רב שכונת בתי ברוידא ירושלם
עם הערות וביאורים מאת הרב יוסף פליסקין
מכתב - בעניין עשיית פעולות בעת אמירת קדיש
שאלה
בס"ד, י"ב בתשרי התשע"גלכבוד הגאון הגדול רבי אליעזר משה פישר שליט"א, בעמח"ס אליעזר משה
השלום והברכה
אשמח אם יואיל כת"ר שליט"א לענות לשאלתי:
במ"ב (סי' כ"ה סקנ"ו) נתבאר שאסור לקפל הטלית ולחלוץ התפילין בשעת אמירת הקדיש, דבודאי לא גרע משאר ברכות דרבנן שאסור לעשות אפילו תשמיש קל בשעה שהוא מברך.
ובמ"ב (סי' ס"ו סקי"ז) כתב, שהמשך הקדיש שאחר דאמירן בעלמא אינו אלא מנהג. והסתפקתי אם בחציו השני של הקדיש מותר לקפל הטלית והתפילין וכו', ואולי רק תשמיש קל מותר.
בברכת פתקא טבא
יוסף פליסקין
♦
תשובה
א. לא כתוב שאסור, רק לא יפה[2].ב. יש לחלק בין אמירה לשמיעה כי בשמיעה לא מפריע כל כך, ובשעת אמירת איש"ר יש מקום להחמיר והראיה מברכות דרבנן אינה ראיה כי שם איירינן באמירה ולא בשמיעה[3].
ג. המסקנא, בשעת אמירה אין לעשות שום דבר גם בסוף הקדיש שהוא מנהג[4], ובשעת שמיעה נתברר שמותר וכן עמא דבר, והכי נהוג.
♦
הוספות וביאורים
במשנ"ב (סימן כ"ה סקנ"ו): ואנשים שנוהגין לקפל הטלית ותפילין ולהניחן בתיקן בעת אמירת קדיש, לא יפה הן עושין, דמאוד יש לכוון בעניית אמן יהא שמיה רבא כמבואר לקמן בסימן נ"ו בטור ובשו"ע, ואמן יהש"ר הוא עוד במדרגה גבוה יותר מקדושה כמבואר שם במג"א סק"א, ובודאי לא גרע משאר ברכות דרבנן דאסור לעשות אפילו תשמיש קל בשעה שהוא מברך, כמבואר לקמן בסימן קצ"א במג"א סק"ב. ע"כ.והגאון רבי יהודה בויאר שליט"א כתב לי, שהמשנ"ב לא כתב אלא דבעניית אמן יהא שמיה רבא צריך לכוון, ולא כתב לגבי שאר הקדיש, ולכן צ"ע לו מדוע לא כתב המשנ"ב גם לגבי אמן של דאמירן בעלמא, שג"כ צריך לכוון בו, עכ"ד. אמנם לכאו' יש ליישב, דלשון המשנ"ב "בשעת אמירת הקדיש" היינו בכל זמן הקדיש, ורק הדגיש את מעלתה של איהש"ר, כיון שאם מקפל בזמן הקדיש, הרי מקפל גם בזמן איהש"ר.
וכן שמעתי מהגאון רבי צבי ובר שליט"א, דמשמעות דברי המשנ"ב היא שכונתו גם לזמן שמיעת הקדיש, והראיה שהביא מברכות דרבנן הוא ששם חזינן שבזמנים שצריך לכוון אין לעשות פעולות אחרות, והרי גם השומעים צריכים לכוון לקדיש. ורק בשעת הדחק אפשר להקל לעשות פעולות מתתקבל ואילך[5], עכ"ד.
וכעין זה שמעתי מהגאון רבי משה מרדכי קארפ שליט"א, שפשטות דברי המשנ"ב הם גם על שומע הקדיש, ואף מי שיכול לכוון לשמיעת הקדיש בזמן שמקפל הטלית ותפילין, מ"מ לא ניתן הדבר לשיעורים. אבל מתתקבל ואילך אפשר להקל בזה לכתחילה, עכ"ד.
והגאון רבי שמואל אליעזר שטרן שליט"א כתב לי, דמסתימת לשון המשנ"ב נראה שיש להחמיר בכל הקדיש, ומסתבר דמחמת חומר דאיהש"ר יש להחמיר בכל הקדיש, עכ"ד.
והגאון רבי שריאל רוזנברג שליט"א כתב לי, שכונת המשנ"ב שבשעה שעונים איהש"ר אין לקפל הטלית ותפילין, ואינו מדבר מהשומע לפני או אחרי איהש"ר, ואומר הקדיש בודאי אין לו לקפל הטו"ת אף בחצי השני של הקדיש, דאינו כבוד המקום ואינו כבוד הציבור, עכ"ד.
ושמעתי מפיו עוד, דאף שלשון המשנ"ב "בעת אמירת הקדיש", הכונה שאין לעשות פעולות בזמן אמירת תחילת הקדיש עד איהש"ר, כדי שישמע ויכוון על מה עונה איהש"ר. אבל בזמן שמיעת שאר הקדיש שאחר איהש"ר, אין איסור לעשות פעולות, עכ"ד.
אמנם, הנה המשנ"ב כתב, דבודאי לא גרע מברכות דרבנן שאסור לעשות אפילו תשמיש קל בשעה שמברך, כמבואר במג"א סימן קצ"א סק"ב. ע"כ. והנה שם כתב השו"ע (סעיף ג'): אסור לעשות מלאכה בעודו מברך. וכתב המשנ"ב (סק"ה): מפני שנראה כמברך בדרך ארעי ומקרה. ובשו"ע הרב (סימן קפ"ג סעיף י"ד) הוסיף: אע''פ שאינו מונעו מלכוון. ומבואר דאין טעם האיסור משום ביטול הכונה, אלא משום כבוד הברכה. וכיון שהמשנ"ב דימה לענין זה קדיש לברכות, הרי לכאו' ה"ה לענין קדיש, דאין הדבר תלוי בביטול הכונה, אלא בכבוד הקדיש. ולפי"ז לכאו' אין מקום לחלק בין קודם איהש"ר לאחריו.
ושמעתי מהגאון רבי דוד אריה מורגנשטרן שליט"א [רב שכונת רמת שלמה ירושלם ובעל פתחי דעת] ששמע מהגרי"ש אלישיב זצ"ל, שאחר שגמר לשמוע הקדישים שמחוייב בהם, יכול לקפל הטלית ותפילין בזמן שמיעת הקדישים שאינו מחוייב בהם, עכ"ד[6].
אמנם צ"ע, דלפי הנתבאר בדברי המשנ"ב שטעם האיסור לעשות פעולות בזמן הקדיש אינו משום ביטול הכונה אלא משום כבוד הקדיש, הרי לכאו' אין מקום לחלק בין הקדישים שמחוייב בהם לקדישים שאינו מחוייב בהם, דהגם שאינו מחוייב בשמיעה מ"מ אחר ששומע לכאו' אין לו לזלזל בקדיש.
והגאון בעל פתחי דעת שליט"א ביאר, שאין כונת המשנ"ב לשומעי הקדיש, אלא לאומר הקדיש, ולשומעים הוא דווקא רק בזמן אמירת איהש"ר[7]. אמנם צ"ע דלכאו' אין זה מתיישב בלשון המשנ"ב [וכנתבאר בהערה א'].
ויתכן שהגריש"א נחלק בזה על דברי המשנ"ב, ודעתו היא דאין על השומעים איסור לעשות פעולות מצד כבוד הקדיש [כיון שאינם אומרים בעצמם], אלא רק מצד ביטול הכונה. ולפי"ז יצא נפק"מ במי שיכול לכוון לקדיש אף בזמן שמקפל הטו"ת, שיהיה מותר לקפל גם בזמן שמיעת הקדישים שמחוייב בהם[8]. וצ"ע.
ובכף החיים (סימן ה' סק"ג) כתב: ואסור לעשות שום מלאכה אפילו תשמיש קל בשעה שהוא מברך... וה"ה דצריך להיזהר בזה בשעת עניית הקדיש שהוא שבחו של מלך מלכי המלכים הקב"ה כמבואר בשער הכוונות, ולא כקצת בני אדם שמקפלין הטלית או התפילין בשעת עניית הקדיש. ע"כ. ונראה שנקט שהקפידא היא דוקא בשעת "עניית" הקדיש ולא בשעת "שמיעת" הקדיש.
♦ ♦ ♦