מח"ס אוהל יעקב
רב ומו"צ בבית הוראה יד הרמ"ה
ירושלים
גיל חינוך להרגיל בנטילת ידים בבוקר - ונגיעה באוכל לפני נטילה
שאלה
לכבוד ידידי הגאון הנפלא רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א מח"ס גם אני אודך, ושא"ס.לאחרונה שלחת לי מתנה מידידך, הגאון רבי בניהו דיין שליט"א, ספרו שו"ת דברי בניהו חלק כ"ח, ושם בסימן א' דן בשאלה מאיזה גיל צריכים להקפיד לקטנים לנטילת ידים בבוקר? ואם קטן פחות מגיל הנ"ל נגע במאכל לפני שנטל ידיו האם צריכים לרחוץ את המאכל כשאפשר. ובאתי כאן לכתוב כמה מחשבות שהיה בנידון זה למעשה.
♦
תשובה
והנה לענין גיל לנטילת ידים לא נתפרש בשו"ע מאיזה גיל יש לחוש לרוח רעה של שינה בלילה באנשים. ולכן יש לעיין אם בפשטות הדברים יש להקפיד ליטול ידים אפילו לתינוק בן יומו, וה"ה אם נגע אוכל בלי נטילה שיש ליטול את האוכל, כמ"ש במשנה ברורה לגבי גדול. או שמא רוח רעה כזה שייכת לכל כללי חינוך שנוגע לקטנים, שעד שמגיעים לגיל חינוך אין מה לחשוש בדיעבד, אפילו אם יש ענין ליטול את ידיהם, וכן אין חשש אם יגעו באוכל עד גיל חינוך או גיל שלש שכבר מרגילים את הקטן למקצת דברים.וראיתי בספרי הפוסקים שהביאו את דברי השו"ע הרב מהדו"ב (סימן ד' סעיף ב') שכתב דלנגיעת הנכרים אין לחוש, כי רוח טומאה זו אינה מתאוה לשרות אלא בכלי של קודש, במקום קדושה שנסתלקה משם, שהם גופות ישראל כשהם ישנים, ונשמתם הקדושה מסתלקת מגופם, ואזי רוח הטומאה שורה על גופם, וכשהנשמה חוזרת לגוף מסתלקת רוח הטומאה מכל הגוף, ונשארת על הידים בלבד, ומטעם זה נהגו להקל בנגיעת קטנים שלא הגיעו לחינוך, לפי שגמר ועיקר כניסת נפש הקדושה באדם הוא בגיל י"ב שנה לזכר וי"ב שנה לנקיבה וכו', ותחילת כניסת נפש זו הקדושה היא בחינוך לתורה ולמצוות שחייבו חכמים לחנך, עכ"ל.
וראיתי בספר דעת נוטה להגר"ח קניבסקי שליט"א חלק א' (עמוד קמ"א) שפסק שיש לחנך לנטילת ידים לילד שהגיע לחינוך, דהיינו כשמגיע לכלל זה נתחייב בזה מדין חינוך אבל למעשה בנטילת ידים שחרית גם קודם לכן יש ליטול את ידיו, מהטעם שכתב במשנה ברורה (ס"ק י'). והגיל שבאמת יש לחוש לזה כתב שם שהוא משנוגעים במאכל ובפיהם. ובאמת יש לדון בדבריו, דלגבי הקטן שאינו מחוייב בנטילה הרוח רעה שעל ידיו לא תזיק. ובאמת הגר"ח קניבסקי שליט"א אמר שאין הסכנה בזה מצד שביטל את חיובו אלא שכך היא מציאות של רוח רעה זו שמקבלים באמצע השינה, שסכנה היא לנקבים, וממילא אין נפק"מ בין קטן לגדול, והוסיף שהחזון איש היה אומר להקדים ליטול עוד לפני שהגיעו לכלל נגיעה.
ועי' עוד בספר חסד לאלפים (סימן ד' אות י"ג) שכתב ומה טוב ומה נעים לרחוץ ידי הקטנים המוטלים בעריסה כדי שיגדלו בטהרה גדולי הקודש. וראה עוד בבן איש חי (פרשת תולדות שנה א' אות י') שכתב שיש להחמיר ליטול את ידי הקטנים אפילו שהם יונקי שדים מפני שלעמים פושטים ידם ונוגעים במאכלים, ויטמאום שתשרה סט"א על המאכל ההוא, וגם מנהג זה סגולה טובה לקטנים, כדי שיגדלו בטהרה. וכן בספר חנוך לנער להגר"י בלוי זצ"ל (פרק ה' סעיף ו') כתב שיש ליזהר שגם הקטנים יטלו ידיהם שחרית, וראה עוד בספר בירור הלכה (סימן ד' עמוד כו) ובספר אורח כהלכה חלק א' (עמוד כ').
הרי שלכתחילה יש ענין ליטול ידים של קטן מגיל קטן מאוד מצד כמה ענינים, אבל לגבי אחד שקשה לו לעשות כן לקטנים מאיזה סיבה שהוא יש לו לסמוך בודאי על הפוסקים שאומרים עד גיל שלש או לפחות עד גיל חינוך, וכמ"ש בספרי השו"ת והפוסקים ומקצת מהם מובאים בספר פסקי תשובות (סימן ד' אות ח'). ועי' עוד בספר הליכות שלמה הל' תפילה (פרק כ' אות כ"ה).
ולענין מעשה, לגבי נגיעת קטנים באוכל יש להוסיף את דברי הפמ"ג (סימן ד' משב"ז ס"ק ז') שיש להחמיר גם בקטן שלא הגיע לחינוך שלא יגע, ובספר דעת תורה הביא דבקטן יש להחמיר יותר, כיון שעיקר כניסת נפש דקדושה בו היא רק כשנעשה בר מצוה אם כן כשהוא קטן הכח הטומאה מתגבר טפי. ומ"מ אפילו למי שמחמיר בזה בדיעבד, ראיתי בספר אורח כהלכה להגרש"ק גרוס שליט"א (עמוד כ') שהביא דאם קטן נגע במאכלים שבישלו או אפו לכבוד שבת גם אלו שמחמירים נראה שניתן להקל בזה, דשומר מצוה לא ידע דבר רע, עי' שם מקורות לזה.
אח"כ ראיתי בספר שלמי תודה פסקי הגר"נ קרליץ שליט"א (אות רס"ב) שדן שם אודות תינוק שישן ונגע בכלי עם אוכל, והביא שם מספר מעשה רב (אות כ"ה) שהחמירו שם על מה שישן ונגע בכלי עם אוכל שצריך לזרוק האוכל. ואמר הגר"נ קרליץ שליט"א דעיקר דברי התוס' מעשה רב הם מחודשים דכפשוטו כל הדין דרוח רעה הוא רק בנוגע באוכל עצמו ולא בנוגע בכלי שיש בתוכו אוכל. אמנם, אפשר לפרש את המעשה רב דהגר"א לא חשש לנגיעה שנגע בכלי אלא המעשה היה שהגר"ז הניח ידו על הכלי, ונאסר כדין אוכלין שהיו מתחת המטה וזה יש חשש גם בתוך כלי. ומ"מ אמר הגר"נ דאף אם נפרש כפשוטו דהגר"א חשש לנגיעה בכלי, מ"מ בתינוק לא שמענו להחמיר בזה, ומעשים בכל יום שנותנים לתינוק בקבוק עם דייסא והוא נרדם עמו ומחזיקו בידו ולא חוששין. וראה עוד בכף החיים (סימן ד' ס"ק כ"ב).
וכששאלתי את מרן הגר"א נבנצל שליט"א כתב לי שאינו יודע איזה גיל חייבים לחנך אותם לזה, אבל יש להיזהר בנגיעת אוכל מאז שיכולים לנגוע בו, כמ"ש הגר"ח קניבסקי שליט"א.
וכתב לי הגר"י שוב שליט"א ששמע מהגאון רבי שריה דבליצקי זצוק"ל ומהגאון רבי עזריאל אויערבאך שליט"א, דעד גיל שלש אם נגע במאכל אין צריך לרחוץ את המאכל.
ונציין עוד ממה שהבאתם לנו מספר שו"ת דברי בניהו חלק כ"ח (סימן א') שכתב שם כמ"ש לעיל וזו המסקנא שלו, אם ילד קטן נגע בלחמניה לפני שנטל ידיו בשחרית מעיקר הדין יש להתיר לו לאכול את המאכל ולסמוך על הפוסקים שסוברים שבדיעבד אין המאכל נאסר אם נגע בו מי שלא נטל ידיו וכל שכן בילד קטן שיש אומרים שאם נגע באוכלים לא נאסרים בכלל. ומ"מ המחמיר ליטול מהם שיעור של קליפה שהוא כעובי ציפורן וליתן לו לאכול תע"ב.
וכן ראיתי בשיעורי הלכה להגר"ש פעלדער שליט"א, דומ"ץ לייקווד הל' טיפול בילדים (עמוד ב') שהביא את דברי המ"ב בשם הפמ"ג שיש להזהר שהקטנים יטלו ידיהם בשחרית כי נוגעים במאכל, והוסיף דכנראה דמה שמלפנים היה מנהג העולם להקל בזה הוא משום דלא היה להם מים מוכנים בבית והיו צריכים לשאוב מים מבאר שבחוץ והיה כרוך בטרחא יתירה, אבל לדידן שיש לנו כיור בבית ואין בזה טרחא ודאי ראוי לנו ליטול ידי הקטנים. וכיון שהדבר תלוי בנגיעתם במאכלים כמ"ש במ"ב ועוד, יש לומר דתלוי באותו גיל שהקטנים מסתובבים בבית ויבואו ליגע במאכלים. ובספר הליכות ישראל (טאפלין, סימן א') כתב ששמע מהגרי"ז גוסטמאן זצ"ל שכבר נהגו כל העולם ליטול ידיהם מזמן שמתחילים ללכת ברגליהם.
ולענין אם יש לחוש לתת מאכל לקטן כשניעור באמצע הלילה אף בלי ליטול ידי הקטן, כתב בספר דעת נוטה חלק א' (שאלה תא-תג) שמרן הגר"ח קניבסקי שליט"א פסק דאם נותן גדול בקבוק באמצע הלילה אין צריך ליטול ידיו אם אינו נוגע במשקה או בנקבי תינוק, כי דוקא אם נוגע במאכל עצמו יש קפידא. ונראה שכך מבואר מדברי המ"ב ריש סימן א' שדוקא מי שמגיע לקום בבוקר צריך ליטול ידיו ג' פעמים, ואילו מי שקם באמצע הלילה לא צריך לעשות אלא נקיון של כל מידי דמנקי וכדומה. וראה עוד בספר תשובות אביגדר הלוי (סימן ד' אות כד-כה).
העולה לדינא: יש נוהגים ליטול נטילת ידים שחרית לקטנים מגיל קטן מאוד, ויש שסומכים על עיקר ההלכה שלא חייבים ליטול ידיהם בכל הזהירות עד גיל חינוך או קצת פחות מזה שהוא בין גיל שלש עד שבע. ובמקרה שמישהו מגיל הנ"ל נגע באוכל לכאורה לא צריכים אפילו לשטוף את האוכל ובפרט אם הוא אוכל לח וכדומה שלא יכולים לשטוף, ואפילו לפי המחמירים בזה אם נגע באוכל של שבת קודש או שאר מצוה יש מקילים בהם.
♦ ♦ ♦