כולל הר"ן
בדין קישוט ועיטור הכסא שמכינם לאליהו ובמעלת הסנדק
דן במה שמצוי שהסנדק יושב על הכסא המקושט עבור אליהו
הובא בספרי הקדמונים ובזוהר שיש לעטר ולקשט את הכסא שמכינים לאליהו[2], וכמו שמפורש בדבריהם 'ונהוג רבנן למעיבד כסא כבוד בברית מילה משום כבודו של אליהו'. והובא באחרונים שכן המנהג[3].והיה מקום לדייק אף יותר מלשון הפרקי דרבי אליעזר והזוהר[4], שכ' בלשון 'לעשות כסא לאליהו' [וכן הובא בשו"ע ס"י רס"ה י"א בלשון זו], משמע שר"ל שלא די לקחת כל כסא לאליהו אלא שצריך לבנות ולעשות אצל אומן מלכתחילה כסא מיוחד לאליהו, ובשעה שמתעסק בעשייתו צ"ל 'זה הכסא של אליהו הנביא ז"ל'.
ובשולחן גבוה (רס"ה אות מ"א) הרגיש בזה וכ' דלאו דווקא 'לעשות', אלא ה"ה לתקן ולהכין הכסא, ע"כ. ובספר כורת הברית (סי' רס"ה אות נ"ח) כתב דמלשון השו"ע 'לעשות כסא לאליהו' יש ללמוד שצריך שתהיה ניכרת ומיוחדת כגון לכסותה במפה יפה וסדינים. ע"כ. מבואר א"כ בפוסקים שדי בכל כסא.
וראיתי בספר כתר שם טוב (גאגין, ח"ב עמ' תקע"ד) שכתב: "פה אנגליה מכינים כסא מיוחד לאליהו, ובא"י אין להם כסא מיוחד לאליהו ומשתמשים באיזה כסא שתהיה ומכסין אותו בבגדי רקמה לכבודו". ע"כ.
והנה מצוי היום, תהילות לקל, שאף בא"י יש בבתי כנסיות כסא מפואר שעשוי במיוחד לברית, וע"פ רוב אף כתוב עליו 'זה הכסא של אליהו הנביא ז"ל', ומה טוב ומה נעים. אך דא עקא, שהדרך שנותנים לסנדק שישב על אותו כסא מפואר, ומניחים כסא אחר פשוט על ידו ואומרים 'זה הכסא של אליהו הנביא ז"ל'.
ולכאורה יש לתמוה בזה על מנהג העולם - מדוע הופכים את היוצרות ולא מניחים את הכסא המפואר כמו שהוא לאליהו, ובמקום זה מושיבים את הסנדק על הכסא המפואר ומניחים כסא אחר לאליהו. שהרי לא הוזכר בספרים שיש לעטר ולקשט את כסא הסנדק אלא את הכסא שיושב עליו אליהו[5]. אתמהה.
ודבר תמיה זו כבר שנים שלא ידעתי פשרה. והנה הלום ראיתי בספר בגדי קודש (סי' רס"ה י"א) שהביא שמו"ר הרה"ג רבי משה צדקה שליט"א כשהוא מוזמן בברית לשבת על הכסא המיוחד כסנדק ומביאים כסא אחר פשוט לאליהו, אינו מוכן לשבת על אותו הכסא המיוחד. וכן אם כתוב עליו 'זה הכסא של אליהו וכו'. ע"כ [נדגיש שאין ההקפדה בזה אלא מצד יקרא דאליהו, דאילו מצד מש"כ הפוסקים שאין לסנדק לישב על כסא אליהו אין לחוש כאן שאליהו יבוא לשבת על הכסא שיושב עליו הסנדק, שהרי כתוב עליו 'זה הכסא' וכו'. כיוון ואליהו אינו בא אלא לכסא שהזמינו אותו אליו בפה. וכדאיתא בשו"ע (והוא מהזוהר) שאין אליהו בא לברית אא"כ מזמינים אותו בפה ושעל כן נהגו לומר בפה על אותו כסא שמיעדים לאליהו 'זה הכסא' וכו'].
וכעת ראיתי בספר מעדני יוסף (ע"מ רל"ח) שהביא שסיפר לו הרה"ג יהושע ויזגן שפעם כיבדו למרן רה"י הגר"י צדקה זצ"ל להיות סנדק ולא הסכים לשבת על הכסא המיוחד שהכינו עבורו עד שהביאו כדוגמתו גם לכבוד אליהו שאין להסתפק בכסא רגיל לכבוד אליהו הנביא לפי שיש בזה לכאורה זלזול בכבודו. ע"כ. נמצא שהנהגה נעילת זו ראה אותה כבר למעלה בקודש, אצל אביו מרן רה"י.
וראיתי בשו"ת דברות אליהו (ח"ה סי' י') שגם העיר בזה, וכתב: "מנהג מרוקו וצפון אפריקה וצרפת שהסנדק יושב על כסא אליהו. ואף שעירערו ע"ז יש למנהג זה מקור וכו'. ובהמשך כתב שיש להם להחזיק במנהג זה מכיון ורואים שלוקחים הכסא המיוחד לסנדק ומביאים עוד כסא פשוט ואומרים 'זה הכסא של אליהו ז"ל. ויש לתמוה האיך עושים כן". וסיים דבריו שם: "ומה נעים לעשות שני כסאות מיוחדים אחד לסנדק ואחד לאליהו". עכת"ד.
ברם, נראה להליץ על מה שאין נזהרים בזה, מפני שנראה מהצורה שבונים את הכסא שמיעדים אותו מלכתחילה לישיבת הסנדק דווקא, שכן כיסאות אלו עשויים באופן מיוחד, שהמושב גבוה ויש מדף מיוחד שיוכלו לעלות על הכסא לשבת עליו ושאח"כ היושב יניח עליו את הרגליים. ואילו היה הכסא מוכן באמת לאליהו דווקא בוודאי אין ענין שיהיה עשוי באופן זה. וגם נראה שהסיבה שהעולם מושיבים דווקא את הסנדק על כסא זה היא מפני שהוא עשוי באופן כזה שהמוהל יוכל לעשות מלאכתו בזהירות ובזריזות [שהרי אם ישב הסנדק על כסא רגיל, שהוא נמוך, בודאי תקשה יותר המלאכה על המוהל, וח"ו יכול לבוא לידי תקלה. אף שמצד זה יש פיתרון אחר - להושיב את הסנדק על שולחן שהוא גבוה] ועל כן מעדיפים מצד זה שהסנדק ישב עליו מתחילה, ומניחים כסא אחר לאליהו, אף שהוא פשוט יותר. ומה שיש מאותם כסאות שכתוב עליהם 'זה הכסא' של אליהו וכו', י"ל דאי"ז מצד שבאמת נועד דווקא לזה, אלא מצד שהוא פתגם מעניין הברית. וא"כ אפשר ובהאי י"ל הנח להם לישראל.
אך עכ"פ בודאי יש לשים לב שאם נותנים לסנדק לשבת על הכסא המיוחד, מהטעמים הנ"ל, מ"מ יזהרו לפחות שלא יניחו כסא פשוט [כסא פלסטיק וכ"ד] לאליהו אלא כסא מכובד עד כמה שאפשר. ובודאי מוטל על אבי הבן להכין מראש שיהיה אותו הכסא מקושט במפה יפה לכבודו, ולא שיחפש ברגע האחרון כסא כל שהוא לאליהו, ויתרשל בדבר זה, שכבר הוזכר בקדמונים ובזוהר, שיש לעטר ולקשט את הכסא שמיעדים לאליהו, ואך יכינו כסא פשוט [גם היו מקומות שנהגו להניח עליו את הפרוכת של ביהכנ"ס, והובא בפוסקים, ודנו אי שרי להשתמש בה לזה. וראיתי שכתב בזכר דוד (מ"א פכ"ח) שגם מניחים על כסא אליהו טלית שהוא עיטוף מצווה. והוגד לי מפי זקנים שמנהג הבבלים שהיה כסא מיוחד רק לאליהו והיו מכינים פרוכת מיוחדת לכסא ומניחים עליו רימונים ובשמים או תנ"ך ורזיאל המלאך.ובזבחי צדק (יו"ד סי' קע"ט ס"ק כ"ו) הביא שהיו מניחים עליו תכשיטי כסף].
וראיתי ביהכנ"ס אחד וותיק בירושלים שיש להם כסא מפואר אבל קטן מוכן לאליהו. כך שא"א שאדם זר ישב עליו, וכך הוא ממש מיוחד ועשוי לאליהו דווקא. והוא עצה טובה בזה.
♦
סגולת ומעלת כסא אליהו והמסתעף מזה
וראיתי להביא מעט מגודל המעלה שמובא בקדמונים שיש באותו כיסא שמכינים לאליהו:א. איתא בסידור התניא ז"ל שיאמר המוהל 'זה הכיסא של אליהו', טוב שיאמר עמו ביחד [אבי הבן], ואבי הבן יתפלל אח"כ ע"י הכיסא הזאת תפילה הנדפסת בסוף הסידור הזה, ויבקש מאליהו שיברך את הילד כמש"כ בשם אבי ר' ניסים גאון ואולי יזכה שיבוא אליהו שם לקראתו וילט פניו באדרתו וינוח רוח אליהו על הילד ויברכהו וישמע ה' בקול ברכת אליהו ויקים ויחתום ויעשה כאשר ברכהו אליהו... ואח"כ יניח הילד על כיסא השנית לסנדק וכו' . עכ"ל (הובא בספר מאמר כסא אליהו. מרגליות אות ח' ע"מ י"ד) [ונראה עכ"פ מי שנוהג כמנהג הספרדים, שמניחים את התינוק על כיסא אליהו לאחר ברכת האב 'להכניסו', שוב אין לאב להתעכב בתפילה משום הפסק].
ומקור הנהגה זו הוא ממה שהביא האורחות חיים (לרבי אהרן הכהן ח"ב מילה פ"ט) הנהגת אביו של ר' ניסים גאון בבריתו. ז"ל: "וכתב ר' ניסים גאון ז"ל הגידו לי זקנים שבדור שביום היכנסי לברית מרנא אבא אלוף ז"ל כשנכנס לביכנ"ס ואני בידו ישב שעה אחת על אותו כיסא המוכן ואח"כ עמד והושבני על הכיסא האחר של מילה ואחר שיצא שאלו אותו מה טעם כי לא ראינו מעולם מי שעשה כך ואמר להם קבלתי מן הזקנים הקדמונים שזה הכיסא מוכן לאליהו והוא מלאך הברית וישבתי עליו עם הילד אולי יברכהו לי ומצא חכמה בברכתו". עכ"ל. גם הרוקח (שבת ס"י קי"ג) כתב: "יש מושיבין עליו הוולד כדי שיברכהו אליהו". וכ"כ מהר"א טירנא (מנהגים חודש טבת).
והמנהג היום הוא להניח את התינוק על כיסא אליהו לכמה רגעים לפני הברית, ומכריז המוהל 'זה הכסא של אליהו' [וכ"כ בזכר דוד מ"א פכ"ח. נהגו להניח הילד על כסא... נ"ל שסומכין עמש"כ הרוקח וכו'].
ב. עוד מנהג שמובא בפוסקים. ר"י הגוזר (בכללי המילה) כתב: "והקתדראות ערוכים בהדר ג' ימים קודם למילה, ומפני מה עושים תיקון זה כדי שיראו הציבור תמיד ויבקשו רחמים על הנער ועל אמו". ע"כ. והמטה משה (ח"ז מילה פ"ד אות ז') כתב: "ונוהגים להניח כיסא זה ג' ימים אחר המילה". ובזכר דוד (א' פכ"ח) כתב שניהם, שנהגו לתת כיסא אליהו ג' ימים קודם לברית ולהשאירו ג' ימים אחרי בבית שהוולד שם. ונתן טעם לזה ע"פ הסוד.
ג. בספר מעבר יבוק (מודינא. מא"ד עתר ענן הקטורת פ"ה) כתב: "כי המכין כסא הלז בקדושה ובטהרה ומזמינו בפה יזכה להארת פניו ואי איהו לא חזי מזליה שברקיע יחזי..." [ובהמשך דבריו כתב עוד על גודל מעלת מעמד הברית "וכל העם ההולכים לברית מילה הם כמקבלי פני השכינה הבאה להופיע מאורה על כל המטפלים במצווה ההיא" וכו'].
ד. עוד מנהג מצינו בספר כורסיא דאליהו (למקובל הגה"צ סתהון. דף כ"ד) שכתב: "מנהג העולם שנותנים כוסות מים תחת כיסא אליהו ומשקין אותו לחולה להתרפאות, ונתן טעם בזה ע"פ מאמר חז"ל שבכל מקום שאליהו מצוי המלאך רפאל נמצא". ע"כ. ובספר הרב אליהו מני (עמ' תשעים וחמש) הובא ג"כ שכן מנהגם בחברון להניח כוסות מים תחת כיסא אליהו שמאמינים שיש בהם ברכה וסגולות. ע"כ.
ה. ישנו מדרש מבהיל הביאו הרב שולחן גבוה (יו"ד סי' רס"ה אות ב') ז"ל "איתא במדרש שאמרו שאין אליהו בא לברית אא"כ מכפר הקב"ה את כל עוונות הנמצאים שם. והביאו הרב חמדת הימים [ח"ב ספ"ז], וז"ל: ובפרט למש"כ שם אליהו שואל כפרת הנמצאים שם אצל כיסאו, ושמעתי שיש במדרש שאם יש איזה רשע באותה מילה אומר אליהו איני הולך לשם מפני פלוני רשע שיש שם והקב"ה מוחל כל עוונותיו כדי שילך אליהו לשם". עכ"ל.
וכדברים האלו הובאו בבני יששכר (חודש תשרי, מאמר ד' אות ז'), ובספר מכשירי מילה, ובס' אגרא דפרקא (בשם ר' שלמה קרלין. אות קמ"ו) ועוד, ששמע שיש איזה מדרש כנ"ל. וא"כ מבואר דבר עצום ונורא מהמדרש על גודל הזכות שמשפיע אליהו כשבא לברית עד שמוחל הקב"ה עוונות המשתתפים.
ו. ומצינו בראשונים (או"ז מילה סי' תק"ה; מהרי"ל מנהגים, מילה, אות ד'; מנהגי מהר"א קלויזנר אות קמ"ח), שכתבו שיש לחפש אחר סנדק צדיק כדי שאליהו יבוא אצלו בשעת הברית. ע"כ. וברקנטי [סי' תקצ"א] כ' בשם רבינו שמחה שצריך להיות בעל הברית טוב כדי שיתרצה מלאך הברית הוא אליהו ז"ל ליישב בקתדרא כנגדו. עכ"ל. ומשמע מדבריהם שאם ח"ו אין הסנדק אדם ראוי שוב אליהו לא בא לברית.
ולהלן יתבאר בהרחבה בדברי המדרש הנ"ל (אות ה'). ונעמוד על דברי הראשונים הנ"ל (אות ו'). בעז"ה.
♦
במקור דברי המדרש והמכוון בדבריו
הנה היום לא ציינו היכן מקור דברי המדרש הנ"ל שנמחלים עוונת המשתתפים בברית. ויש שר"ל שהמקור לזה הוא מתוס' (פסחים קי"ד. ד"ה ואין) שכתבו דאמר במדרש דניצול מדינא של גיהנם. ע"כ. אלא שבגמ' ובתוס' שם מדובר על המשתתפים בסעודת מצווה של הברית. ויש שר"ל שכ"כ הזוהר (פ' וישלח מ"ו:): "מכאן אולפינא דכיון דאיתגזר בר נש ואיתגליא ביה רשימא קדישא ההוא איקרי מזבח לכפרא עליה". עכ"ל. אך שוב לא מוזכר שהוא מצד ביאת אליהו.והפוסקים נדרשו לבאר המכוון בדברי המדרש הנ"ל. הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל (בהסכמתו על ספר אוצר הברית, עמ' י"ז) כ': "ונפלא הדבר. הרי יום הכיפורים שאמרה התורה שמכפר דכתיב... ואפי' הכי קי"ל שאין מתכפר אלא בתשובה, וא"כ איך יכולים לומר שהקב"ה וותרן לבעלי עבירות חמורות הבאים לשמחת הברית. שהרי א"א לומר שכוונת המדרש דווקא ע"י תשובה, דא"כ לא השיב לו הקב"ה על טענתו... רק נראה דכוונתם כדאיתא בתנא דבי אליהו שהוא סובל כל מיני סירחון חוץ מסירחון של חוטאים ופושעים. וע"ז השיב לו הקב"ה שבשעה זו שיהיה עמהם הקב"ה יעביר מהם את סירחון החטאים כאילו לא חטאו כלל, ואף דבר זה חשוב מאוד. ואשרי מי שזוכים לעלות ולהתעלות באותה שעה ולהישאר במקום קדשו גם אחר הברית". עכ"ל.
ונראה מדבריו שהוקשה לו על המדרש הנ"ל ממאמר חז"ל (ב"ק נ.) 'כל האומר הקב"ה וותרן יוותרו מעיו', דמבואר ממנו שאין אצל הקב"ה אפשרות שימחלו כל עוונותיו של אדם אם הוא לא יעשה תשובה. וזה הכריחו לדחוק בכוונת המדרש.
ובספר ברכת מועדיך (מרגולין. תשובות מהגרשז"א, תשובה ד') הביא שפעם דרש כן הגרשז"א בברית מילה והמשגיח ר' יחזקאל לוונשטין זצוק"ל נתווכח עימו בענין זה, דאם כן מה הועילה תשובת הקב"ה, הלא עליו להופיע גם במקום שלא עשו הנמצאים תשובה.
ומדברי הגרשז"א (באוצר הברית שם) נראה שהרגיש בזה, ולכן מיד תיקן דבריו דאכן אי"ז מצד שעושין תשובה, אלא י"ל דלאותה שעה שאליהו בא לברית הקב"ה מוחל לעוונות העומדים שם.
ובספר אבן ישראל (לרה"ג ר' יעקב ישראל פישר. ח"ז, סי' ל"ו, אות ט') השיב על פליאת הגרש"ז. שהרי כבר מצינו בחז"ל שאמרו שחתן נמחלים לו עוונותיו, וזה אפי' בלא תשובה. דהא ילפינן לה מעשיו דכתיב "ויקח את מחלת", ובודאי לא עשה תשובה, דלכך כתבה התורה הילפותא אצל עשיו [ר"ל ולא בנשואי האבות הקדושים, שהיו בתשובה]. וגם מפורש בחז"ל (מגילה י"א:) על קרא "הוא עשיו" דהוא ברשעותו מתחילתו ועד סופו. א"כ אפשר ששייכת כפרה בזמן המסוגל אף ללא תשובה. ע"כ.
וכתב בספר ברכת מועדיך שם. דהגרשז"א ס"ל דגם לגבי דרשת חז"ל שנמחלים עוונותיו של חתן, הוא דווקא בכה"ג שעשה תשובה. והביא את המדרש רבה (בראשית ס"ז י"ג. והובא ג"כ ברמב"ן ל"ו ג') דבאותה שעה נתן עשיו דעתו להתגייר, והמפרשים שם פ' דר"ל שעשה תשובה [וכן פירש הרמח"ל בספר שערי מחילה עמ' ס"ט, דעשיו עשה תשובה].
ועי' בילקוט יוסף (מילה. פ"ח הערה ח') שהביא את המדרש הנ"ל וציין למש"כ בשובע שמחות (ח"א. פ"ג א' בהערה), שכן לענין מחילת העוונת לחתן י"א דהוא רק כשעשה תשובה. ומה שדרשו חז"ל שנמחלים עוונותיו ר"ל שהוא זמן שתשובתו רצויה בנקל יותר משאר ימות השנה, ועי' בשובע שמחות שם.
ונראה דר"ל דהנה בגמ' (יבמות סג:) איתא לגבי חתן: "אמר רבי חמא בר חנינא כיון שנשא אדם אשה עוונתיו מתפקקין שנאמר: מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מהשם". וברש"י פ' "מתפקקין – נסתמין". ע"כ. והפרישה ביאר (ס"ק ו'): "הקב"ה פוקק עונותיו שלא יהיו נראים". ע"כ. ולכאורה, מדוע לא פ' כפשוטו - שנמחלים עוונותיו. אלא מהא גופא שהגמ' לא השתמשה בלשון המקובלת 'נמחלין עוונותיו' וכתבה 'מתפקקין' משמע שאכן אין כאן מחילת עוונות כפשוטו, אלא כמו שנראה מפ' רש"י והפרישה, שהעוונות לא נמחקו ועדיין הם קיימים אלא רק שהם נסתמו ואינם נראים כעת.
וביאור הדבר דחתן 'מתפקקין' עונותיו ולא נמחלים יובן ע"פ מש"כ מהר"י פינטו (פ' חיי שרה), דר"ל שהם כמונחים בקופסה ונסתמין שם לראות מה יהיה בסופו וכו'. ובכתב סופר (פ' וישלח) כתב לבאר פשר הנהגה זו, דכיון ועד עכשיו היה שרוי בלא חומה לכן הנושא אשה ומטיב דרכיו איגלא מילתא כי מה שחטא קודם לנשואין הוא מכיוון והיה שרוי בלא חומה, ויש לו סיבא והיתנצלות על חטאיו לכן מוחלים לו. אבל אם שב לכסלה מגלגלין עליו עוונות ראשונים. ע"כ.
ובעוד דרך ביאר שם ענין מחילת העוונות לחתן. שבודאי אין נמחלין אא"כ עשה תשובה שלמה. והרבותא בחתן היא שגם על עברות חמורות, דבעלמא לא סגי ליה בתשובה לחודא כדאמרינן בארבע חילוקי כפרה, מ"מ לחתן הם נמחלים בתשובה [והוא חידוש, שכח המחילה ביום זה יותר מיום כיפור]. א"כ ה"ה אפשר לפרש כן דברי המדרש הכא בברית.
מכל זה למדנו כיסוד דברי הגרשז"א לענין מילה, דאכן אין כאן מחילה עוונות כפשוטה, דהקב"ה אינו וותרן. אלא כיוון שנגזר על אליהו להשתתף בברית ואין הוא סובל סירחון העוונות, לכן לכבודו הקב"ה מסלק עוונות העומדים שם לאותה שעה דווקא. וכמו שמצינו במפרשים שכ"כ לענין חתן שאין עוונותיו מסתלקים לעולם אלא לאותה שעה. וכמו שנתבאר בדבריהם בטוטו"ד הסבה לזה.
וא"כ הפוסקים נ"ח בהבנת דברי המדרש. י"א דהדברים כפשוטם שנמחלים עוונות המשתתפים (וכנ"ל מהגר"י פישר. ונראה שאף הצר"י לוונשטיין זצ"ל ס"ל הכי). וי"א שא"א דהדברים כפשוטם, וכ' בכמה אופנים לבאר המכוון בדברי המדרש. א'. שאין נמחלים אלא לאותה שעה (הינו בברית. כ"כ רשלז"א זצ"ל). ב'. שהתשובה באותה שעה רצויה בנקל. ג'. שע"י תשובה באותה שעה מתכפר לו אף על ד' עבירות חמורות שבשאר זמנים אין עליהם תשובה (ב' הבנות אלו עולה מהילק"ס וכנ"ל).
[ונראה לסייע על דרך הדרש מחז"ל שאף בברית מילה בעי תחילה תשובה וסליחה. ע"פ מה דאיתא בגמ' (מגילה י"ז:) לבאר את סדר י"ח ברכות העמידה. ז"ל: "ומה ראו לומר תשובה אחר בינה, דכתיב 'ולבבו יבין ושב ורפא לו', אי הכי לימא רפואה בתרה דתשובה, לא ס"ד דכתיב 'וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלוקיו כי ירבה לסלוח'". ואח"כ בהמשך איתא: "ומה ראו לומר רפואה בשמינית, אמר רבי אחא מתוך שניתנה מילה בשמינית שצריכה רפואה לפיכך קבעוה בשמינית". עכ"ל.
ויעויין במהרש"א שם בח"א, שנתקשה מדוע הוצרכה הגמ' לתת טעם נוסף למה ראו לומר רפואה בשמינית, והרי כבר הביאו שכן הוא הסדר בפסוקי התורה ועיי"ש מה שתירץ. ולענייננו אפשר ליישב דאכן לא באה הגמ' אלא להשמיענו אלא דאף בברית מילה צריך שיקדמו לה תשובה וסליחה]
♦
שיהיה הסנדק בר מעלה
הובא לעיל אות ו' מה שמצינו בראשונים (הובא שם) חידוש נורא. והוא שאם ח"ו אין הסנדק אדם ראוי שוב אליהו לא בא לברית.והנה הרב שולחן גבוה (יו"ד סי' רס"ה אות ב') הביא למדרש המופלא הנ"ל וכתב: "והביאו הרב חמדת הימים [ח"ב ספ"ז], וז"ל: ובפרט למש"כ שם אליהו שואל כפרת הנמצאים שם אצל כיסאו, ושמעתי שיש במדרש שאם יש איזה רשע באותה מילה אומר אליהו איני הולך לשם מפני פלוני רשע שיש שם והקב"ה מוחל כל עוונותיו כדי שילך אליהו לשם. וא"כ אין אנו צריכים לדבר הזה של אור זרוע לבקש איש תם וישר להיות סנדק או מוהל דכל העומדים שם הם מכופרי עוון. וכן המנהג שלא לדקדק אחר זה ומה גם דגדולה חזקה דכל ישראל בחזקת כשרים הם". עכ"ל.
ונראה דאף לביאורו של הגאון רבי שלמה זלמן אויירבך זצ"ל בדברי המדרש, דבאותה שעה שאליהו בא לברית הקב"ה אכן מוחל עוונות העומדים שם. נמצא דיפה השיב הרב חמדת הימים ליישב את מנהג ישראל הנ"ל שאין מקפידים לקחת רק סנדק צדיק וטוב.
ברם, למעשה נראה דכיוון שולא מצינו את המקור למדרש זה קשה לסמוך ע"ז. מה גם דנראה דאף הרב חמדת הימים לא כ"כ אלא להליץ על המנהג ישראל,של אותם ימים כפי שציין שם שראה שאין נזהרים בזה. ועוד, שהרי מגדולי הראשונים, שהם האור זרוע ודעמיה, מוכח ממש"כ כן שלא סמכו על מדרש זה. ואף הרב שולחן גבוה נראה שמסיק שאין לסמוך על זה, שכן לאחר שהביא מש"כ הרב חמדת הימים. סיים השולחן גבוה: "ואח"כ ראיתי בלבוש שכ' ויש לאדם להדר ולחזר אחר מוהל ובעל ברית היותר טוב וצדיק שיכוונו במילתו כוונה מובחרת ומעולה ויגרום שגם הוולד יהיה כמותם" .עכ"ל [ומש"כ שם הרב חמדת הימים עוד ליישב שישראל סתם בחזקת כשר. טענה זו שייכת בסתם ישראל, אבל כאן שהאבא מזמין מוהל, ובפרט סנדק, הדרך היא שמכיר בו אבי הבן במעשיו ואורחותיו אם אכן ישראל כשר הוא אם לאו, ולא שייך כאן סתם דין חזקה].
ובעיקר הבנת דברי האור זרוע ושאר הראשונים דעמיה, ש'אין אליהו בא לברית אם אין הסנדק אדם הגון וטוב' צריך ביאור לענ"ד. דהנה מקור מימרא זו שאליהו בא לברית הוא מפרקי דר"א [פכ"ח], ושם לא כתב ולו ברמז שדבר זה נתון לחלוקה, אלא אדרבה משמע שבכל ברית של ישראל יהיה נוכח. וז"ל: "א"ל הקב"ה "לעולם אתה מקנא קנאת בשיטים על גלוי עריות שנאמר פנחס בן אלעזר, וכאן אתה מקנא, חייך שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך. מכאן התקינו חכמים שיהו עושים מושב כבוד למלאך הברית שנאמר "ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא וכו'". עכ"ל. וגם שאר הראשונים שדיברו בזה לא כתבו לחלק כן. וא"כ האו"ז חידש כאן חידוש גדול, שיש בריתות בעם ישראל שאליהו לא בא. ודבר זה תמוה וקשה לקבלו.
ואם יורשה לי הקטן למצע בס"ד הבנה חדשה בדברי קודשם של הראשונים הנ"ל האו"ז ודעמיה וה' יאיר עיני. דאכן לא באו להפליא בדבריהם עד מאוד. והוא בהקדים דברי החת"ס (בשו"ת ח"ו, סי' צ"ח), שהקשה איך אליהו בא לברית בשבת מחוץ לתחום, וכעין קושית הגמ' בערובין. ותירץ דאליהו בדרך כלל לא מתגלה כאן בלבוש גוף גשמי כי אם במקרים מסויימים אלא בנשמתו שהיא רוחנית וא"כ לא שייך לגביה דיני שבת. ע"כ. עוד מובא בספר עוד יוסף חי (לרשכבה"ג רבינו יוסף חיים, דרושים פ' פנחס) הביא מרבינו החיד"א שכ' בשם מהר"י צמח ז"ל דאע"ג שאליהו נמצא בכל ברית הנה שולח ניצוץ אחד ממנו, אך יש פעמים שבא בכל בחינותיו. וע"פ זה רצה לבאר, דלכאורה צ"ב איך אליהו מגיע לכל ברית, והרי פעמים שברגע אחד יש כמה בריתות. וכ' ליישב להנ"ל, דבכל מקום שולח ניצוץ אחד ממנו. ע"כ.
ובבן יהוידע (ח"ב סוכה עב: בסוף) כ' שוב בזה שאליהו לא בא כולו, אלא בכל ברית שולח רק חלק שלו, והוסיף וכתב דאין החלקים שווים אלא לפי ערך בעלי המצווה. ע"כ. ובזכר דוד (פכ"ז) הביא ג"כ את דברי המהר"י צמח הנ"ל ושכ"כ מהר"ם אלשיך והאריך בדבריהם. והביא עוד שכתבו דלפעמים אם המוהל צדיק וחסיד ויודע לכוון, ייתכן וע"י כוונתו יבוא אליהו בעצמו. והביא את הקושיא איך אליהו בא בשבת וכו'. וג"כ כיוון ליישב כמש"כ החת"ס. עכת"ד. מבואר א"כ שענין גלוי אליהו בברית משתנה בכל ברית לפי ערך המצווה.
ולפי"ז י"ל דאף האו"ז ודעמיה אין כוונתם שאם אין הבעל ברית טוב שוב אין זכר לאליהו באותה הברית, וכמו שהוקשה לנו - דזה מנין וגם שאין מסתבר לומר כן. אלא המכוון בדבריהם שאז אין אליהו בא בכל בחינותיו, ואולי גם לא בבחינה הנאותה שלו אלא רק חלק קטן מניצוץ שלו. ומצד זה בא להזהיר שלפי בחינת ערך בעל הברית והסנדק באה בחינת אליהו. אבל כו"ע מודו דלעולם נמצא משהו מניצוץ של אליהו בכל ברית בין ישראל לקב"ה.
ואם כנים אנו בזה שוב סר הקושי בדברי האו"ז ודעמיה ומה שהערנו עליו מהפרקי דר"א, ובזה דבריהם מתיישבים על הלב [ואם כנים אנו בזה נמצא דמה שכתבו חכמי האמת לייסד כנ"ל, יש לו כבר שורש בדברי הראשונים].
גם אפשר ובזה יתיישב מה שתמהו הפוסקים בדברי המדרש הנ"ל. אך הקב"ה מוחל עוונת המשתתפים וכי הקב"ה וותרן. ולהנ"ל י"ל דאכן דבר זה לא נאמר על כל ברית, שאז מגיע רק ניצוץ אחד מאליהו. אלא רק בברית שאכן נעשית באופן הנעלה ביותר, שאז על אליהו להופיע בעצמו בכל בחינותיו [וכעיין מה שהביאו חכמי האמת שם, שכן היה במילת האריז"ל שבא בעצמו ואף בלבוש גשמי, עיי"ש] שבכה"ג שהוא מופיע באופן זה אז אין יכול לסבול את סירחון עוונות המשתתפים שם, ומבקש מהקב"ה את סליחת כל המשתתפים. אבל באמת אי"ז שייך בכל ברית, ששם מופיע רק ניצוץ שלו [ולפי זה נמצא שיש מעלה גדולה להשתתף בברית שנעשית באופן נעלה, כשבעלי המצווה אנשי מעלה, שאז אליהו בא לברית בניצוץ גדול יותר ובבחינה גדולה, ובוודאי שאז השפעתו על המשתתפים גדולה עד מאוד, ובפרט לפי דברי המדרש הנ"ל, שייתכן שהוא יבקש מהקב"ה שימחל לכל המשתתפים].
עכ"פ היום המנהג בזה נשתנה לטובה, לחזר אחר מוהל וסנדק היותר טוב. ברם, יש מצבים שיש מעכב בדבר, וכגון שמדובר הוא על חמיו ובפרט על אביו שאינם שומרים מצוות, שאז צריך לשקול הדבר בחכמה. ואם יודע שע"י שימנע מלהזמינם בכיבוד זה יבוא לידי פגיעה [ובפרט אם כך מקובל במשפחתם] צריך שיעמוד לנגד עיניו באופן ברור משקל שני הצדדים. הרי אם ימנע להזמינם נכנס בחשש שעובר הוא על איסור תורה ואילו אם כן יזמין אותם לסנדקאות אין כאן חשש שעובר על איסור אלא חשש שמא לא יזכה שאליהו יבוא לברית. ואם כמש"כ בעונינו לבאר את דברי האו"ז, נמצא דאף הוא מודה שבכל ברית בא ניצוץ כל שהוא מאליהו, רק הנידון הוא אם יבוא אליהו בכל בחינותיו. וגם אם לא נקבל את הנ"ל מ"מ בכגון זה בוודאי יש לו לסמוך על דברי המדרש הנ"ל שהביאו גדולי הפוסקים והצדיקים. ואדרבה, הקב"ה בודאי יודע כוונתו הטובה בזה ויזכהו לגדל בן לתפארת ישראל. וידועה העצה ממרן הגר"ח קניבסקי שליט"א שנתן בזה, והיא שאדם הגון יתמוך מתחת הכרית שעל ברכי הסנדק שהתינוק עליה ואז יחשב שהוא הסנדק.
♦ ♦ ♦