הערות על מאמרו של הרב פנחס בן אהרון "בעניין חמורו של אברהם אבינו, ולמה לא לקח עמו סוס לעקידה" (עמוד רפ"ו)

תגובות להערות הג"ר דוד אריה שלזינגר שליט"א על מאמרי:
ראשית אקדים שנידון בדברים אלו הוא בבחינת 'אין משיבין על הדרוש' ופנים רבות לדברי אגדה, כל אחד לפי חלקו בתורה. ועם כל זאת אביא חלק מדבריו ואדון בהם בקצרה.
כתב: "ולכאורה לא קשה כלל דמי יאמר שהיה רגיל לרכב על סוס, וכמו שישאלו למה לא לקח פרדה, וגם אין יכולים לשאול שהיה לו לשכור מבעל עגלה וכדומה, שהרי היה הולך לעשות מעשה תמוה".
השאלה הייתה - אף שאינו רגיל ברכיבה על סוס, מ"מ היה ראוי לו להשיג מפני הזריזין, ואין לטעון שלא יתנו לו מפני שהולך לעשות מעשה תמוה, כי לא היה מגלה את מטרת נסיעתו. ופשוט.
כתב: "ועוד דאילו היה יודע מתחילה איפוא המקום היה רץ לשם, אבל הרי לא ידע כלום ולכן לקח חמור לרכוב לאט...".
אינו מובן, שהשאלה היתה מחמת שדין זריזין נלמד מכאן, ואם כן היה לו להזדרז גם בהליכתו – ואף שאינו יודע לאן, מ"מ מצוותו הייתה ללכת עד שהקב"ה יראה לו את המקום. אבל להאט לכתחילה את הליכתו למה?
כתב: "עוד תירצו שסוס שימש לצרכי מלחמה... אולם יש להעיר מפסוק הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור". יפה העיר, ואמנם לפי רבים מהמפרשים מדובר שם על מפלת אויבי ישראל, ואם כן אף זה היה במלחמה. ודוק.
כתב: "ומה ששינו רק אצל משה רבינו ולא כתבו חמור, י"ל דהם יודעים רק ממשה רבינו שמסר לנו התורה ולא צריכים שכל אבותינו יהיה להם סוסים".
איני מבין את טענת כת"ר, כל עניינם של הזקנים בתרגומם לדאוג שלא יטען תלמי שהתורה איננה אמת, ומה משנה מאיפה יטען את זה, וגם שינו דברים רבים שאינם נוגעים למנהיגי ישראל דוקא.
ומה שכתב: "ויש לשאול למה לא לקח גמל כמו שבא עבדו אליעזר לרבקה, אלא צריכם לומר דלכן לקח חמור כדי שלא יבינו שהוא הולך למקום רחוק ולא יחשדו בכלום".
השאלה יפה. וכן ראיתי מביאים מספר פה קדוש למוהרי"ץ מולוז'ין וז"ל: "...אבל באמת כאשר כתוב בתורה קשה על משה שהיה לו לזרז יותר לכן אמר המדרש שהוא החמור שרכב עליו אברהם פי', הוא טעם החמור שרכב עליו אברהם אשר בודאי היה זריז שנאמר וישכם אברהם וכו' ומה ראה לרכוב על החמור אלא כך אמר אם אקח סוס או גמל ואלך במהרה ואשחט את יצחק יאמרו האומות מחמת אשר בא עליו דברי הנבואה פתאום נבהל ושחטו ואם לא היה כל כך בבהלה והתישב בדבר בודאי שלא היה עושה זה בשביל זה רכב על החמור ונשתהה בדרך והיה לו פנאי להתישב ובכל זאת עשה ובא בזה קדוש שם שמים יותר והיה שכרו כפולה בזה והטעם עצמו היה אצל משה שהרי ברח מאת פני פרעה וברח לו על נפשו במדין ואמרו רז"ל עי' ילקוט רמז קס"ח שהיה מלך בכוש עכשיו בא לו הקב"ה לאמור לך שוב מצרים, ואם רץ במהירות היו אומרים אשר נבעת מקול הנבואה לא ידע מה ולמה רץ שאם היה לו פנאי ליישב היכי תימצי לומר שיבא לכאן לעיר אשר ממנה ברח על נפשו ומזה יושג אשר גם בני ישראל לא יאמינו לו שיחשיבוהו לשטות, לכן רכב על החמור באופן שהיה לו פנאי הרבה בדרך להתישב ובכל זה הלך כדי לעשות רצון קונו ונטל שכר הליכה וזהו אומרו הוא החמור שרכב עליו אברהם..." ע"ש והדברים נפלאים. וכעין זה הבאתי במאמר על פי הרמב"ן בשם הג"ר יעקב דב בלוי.
ומה שתירץ שהיה ענין שלא יחשדו ולא ידעו - לא הבנתי ממה יש לחשוש, וכי מפחד הוא מהשלטונות? וכי כל פעם שהולך האדם למסע עוקבים אחריו? וצ"ע.
ושמחתי מאוד שת"ח כמותו שם עיניו בדברי, ויישר כחו על העיון ועל הערותיו המחכימות.
עוד הוספות למאמר:
מה שהבאתי במאמר שלא היו הסוסים מצויים והיו רק למלכים או למלחמה. יש לציין, שבדורון ששיגר יעקב לעשיו לא היו כלל סוסים. הרי שלא היה מצוי.
עוד יש לציין, מבראשית מא, מד: "ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגל בכל ארץ מצרים" ותרגם אונקלוס: "ובר ממימרך לא ירים גבר ית ידיה למיחד זין וית רגליה למרכב על סוסיא בכל ארעא דמצרים" הרי אפילו במצרים, שהסוסים היו מצויים שם, היה נצרך קבלת רשות מהמלכות עבור זה. ודוק (וקצת משמע שיש חילוק בין רכיבה על הסוס לבין שימוש בסוס, שקבלת הרשות היא על רכיבה דוקא, אבל עצם ההשתמשות בסוס לא נצרכה לקבלת רשות. ועיין).
♦