הערות וקושיות - אורח חיים

ברירה במשקה ואוכל המעורבים שנאכלים ונשתים כמו שהם - הרב עמנואל מולקנדוב

בגמ' שבת ק"ט ע"א איתא שירקא טויא שרי, פעפועי ביעי אסור. והביאו תוס' את פירוש ר"ח גבי שירקא טויא שזהו מים שמסננים ממעי אבטיח ושרי לסנן כיון דבלא"ה מיתאכיל, וגם אין בזה משום רפואה. וכן הסכימו רמב"ן, רשב"א, ריטב"א, ר"ן ומיוחס לר"ן לפירוש זה. וזה עניין מחודש שאע"פ שא"א לשתות את המים שבמעי האבטיח ללא סינון והוא חפץ רק במים ולא באבטיח מ"מ שרי כיון שהאבטיח בכללותו עם המים שבו נאכלים כך. ונראה מהדברים הנ"ל וכן משאר המקומות שהוזכר ענין משתתי בהכי שזה נאמר רק בסינון של אוכל שמעורב במשקה אבל לא הוזכר ענין זה במאכלים שמעורבים זה בזה או עם פסולת וכמו שכתבו הראשונים שגם בשני מיני מאכל שייך ברירה אף שבודאי אפשר לאכול אותם כך. ולפ"ז במרק שיש בו מוצק ונוזל ורוצה ליטול אחד ולהשאיר השני מותר לעשות זאת בכל דרך דהא הוי ממש כשירקא טויא דהכא שמותר אפילו ע"י מסננת או מצקת מחוררת, וכמ"ש השביה"ש במלאכת מרקד אות י"א ובבאר רחובות שם גבי סינון ירקות ולביבות מהמרק שלהם.
והנה הגרש"ז אוירבך זצ"ל (הובא בשלחן שלמה בסי' שי"ט) כתב לדחות דברי השביה"ש, שרק בקיסמים וכדומה שבטלים לגבי המים אמרינן סברת משתתי בהכי, וה"ה בדבר שתחלת ברייתו כך כגון מעי אבטיח, אבל במרק שאינו תחלת ברייתו וגם כל אחד חשוב בפנ"ע לא אמרינן הכי עי"ש, אולם מדברי הראשונים מבואר לא כך, דהמיוחס לר"ן כתב וז"ל מכאן ראיה לכל דבר שהוא נאכל בלא סינון דמותר לסננו דהא שירקא טויא נאכלת עם בני מעיה וכיון שכן השתא נמי דמסנן לה לאו מידי קא עביד וכן נמי משקין דאי משתתי בלא סינון דמותר לסננן ע"כ, ומדכתב 'לכל דבר' נראה ברור שאין חילוק בין דבר שהוא מתחלת ברייתו או דבר שבטל למים וכדומה אלא כל דבר שנאכל בלא סינון כגון מרק ירקות וכדומה שרי. ויותר מזה הרמב"ן הוסיף בדעת ר"ח וז"ל ולשון שריקא טוויא נראה שהוא הענין הידוע שעושין בדלעת היונית הטפולה בבצק ונצלת באור ע"כ, והריטב"א ביאר יותר וז"ל לפיכך פירשו כדפירש ר"ח ז"ל דהיינו מה שנהגו לטוח הדלעת בבצק ולאפותה בתנור ואח"כ מוציאים ממנה מים צלולין ומסננין אותן ושותים אותם, וקאמר הכא דשרי לסננו בשבת דכיון דמישתא [נדצ"ל דמתאכיל] שפיר בלא סינון אין בו משום סינון ע"כ, ומבואר להדיא שלא רק במי אבטיח שהוא מתחלת ברייתו שרי אלא אף בדלעת שטחין אותה בבצק שרי לסנן את מימיה וזה דלא כחילוקים הנ"ל ועוד חילוקים שכתבו כמה אחרונים, וע"כ העיקר כדעת השביה"ש דשרי בכל גונא דמתאכיל או משתתי בהכי.
ומכאן נלמד שה"ה גם למייבש חסה שכיון שהחסה נאכלת יחד עם המים שבה אין בזה איסור בורר ואף בכלי וכנ"ל, וכן בשפיכת המים מתירס בשימורים שהמים מתוקים והרבה בנ"א שותים אותם וכן כל כיו"ב דשרי אף בכלי המיוחד.
♦ ♦ ♦