הערה על מאמרו של הרב יהושע בן-מאיר "דין יין קפוא" (גיליון כב, עמוד קפ"ז)

לכבוד הרב יהושע בן-מאיר
בגל' האוצר חו' כב האריך כת"ר למעניתו כיד ה' הטובה עליו בנוגע לגדר יין קרוש. וכבר שקו"ט בכ"מ בענין זה. ונלאיתי להעתיק כל המובא בית השם. והעיקר בנוגע לעניננו, שכת"ר האריך בדבר והביא ראיה מכ"מ להוכיח שיצא מתורת משקה ודינו כאוכל.
ולדידי, העיקר חסר מן הספר, דלו יהיבנא שיהא כדבריו שדינו כמאכל, ואכן כן מוכח בכ"מ (ראה גם סדר ברה"נ פ"ח ה"ח. ועוד) - מהיכא תיתי שברכת בפה"ג צ"ל על משקה דייקא. וכמ"ש בשו"ת בית יהודה עייאש (סי' סא): "דאין הדבר תלוי בצלול ועב וכו' אם נקרש ונתבשל ונתעבה לא תשתנה ברכתו וכו' ואע"ג דגבי דבר שטבולו במשקה וכו' דמשקה קרוש הוי אוכל וכו' מ"מ לענין גוף הברכה אין שינוי בין צלול ובין עב".
ויש להוסיף, דהא קייל"ן שאם בירך בפה"ג על ענבים יצא, אע"פ שאינן משקה. אלא שכ"ז בדיעבד. ואנן קיימינן הכא לכתחילה.
וכ"כ בשו"ת קנין תורה (ח"ב סי' קח) [אלא שלענין ברכה אחרונה דינו כאוכל לגבי שיעור שתייתו, שהוא בכזית].
ויל"ע בשמרי יין, שמברך עליהם בפה"ג - כמבואר בשו"ע או"ח רד ס"ה, אבל במג"א (שם סקט"ו) כתב: "ואפשר בראוי לשתי'". ובשו"ע אדה"ז (שם ס"י) במוסגר הוסיף דקאי בהיוצא מהן. ומשמע דמספקא לי' הא מילתא גופא - אם מברך על השמרים עצמם. אבל גם אם נאמר שאינו מברך בפה"ג על השמרים - היינו משום דאוזיקי מזיק לי', כבמג"א שם. וראה משנ"ב שם (סקכ"ז) ובשעה"צ.
ובמג"א סי' קסח (סק"ל) הביא ממהרי"ל שמברך בפה"ג על יין הבלוע בפת כששרה פתו ביין, אף שדינו כאוכל (כיון שבא להכשיר האוכל - ראה מג"א סר"י סק"א. וכדבריו בפת השרוי ביין - כ"ה כבר במאירי יומא עח, ב). ואף לחולקים הוא רק משום דנעשה טפל - ראה הגהות לבו"ש שם. אבל בהמשך דברי המג"א הביא ממהרש"ל שצריך לשתותו דרך שתי'. ומ"מ נראה, שעיקר כוונתו לומר, שאל"כ הוא טפל, ופתח דבריו יאיר, שהפת פוטרת.
הן אמנם, מודינא, שאכן מצאנו לכמה אחרונים שנסתפקו בדבר. ובודאי יש מקום בראש לכלכל את הסברא שברכתו שהנ"ב, או בפה"ע. אמנם, עיקר כוונתנו להעיר במה שיגע ומצא כדי מדתו לעשות סימוכין לסברא שברכתו שהכל, במה שהוכיח מדברי הראשונים כמלאכים שדינו כאוכל. ולדברינו אין בזה ראי' גמורה.
ויתכן שגם להפמ"ג פתיחה להל' ברכות שנסתפק - בארטיק שאני, שההנאה היא מחמת שנתקרר, ואין כוונה לאוכלו קרוש דוקא, ואדרבה - רוצה למצוץ, וכדרשת רז"ל (ב"מ פז, ב. ועיי"ש בתוד"ה שבעך) ואכלת ולא מוצץ. ובקני סוכר קייל"ן שהמוצץ אותם מברך שהנ"ב כשאר מי פירות. ותלוי בהשקו"ט במציצת יין מענבים מה מברך - ראה הגהות רעק"א סי' רי בשם הפר"ח. שם סר"ב ס"ח. ובכה"ח שם (סקס"ג) הביא לחלק בין מוצץ ע"י לעיסה למוצץ שתופס הפרי בידו ומוצצו שלכו"ע חשוב משקה (ולהעיר מהשקו"ט במציצת זיתים וענבים ושאר פירות בשבת). ויש לחלק, שגם למ"ד שבמוצץ מברך שהכל, הכא עדיף - נוסף להחילוק הנ"ל בין מציצה ע"י לעיסה למציצה שאי"ב לעיסה - כיון שדרכו לאוכלו כשנימוח בפה.
הרב יוסף ישעי' ברוין
מד"א וחבר הבד"צ דק"ק שכונת קראון הייטס
♦ ♦ ♦