ממלכת כהנים - איסור השתמשות בכהנים
השימוש בכהן * כופים על קדושת הכהנים * לימוד גמור או אסמכתא * בזמן שאין הכהנים עובדים במקדש * הקדמתו בקריאת התורה * למי הכהן רשאי לחלוק כבוד * חילוק בין מחילת כיבוד לשימוש * שימוש בכהן ברצון נפשו * לשמש אדם גדול * להשתמש בכהן בשכר * כהן שאינו מיוחס * כהן עם הארץ * כהן שאינו עושה מעשה עמך * מחילת הכהן על קדושתו * לת"ח מותר להשתמש בכהן * מחילה כשאינו נהנה מהמחילה * תשמיש של בזיון * השתמשות כהן בכהן * השתמשות בכהן קטן
השימוש בכהן: התורה צוותה על קדושת הכהנים; קדושה זו מתבטאת באיסורי חיתון ובאיסור טומאת מת שהכהנים מחוייבים לנהוג בהם בעל כרחם. כמו כן, קדושה זו מתבטאת גם בהנהגות כיבוד שהישראלים מחוייבים לנהוג בהם כלפי הכהנים כדי לקדשם, ונחלקו הראשונים אם חובת כיבוד הכהנים היא מן התורה או מדרבנן, והאם נתנה למחילה. חידוש מצאנו בירושלמי שהמשתמש בכהנים מעל, ונחלקו הפוסקים באלו אופנים רשאים הכהנים למחול על כבודם בזה.כופים על קדושת הכהנים: אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי קָדֹשׁ הוּא לֵאלקָיו. וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם אֱלקֶיךָ הוּא מַקְרִיב קָדֹשׁ יִהְיֶה לָּךְ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם (ויקרא כ"א ז'-ח'). בירושלמי (יבמות ב' ד') למדו שאיסורי החיתון המיוחדים לכהנים נובעים מחמת תוספת קדושתם "איסור קדושה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט... וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם אֱלקֶיךָ הוּא מַקְרִיב". תוספת קדושה זו אינה נתונה לשרירות לבו של הכהן, אלא כופין את הכהן שלא לשאת אשה הפסולה לו כדאיתא בספרא (אמור א' א'): "מנין אם אינו רוצה דפנו [מייסרים אותו ביסורים (ט"ז קכ"ח ל"ט)] ת"ל וְקִדַּשְׁתּוֹ - בעל כורחו".
לימוד גמור או אסמכתא: עוד איתא בגמרא (גיטין נ"ט ועוד): תנא דבי רבי ישמעאל וְקִדַּשְׁתּוֹ לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון, ובמו"ק (כ"ח:) הוסיפו גם שכהן יושב בראש. נחלקו הראשונים בשאלה האם החובה לכבדו היא לימוד גמור (משמעות סה"מ לרמב"ם עשה ל"ב, סמ"ג עשין קע"א, ריב"ש צ"ד, סמ"ק נ"ו, חינוך רס"ט, וכן מצדד המג"א ר"א ד' [כפשטות גיטין נ"ט: "דאורייתא היא" לגבי תנא דבי רבי ישמעאל] הובא במ"ב ר"א י"ג) או שהחובה לכבדו היא אסמכתא בעלמא [תוס' חולין פ"ז. ד"ה וחייבו ועוד ראשונים, וכן נקט בשו"ת בנימין זאב סימן רנ"ג, וכ"כ ביפה מראה (ברכות פרק ח' ב') שנראה שההיקש של כהן לכלי קדש הוא רק אסמכתא שאל"כ היה לגמרא לסמוך על הפסוק קָדֹשׁ יִהְיֶה לָּךְ שמשמע יותר מהפסוק הראשון, ועוד שמצאנו שמשה עומד ומשמש לאהרן ולזקני ישראל וליתרו].
בזמן שאין הכהנים עובדים במקדש: מאחר והתורה נתנה ל"וְקִדַּשְׁתּוֹ" טעם "כִּי אֶת לֶחֶם אֱלקֶיךָ הוּא מַקְרִיב", מובן שכוונת התורה היא שיש לישראל לקדש את הכהן מפני שהוא עובד במקדש, וממילא יש מקום לדון האם בזמן שאינה נוהגת עבודה במקדש - עדיין יש חיוב לקדש את הכהנים, כפי שמצאנו בסנהדרין (פ"ג: לגבי עבודה בכהן מחוסר בגדים) "בזמן שבגדיהם עליהם - כהונתם עליהם, אין בגדיהם עליהם - אין כהונתם עליהם והוו להו זרים". ואכן מצאנו בהגהות מרדכי (גיטין תס"א) "מעשה בכהן שיצק מים על ידי ר"ת והקשה לו תלמיד הא שנינו בירושלמי המשתמש בכהונה מעל, והשיב לו אין בהם קדושה בזמן הזה דקיי"ל בגדיהם עליהם - קדושה עליהם ואי לא לא, והקשה א"כ כל מיני קדושה לא ליעבד להו [כלומר שיהיה מותר בגרושה (מהר"ם שיק)] ושתיק ר"ת [ראה להלן ד"ה לשמש אדם גדול, את פירוש שתיקתו]", וכ"כ גם בשו"ת בנימין זאב (רנ"ג) שאף אם הפסוק וְקִדַּשְׁתּוֹ הוא כפשוטו על כיבוד הכהן - י"ל שהחיוב להקדישם בעל כרחם הוא דוקא בזמן שהיו כהנים בעבודתם שהיו מקריבים לחם קדש וראוי שיהיו מכובדים על כרחם, ולפ"ז האידנא אין אנו מצווים להקדישם על כרחם, ויכול כהן בזמן הזה למחול על כבודו ואין נוהג שום קדושה לענין קדימת כבוד, ומה שנוהגים בהם כבוד האידנא הוא מפני דרכי שלום.
הקדמתו בקריאת התורה: עוד דבר שתקנו כחלק מקדושת הכהנים הוא שהם יקראו ראשונים בקריאת התורה בשבתות ויו"ט דשכיחי רבים, ובכלל התקנה גם שהכהנים לא יוכלו לחלוק כבוד לאחרים מפני דרכי שלום [דלא ליתו שְאָרא לאנצויי ולמימר אנא נמי קרינא ברישא] - כדתנן בגיטין (נ"ט.) "אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון" ושם בגמרא (נ"ט:) "מנה"מ... רבי חייא בר אבא אמר מהכא וְקִדַּשְׁתּוֹ לכל דבר שבקדושה תנא דבי רבי ישמעאל וְקִדַּשְׁתּוֹ לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון, א"ל אביי לרב יוסף 'מפני דרכי שלום' - דאורייתא היא? א"ל דאורייתא ומפני דרכי שלום [ותורה אמרה כן מפני דרכי שלום], כל התורה כולה נמי מפני דרכי שלום היא דכתיב דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם? אלא אמר אביי לכדמר דתניא... הבוצע הוא פושט ידו תחלה ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו הרשות בידו ואמר מר עלה לא שנו אלא בסעודה אבל בבהכ"נ לא דאתו לאינצויי" [כלומר - כל התורה מפני דרכי שלום אך זאת אינה מניעה שהכהן יכבד אחרים, אך בקריאת התורה יש תקנה מיוחדת שכהן יקרא ראשון כדי למנוע מריבה]. בזמננו, שרבים מצויים בביהכ"נ - מקדימים את הכהן גם בשני ובחמישי (תוס' גיטין נ"ט: בשם ר"ח, מ"ב קל"ה ט').
למי הכהן רשאי לחלוק כבוד: בגמרא גיטין הנ"ל איתא "אם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו הרשות בידו ואמר מר עלה לא שנו אלא בסעודה אבל בבהכ"נ לא דאתו לאינצויי" - כלומר שהבוצע [שהוא בעל הבית או שכבדו אותו לבצוע (מ"ב קס"ז ל"ז)] רשאי לכבד אחר בפשיטת ידו לקערה ראשון, והסביר המהר"ם (ק"ז) שהסיבה שהכהן רשאי לוותר על כיבודו היא מפני שהכהונה היא לו ולזרעו עד עולם, כפי שכתוב וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם, וכן כתוב כְּהֻנַּתְכֶם - וממילא רשאי הוא לוותר עליה, כמו שרב יכול למחול על כבודו כי התורה היא שלו [ואינו דומה למלך, שהמלוכה אינה שלו ולכן אין כבודו מחול כפי שכתוב כִּי לַה' הַמְּלוּכָה]. יש לדון בשאלה האם גם כהן רשאי לכבד אחרים בכיבוד המגיע לו, ואם רשאי הוא לכבד אחרים מסתבר שרשאי לכבדם גם לפתוח ראשון ולברך ראשון.
א. בסה"מ לרמב"ם (עשה ל"ב) כתב "והמצוה הל"ב היא שצונו לכבד זרע אהרן ולנשאם ולרוממם ונשים מדרגתם מדרגה קודמת וראשונה ואפילו ימאנו אותו לא נשמע מהם - וזה כלו הַגְדָלָה לקל יתעלה אחר שהוא לקחם ובחרם לעבודתו ולהקריב קרבנותיו, והוא אמרו יתעלה ויתברך שמו וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם אֱלקֶיךָ הוּא מַקְרִיב קָדֹשׁ יִהְיֶה לָּךְ ובא הפירוש וְקִדַּשְׁתּוֹ לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון, ולשון ספרא גם כן וְקִדַּשְׁתּוֹ על כרחו ר"ל כי זה צווי נצטוינו בו ואינו בבחירת הכהן, וכן אמרו קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלקֵיהֶם על כרחם" - ופשטות דבריו מורה שאין רשות לכבד את מי שאינו כהן [גם בהל' כלי המקדש ד' לא הוסיף שהכהנים מכבדים את הגדול מהם, אלא שבפיה"מ (גיטין ה' ח') כתב להדיא שבקריאת התורה רשאי להקדים את הגדול ממנו, ומשמע שם שבשאר קדימויות רשאי להקדים גם את מי שפחות ממנו, ראה בהמשך], וכן בשלטי הגבורים (תחת המרדכי ברכות מ"ט. אות ג') התפלא כיצד הכהן מוחל קדושתו לתת לבעל הבית לבצוע, שהרי בקריאת התורה אינו יכול למחול.
ב. אמנם, הגמרא בגיטין שהובאה לעיל [שאינה מדברת דוקא בכהן אלא במי שכבדוהו לבצוע] "אם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו הרשות בידו" משמשת כמקור לשיטתם של מספר ראשונים שגם הכהן רשאי לכבד את רבו או את מי שגדול ממנו, כדכתב הרמב"ם בפיה"מ (גיטין ה' ח') שבקריאת התורה מקדימים את הגדול בחכמה לפני הכהן [הכתב סופר (או"ח ט"ו) למד מהרמב"ם שכשמקדים את המופלג ממנו ורבו - אין צריך למחול, דלא כתוס'], וכן כתב הסמ"ג (עשין קע"א) שאם בא לחלוק כבוד למי שגדול ממנו הרשות בידו, וכ"כ בשו"ת מהר"ם (ק"ז) שהכהן רשאי ליתן רשות לישראל לברך לפניו בסעודה, כי בדברים כגון לפתוח ראשון ולברך ראשון שאינם אלא משום כבודו יכול למחול "שאם בא לחלוק כבוד למי שגדול ממנו הרשות בידו", וכן רבינו שמחה (המובא במרדכי גיטין ת"א ד"ה הגה"ה) כתב שאינו יכול לתת רשות לישראל לברך כי אם לרבו או למי שגדול ממנו [הכתב סופר (או"ח ט"ו) הסביר את סברתו שלא כבוד עצמו שטרח ויגע בו הוא אלא כבוד כל השבט - ומנין שיוכל למחול על כל שבטו שהוא כבוד הרבים, חוץ מלרבו ולת"ח מופלג ממנו ביותר, שאין בזה הורדת כבוד השבט כי כבוד ת"ח עדיף] - לשונות אלו מורות שרשות ביד הכהן לכבד את מי שגדול ממנו כי כיבודו אינו גורם לפגיעה במעמד הכהנים, שהרי גם הם מחוייבים בכבודו, אך אין לו רשות לכבד את מי שקטן ממנו כי על ידי כך מעמד הכהונה נפגע, המג"א (ר"א ד') צידד שאף שהלימוד מוְקִדַּשְׁתּוֹ הוא מדאורייתא מ"מ אם הכהן רוצה לחלוק כבוד לאחר רשאי, וכן הסכמת הגר"א להוכיח מגמרא זו שהכהן רשאי למחול על כיבודו (ססי' קכ"ח).
ג. בכמה אחרונים מצאנו שהבינו שהכהן רשאי לכבד אחרים לפתוח ראשון ולא כתבו שדוקא כשהם גדולים מהכהן: בשו"ת בנימין זאב (רנ"ג) כתב שיכול כהן בזמן הזה למחול על כבודו דכיון דאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם ואין נוהגת בהם שום קדושה לענין קדימת כבוד, ומה שנוהגים בהם כבוד הוא מפני דרכי שלום. באליה רבא (קכ"ח צ') הביא את תשובת המהר"ם (ק"ז) שכתב שיכול למחול מליטול רשות ומנה יפה ראשון כיון שהוא משום ריוח ממון, דכתיב כְּהֻנַּתְכֶם אלמא שכהונה שלהם - ולא הביא את סיום דבריו שיכול לחלוק כבוד למי שגדול ממנו, במגן גבורים (ססי' קכ"ח) כתב שאף שהכהן אינו יכול למחול על המעלה העצמית שלו כי אין זו מעלה שקנה לעצמו אולם רשאי הוא למחול על חיוב הישראלים לכבדו[והוסיף - וכ"ש במקום שמחוייב למחול כגון לת"ח או לרבו], בחכמת שלמה (קכ"ח) כתב שמנהג בכל ישראל שהכהן יכול לכבד אחר בברהמ"ז אף שנלמד מוְקִדַּשְׁתּוֹ, במחצית השקל (קכ"ח ע"ה) כתב שהטעם שהכהן יכול למחול הוא כי כל מה שהתורה זיכתה לכהן לטובתו רשאי למחול, במ"ב (קכ"ח קע"ה) כתב שמותר לכהן למחול על הכבוד של פתיחה ראשון או ליטול מנה יפה ראשון וכדומה - כי כבוד הכהונה ניתן להם רק להנאתם - משמע מדבריהם שהכהן יכול לכבד גם ישראל שאינו גדול ממנו.
ד. כתב הרמב"ם בפיה"מ (גיטין ה' ח') "כהן שהיה ראוי לקרוא ראשון אם הרשה לישראל שהוא כמותו או פחות ממנו שיעלה ויקרא ראשון הרי זה רשאי אלא שאסרנו את זה מפני דרכי שלום" - ומשמע שכלפי שאר הקדימויות רשאי לתת רשות לפחות ממנו, וכן כתב הכתב סופר (או"ח ט"ו) שמאחר וכהן רשאי להקדים אחר בסעודה מוכח שיכול למחול על כהונתו - ובהכרח שיש לומר שכבוד הכהן הוא שלו מדכתיב כְּהֻנַּתְכֶם, וניתן למחילה כרצונו, וממילא יכול גם למחול למי ששוה אליו או אף גרוע ממנו.
נמצא שפשטות הסוגיא וחלק מהראשונים היא שאף שהכהן רשאי למחול על כבודו ולהקדים אחר כי הכהונה היא שלו ורשאי למחול עליה - אך כל זאת רק כאשר מעמד הכהונה אינו נפגע בכך כאשר הוא מכבד את רבו או את מי שגדול ממנו, אבל אין הם רשאים לכבד את מי שכיבודו גורם לפגיעה במעמד הכהונה, ולדעת הרמב"ם בסה"מ אין הוא יכול כלל לכבד אחרים, ויש שהקילו שהכהן רשאי להקדים אחֵר כי כבוד הכהונה ניתן רק להנאתו, וכן פשטות הרמב"ם בפיה"מ, וכן המנהג.
נראה שמאחר ופשטות הסוגיא היא שדין כיבוד הכהן הוא מן התורה, וכן הסכימו אחרונים רבים, ופשטות הסוגיא היא שהכהן רשאי לכבד רק את רבו או את מי שגדול ממנו - לכן ראוי לכבד את הכהן ולא להקדים את מי שאינו כהן [אם אין מצרפים את הסברא שיש פחות חיוב לכבד כהנים בזמננו שאינם מיוחסים, כמבואר להלן ד"ה כהן שאינו מיוחס], ואם סומכים על המנהג לכבד את מי שאינו כהן - יש לבקש את רשותו של הכהן במפורש, ולא לסמוך שמן הסתם הכהן מוחל, וגם לא להסתפק באמירת "ברשות הכהנים" לפני הזימון ללא רשותם המפורשת.
אמנם, דע שדיני ההקדמה בסעודה אמורים דווקא כאשר בעל הסעודה אינו עמהם [כגון בחורים בישיבה] או כשכולם בעלי הסעודה ואוכלים יחד, אך אם בעל הבית אוכל עם המסובים - הוא קודם לכהן ולת"ח כדי שיבצע בעין יפה (מ"ב קס"ז ס"ו,ע"ג). גם הקדמת הכהן בזימון אמורה כאשר המסובים אוכלים משלהם, אבל אם אחד מהם הוא בעל הבית - רשאי הוא לתת לברך למי שירצה מבני ביתו או אפילו לאורח קטן (מ"ב ר"א א',ד') [ראה בהגה"ה על המרדכי (גיטין ת"א) שהבין מתשובת מהר"ם (ק"ז) שכשבעל הבית כיבד אחר לזמן - אינו צריך לבקש את רשות הכהן, ותמה מדוע האורח המזמן לא יטול רשות גם מהכהן, שהרי אין הוא בעל הבית]. בבה"ל (ר"א ד"ה ואם) הסתפק אם בעה"ב רשאי להעביר את הזימון מאדם גדול לקטן שאינו אורח שמברך את בעה"ב, אולם בעה"ב רשאי לברך בעצמו.
השתמשות בכהן: חידוש מצאנו בירושלמי (ברכות ח' ה') שאסור להשתמש בכהנים: אבא בר בר חנה ורב חונא הוון יתבין אכלין והוה רבי זעירא קאים משמש קומיהן, עלו וטעין תרויהון בחדא ידיה [נכנס כשהוא טעון לשתיהם להיין והשמן בידו אחת (ובחרדים פירש שר"ז העלה את שניהם בידו אחת למקום ההסיבה)], אמר ליה אבא בר בר חנה מה ידיך חוריתא קטעין [האם ידך האחרת קטועה היא שלא לקחת זה בימינך וזה בשמאלך (ולחרדים - שאל מדוע לא העלית דבר לצורך הסעודה בידך הפנויה)]? וכעס עילוי אבוי [בר חנה אביו של אבא כעס עליו על שאמר לרבי זעירא כן] אמר ליה [הוסיף עוד בר חנה לומר לבנו (כנ"ל)] לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש [ואמר לו לא דייך שאתה יושב והוא עומד ומשמש לפניך] ועוד דהוא כהן ואמר שמואל המשתמש בכהונה מעל, את מיקל ליה [עודך מבזה אתה לו] גזירה דהוא רבע ואת קאים ומשמש תחתוי [גוזר אני שהוא ישב ואתה תעמוד ותשמש תחתיו]. מנין המשתמש בכהונה מעל רבי אחא בשם שמואל אמר: וָאֹמְרָה אֲלֵהֶם אַתֶּם קֹדֶשׁ לַה' וְהַכֵּלִים קֹדֶשׁ - מה כלים המשתמש בהן מעל אף המשתמש בכהנים מעל.
ויש להבין את החידוש שלא להשתמש בכהנים, שהרי מצאנו שכהן יכול להיות פועל ["הפועלים שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית... ואין נושאין כפיהם" (ברכות ט"ז.)], וכן מצאנו כהן רועה ["רועים כהנים אינן נאמנין" (בכורות ל"ה.)], ומצאנו אף שכהן נמכר לעבדות ["אין עבד עברי כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום" (קדושין כ"א:)], וביותר קשה, שהרי רבי זעירא עצמו שימש את אבא בר בר חנה ורב חונא לפני שבר חנא כעס על בנו [ואכן נראה שהגמי"י (עבדים ג' ב') הבין שזו מחלוקת בבלי וירושלמי]. מה שמצאנו שהכהן רשאי להיות פועל או עבד ולא הגבילו שיוכל לשרת רק את מי שגדול ממנו נראה שהטעם הוא מפני שההשתמשות בכהן, כשהיא נעשית לתועלתו וברצונו, אינה סותרת את מעמד הכהונה כמו בכיבוד של אחֵר לפניו (כנ"ל).
חילוק בין מחילת כיבוד לשימוש: למדנו שהמשתמש בכהונה מעל, ונחלקו אחרונים אם יש אופנים שמותר לכהן לוותר על כיבודו כדרך שרשאי לוותר על כיבודו לגבי הקדמתו וכדו', או שהכהן אינו רשאי לוותר על כיבודו כי ההשתמשות בו נחשבת כבזיון שאין יכולת למחול עליה. כתב היפה מראה (ברכות פרק ח' ב') שאף שהמשתמש בכהונה מעל מ"מ לענין חלוקת כבוד ראוי להקדים ת"ח, דהוי עשה דכבוד התורה דעדיף - אבל להשתמש בו אסור לרמב"ם. הכתב סופר (או"ח ט"ו) כתב שדוקא במה שהוא משום כבודו של כהן יוכל למחול וראוי לו למחול על כבודו נגד כל אדם וכ"ש נגד ת"ח אפילו בשוה לו - אבל לענין לשמש לאחר, שיש בזה בזוי וחילול קדושת כהונה, אפשר שלכל הדעות אסור לו למחול, והמשמש בו לאחר שמחל באיסור - כמועל בהקדש [והוסיף שלכן להגמ"י לירושלמי לא ניתן למחול בשום אופן, ולסמ"ג בשכר מותר שאין בזיון כ"כ מכיון שצריך לאותו דבר לטובתו והנאתו, והר"ר פטר מוסיף להתיר כשמוחל משום מצוה וזכות לו לשמש ת"ח מופלג וגדול שיש בו הנאת גוף ונפש - אבל ללא הנאת והרווחת עצמו לא כי מראה בנפשו שמקיל בכבוד וקדושת כהונה. הכתב סופר סובר שאיסור ההשתמשות בכהן הוא מן התורה שהוא בודאי בכלל וְקִדַּשְׁתּוֹ אף לפי הראשונים שכיבוד הכהן הוא מדרבנן]. בברכי יוסף (או"ח קכ"ח שיורי ברכה) פירש את כוונת המשנה למלך (עבדים ג' ח') בשם הסמ"ג שאף שהכהן רשאי לתת רשות לברך לפניו אבל אינו רשאי למחול על ההשתמשות בו ללא קבלת שכר, ובפירוש דברי המהר"ם (ד' ק"ז) כתב שמה שמותר להשתמש בכהנים בחינם כאשר האדם משתמש ברצון נפשם הוא דוקא בדבר שהוא לכבודו, ואז הוא כמו חכם שיכול למחול על תורתו, אבל הכהן אינו יכול למחול על השמוש בו, שהוא בזיון, כפי שגם חכם אינו יכול למחול על בזיונו, ודלא כרבינו פטר שסבר שיכול למחול ולהפקיע קדושתו אף בבזיון, וכ"כ במ"ב (קכ"ח קע"ה) כדעה שניה לחלק בין כיבוד - שיוכל למחול עליו אף ללא הנאה, לבין ההשתמשות בו - שלא יוכל למחול עליה שהיא ענין של בזיון אא"כ יש לו איזו הנאה מכך, כגון בשכר או אפילו בחנם לאדם חשוב שהוא חפץ לשמשו ונהנה מזה, וסיים שטוב להחמיר לכתחילה, ובודאי שיש ליזהר מלהשתמש בכהנים שירות בזוי (עפ"י מגן גבורים ססי' קכ"ח שכתב שע"י ששוכר משרת כהן מסייע לפרנסתו, אלא שאין להשתמש בו שירות בזוי). לעומתם מצאנו חבל אחרונים שהתירו להשתמש בכהן באופנים מסויימים בטענה שהכהן רשאי לוותר על קדושתו לגבי ההשתמשות בו, כדרך שהוא רשאי לוותר על כיבודו לגבי הקדמתו וכדו'.
שימוש בכהן ברצון נפשו: בפשטות ניתן לומר שהסוגיות שמוכח מהם שרשאים להשתמש בכהן מדברות כאשר הכהן עושה זאת ברצון נפשו, כגון כדי להשתכר או להחזיר את גניבתו או כדי לשמש את החכמים - כי הכהן עצמו אינו מצווה למנוע את עצמו מפעולה שהוא מעונין בה, אלא אחרים הם המצווים שלא להשתמש בו, ומה שברחנא נזף בבנו היה על שהוא משתמש בכהן בכפיה [שרבי זעירא לא היה מעונין לשמשם גם בידו האחרת], וכן כתב בשו"ת מהר"ח אור זרוע (חדשות סי' י') שנ"ל שמותר להשתמש בכהן אפילו בחינם כאשר ההשתמשות היא ברצון נפשו, ומה שאמרו שהמשתמש בו מעל היינו היכן שמשתמש בו בעל כרחו של הכהן, כפי שרב הונא עצמו השתמש ברבי זעירא, ולא הקפיד אלא כאשר בנו נזף ברבי זעירא כדי שישמשם בשתי ידיו בעל כרחו. בדומה לזה מצאנו בב"י (או"ח קל"ה ה') לגבי קריאה בתורה, שאם קראו לכהן ולא רצה לעלות אינו עובר בכלום, כי הפסוק וְקִדַּשְׁתּוֹ אינו אזהרה לכהן אלא אזהרה לישראל שיקדשו את הכהנים, וכ"כ בלבוש (קכ"ח) שפירוש וְקִדַּשְׁתּוֹ הוא שאתה מצווה להקדישו אבל הוא אינו מצווה שיחזיק עצמו בקדושה כי הוא יכול למחול. הכתב סופר (או"ח ט"ו) כתב שנ"ל שדוקא כשכהן מעצמו עושה מעשה שימוש לרבו או במופלג ממנו אבל לא יצוה לו כי אז אפשר שאינו מוחל בלבו ומוכרח הוא, או כשיודע צדיק נפש תלמידו שרגיל בשמושו וחפץ ורוצה ומשתוקק - אז יוכל לצוותו ג"כ, דמסתמא לא נשתנה דעתו. מסתבר שכאשר הכהן עצמו מתעורר לקיים מעשה הטבה נחשב שעושה הדבר ברצון נפשו גם אם אינו נהנה מעצם המעשה, כגון כאשר הוא מסייע לאדם מבוגר לאסוף את התפוזים שהתפזרו לו ברחוב, או כאשר הוא מציע את עצמו להוביל חפץ ממקום שהוא נמצא בו למקום שהולך אליו - כדי לסייע לנצרך לזה, וכל כיו"ב.
לשמש אדם גדול: בהג' מרדכי (גיטין תס"א) הביא "מעשה בכהן שיצק מים על ידי ר"ת והקשה לו תלמיד הא שנינו בירושלמי המשתמש בכהונה מעל, והשיב לו אין בהם קדושה בזמן הזה דקיי"ל (סנהדרין פ"ג:) בגדיהם עליהם קדושה עליהם ואי לא לא, והקשה א"כ כל מיני קדושה לא ליעבד להו [כלומר שיהיה מותר בגרושה (מהר"ם שיק)] ושתיק ר"ת". בפשטות ניתן לומר שמה שר"ת שתק לא היה מפני שהודה שהדבר אסור אלא מפני שהיה פשוט לו שכהן תלמיד רשאי לשמש את רבו כפי שרבי זעירא שימש את החכמים, או שעכ"פ רשאי לשמש את גדול הדור, אלא שלא רצה לקבוע על עצמו שם של אדם גדול שראוי לשמשו, וכ"כ הט"ז (או"ח קכ"ח ל"ט) "וההוא כהן שיצק מים לר"ת ודאי הוה ניחא ליה שזכה לשרת בקודש וזו היא קדושתו, ונראה דהא דשתק ר"ת לאו משום שלא היה יודע להשיב אלא שלא רצה ליטול שם ת"ח עליו ולומר שבשביל זה הוא מותר" [וכן אמר לי הרב א.כ. שליט"א שהגר"י קלופט זצ"ל היה רגיל להשתמש בו לצרכי ביתו כגון החלפת נורות חשמל, וכיו"ב].
להשתמש בכהן בשכר: מהעובדה שכהן נמכר לעבדות אף שהמשתמש בכהונה מעל הוכיח הסמ"ג (עשין פ"ג) שמותר להשתעבד בו בשכר, וכ"כ בשו"ת מהר"ח אור זרוע (חדשות סי' י') שי"א שמותר להשתמש בכהן בשכר כפי שמצאנו כהן פועל וכהן רועה, וכ"כ בשו"ת בנימין זאב (רנ"ג), ובישועות יעקב (קכ"ח כ"ו) כתב שמותר לו לעבוד תמורת שכר כי אין בזה חילול הכהונה כמו שאמרו (פסחים קי"ג.) "פשוט נבילתא בשוקא ושקיל אגרא ולא תימא כהנא אנא". פשוט שאין להמנע מלשכור פועל כהן שהרי מסייע לפרנסתו (עפ"י המגן גבורים באלף המגן ססי' קכ"ח).
כהן שאינו מיוחס: הריב"ש (צ"ד) כתב שהמקלל כהן בפני העם ראוי להענש יותר מאשר אם קילל אחד משאר העם מאחר ומצוה מן התורה לכבד כהן כל שמתנהג בקדושתו של אהרן אך אם נושא נשים בעברה ומטמא למתים אבד כהונתו, אולם אין מחמירין הרבה על המבייש כהן עם הארץ בדברים, כ"ש כשבייש כהני חזקה שבזמננו שאינם מיוחסים, ואף שנהגו לקרוא ראשון בתורת כהן ואפילו כשהוא ע"ה לפני חכם גדול שבישראל - הרי נהגו כן מפני המחלוקת. על פי דברי הריב"ש לימד היפה מראה (ברכות פרק ח' ב') זכות על מה שאין העולם נזהרים עכשיו בהשתמשות בכהן - לפי שאין עכשיו כהן מיוחס ודאי, ורבים מהן מזוייפים [ומ"מ כתב שאין לשום כהן להקל בספק איסור לאחר שהוא מחזיק עצמו לכהן כי הריב"ש עצמו (בסי' שמ"ח) החמיר לכפות לגרש אפילו גרושה דרבנן לכהן שבימיו ולא הקיל משום ספק דרבנן (המעיין שם יראה שמה שהריב"ש החמיר לכפותו להוציאה מיירי בגרושה גמורה, ומה שאמר שכופים להוציא אף בריח הגט הפוסל מדרבנן - לא מיירי במקרה שנשאל עליו בימיו אלא באופן כללי)], וכן הברכי יוסף (או"ח קכ"ח שיורי ברכה) למד מהריב"ש שההיתר להשתעבד בכהנים הוא משום שבזמננו אין להם יחוס, וכן נקט במגן גבורים (ססי' קכ"ח) שכהני זמננו הם רק כהני חזקה או אף גרועים מזה שאין להם כתב יחוס כלל והם כספק כהנים שודאי מותר להשתמש בהם, וכך הסביר המג"א (ר"א ד') מדוע אין נזהרים בזמננו להקדים הכהנים לכל דבר. אמנם לא הבנתי את ההכרח לדבריהם, שהרי הריב"ש כלל לא מיירי באיסור השתמשות בכהן אלא רק לגבי כפיית המקלל כהן לפייסו - שאין אנו מצווים לכפותו בספק כהן, ולעולם יתכן שעדיין אסור להשתעבד בכהן אף שאינו מיוחס [מו"ר שליט"א הסכים עם הבנת היפה מראה בריב"ש שהרי רואים מהריב"ש שרק מפני המחלוקת נהגו להקדים כהן לת"ח - ש"מ שלולא המחלוקת לא היינו מחוייבים בכבודם כל כך], וכן מצאתי במשנה למלך (עבדים ג' ח') שאין ראיה מדברי הריב"ש, שרק רצה להחמיר על המבזה ולגעור בו מצד היות המבוזה כהן - לכן כתב שכיון שאין הוא כהן מיוחס, מספיקא אין מחמירין על המבזה, אבל לעולם אסור להשתמש בכהן אע"פ שאינו מיוחס כיון שהוא ספק כהן, ובערוה"ש (קכ"ח ע"ב) כתב שחלילה להטיל דופי בקדושת כהנים ולהקל משום שאינם מיוחסי כהונה.
נמצא שנחלקו אם יש צד להקל בהשתמשות בכהן מחמת שכהני זמננו אינם מיוחסים, ומסתבר שמותר לצרף זאת להיתר במקום שיש עוד צד להקל כגון בהשתמשות בכהן קטן, כהן בכהן, כשהכהן הוא עם הארץ או כשמשמש אדם שחפץ ביקרו אף שאיננו רבו או מופלג בדורו [כגון כשמסייע לחמיו, וכדו'] - ובפרט כשהכהן עושה ברצון נפשו אף שאין לו מזה רווח.
כהן עם הארץ: המשנה למלך (עבדים ג' ח') למד מתשובת הריב"ש (שהובאה לעיל) שאין איסור להשתמש בכהן עם הארץ, ומה שכהן נמכר לעבדות - מדובר בעם הארץ, וכן המגן גבורים (אלף המגן ססי' קכ"ח) הסכים שיש ללמוד היתר למה שנהגו להשתמש בכהן ע"ה ורבים מחזיקים אותם למשרתים אלא שעכ"פ אין להשתמש בהם שירות בזוי [ומה שכתב הא"ר שרבים נמנעים לשכור משרת כהן - הרי אדרבה יוכל לקיים בזה וְקִדַּשְׁתּוֹ כדי שלא ימות ברעב], וכ"כ בבה"ל (קכ"ח ד"ה אסור) שיש שמצדדים להקל בכהן עם הארץ ומ"מ נכון ליזהר בשירות בזוי, וכ"כ ביביע אומר (ו' או"ח כ"ב). אמנם בערוך השלחן (קכ"ח ע"ב) כתב שלא נראה לו מה שכתב המשנה למלך שמותר להשתמש בכהן ע"ה כי הרי התורה לא חילקה בין הכהנים, והמנהג שאפילו כהן ע"ה קודם לקרוא לפני חכם גדול, ובברכי יוסף (קכ"ח שיורי ברכה) הסיק לדינא שיש להחמיר שלא להשתמש בכהן ע"ה אף שהוא מוחל, אם לא שהמשתמש הוא ת"ח [כתב זאת לשיטתו שסובר שלרוב הראשונים אינה מועילה מחילת הכהן, דלא כהר"ר פטר והרמ"א]. מאחר והסקנו שבמקום שיש עוד ספק מותר להשתמש בכהני זמננו - פשוט שיש להתיר לדינא להשתמש בכהן עם הארץ, ובפרט כשהוא מוחל.
כהן שאינו עושה מעשה עמך: הברכי יוסף (או"ח קכ"ח שיורי ברכה) תירץ שמה שכהן נמכר לעבדות הוא כי הרי מדובר שבי"ד מכרוהו לאחר שגנב, וממילא נחשב שאינו עושה מעשה עמך - ולכן מותר להשתעבד בו שהרי הוא ככהן ע"ה. אמנם - אף שמסתבר מאד להורות כדבריו שהרי כתוב וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר ודרשו חז"ל (יבמות כ"ב:) "בעושה מעשה עמך" - וממילא פשוט שאין לכבד כהן שעובר עבירות (וכ"כ במנחת חינוך רס"ט), אך את הוכחתו לא הבנתי כי לפי דבריו הרי לאחר שהכהן יחזור בתשובה על גניבתו וכבר לא יהיה בגדר אינו עושה מעשה עמך [ובעבדותו הרי עוסק בהחזרת הכסף הגנוב] יהא אסור לאדונו לשעבדו, והיכן מצאנו רמיזה לזה?
מחילת הכהן על קדושתו: בגיטין (נ"ט:) אמרו שהבוצע רשאי לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו שיפשוט ידו תחילה בסעודה במקומו, וכתב הסמ"ג (עשין קע"א) שגם כהן רשאי לחלוק כבוד למי שגדול ממנו [וכן מוכח מהרמב"ם (בפיה"מ גיטין ה' ח')], הובאו דבריו במג"א (ר"א ד'), וכן הוכיח משם הגר"א (קכ"ח). הר"ר פטר (מובא בה"ג מרדכי גיטין תס"א) הסביר את הנהגת ר"ת להשתמש בתלמידו הכהן בכך שאף שיש לכהנים קדושה גם בזה"ז אולם יכולים הם למחול עליה, והוכיח זאת מכך שכהן נמכר לעבדות - והסביר שהיתר השמוש בו נובע מפני מחילתו, ואת ראיה זו כתב גם המג"א (קכ"ח ע"ה) [במראה הפנים (על הירושלמי ברכות ח' ה') הקשה על ראייה זו וכי יעלה על הדעת שבי"ד לא יוכלו למוכרו עד שימחול]. המג"א כתב עוד ראיה שהכהן יכול למחול מבבא קמא (כ':) שרמי בר חמא אמר לרב חסדא "לכי תשמש לי" ואז רב חסדא הכהן "שקל סודריה כרך ליה". מראה הפנים (על ירושלמי ברכות ח' ה') הסביר שניתן להוכיח שכהן רשאי למחול מכך שרבי זעירא עצמו שימש לפניהם כי אם היה אסור לו לשמשם כיצד גרם להם איסור מעילה [ועיקר הכעס היה על שאבא בר בר חנא ביזה את רבי זעירא ולא על כך שהשתמש בו] - וכן פסק הרמ"א (או"ח קכ"ח מ"ה) "אסור להשתמש בכהן אפילו בזמן הזה דהוי כמועל בהקדש אם לא מחל על כך", וכן הסכים המקנה (קדושין כ"א), וסיים "אפשר דכולא חד טעמא דכיון דבשכר שרי ה"ה דיכול למחול על שכרו", וכן פסקו הלבוש (קכ"ח) "יש לו רשות למחול שהקדושה היא בידם מדכתיב וְקִדַּשְׁתּוֹ - משמע לך אני מצוה לקדשו ולא לו שיחזיק עצמו בקדושה כי הוא יכול למחול", הא"ר (קכ"ח צ') [שהרי כתוב כְּהֻנַּתְכֶם זאת אומרת שהכהונה שלהם (אלא שנשאר בצ"ע שהרי הסמ"ג הצריך שיקבל שכר) ואף שמיירי בכיבודו אבל מוכח מדבריו שלא חילק בין כיבוד להשתמשות], הקיצור שו"ע (קמ"ד ט'), החיי אדם (ל"א י"ז) והמ"ב (קכ"ח קע"ה), ונראה שכן הסכמת הגר"א (קכ"ח), היפה מראה (ברכות פרק ח' ב') כתב שמאחר שוְקִדַּשְׁתּוֹ הוא רק אסמכתא [לשיטתו] לכן סומכים להשתמש בו כשמחל. כתב הישועות יעקב (קכ"ח כ"ו) שקדושה זו לא ניתנה למחילה עולמית, וממילא אף אם מחל על קדושתו - הרשות בידו לחזור בו.
הסוברים שאינו יכול למחול: אמנם אין הדבר מוסכם שהכהן יכול למחול על הקדמתו ועל ההשתמשות בו, וראה בסה"מ לרמב"ם (ל"ב) שאפילו אם הכהן ממאן בזה אין שומעים לו: "וְקִדַּשְׁתּוֹ על כרחו - ר"ל כי זה צווי נצטוינו בו ואינו בבחירת הכהן, וכן אמרו קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלקֵיהֶם - על כרחם" [אמנם בפיה"מ גיטין ה' ח' מוכח שמועילה מחילה], וכן מרבינו שמחה (המובא במרדכי גיטין ת"א ד"ה הגה"ה) משמע שאינו יכול למחול על כבודו, שכתב שאינו יכול לתת רשות לישראל לברך כי אם לרבו או למי שגדול ממנו, וכן בשלטי הגבורים (תחת המרדכי ברכות מ"ט. אות ג') התפלא כיצד הכהן מוחל על קדושתו לתת לבעל הבית לבצוע שהרי בקריאת התורה אינו יכול למחול. הברכי יוסף (קכ"ח שיורי ברכה) כתב לענין דינא שמאחר וכמה גדולים חולקים על רבינו פטר המתיר להשתמש בכהן שמחל - יש לחוש לדעת הרוב, ואם אינו תלמיד חכם לא ישתמש בכהן אף שהכהן עם הארץ ומוחל - אם לא שהכהן מקבל שכר או הנאה אחרת שאז מותר להשתמש בו. אמנם יש לעיין בדבריו, שהרי כדי להוכיח שרבים חולקים על הר"ר פטר שהתיר במחילת הכהן פירש כך גם את דעת הסמ"ג (עשין פ"ג) שהתיר להשתמש בכהן רק בשכר, ולא הבנתי את דבריו שהרי הסמ"ג לא אמר שללא קבלת שכר לא ניתן להשתמש בכהן אלא רק חידש שקבלת שכר מועילה [מיירי שם בעבד כהן - ומאחר והנרצע אינו מקבל שכר יתכן שכוונתו שקבלת מגורים ומחייה נחשבת כשכר, או שכוונתו למה שהכהן נמכר מתחילה תמורת תשלום גניבתו] - ויתכן שמודה שגם מחילה מועילה [וכן מצאתי בספר המקנה (קדושין כ"א) וסיים "אפשר דכולא חד טעמא דכיון דבשכר שרי ה"ה דיכול למחול על שכרו"], ואולי אף מותר להשתמש בו ברצון נפשו [הברכי יוסף סבר שגם המשנה למלך (עבדים ג' ח') הבין בסמ"ג כמותו, ולענ"ד המל"מ לא אמר שכוונת הסמ"ג שאסור למחול בחינם אלא רק שאף שאסור להשתמש בכהונה אולם בשכר מותר], וכן פירש הברכי יוסף את דעת המהר"ם (ד' ק"ז) שמה שהתיר להשתמש בכהן העושה ברצון נפשו הוא דוקא בדבר שהוא לכבודו אך לא בדבר שהוא בזיון, על דרך זקן ואינו לפי כבודו - ולא הבנתי את דבריו שהרי המהר"ם כתב רק שמלך אינו רשאי למחול כי המלוכה אינה שלו אך חכם וכהן רשאים למחול כי תורתם וכהונתם שלהם, ואין בדבריו הכרח שאינו יכול למחול על ההשתמשות בו אף שהיא בזיון עבורו. ועוד - הברכי יוסף עצמו הוצרך לפרש את ההיתר להשתמש בכהן שנמכר לעבדות בכך שאינו עושה מעשה עמך כי הרי הוא גנב, וגם את זה לא הבנתי שהרי לא מצאנו שלאחר שעושה תשובה על גניבתו וגם עוסק בהחזרת הממון - שיהא נחשב שאינו עושה מעשה עמך, ובכ"ז לא מצאנו שייֵאסר להשתעבד בו. גם הישועות יעקב (קכ"ח כ"ו) פקפק על דברי הפוסקים שמחילת הכהן מועילה וסבר שרק לגבי ת"ח אמרו שיכול למחול כי התורה היא שלו, משא"כ הכהונה אינה של הכהן, ורק לגבי קריאת התורה יכול למחול שהוא בשב ואל תעשה, וכן מותר לבי"ד למוכרו שהרי הוא מקבל שכר ונותן לבעל הגניבה, וכן מותר לו לעבוד תמורת שכר כי אין בזה חילול הכהונה כמו שאמרו (פסחים קי"ג.) "פשוט נבילתא בשוקא ושקיל אגרא ולא תימא כהנא אנא". והנה אף שדעת הרמב"ם בסה"מ (עשה ל"ב) היא שמחילת הכהן אינה מועילה אולם יתכן שכל זה בזמן שהכהנים היו עוסקים בפועל בעבודת המקדש, משא"כ בזמננו, כדכתב המהר"ם שיק (או"ח ס') בשם החת"ם סופר שודאי בזמן המקדש אין מועילה מחילה דהכבוד לה' אבל בזמן הזה מועילה מחילה, וא"כ אתי שפיר דהרמב"ם קאי על זמן המקדש אבל בזמן הזה שפיר יש לומר כדמשמע מדברי האחרונים, וכ"כ בערך ש"י (סוף קכ"ח) שדוקא בזמן שבית המקדש קיים והכהן שרת בקדש אמרו שכלי שנשתמש בו קדש אל ישתמש בו חול ואינה מועילה מחילת הכהן כי נוגע לכבוד שמים, וכתוב אַתֶּם קֹדֶשׁ לַה' - א"כ אין הקדושה שלהם שיוכלו למחול עליה, משא"כ בזה"ז הכהן יכול למחול על כבודו. נמצא שאין לנו הכרח שמחילת הכהן על ההשתמשות בו אינה מועילה, וכן הסכימו רוב האחרונים כמובא לעיל.
לת"ח מותר להשתמש בכהן: לשון הגמרא גיטין (נ"ט:) "אם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו", וכתב הסמ"ג (עשין קע"א) שמה שהכהן מברך ראשון לפני אחרים הוא דוקא בשוין - ומשמע שמותר להקדים ת"ח אפילו כשאינו מופלג ביותר [וכן נ"ל סמך לזה שהרי אביו של אבא בר בר חנא גזר עליו שהוא יעמוד ור"ז ישב - א"כ מסתבר שאבב"ח לא היה מופלג בחכמה מר"ז ובכ"ז ר"ז שימש אותו בתחילה]. גם מדברי המהרש"ק (חכמת שלמה קכ"ח) משמע שלא הצריך ת"ח מופלג, שכתב שמה שר"ת הניח לתלמיד לשמשו הוא כי ת"ח חשוב יותר מכהן, ואף שע"ה אסור להשתמש בכהן ללא מחילתו כי הוא מועל בהקדש - אבל ת"ח מותר להשתמש בכהן ללא מחילתו, כפי שת"ח אסור להקדים כהן דרך חק ומשפט כהונה, והת"ח עצמם נקראים כהנים. אמנם הכתב סופר (או"ח ט"ו) הגדיר את היתר ההשתמשות "חוץ לרבו ות"ח מופלג ממנו ביותר - דאין בזה הורדת כבוד השבט דכבוד ת"ח עדיף". נראה שמאחר ופשטות לשון הגמרא והסמ"ג שכהן חולק כבוד לת"ח הגדול ממנו אף שאינו מופלג ביותר - אינו מסתבר שלגבי ההשתמשות בו נצריך שיהיה מופלג ביותר, וכן נראה לנקוט בפרט לאור מה שאחרונים רבים הסכימו שבזה"ז שהכהנים אינם מיוחסים איסור ההשתמשות בכהן קל יותר, ובפרט לאור הכרעת הפוסקים שמותר לכהן למחול על ההשתמשות בו, ובמיוחד כשעושה זאת ממש ברצון נפשו.
מחילה כשאינו נהנה מהמחילה: הקשה הט"ז (או"ח קכ"ח ל"ט) על פסק הרמ"א שמועילה מחילת הכהן כדי להתיר להשתמש בו - שהרי אם כהן נשא גרושה כופין אותו לגרשה ואינה מועילה מחילתו, ותירץ שנשיאת גרושה הוא דבר שהתורה אסרה עליו בפירוש ולכן אינו יכול למחול על כהונתו, אולם יכול הוא למחול על דברים שיש לו הנאה מהמחילה כי התורה לא אסרה עליו שלא להיות מכובד כשנוח לו בכך, וממילא מובן מדוע ר"ת הניח לכהן ליצוק מים על ידיו כי בודאי היה נוח לכהן שזכה לשרת בקודש - וזו היא קדושתו [ור"ת לא השיב לשואל שזה הוא הטעם שמניח לכהן לשמשו כי לא רצה ליטול שם ת"ח על עצמו], ולפ"ז הסיק שכל זמן שאין לכהן הנאה ממה שעושה מלאכה לאחרים נראה שאסור להשתמש בו והוי כמועל בהקדש אף אם הכהן מחל. בשו"ת בנין ציון (צ') כתב שלפי דברי הט"ז יש להסביר שמה שכהן נמכר לעבדות וממילא מותר להשתמש בו אף שמכרוהו בי"ד בעל כרחו ובודאי לא מחל ולא נהנה - הוא כי במכירת עבד מגיעה לו הנאה שנפטר מחוב הגניבה הרובץ עליו כל עוד לא שילמו, ובערוה"ש (קכ"ח ע') כתב שהתורה השכירה אותו כדי שישלם את גניבתו, וכופים אותו לקבל את רצון התורה. הקשה המהרש"ק (חכמת שלמה קכ"ח) על טעם הט"ז שאם היתר המחילה מותנה בניחותא דהכהן - כיצד הכהן רשאי לעבור על וְקִדַּשְׁתּוֹ בהקדימו את החכם הרי אף מלך אסור לעמוד לפני ת"ח [כי מצות כיבוד המלך גדולה ממצות כיבוד ת"ח (סוטה מ"א: תוד"ה מצוה)] וכ"ש שכהן לא יוכל למחול על כבודו כי וְקִדַּשְׁתּוֹ האמור בכהנים מפורש יותר ממצוות כיבוד המלך [וא"ת דשאני מלך שאין הכבוד שלו - הרי גם בכהן אין הכבוד שלו] - אלא ע"כ שמחילת הכהן מועילה אף שאין ניחא ליה לעמוד בפני החכם [אך ללא מחילתו אסור להשתמש בו, פרט לת"ח שמותר להשתמש בכהן ללא מחילתו כי מעלת ת"ח גדולה יותר ממעלת הכהן], וכן המנהג בכל ישראל שהכהן מכבד אחר בברהמ"ז אף שאין לו כבוד במחילתו - ומדוע לא תועיל מחילתו כדי להתיר להשתמש בו שהרי שניהם נלמדים מאותו פסוק וְקִדַּשְׁתּוֹ, וצ"ע. גם מחצית השקל (קכ"ח ע"ה) חלק על טעם הט"ז שהרי ודאי שהכפייה בע"כ אינה אלא במצוה שאין לו בה הנאה כגון שלא לישא גרושה, אך הכהן רשאי למחול על כל מה שהתורה זיכתה לו לטובתו - שהרי אם הכהן שׂוֹנֵא מַתָּנֹת ויִחְיֶה האם כופים אותו ליטול דוקא מנה יפה בראש, ולפ"ז משמע שהכהן רשאי למחול אפילו כאשר אין לו הנאה ממחילתו, דלא כהט"ז. וכן הסכים בערוה"ש (קכ"ח ע"ב) שכהן יכול לשמש ולשרת כרצונו, ודלא כט"ז הסובר שללא שתגיע לו הנאה אינו יכול למחול. נמצא שרוב האחרונים חולקים על דברי הט"ז ומתירים להשתמש בכהן שמחל אף שאין לו הנאה ממחילתו. מסתבר שגם לדעת הט"ז אין לפקפק שכהן רשאי לסייע ביד אחרים כפעולת חסד או הכרת הטוב וכדו' אף אם אין לו הנאה ישירה ממעשה זה, שהרי גם הכהנים מצווים להיות בעלי חסדים [ראה ר"ה (י"ח.) "רבה ואביי מדבית עלי קאתו... אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין"] ולהתנהג כבני אדם, ומסתבר שאם מבקשים ממנו פעולת הטבה - שאין ראוי לו לומר שאינו מעונין לסייע כי הוא כהן.
תשמיש של בזיון: במקורות הדין של וְקִדַּשְׁתּו מבואר שרבי זעירא שימש את החכמים על ידי הבאת יין ושמן, וכן שהתלמיד שימש את ר"ת ע"י שיצק מים על ידיו - ומוכח שפעולות אלו מותרות, ויש להסתפק אם נאמר שפעולות אלו אינן מוגדות כביזוי הכהונה [עכ"פ כשנעשות עבור ת"ח], או שהן בזיון אלא שהכהן רשאי למחול. בכהן הגדול יש לנהוג בקדושה יתרה, שנאמר: "וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו" - שיהו אחיו הכהנים נוהגין בו גדולה, ואיתא בתוספתא (סנהדרין ד' א') שאין רואין אותו ערום ולא כשהוא מסתפר ולא בבית המרחץ, ונחלקו שם אם רשאי למחול על בזיונו שירחצו אחרים עמו, דלדעת רבי יהודה אסור שהרי כתוב: "וְקִדַּשְׁתּוֹ" - על כורחו, והרמב"ם (כלי המקדש ה' ג') פסק כת"ק שאם הכה"ג רצה שירחצו אחרים עמו הרשות בידו - ומוכח שרשות בידו למחול אפילו על בזיון מוחלט. הברכי יוסף (או"ח קכ"ח שיורי ברכה) כתב שמה שמותר להשתמש בכהן בחינם ברצון נפשו הוא דוקא בדבר שהוא לכבודו שאז יכול למחול על כהונתו כמו חכם המוחל על תורתו, אבל אינו יכול למחול על השמוש בו שהוא בזיון כפי שגם חכם אינו יכול למחול על בזיונו, ודלא כרבינו פטר שסבר שיכול למחול ולהפקיע קדושתו אף בבזיון, וכן כתב הכתב סופר (או"ח ט"ו) שגם המתירים לכהן למחול על כהונתו כלפי החיוב לכבדו אין להם להתיר לכהן למחול ולשמש אחרים כי יש בזה בזוי וחילול קדושת כהונה, וכתב שהסמ"ג שהתיר לכהן לשמש בשכר הוא מפני שכשמקבל שכר אין בזה בזיון כ"כ כיון שצריך לאותו דבר לטובתו והנאתו, ור"פ הוסיף עוד להתיר לכהן לשמש ת"ח מופלג, אבל אסור לו לשמש בלי הנאת והרווחת עצמו דמקיל בכבוד וקדושת כהונה. ונראה שהאיסור לזלזל בכהונה על ידי שימוש הוא בכלל וְקִדַּשְׁתּוֹ מן התורה אפילו אם החיוב להקדימו הוא מדרבנן, וכ"כ במ"ב (קכ"ח קע"ה) בדעה שניה (כדעת הט"ז), לחלק בין כיבוד - שיוכל למחול עליו אף ללא הנאה, לבין ההשתמשות בו - שלא יוכל למחול עליה שהיא ענין של בזיון, אא"כ יש לו איזו הנאה מכך כגון בשכר או אפילו בחנם לאדם חשוב שהוא חפץ לשמשו ונהנה מזה, וסיים שטוב להחמיר לכתחילה כדעה זו, וכתב שבודאי יש ליזהר מלהשתמש בכהנים שירות בזוי. היביע אומר (ו' או"ח כ"ב) הקשה על הברכי יוסף מהתוספתא המתירה לכהן גדול למחול על בזיונו וגם קיי"ל שתלמיד רוחץ עם רבו כשצריך לו ואעפי"כ הרב שמחל על בזיונו אינו מחול, ותירץ שניתן למחילה כאשר הכהן זקוק לו (כנ"ל כוונתו).
לענ"ד יש לומר שמאחר ורבי יהודה הגדיר את הרחיצה עם הכה"ג כבזיון, ות"ק התיר, והסביר הרמב"ם (כלי המקדש ה' ג') שהדבר תלוי ברצונו "רצה הוא שירחצו אחרים עמו הרשות בידו" - לכן מצאנו שהתירו להשתמש בכהן גם באופן שהוא מרויח שכר בהיותו פועל ואף כשנגרמת לו הנאה כגון ביציקת מים על ידי אדם גדול, ומאחר וכתבנו שהסכמת רוב הפוסקים להתיר להשתמש בכהן - ע"כ שאין רואים בשימוש בו כבזיון כאשר אין מדובר בתשמיש של בזיון ממש, ומה שהברכי יוסף והכתב סופר הגדירו את ההשתמשות בכהן כבזיון הוא לשיטתם, כדעת הפוסקים שאינם מתירים להשתמש בכהן אף כשמחל. ונמצא שמותר להשתמש בכהנים באופנים שהתבארו לעיל, ואין צריך לחוש ששמוש בכהן מוגדר כבזיון, אך אין להשתמש בו בתשמיש של בזיון, וכן סיים המ"ב (קכ"ח קע"ה עפ"י המגן גבורים) שבודאי שיש ליזהר מלהשתמש בכהנים שירות בזוי.
השתמשות כהן בכהן: במחצית השקל (קכ"ח ע"ה) כתב שגם כהן אסור להשתמש בכהן ללא מחילה דאל"כ ראיית הר"ר פטר מכהן שנמכר לעבדות אינה מוכרחת כי אולי מיירי שגם רבו כהן, וכ"כ הכתב סופר (או"ח ט"ו) שהמשתמש בכהן מעל אפילו כהן בכהן שהרי לגבי כיבוד של לפתוח לכל דבר שבקדושה וליטול מנה ראשון וכדו' - פשוט שכהן לכהן אחר א"צ לחלוק כבוד דמאי חזית כמוהו כמוהו קדושה אחת להם, אבל לענין איסור שימוש שיש בו הורדת כבוד וביזוי - גם כהן בכהן אסור כי על ידי שימוש מוריד כבוד וקדושת כהונה ומעלֶה עצמו על כהן חברו ומזלזל בו והוה ליה כמועל בהקדש. אמנם בישועות יעקב (קכ"ח כ"ו) כתב שכהן יכול לשרת לחבירו כהן דוְקִדַּשְׁתּוֹ לישראל נאמר, וכן נראית הסכמת ספר המקנה (קדושין כ"א [בכך הסביר מדוע רבי מאיר במכילתא (משפטים פרשה ב') הוצרך לומר שאין כהן נרצע אף שכבר אמר שאין כהן נמכר - שלישראל כלל אינו נמכר אך לכהן נמכר ולא נרצע]), וכ"כ במגן גבורים (אלף למגן ססי' קכ"ח) שכהן אצל כהן אפשר דמותר, וכן הביא בבה"ל (קכ"ח ד"ה אסור). בערוך השולחן (קכ"ח ע"ב) נשאר בצ"ע אם לכהן מותר להשתמש בכהן.
לענ"ד, מאחר ואיסור ההשתמשות בכהן אין יסודו שאסור לכהן לשמש אחרים אלא שהשימוש בו מוגדר כמעילה - א"כ י"ל שהוא דוקא כאשר המשתמש בו הוא פחות ממנו, אבל אם גם המשתמש בו הוא כהן אין כאן מעילה, כפי שמותר לת"ח להשתמש בכהן, וכפי שמותר להשתמש בו בשכר - שאינה ירידה עבורו [ואולי אף דומה למה שלכהן מותר לעשות את מלאכת עצמו, או שאינו דומה לזה מאחר וכשעושה לעצמו הרי אין זו כלל "השתמשות" (מו"ר שליט"א)]. ונראה שאפשר להקל בזה לאור מש"כ שרבים סוברים שאין איסור להשתמש בכהני זמננו.
השתמשות בכהן קטן: כתב המג"א (רפב ו') שנראה לו שמצות וְקִדַּשְׁתּוֹ לא נאמרה בכהן קטן שהרי טעם המצוה הוא כִּי אֶת לֶחֶם אֱלקֶיךָ הוּא מַקְרִיב - וקטן אינו בר עבודה, והוסיף הכתב סופר (או"ח ט"ו) שגם כהן שהגיע לשָנים אך ספק אם הביא שתי שערות אינו בכלל וְקִדַּשְׁתּוֹ שהרי אינו מקריב עד שידוע שהביא סימנים, כי באיסור תורה אין סומכים על חזקה דרבא, ומכיון שאינו בכלל כִּי אֶת לֶחֶם אֱלקֶיךָ הוּא מַקְרִיב גם אינו בכלל וְקִדַּשְׁתּוֹ [לפי דעות המתירים, וראה בהמשך לפי דעתו]. כתב המ"ב (רפ"ב י"ב) שכן נוהגין בימינו שלא לקרוא לכהן קטן ראשון כאשר אין כהן גדול אלא קורין לישראל. אמנם, במשפטי עוזיאל (ג' או"ח י"ד) חלק על דברי המג"א דאיתא בספרא (אמור א', וכ"כ בסה"מ מ"ע ל"ב) וְהָיוּ קֹדֶשׁ - לרבות בעלי מומים, הרי שאפילו כהנים בעלי מומין שלא יבואו לעולם לכלל עבודה נתרבו במצות קדושה, וממילא כל שכן כהנים קטנים, ומוכרחים לומר שהפסוק רק בא להוציא את הלוים, שאינם בכלל קדושה זו הואיל ואינם במצות הקרבה, אמנם מאחר ונראה שקטן אינו בר כבוד - לכן אין בו מצות וְקִדַּשְׁתּוֹ לקרוא בתורה ראשון ולכל דבר כבוד ומעלה, אלא שמתשובת רב האי גאון (שערי תשובה ס') נראה שגם קטן ראוי לכבוד מצד כבוד אביו - היינו שאם אביו הוא אדם גדול וחשוב קורין את בנו לתורה ראשון, דבכלל כבוד כהונה הוא גם כבוד בני הכהנים בכבוד הראוי ומשום כבוד אביהם, וגם הרדב"ז (א' תקס"ו) כתב שאם אין ת"ח קוראים לכהן קטן ראשון ואין בזה משום זלזול בכבוד ציבור כי כהונתו גרמה לו, ולכן הסיק במשפטי עוזיאל שגם בכהן קטן יש מ"ע דוְקִדַּשְׁתּוֹ ככל מה שיש בכהן שהוא גדול או משום עצמו או משום כבוד אביו. הכרעת הכתב סופר (או"ח ט"ו) שמאחר והשמוש עם הכהן הוא איסור תורה יש להחמיר שלא להשתמש גם בכהן קטן או בכהן בעל מום שאינו ראוי לעבודה.
לענ"ד הני מילי שייכי לגבי קריאת התורה בצבור, שהקריאה הראשונה ניתנת לכהנים, ושייך בזה כבוד שבט הכהונה כאשר מכבדים גם כהן קטן אף שאינו ראוי לכבוד מצד עצמו, אולם בנדון של השתמשות בכהן קטן נלענ"ד שאין לאסור מאחר ויסוד איסור ההשתמשות בכהן הוא כי ההשתמשות בו נחשבת כמעילה - ודבר זה איננו שייך בכהן קטן, שמצד עצמו אינו בר כבוד, ולא גרע מכך שת"ח רשאי להשתמש בכהן כי אין הדבר נחשב כירידה עבור הכהן, ונראה שאפשר להקל בזה לאור מש"כ שרבים סוברים שאין איסור להשתמש בכהני זמננו.
סיכום: הכהנים מצווים לנהוג באיסורי חיתון ובאיסור טומאת מת, אף בעל כרחם. הישראלים מחוייבים לקדש את הכהנים על ידי כיבודם לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון וכדו'. קדושה זו נוהגת גם בזמן הזה, ונחלקו אם הכהנים רשאים למחול על הקדמתם בזה"ז שאינם עובדים בביהמ"ק כי הכהונה שייכת להם, ואם רשאים למחול - האם רשאים להקדים רק את מי שגדול מהם או גם את הקטן מהם, וכן המנהג. אמנם ראוי לכבד את הכהנים ולא להקדים את מי שאינו כהן, ואם סומכים על המנהג לכבד את מי שאינו כהן - יש לבקש את רשותו של הכהן במפורש, ולא לסמוך שמן הסתם הכהן מוחל, וגם לא להסתפק באמירת "ברשות הכהנים" לפני הזימון ללא רשותם המפורשת. אם בעל הבית אוכל עם המסובים - הוא קודם לכהן כדי שיבצע בעין יפה, ובעה"ב רשאי גם לתת לברך למי שירצה מבני ביתו או אפילו לאורח קטן. הכהנים קוראים ראשונים בתורה בזמן שרבים מצויים בביהכ"נ, ותיקנו שבזה לא ימחלו על כבודם כדי שלא יבואו למריבה. הירושלמי חידש שהמשתמש בכהנים מעל. הסוגיות שמוכח מהם שרשאים להשתמש בכהן מדברות כאשר הכהן משמש ברצון נפשו, כגון כדי להשתכר או להחזיר את גניבתו או כדי לשמש חכמים - כי הכהן עצמו אינו מצווה למנוע את עצמו מפעולה שמעונין בה אלא אחרים הם המצווים שלא להשתמש בו, ומסתבר שכאשר הכהן עצמו מתעורר לקיים מעשה הטבה נחשב שעושה הדבר ברצון נפשו גם אם אינו נהנה מעצם המעשה, כגון כאשר מסייע לאדם מבוגר לאסוף תפוזים שהתפזרו לו ברחוב, או כאשר מציע את עצמו להוביל חפץ ממקום שנמצא בו למקום שהולך אליו כדי לסייע לנצרך לזה, וכל כיו"ב, וכן כהן רשאי לסייע ביד אחרים כחסד או כהכרת הטוב וכדו' אף אם אין לו הנאה ישירה ממעשה זה שהרי גם הכהנים מצווים להיות בעלי חסדים ולהתנהג כבני אדם, ומסתבר שאם מבקשים ממנו פעולת הטבה - שאין ראוי לו לומר שאינו מעונין לסייע כי הוא כהן. מה שמצאנו שהכהן רשאי להיות פועל או עבד ולא הגבילו שיוכל לשרת רק את מי שגדול ממנו נראה שהטעם מפני שההשתמשות בכהן כשנעשית לתועלתו וברצונו אינה סותרת את מעמד הכהונה. לדעת הסמ"ג מותר להעסיק כהן בשכר, ופשוט שאין להמנע מלשכור פועל בשל העובדה שהוא כהן שהרי מסייע לפרנסתו. חלק מהפוסקים חידשו על פי דברי הריב"ש, שהחיוב שלא להשתמש בכהני זמננו שאינם מיוחסים הוא קל יותר, ומסתבר שמותר לצרף זאת להיתר במקום שיש עוד צד להקל כגון בהשתמשות בכהן קטן, כהן בכהן, כשהכהן הוא עם הארץ, כשאינו עושה מעשה עמך, וכן כשמשמש אדם שחפץ ביקרו אף שאיננו רבו או מופלג בדורו - ובפרט כשהכהן עושה ברצון נפשו אף שאין לו מזה הנאה או רווח. רוב הפוסקים הסכימו שמחילת הכהן על ההשתמשות בו מועילה אף כאשר הכהן אינו נהנה מהמחילה. לתלמיד חכם מותר להשתמש בכהן, ומסתבר שאין צריך שהת"ח יהיה מופלג. יש ליזהר מלהשתמש בכהנים שירות בזוי. נחלקו אם כהן מותר להשתמש בכהן ללא מחילה ומסתבר שאפשר להקל בזה בזה"ז. נחלקו אם מותר להשתמש בכהן קטן שאינו בר כבוד אך הוא ראוי לכבוד מצד כבוד אביו וכבוד שבטו - ונראה שבכהני זמננו בודאי אפשר להקל בזה.
♦ ♦ ♦