דרב יהושע הוא 'בתראה', הלכה כמותו. נימוק נוסף הביא הרשב"א, שכאשר רב הונא הציג את שיטתו, הוא לא ידע שהיא תלויה במחלוקת תנאים, ושהוא סובר שרבן שמעון בן גמליאל סובר כמותו, שהרי אם הוא היה יודע שהוא סובר כמותו, בוודאי שהוא היה אומר שהוא סובר כרשב"ג. אם בכל זאת הוא היה יודע מהמחלוקת, הוא היה פוסק כחכמים שהם רבים, ולא כרבן שמעון בן גמליאל.
כמו כן לעיל ראינו שרב הונא בריה דרב יהושע נשאר בתיקו על השאלה, האם מותר לבן מבוי אחר שלא משלם מיסים, לפתוח חנות במבוי שלא שלו. להלכה פסקו הראשונים שמותר, כי הגמרא נשארה בתיקו, ולכן אנו הולכים לחומרא לתובע (בעל החנות הראשונה) ולקולא לנתבע (בעל החנות השנייה).
שיטה חריגה בעניין, מופיעה בשיטה מקובצת בשם הראב"ד (ד"ה וכתב הראב"ד), שהוא אמנם פוסק כרב הונא בריה דרב יהושע, כמו שאר הראשונים, אבל בשאלה שרב הונא בריה דרב יהושע נשאר בתיקו, הוא פוסק לאסור, ולכן יהיה אסור לבן מבוי אחר שלא משלם מיסים, לפתוח חנות במבוי שיש שם כבר חנות.
♦
פסיקת הרמ"א
בפשטות על פי כל מה שראינו לעיל, אין בעיה לפתוח חנות במקום שיש בה חנות, אמנם פסיקת הרמ"א, הופכת דין זה, ללא כל כך פשוט.המרדכי (ב"ב סי' תקטז) הביא בשם האביאסף, שבמידה ויש מבוי שסתום משלוש רוחות, וראובן שיש לו חנות גר בקצה הסתום, של המבוי, אסור לשמעון לפתוח חנות בחלק הפתוח של המבוי, כי בכהאי גוונא כל אדם שיבוא לקנות אצל ראובן, חייב לעבור ליד שמעון קודם:
ומבוי הסתום מג' צדדין רק בצד אחד יכנסו לו ודר ראובן אצל סופו הסתום, ובא שמעון לדור כנגד הצד הפתוח שאין העובד כוכבים יכול לילך אם לא ילך תחלה לפני פתח שמעון נראה דיכול לעכב עליו כדרב הונא... אביאסף.
כלומר לפי דעת האביאסף, במידה ואדם יפתח חנות בתחילת המבוי, דבר שיגרום לכך שאנשים לא ייכנסו לחנות חברו שבתוך המבוי (כי הם יעצרו אצלו), יש בכך איסור, וחברו יכול לעכב עליו.
כפי שעולה מדברי המרדכי, האיסור הוא רק לשיטת רב הונא, אבל מכיוון שלא פסקו כמותו להלכה אלא כרב הונא בריה דרב יהושע, מותר לפתוח חנות בתחילת המבוי, גם אם זה ימנע לגמרי את פרנסתו של בעל החנות שבתוך המבוי, ואכן כך הבין ההגהות מיימוניות (מובא בבית יוסף קנו), וכך פסק להלכה השולחן ערוך שהבאנו לעיל.
אמנם הרמ"א בדרכי משה (שם, ס"ק ד), הבין אחרת:
ולעניות דעתי נראה דגם רב הונא בריה דרב יהושע מודה בהאי דינא דחנות דהיה שמעון יושב בפתח ולא היה שום אדם יכול לעבור לראובן אם לא הלך תחלה לפני פתח שמעון וכן כתב המרדכי בהדיא שם ומשמע דדוקא מכח זה פסק כן דזה מיקרי ירד לחיותו ולא כשמעמיד החנות בצדו ועיי"ש ודוק.
כלומר אומר הרמ"א, במקרה כזה גם רב הונא בריה דרב יהושע מודה לשיטת רב הונא, ואסור לפתוח חנות במקום שבו הלקוחות יהיו חייבים לעבור דרך החנות החדשה, על מנת להגיע לחנות הישנה. כמו הרמ"א פסקו להלכה מספר אחרונים, ובניהם החתם סופר (חו"מ ה, עט) ובמשאת בנימין (סי' כז).
גם הרב משה פיינשטיין זצ"ל (אגרות משה חו"מ א, לח) פסק כדעת הרמ"א. הוא דן במקרה, שבו רב היה מתפרנס מבית כנסת שהוא היה מנהיגו במשך שלוש שנים. לאחר שלוש שנים, בנה אדם נוסף בית כנסת נוסף ליד, ובעקבות כך, רבים 'מהלקוחות' של בית הכנסת הראשון עברו לשני, והצטמצמה פרנסת הרב הראשון. הוא פסק שפותח בית הכנסת השני עשה איסור, ויש לפצות את הרב שניזוק.
כמו כן, הוא מציין בדבריו, שלא צריך שהרב השני יגרום לרב השני לגמרי לפשוט את הרגל, בשביל שהוא ייחשב כיורד לאומנות חברו, אלא מספיק שהוא פוגע ברמת חייו, ובלשונו:
הנכון לעניות דעתי, שלא היה רשות לא להם ולא לשום אדם ליסד בית הכנסת אחר במקום הסמוך שעל ידי זה ודאי שהרבה מאלו שהיו הולכים אצלו כשלא היו מייסדים בית הכנסת האחר ילכו לביהכ"נ האחר שיסדו דיש בזה איסור מהפך בחררה ויורד לאומנות חברו כמבואר בחת"ס חלק חו"מ סימן ס"א דבדבר שאין מקום לשניהם איכא איסור יורד לאומנות חברו אף לבר מאתיה, אף לרב הונא בריה דרב יהושע.
אמנם יש אחרונים שחלקו על דינו של הרמ"א, וכתבו שאין בכך איסור, או שכתבו שהרמ"א דיבר במקרים מאוד מסויימים ולא שכיחים, וביניהם הבית אפרים (חו"מ סי' כ"ו – כ"ז) הדברי חיים (חו"מ ח"א סימן כ') וכן כתב בשו"ת חלקת יעקב (חו"מ סי' ט).
לפי כל העולה עד כה, נראה שמותר היה לפתוח סופרמרקט חדש בשער בנימין, ולקפח את פרנסתם של בעלי המכולות בבנימין. לדעת השולחן ערוך, בוודאי שאין בכך שום בעיה, שהרי אפילו באותו מבוי הוא מתיר לפתוח חנות. אמנם, נראה שגם לדעת הרמ"א אין בכך בעיה, שהרי יש הרבה גישות ליישובים ממקומות שונים, ולא חייבים לעבור דרך הכביש שבו נמצא הסופר, כך שלא על כך דיבר הרמ"א.
♦
מחיר מוזל
גם אם בכל זאת נאמר שיש בכך איסור לדעת הרמ"א, יש שיקול נוסף שבו צריך להתחשב. במקום שבו הסופר שנפתח זול משמעותית או שהסחורה של הסופר החדש טובה יותר, יש מקום טוב לומר, שאין איסור לפתוח חנות ליד חנות, כי אמנם בעל החנות הראשונה מפסיד, אבל כל שאר הלקוחות מרוויחים מכך, ואכן הר"י מיגאש (ב"ב כא ע"ב ד"ה בר מתא) פסק כך להלכה. אמנם הרמב"ן חולק, אבל הרמ"א פסק כדברי הר"י מיגאש, כי גם הרא"ש הסכים איתו, ובלשון הרמ"א:יש אומרים הא דבני העיר יכולין למחות בבני עיר אחרת, היינו דוקא בדליכא פסידא ללקוחות, שמוכרין כשאר בני העיר וגם סחורתם אינה טובה יותר משל בני העיר, אבל אם נותנין יותר בזול, או שהיא יותר טובה, שאז נהנין הלוקחין מהן, אין מוכרי הסחורות יכולים למחות (הרא"ש וטור בשם הר"י הלוי)... וכשמביאים סחורה אחרת שאין לבני העיר, אף על פי דלא מוזלי במקח ואינה יותר טובה, אינם יכולין למחות (ב"י מדברי הפוסקים).
עולה מכל הסוגיה, שבוודאי היה מותר ללא כל ספק, לפתוח סופר בכניסה ליישובי בנימין, למרות ההשלכות הכלכליות שיש על כך לבעלי המכולות ביישובים.
♦ ♦ ♦
רש"י
תוספות שיטה א'
תוספות שיטה ב'
תוספות שיטה ג'
רמב"ן
ר"י מיגאש
הותר לפתוח ריחיים במבוי, כי:
הלקוח יכול לבחור להיכן ללכת
אין לטוחן השני מקום אחר לפתוח את החנות שלו
לטוחן הראשון יש עוד מקצוע
הלקוחות היו באזור עוד לפני שהטוחן הראשון פתח את העסק
הלקוחות עוד לא נכנסו ממש לתוך החנות
על אף שזה פוגע בפרנסת הראשון, הוא עדיין יכול להסתדר
נאסר לזרוק רשת דגים, כי:
כל הדגים ילכו בהכרח לרשת החדשה
יש לדייג השני מקום אחר לזרוק את הרשת שלו
לדוג זה האומנות של הדייג הראשון
בזכות הדייג הראשון כל הדגים הגיעו לכאן
הדגים כבר נכנסו לתוך הרשת, וזה מוציא אותם
זה יגרום למוכר הראשון לפשוט את הרגל