ראש הכולל שע"י ישיבת יד אהרן ב"ב
אז ישיר משה ובני ישראל
גמ' סוטה ל' ב': "ת"ר בו ביום דרש ר"ע בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה וכיצד אמרו שירה כגדול המקרא את ההלל והן עונין אחריו ראשי פרקים משה אמר אשירה לה' והן אומרים אשירה לה' משה אמר כי גאה גאה והן אומרים אשירה לה'. ר"א בנו של ר"י הגלילי אומר כקטן המקרא את ההלל והן עונין אחריו כל מה שהוא אומר משה אמר אשירה לה' והן אומרים אשירה לה' משה אמר כי גאה גאה והן אומרים כי גאה גאה. רבי נחמיה אומר כסופר הפורס על שמע בביהכ"נ שהוא פותח תחילה והן עונין אחריו. במאי פליגי" וכו', עיי"ש. וצ"ב שורש פלוגתתם.המהר"ל (בספר הגבורות פרק מ"ז ובחידושי אגדות על אתר) ביאר כי השירה הזאת מורה על מדרגת מעלתם כי עניין השירה אשר נמצא מן העילה משתוקק אל עילתו אשר הוא בא ונמצא ממנו וכו', ובהא פליגי כאן התנאים בגודל מעלת ישראל שלדעת ר"ע לא שרתה שכינה על כל ישראל כמשה וע"כ הם לא ענו אחריו אלא ראשי פרקים, ולדעת ר"א ב"ר יוסי הגלילי שרתה עליהם שכינה אך לא כמשה וע"כ אף שלא כיוונו מעצמם כמשה את דברי השירה אבל ענו אחריו על כל מה שאמר כי ממנו עלו אף הם למדרגת השירה, אך לדעת רבי נחמיה אף ישראל בעצמם עלו למדרגת השירה ורק שמשה פתח תחילה עיי"ש היטב.
הרי שביאר שנחלקו התנאים בדרגת ישראל בעת אמירת השירה - האם זכו להשראת השכינה לומר שירה בעצמם, או שלא זכו אלא לומר אחר משה ראשי פרקים או את השירה עצמה, אחרי ששמעו אותה ממשה. וע"ע לשון הירו' כאן - רבי נחמיה אומר בשעה שעלו אבותינו מן הים וכו' ביקשו לומר שירה ושרת עליהן רוח הקודש ואפי' קטן שבישראל היה אומר שירה כמשה הדא היא דכתיב "ויזכר ימי עולם משה עמו איה המעלם מים את רועה צאנו" את רועה הצאן אין כתיב כאן אלא את רועה צאנו מלמד שנעשו כולם רועים עיי"ש. הרי מבואר כדברי המהר"ל, דדעת רבי נחמיה היא שכל ישראל עלו לדרגת משה ושרתה עליהן שכינה והם אמרו שירה כמשה.
אמנם, יעוין שם בתוס' (ד"ה רבי נחמיה אומר), שהביאו את לשון התוספתא כאן (פ"ו): "רבי נחמיה אומר כבני אדם שקורין את שמע שנא' ויאמרו לאמר מלמד שהיה משה פותח תחילה וישראל עונין אחריו וגומרין משה אמר אז ישיר משה וישראל אומרים אשירה לה' משה אמר עזי וזמרת י-ה וישראל אומרים זה א-לי ואנוהו משה אמר ה' איש מלחמה וישראל אומרים ה' שמו" ע"כ. ויעויין שם במהרש"א בח"א בשם התנחומא (וכ"ה במכילתא במסכתא דשירה), דהתם היא דעת רביעית בשם ר"א בר' תדאי ולא דעת רבי נחמיה, וכן דקדק המהרש"א מסוגיין, עיי"ש.
ולפי זה, הרי מבואר דבין לרבי נחמיה ובין לר"א בן תדאי שרתה שכינה על כל ישראל והם אמרו שירה כמשה, אלא שמ"מ נחלקו האם הם אמרו את כל השירה ממש יחד עם משה, כבני אדם האומרים את שמע, או דילמא דלא אמרו כולם כאחד את השירה, אלא שמשה היה מתחיל השירה וישראל מסיימים. וצ"ב במקור דברי ר"א בן תדאי. וכן צ"ב במאי נחלק עם רבי נחמיה, דהא ליכא למימר דפליגי עד כמה שרתה שכינה על ישראל, כמש"כ המהר"ל, דהא נמצא דלתרוויהו שרתה עליהם השכינה ואמרו שירה כמשה, וא"כ צ"ב במאי פליגי.
והנה, בעיקר דעת ר"א בן תדאי נראה דהיא כדעת ר"ע דפרשת השירה היתה נאמרת כגומרי הלל, אלא דדעתו היא שלא ענו ישראל רק ראשי פרקים, כדעת ר"ע - כגדול המקרא את ההלל שעונים אחריו ראשי פרקים, אלא דסיימו כל פסוק ופסוק, וכאמור בסוכה ל"ח ב' נמי לגבי הלל הוא אומר ברוך הבא והן אומרים בשם ה' עיי"ש, והרי דהלל גופא נאמר באופן שחצי פסוק אומר החזן וחצי פסוק העם, וה"נ סבר ר"א בן תדאי שבאופן זה נא' השירה ע"י משה וכל ישראל.
והנה במה שאמרו שם בסוכה, דהוא אומר ברוך הבא והן אומרים בשם ה', ואמרו שם מכאן לשומע כעונה, יעוי' בספר קהילות יעקב ברכות שהביא שיש שהוכיחו מכאן דאיכא דין שומע כעונה אף בחצי דבר, עיי"ש שהאריך בנידון זה והביא שם את דברי האחרונים בזה, וכן את דברי החזו"א, שהוכיח מהרי"ף בפ' שלושה שאכלו לגבי ברה"מ דאין מועיל בהכי. ובקה"י שם יישב דאין מכאן ראיה, דהתם אף החזן מסיים את סוף הפסוק, אלא שאין צריכים לצאת ממנו אלא מקצת הפסוק, והוא שם הוכיח ובאר דבהכי מהני לכו"ע, עיי"ש.
אמנם יש להקשות על דבריו, דעי' שם בסוגיית הירושלמי בסוכה, דאמרו שם בסגנון אחר: "דאיכא מרבנן דאמרי ברוך הבא ואחרים משיבים להם בשם ה', והיינו דלא מיירי בחזן אלא דהקהל עצמו נחלק וחציו אומרים חצי פסוק וחציו האחר החצי השני. וא"כ משמע דאכן חוצים את הפסוק ואין אחד שאומר את כולו [ובלשון ר"א בן תדאי והתוספ' בדעת רבי נחמיה לגבי השירה "מלמד שהיה משה פותח בדבר תחילה וישראל עונין אחריו וגומרין עמו" יש לעיין איך משמע - האם משה וכל ישראל אמרו הכל או לא, ועי' בחסדי דוד ובמנחת ביכורים על התוספ'], וא"כ מוכח לכאורה דאכן מהני לדין שומע כעונה אפי' חצי דבר, וצ"ע.
ונראה ליישב דמ"מ אין ראיה, דשאני הלל מברכה וכדו', דאף דמוכח מהגמ' דבעי לדין שומע כעונה אף בהלל, אבל מ"מ דין ההלל הוא אדרבא להאמר ע"י כולם כאחד, ואם משיבים זה לזה הרי נמצא הלולו של הבורא יוצא מבין כולם ביחד. ואדרבא, זה כל ענינו של ההלל- להיאמר בדוקא, כך שנעשה הלול מכל הציבור כאחד ואין כל אחד ואחד אומר את כל ההלל לבדו. וע"כ אי אפשר להביא ראיה מכאן לכל מקום שיהני לדין שומע כעונה בחצי ברכה וכדו', שדוקא כאן, דצורת ההלל היא בכך לכתחילה לענות אלו אל אלו, דינו הוא אף בחצי פסוק בדוקא, וכמו שאומר הקרא "במקהלות עם ברכו ה'", שמכולם יעלה הלולו של הבורא.
ומעתה נראה דבהכי פליגי רבי נחמיה ור"א בן תדאי לגבי שירת הים שאמרו משה וכל ישראל. ר"א סבר דמצוות השירה היא להאמר בדוקא ע"י כולם ביחד במקהלות, וע"כ אף שעל כולם שרתה השכינה לא אמרו את השירה כל אחד בעצמו אלא חלק כחלק. לעומת זאת, רבי נחמיה, על אף שגם הוא סבר דהשירה כאן היתה שירת של כל ישראל, אשר ענינה הוא באמירת כל ישראל ביחד ולא כל אחד לבדו, מ"מ הוא סבר דדין היה שכל אחד ואחד יאמר את השירה בעצמו ולא יהיה כאן דין של שומע כעונה כלל. ולכן הוא השווה כאן את הדין לק"ש, שאמרו בירו' ברכות (פ"ג ה"ג) דלא מהני בהם דין שומע כעונה, דנא' בו "ושננתם" עד שיהיה כל אחד שונה בפיו, ואף שגם לגבי ק"ש איכא מעלת ציבור ואף היחיד חייב להצטרף לציבור בשעה שאומרים ק"ש, אך מ"מ דין הוא שכל אחד צריך לאומרו ולא נא' בו דין שומע כעונה, וכן סבר רבי נחמיה הכא לגבי שירת הים.
אמנם, בטעם הדבר לרבי נחמיה יש לעיין, דעי' מהרש"א שכ' שמשום פירסומי מילתא לא היו רוצים לצאת כלל בשמיעה, על אף שודאי היו יכולים לצאת ממשה. אמנם למה שנתבאר יש לעי', דהרי אדרבא עדיפא טפי לאמר ביחד, כדנא' במקהלות עם ברכו ה', וא"כ למה לא היו רוצים לענות למשה ולסיים דבריו, כבמקרא ההלל, וצ"ב.
ומאבי מורי שליט"א שמעתי בזה טעם - שבשירת הים היו שני חלקים, חלק השירה וחלק של קבלת עול מלכות שמים שאמרו כולם "ה' ימלוך לעולם ועד" והמליכו את הקב"ה עליהם. וא"כ, הוי ממש כק"ש, שהיא קבלת עומ"ש, ומשום הכי סבר רבי נחמיה דהיו צריכים כולם לקרוא בעצמם את השירה, דליכא הכא דין שומע כעונה וכק"ש.
ויש לבאר ע"ד זה מה שתקנו את הנוסח בברכת גואל ישראל "יחד כולם הודו והמליכו ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד", דהיינו שכיון שהיה כאן עניין של קבלת עומ"ש והם המליכו את ה' עליהם, ע"כ "יחד כולם", דייקא, הודו ואמרו בעצמם "ה' ימלוך לעולם ועד", ולא הסתמכו על שומע כעונה, כבהלל, וכמש"נ.
♦ ♦ ♦