הרב בנימין גרינבלט

מקום כתיבת יחוס כהונה ולויה בגט

כתיבת יחוס כהונה ולויה בגט

בספר תרומת הדשן (בפסקים וכתבים סימן ז) הביא את דברי רבי יעקב מוינא שיש לציין יחוסי כהונה ולויה בגט, וללא כתיבת יחוס כהונה ולויה הגט פסול: "ועוד אומר דבזמן הזה אם לא נכתב הכהן בגט, אומר לו מהר"ר אליעזר בן מהר"ל, שאומר מהר"ר יעק"ל מוינ"א שיש לו לפוסלו אפילו בימי האמוראים, כדאיתא פרק שני דכתובות דף כד: אין מעלין משטרות ליוחסין משמע שכתבו בשטרות הכהן".
דבריו הובאו בבית יוסף סימן קכ"ט שכתב על דבריו: "ולי נראה, דאין משם ראיה. דאע"פ שהיו נוהגין לכתוב בשטרות כהן מהי תיתי שאם לא כתב כהן בגט שיפסל מפני כך. ועוד, דהא בחניכתו לחוד כשר דיעבד, והא ודאי שמו בלא כהן לא גרע מחניכתו לחוד. ואפילו יש שני יוסף בן שמעון בעיר אחת והאחד כהן וגירש את אשתו שלא בפני חבירו, ולא כתב בגט הכהן נראה לי דבדיעבד כשר. וכן נראה שהוא דעת מהר"ר ישראל להכשיר היכא דלא כתב הכהן, שכתב בסי' ו', ועוד אומר הגאון אם המגרש ישראל והשני כהן או לוי אין צריך לכתוב שום הפרש אף על פי שמתוך הגט לא ניכר שום הפרש".
וכן פסק בשו"ע סי' קכ"ט סעיף י"ט: "לא נהגו לכתוב בגט לא כהן ולא לוי ולא שום כינוי, אלא פלוני בן פלוני וכל שום אחרן וחניכא דאית לי ולאבהתי".
אך הרמ"א דרכי משה הקצר (אבן העזר סימן קכט אות ט) כתב: "ואם הוא כהן או לוי, יכתוב פלוני בן פלוני הכהן או הלוי, פלונית בת פלוני הכהן או הלוי".
ובהגהת רמ"א סימן קכ"ט סעיף ז' כתב: "אבל כותבין כהן או לוי, פלוני בן פלוני הכהן או הלוי... ואם לא כתב כהן או לוי, יש אומרים דפסול מאחר שנהגו לכתבו, ויש מכשירין. ונראה להו לסמוך להקל במקום הדחק, אבל לכתחלה יש לכתבו".
הט"ז אבן העזר סימן קכט ס"ק ט הביא את קושיות הבית יוסף:
"ואם לא כתב כהן י"א דפסול. זה דעת מהרא"י בכתבים סי' ו' בשם מהר"ר יעקב שיש לפסול אפילו בימי אמוראים, כדאיתא פ"ב דכתובות אין מעלים משטרות ליוחסין משמע שכתבו בשטרות כהן. עכ"ל.
וכתב ב"י על זה דאין מכאן ראיה דאע"פ שהיו נוהגין לכתוב בשטרות מהי תיתי שאם לא כתב כהן בגט שהוא פסול עכ"ל".
וכתב על דבריו: "וקושיא זו ודאי קושיא, אלא שיש להקשות קושיא אלימא מזה, דשם בגמרא יש בעיא היכא דכתב בשטר אני פלוני כהן לויתי ממך מנה וחתמו עליה סהדי, מי אמרינן אכולי מנה שבשטר מעידין וממילא מעלין מזה ליוחסין, או דלמא אמנה שבשטר לחוד מעידין.
והקשו התוס' אההיא דמנה מסהידו, אם כן עדים חתמו אף על גב דלא ידעי אי כהן הוא או לאו, אם כן הא דתנן בפרק גט פשוט שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחד, אם היו משולשין יכתבו כהן, ומה מועיל, כיון שעדים חותמים אף על גב דאין מכירין אם הוא כהן וכו'. ויש לומר דהיכא דהוחזקו ב' יוסף בן שמעון ודאי אכולי מילתא מעידים, כי אז צריכים לידע אם הוא כהן, והתם ודאי מעלינן משטרות ליוחסין, והכא מיבעיא לן היכא דלא הוחזק. עכ"ל.
הרי לפניך דההוא סוגיא דמיבעיא לן אי מעלין משטרות ליוחסין, מיירי באין הכרח להזכיר כהן, והיכא יליף מזה דצריך להזכיר כהן ופסול בלא הזכיר כהן, אם כן הוי ליה כההיא דפרק גט פשוט דמקשי התוס' מיניה, והדר קושיא לדוכתיה.
תו הקשה ב"י דהא בחניכתו לחוד כשר בדיעבד, הא ודאי שמו בלא כהן לא גרע מחניכתו לחוד, גם זה ודאי קושיא רבתא היא.
ולי קשה קושיא אלימתא מזה, דהא בסעיף ט' כתב אם לא הזכיר שם אבי האיש כשר, ולמה יגרע חסרון הזכרת כהן מחסרון הזכרת שם אביו".
♦

הסברו של המהר"א ששון

המהר"א ששון בתשובותיו תורת אמת סימן כב, יישב בארוכה את קושיות הבית יוסף, ומסביר את סברת רבי יעקב מוינא: "דודאי אם הדבר נהוג לכתוב כהן והוא יכתוב סתם, דמשמע שמהראוי הוא שיהיה פסול משום דמדלא כתב כהן, נראה שהוא ישראל ואתו למיטעי ואף על גב דלא הוחזקו, מכל מקום ראוי לחוש לזה, שהרי אם המנהג לפרש כהן והסתם הוא ישראל, ודאי שאם לא כתב כהן נראה דאזלינן בתר רובא וסתמא שהם ישראלים, ואם כן הסברא נוטה והדין נותן שיהיה פסול".
כלומר בשל המנהג לכתוב את יחוס הכהונה בשטרות, הרי שאם לא נכתב היחוס מתוך הגט ייראה כי המגרש הוא ישראל ולכן הגט פסול.
הט"ז הביא את דברי המהר"א ששון ומקשה על דבריו:
"ובתשובת מהר"א ששון סי' כ"ב, הכריע דעתו לפסול בלא הזכרת כהן, מכח כיון שנהגו לכתוב כהן והוא יכתוב סתם, אתי למטעי שהוא ישראל.
ואין זה כלום כיון שאין חיוב להזכיר זה, לא יטעו מחמת חסרון זה, דמאן דכתב ליה אינו אלא מותרת על החיוב, ותו דאם כן גבי[2] אביו נמי נימא כיון דרוב העולם חותמים עצמם בשמם ובשם אביהם וזה משנה ולא זכר שם אביו, יסברו שהוא גר אסופי או שתוקי דאין מזכירין שם אביהם".
בסיום דבריו חולק הט"ז בחריפות על המהר"א ששון וכותב: "והמעיין בפלפול של התשובה של מהר"א ששון הנ"ל, יראה עין בעין שאין לו הוכחה של כלום לפסול, ולפי הנראה אין יד ורגל לפסול הזה".
ובדעת מהר"א ששון ז"ל יש לומר, שיש הבדל בין גט שלא נכתב בו שם האב, שיש בגט זה חסרון אך אין בו שינוי ולכן הגט כשר, לבין גט שלא נכתב בו את היחוס, שאין זה כחסרון אלא כשינוי מכהן לישראל ולכן הגט פסול.
♦

הסברו של החכמת שלמה

בהגהות חכמת שלמה לגאון רבי שלמה קלוגר על השולחן ערוך שם, כתב ליישב את קושית הט"ז: "ולפענ"ד לא קשיא מידי, דודאי מהרא"י מודה שכשר בשאר שטרות אם לא נכתב כהן, רק שמביא ראיה שהמנהג לכתוב כהן בשטרות, ולפי זה בגט, אם יראו העולם שלא נכתב כמנהג,[3] יטעו שהגט של איש אחר ולא מבעלה של זאת, ואיכא חשש לעז על הגט על כן פסול, מה שאין כן בשאר שטרות שלא איכפת לן בלעז דידהו, וכשיבוא לגבות בבית דין, הבית דין יודעים שאין כאן איש אחר רק זה, על כן כשר שם בלא כהן, רק שמביא ראיה שהמנהג לכתוב בשטרות כהן, כן נראה לי ברור, ודו"ק".
וכדבריו כתב הערוך השולחן אבן העזר סימן קכט: "מעיקר הדין אין צריך לכתוב כהן או לוי, ומוכח בש"ס [ב"ב קע"ב א] דבזמן התנאים לא נהגו לכתוב בשטרות כהן, אם לא להבדילו מאחר ששמו כשמו. האמנם מנהג פשוט בכל המדינות לכתוב כהן או לוי, וגם על אבי האשה כותבין אם הוא כהן או לוי. וקצת משמע בש"ס [כתובות כ"ד ב] שבזמן האמוראים כתבו כהן בשטר. וכיון שהמנהג פשוט לכתוב, אם לא כתבו יש אומרים דפסול, דמאחר שנהגו לכותבו ובכאן לא כתבו יאמרו שאחר הוא, ויש מכשירים, דכיון דאין צריך לכתוב מעיקר הדין, לא יתלו באחר".
לדבריהם הפסול אינו בשל חשש לטעות ביחוסו של המגרש, אלא בשל כך שאם יחשבו שאינו כהן והוא מוחזק ככהן, יש לחוש שיצא לעז על הגט, שיאמרו שהגט אינו מבעלה של האשה, והחתום בגט הוא אדם אחר, ואין זה האיש שגירש בעלה של האשה.
♦

הסברו של הראנ"ח

הראנ"ח בתשובותיו סימן י"א כתב לבאר את דעתו של מהר"י מוינא וז"ל: "ועל ענין שלא הזכיר הכהן, הדבר צריך תלמוד, שנמצא בפסקים שכתב וז"ל: אם לא נכתב הכהן בגט, א"ל מהר"ר אליעזר וכו' שיש לפוסלו אפילו בימי האמוראים, כדאיתא פרק ב' דכתובות אין מעלין משטרות ליוחסין משמע שכתבו בשטרות הכהן, ובענין זה כתבו קצת מהפוסקים כתב השם בלא כנוי שפסלו אותו והחזירו השליח, וכהן נמי הוי כנוי וצריך לכתבו ואף על פי שאינו כנוי של האיש עצמו אלא כנוי המשפחה, וכנוי משפחה דעלמא אין רגילות לכתוב, מכל מקום כנוי לכהן או לוי רגילות לכתבו, וכל שאינו כותבו הוי כשינה שמו, ואדרבה אפילו מי שאינו מצריך לכתוב שאר הכנויים בכנוי הכהן מודה שצריך לכתבו".
ובהמשך דבריו הוא מסביר את דברי רבי יעקב מוינא: "שהפוסל בחסרון כתיבת הכהן, צריך לומר לדעתו דגרע מהיו לו ב' שמות ולא כתב אלא הא' מהם, דהב' שמות חלוקים זה מזה, וכל אחד נדרש לעצמו ויש מי שקורים אותו בשם האחד, ויש שקורא בשם האחר, אבל אין קורא בשתי השמות יחד, אבל כנוי הכהן הוא כמי ששמו כפול מב' שמות ואינו נקרא כלל בשם האחד בלתי שם האחר, שיש שנקראים כן כמו שכתב מהרי"ק ז"ל, ובכי האי גונא כתב השם האחד בלבד לא מהני, דהוה ליה ככותב חצי שמו בלבד, והכי סבירא ליה בכהן לפסול בחסרון כתיבת הכהן, שאפילו שבקריאתו בפי האנשים אינו נקרא בשם העצם ובשם הכהן יחדו שניהם כאחד, מכל מקום כיון שכשהוא נכתב בחתימות ובקריאת ספר תורה אינו נכתב ואינו נקרא אלא בצרוף שניהם, הוה ליה גם כן כתיבת השם בלא הכהן ככותב חצי השם בלבד".
כלומר, שכיון שיחוס הכהונה צמוד לשמו של אבי המגרש בחתימות ובעליה לתורה, למרות ששכניו ומכריו קוראים לו בשמו בלבד ואינם מוסיפים הכהן לשמו, הרי ששמו הוא פלוני הכהן כשם אחד ארוך הכולל גם את כינוי המשפחה, שהרי אינו נקרא לתורה ללא הזכרת ייחוסו. ולכן אם לא כתבו הכהן יש לפסול את הגט, שהרי לא נכתב בגט אלא מחצית משמו ולא שמו המלא.
♦

מקום כתיבת היחוס כאשר יש כינוי

הקונדרסין המיוחס לרשב"ץ, סימן י הלכה יא, דן בשאלת מקום כתיבת היחוס כאשר יש כינוי למגרש. וכתב: "כשיש כינוי למגרש,[4] כמו ששמו שלמה וקורין אותו זלמן והוא כהן, כותבין שלמה כהן המכונה זלמן, ואין כותבין שלמה המכונה זלמן הכהן, כדי שלא יהיה משמע שהכינוי הוא כהן אבל אינו כהן, והריחוק אינו מזיק, וראיה לדבר מפסוק ויקחו את לוט ורכושו בן אחי אברם, ולא חש לכתוב לוט בן אחי אברם, מאחר שהוא מוכרח, אבל כשאינו מוכרח יש לדקדק".
דברי הקונדרסין הובאו בבית יוסף אבן העזר סימן קכ"ט, אלא שבעוד שבקונדרסין מופיע הכינוי זלמן ככינוי לשלמה הכהן, הרי שבציטוט דברי הקונדרסין בבית יוסף מופיע הכינוי שלמן[5] לשלמה הכהן.
בפירוש דבריו שהריחוק אינו מזיק, כתב הערוך השולחן אבן העזר סימן קכט סעיף קד, שכוונתו היא שיש לציין את יחוס הכהונה או הלויה לפני הכינוי, ולכתוב פלוני בן פלוני הכהן או הלוי המכונה פלוני, למרות שיחוס הכהונה מפסיק בין השם לבין הכינוי, ואין בכך כל חשש, שכן בפסוק שלפנינו המילים 'ואת רכושו' מפסיקות בין שמו של לוט ליחוסו כבן אחי אברם, משום שברור מתוך הפסוק כי המילים בן אחי אברם הן לוואי ללוט.
"אם המגרש כהן או לוי ויש לאביו כינוי, יכתוב הכהן או הלוי קודם הכינוי, כגון פלוני בן יהודה הכהן או הלוי המכונה ליב, וכן באבי האשה, והטעם, דאם יכתובו בן יהודה המכונה ליב הכהן, יאמרו דכינוי הוא ליב הכהן, ולכן יכתוב את הכהן אחר שמו הקדש. וזה אין לחוש שהכינוי יתרחק מעצם השם, דכי האי גוונא מצינו בפסוק [בראשית יד, יב] ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם, אבל אם יש לו שני שמות שכותבין על אחד דמתקרי, יכתוב הכהן אחר כך, דאין לחוש שיאמרו דמתקרי כך, דהא באמת מתקרי כך, אבל כינוי לא שייך בזה".
הסבר זה צריך עיון מדברי הים של שלמה מסכת גיטין פרק ד יח, שמהם עולה כי ראיה זו מתייחסת לשיטת החולקים הסוברים כי יש לכתוב המכונה פלוני הכהן, ולשיטה זו אין לחוש מהרחקת יחוס הכהונה מן השם העיקרי, שכן בפסוק שלפנינו הורחק יחוסו של לוט משמו העיקרי. וזה לשון הים של שלמה: "פסק, כתוב בתיקוני גיטין שהזכרתי, וזה לשונו: שאין כותבין בן הרב. אכן אם הוא כהן או לוי יכתוב פלוני בן פלוני הכהן, או בן פלוני הלוי. וכן אם היא בת כהן או בת לוי, יכתוב פלונית בת פלוני הכהן, או בת פלוני הלוי. ואם יש לאביו או לאביה שם כינוי, יכתוב בן פלוני הכהן המכונה כו', או בת פלוני הלוי המכונה כו'. עד כאן. וזו היא העיקר, ועדיף טפי מלכתוב המכונה קודם הכהן או הלוי, ואומרים מה שמרחיק הכהן משם המובהק אין חשש. וראיה מויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם (בראשית י"ד, י"ב) ולא כתב את לוט בן אחי אברהם כו'. וכן ראיתי במקצת נוסחי גיטין. מכל מקום נראה דעדיף טפי לכתוב הכהן קודם, שלא יאמרו אף הכהן הוא מן הכינוי. וכן המנהג לכתוב הכהן קודם המכונה. ואם יש כינוי לבעל יכתוב פלוני המכונה כך, בן פלוני הכהן. וזה הוא ברור".
הים של של שלמה מסביר כי מהפסוק ניתן ללמוד כי הכותבים המכונה פלוני הכהן וכותבים את יחוס הכהונה לאחר הכינוי, אינם צריכים לחשוש מכך שהם מרחיקים בכך את היחוס מן השם העיקרי שכן גם יחוסו של לוט הורחק משמו העיקרי,ה משום שברור מתוך הפסוק כי המילים בן אחי אברם הן לוואי ללוט.[6]
המהרז"ך, רבי זלמן כ"ץ,[7] בספרו, ספר היריעה אות כז, דן במקום כתיבת יחוס הכהונה של מגרש ששמו יהודה בן משה הכהן וכינויו[8] ליברמן, וז"ל: "יש לכתוב יודא בן משה הכהן המכונה ליברמן, ולא בן משה המכונה ליברמן הכהן, דהוי משמע שהכנוי הוא כך דהוי כהן, אבל איהו לא כהן הוא. כך נראה לי ולמהר"י וייל".
דברי המהרז"ך הובאו כלשונם בשו"ת מהר"י מינץ סדר הגט אות מב.
במנהגי מהרי"ל הלכות גיטין אות יא, דן אף הוא במקום כתיבת יחוס לויה של סבה של הגרושה וז"ל:
"גט מומר הייתי עד עליו בפני מהר"י סג"ל, ולא שינה הרב בכלום מאילו היה ישראל כשר. ושאלו איך היה שמו בהיותו יהודי, ואמר שהיה שמו ואלק. והאשה היתה שמה בילא בת שלמה בן יצחק המכונה זלמן הלוי. כמדומה לי מפני שהיה קרובתי אחת בעיר שהיה שמה ג"כ בילא בת שלמה, לכן השליש שם הגרושה.
ועלתה ספיקא ביד מהר"י סג"ל, להיכן יכתבו הלוי. אם לכתוב שלמה בן יצחק הלוי המכונה זלמן, או שלמה בן יצחק המכונה זלמן הלוי. והיה מחפש בכל טופסי גיטין שהיו בידו, ולא מצא דוגמתו.
סוף דבר הוסכם לכתוב שלמה בן יצחק הלוי המכונה זלמן, משום דלוי לאו כינוי הוא, לכן אין להזכירו אחר המכונה".
בשו"ת מהר"י ווייל סימן קצ כתב אף הוא כן: "יש לכתוב נתן בן משלם הכהן ובתר הכי המכונה זוסמן דלא ליהוי משמע דכהן נמי הוי כינוי".
בסדר הגט לרבי יעקב מרגליות סימן כ אות א מתייחס אף הוא לכתיבת יחוסי כהונה ולויה בגט וכותב:
"ואם הוא כהן או לוי, יחתום פלוני בן פלוני הכהן, וכן אם היא בת כהן, יכתוב בת פלוני הכהן או הלוי.
אם יש לאביו או לאביה שום כינוי, יכתוב בן פלוני הכהן המכונה, או בת פלוני הכהן המכונה. אמנם במקצת גיטין ראיתי פלוני בן פלוני המכונה פלוני הכהן".
בסימן כא אות יג הביא את דברי מהר"י וייל כלשונם.
ובסימן כח אות ד (בצירוף תוספת משולי היריעה לתלמיד המהרז"ך) מסופר על המהרז"ך:
"מהרז"ך נתן גט וכתב בו ליבלין בת אהרן דמתקרי אלעזר הכהן המכונה זליקמן. אף על פי שכתבתי מטופס שלו (יריעה סי' כ"ז) שסברא לכתוב בת פלוני הכהן קודם שיכתוב המכונה פלוני, דלא לטעות שהכהן הוי נמי שם כינוי.
ושמא יש לחלק בין המכונה למתקרי. אך הוא לא הגיד לי טעם, אלא אמר לי שציוה לסופר לכתוב כך מדעת, ונתן הגט לכתחילה".
ובסימן לג אות ג מביא את דעת החולקים: "אח"כ שלח מהרי"ו גט הנה, וכתב בו יהונתן דמתקרי נתן בן משלם הכהן המכונה זוסמן. אבל מהר"ד היה כותב הלוי לבסוף, אחר כינוי של האב".
ובהגהות לים שעשה שלמה לרבי יעקב מרגליות הוצאת מכון ירושלים עמ' שי"ב הגהה יג (עמ' 354 בכתה"י) כתב: "והיכא שהוא כהן כתבינן פלוני בן פלוני הכהן או הלוי, והיכא שיש לו שם כינוי כותבין פלוני המכונה פלוני בן פלוני הכהן, והיכא שיש לאביו שם כינוי כותבין פלוני בן פלוני הכהן המכונה פלוני, אבל אין כותבין המכונה פלוני הכהן דאז הוי משמע דכהן הוא הכינוי אע"ג דלאו כהן הוא, כן אשכחן פרק אלו עוברין (פסחים מט ב) רב כהנא לא היה כהן עיין שם בתוס' (מט ב ד"ה אמר) ובפרק יש נוחלין (בבא בתרא קט ב) אשכחן גברא ששמו לוי אף על גב דלאו לוי הוא, עיין שם".
אך בעמ' צח"ר הגהה א (עמ' 352 בכתה"י) נאמר: "כשהוא כהן או לוי ויש לאביו שם כינוי, יכתוב פלוני בן פלוני הכהן או הלוי, המכונה פלוני, וכשיש לבעל עצמו שם כינוי, יכתוב נמי פלוני בן פלוני הכהן או הלוי[9] המכונה פלוני, וכשיש לשניהם כינוייןט יכתוב פלוני המכונה פלוני בן פלוני המכונה פלוני הכהן או הלוי".[10]
מדבריו עולה כי לדעת ההגהות בדרך כלל אין להצמיד את ייחוסי הכהונה והלויה לכינויים, מחשש לכך שיאמרו שהכהן הוא חלק מן הכינוי והוא מכונה כך אף שהוא אינו כהן, אלא שבמקרה שלשניהם יש כינויים עדיף להצמיד את היחוס לכינוי.
ניתן להסביר את ההבדל בין מקרה שבו יש כינוי לאב או לבן, לבין מקרה שבו יש כינוי לשניהם על פי דברי העזר מקודש סימן קכ"ט ס"ק י"ח, שכתב שהכהן שייך יותר לשם הקודש, והכתיבה של הכהן לאחר כינוי החול גורמת להכריע שהכהן הוא חלק מן הכינוי, משום שאם הכוונה ליחוס היה צריך לכתוב את היחוס לאחר השם של לשון הקודש: "מה שאין כן בהמגרש ואביו, אף אם יש לכל אחד מהם כינוי, אם כתב הכהן לבסוף יש לומר שאין צד הכרע לטעות, כי יש לומר שלכן כתב הכהן לבסוף, כדי שיהיה קאי עליו ועל אביו, ועל ידי מה שכינוי אביו קודם, יש מזה משמעות שתיבת הכהן לא קאי על אביו לבד, וכתב הכהן בסוף לשיהיה מופלג משם הקודש דאביו, ועל ידי זה שייך שקולים הם ויבואו כאחד להורות ששניהם הוחזקו כהנים, ומורה על שגם הוא מוחזק בכהן ואינו חלל במנהגים, מלבד מה שאביו מוחזק לכהן, וכיון שאין הכרע לטעות שתיבת הכהן הוא כינוי, אין חשש וכל שיש שתי משמעויות אין חוששין כל כך לטעות, כי הבא לערער עליו הראיה".
ובגידולי הקדש שם ס"ק י"ג האריך להוכיח כי כאשר יש שתי אפשרויות לפרש את הגט, אין לחוש לטעות, אלא אם כן יש סיבה מכרעת לפרש את הגט בפרשנות השגויה.
לדעת העזר מקודש, כאשר אין הסבר מדוע היחוס הורחק ממקומו הטבעי לאחר שם הקודש, יש סיבה לטעות ולומר שהכוונה היא לכינוי, מאחר שהוא צמוד לכינוי שלא כראוי, אך כאשר יש סיבה לכך, כמו באב ובנו שיש לומר שהסיבה להרחקת היחוס משם הקודש של האב היא כדי שיהיה ברור שהכוונה היא שגם הבן כהן ולא חלל, אין סיבה מכרעת שתגרום לפרשנות שגויה שהכהן הוא חלק מן הכינוי, ולכן ניתן לכתוב המכונה פלוני הכהן.
ולמרות שכתב שם שלכתחילה יש להקדים הכהן גם באבי המגרש, כמבואר במהרי"ו ובד"מ, הרי שיתכן שסברת בעל ההגהה היא כסברת העזר מקודש רק כאשר יש לשניהם כינויים, שכן כאשר יש לאחד מהם כינוי הרי שהייחוס הכהן מתייחס לאב ולבן כאחד, אך כאשר יש לשניהם כינוי והכינויים מתייחסים לכל אחד מהם לחוד, ולכן ראוי להרחיק את היחוס משם הקודש כדי שיהיה ניכר שהוא מתייחס לשניהם ולא רק לאב. וכאשר יש סיבה להרחקה ואין סיבה מכרעת שתכריע לפרש שהכהן הוא חלק מן הכינוי, אין לחוש.
לדעת ההגהות יש להפריד בין היחוס המתייחס לאב ולבן כאחד, לבין הכינויים המתיחסים לאחד מהם, ולכן בדרך כלל יש לכתוב פלוני בן פלוני הכהן המתייחס לשניהם כאחד, ולאחר מכן לכתוב את הכינוי של האב או הבן המתייחס רק לאחד מהם, אך כאשר יש לשניהם כינויים המתייחסים לכל אחד מהם בנפרד, לא ניתן לכתוב פלוני המכונה פלוני בן פלוני הכהן המכונה פלוני שכן יחוס הכהונה המתייחס לאב ולבן יחד, מפריד בין השם לכינוי המתיחס לאב בלבד, ולא ניתן להפריד בין היחוס המתייחס לשניהם לכינויים הפרטיים של כל אחד מהם, אלא אם נרחיק את יחוס הכהונה משמות הקודש ונכתוב אותו לאחר כל הכינויים, כדי שיהא ניכר כי הוא מתייחס לאב ולבן בצורה שווה, וכפי שכתב העזר מקודש, כאשר יש סיבה להרחקת היחוס משם הקודש אין סיבה לפרש כי הכהן הוא חלק מן היחוס.
מכל המקורות שלפנינו עולה, כי לדעת רוב חכמי אשכנז, המהרז"ך המהרי"ו והמהר"י סגל, כאשר לאב יש כינוי כותבים את יחוס הכהונה לאחר שמו ולא צמוד לכינוי, אך רבי יעקב מרגליות הביא שראה מקצת גיטין שהצמידו את הייחוס לכינוי, כדעת מהר"ד.
כאשר המהרז"ך היה צריך להוסיף לאב דמיתקרי לשם נוסף והמכונה לכינוי הוא הצמיד את הייחוס לשם הנוסף ולא לכינוי, ומכאן הסיק תלמידו כי יש לחלק בין המכונה לדמתקרי.
לדעת ההגהות על סדר הגט, כאשר יש כינוי לבן ולאביו, יש להצמיד את ייחוס הכהונה לכינוי ולא לשם השני, אף שבמקרה שיש כינוי לאב או לבן, יש לכתוב את הייחוס לאחר השם[11].
הרמ"א בדרכי משה הקצר אבן העזר סימן קכט סעיף קטן ט', הביא את דברי סדר הגט למהר"י מרגליות בסימן כ' א' וז"ל: "ואם הוא כהן או לוי, יכתוב פלוני בן פלוני הכהן או הלוי, פלונית בת פלוני הכהן או הלוי, ואם יש להן כינוי, יכתוב כהן או לוי קודם הכינוי, וכן יש לנהוג. מיהו ראיתי קצת גיטין שכתבו הכינוי קודם. ובסימן כ"ח סעיף ד, כתב דמהרי"ק כתב אהרן דמתקרי אלעזר הכהן, וכתב כן לכתחלה, ואולי יש לחלק בין מתקרי למכונה עכ"ל".
להלכה פסק הרמ"א בשולחן ערוך אבן העזר סימן קכ"ט סעיף ז': "כותבין כהן או לוי פלוני בן פלוני הכהן או הלוי. ואם יש להם כינוי כותבין אחר כך (סדר גיטין). אבל אם יש ב' שמות, שכותבין על אחד דמתקריא, כותבין אחר כך כהן או לוי (שם בשם מהרז"ך)".
דברי הרמ"א הם דברי תלמיד מהרז"ך שהובאו בדרכי משה בקצרה, ששיער שמהרז"ך מחלק בין מתקרי למכונה.
♦

ההבדל בין מתקרי למכונה

בביאור ההבדל בין המכונה לדמיתקרי, כתב הבית שמואל סעיף קטן יד וז"ל: "אם יש לאביו כינוי, כותבין אח"כ, כגון בן שלמה הכהן המכונה זלמן, דאם יכתוב אחר הכינוי הכהן, יאמרו דכינוי כך הוא והוא אינו כהן, א"כ איש אחר המגרש, אבל במתקרי ליכא חשש דיאמרו דמתקרי כך, דהא באמת מתקרי כך".
ולהלן יבוארו דברי הבית שמואל.
הט"ז אבן העזר סימן קכט ס"ק ח כתב:
"ואם יש להם כינוי כותבין אחר כך. הטעם דאם יכתוב כאן משמע דכהן נמי כינוי הוא, ומה שכתב אחר כך שאם כותבין על אחד דמתקרי כותבין אחר כך, קשה מה הבדל ביניהם דמה לי המכונה ומה לי דמתקרי, בסדר גיטין כתב כן בשם מהרי"ק, וכתב עליו, ושמא יש לחלק בין המכונה למתקרי, אך הוא לא הגיד לי הטעם, אלא שצוה לסופר לכתוב כך מדעתו. עכ"ל.
ונראה לי שיש הבדל זה ביניהם, דלשון מתקרי הוא שם העצם שהוא שלו כך, ובודאי אי לאו כהן הוא באמת לא היה קוראים אותו כהן, לכן לא נטעה אם כתב כהן אחר דמתקרי, אבל בלשון המכונה שפיר יש לומר שהוא גם כן שם כינוי, דמכנין אותו כהן לאיזה סיבה, כדרך העולם בענין כנוים, ויבא לטעות אם כתב כהן אחר הכינוי".
בשו"ת אמרי יושר חלק א סימן קסח ביאר את דברי הט"ז: "וכוונתו דמכונה אינו שם העצם א"כ יטעו שמכונה כהן ואינו כהן, אבל מתקרי הוא שם העצם, אם כן אי אפשר לטעות שאינו כהן רק קורין אותו כהן, דזה אינו שם העצם, והיו צריכין לכתוב המכונה בכהן, וכשכתבו דמתקרי על כרחך שהוא כהן באמת, ולא קאי כלל הכהן על דמתקרי, רק על האיש שהוא כהן. ולפי דבריו, הדבר ברור שאין הבדל כלל אם קורין אותו לתורה בשם זה דמתקרי או לא".
כלומר, ההבדל לדעת הט"ז הוא בכך שהמילה כהן אינה משמשת כשם פרטי, אלא כיחוס לאדם שהוא באמת מזרע אהרן הכהן, אך בהחלט יתכן לכנות אדם ככהן מכל סיבה שהיא, ככינוי בלבד ולא כשם פרטי. דווקא בשל העובדא שאין נוהגים לקרא לאדם 'פלוני הכהן' אם אינו כהן, הרי שאיש לא יטעה לחשוב שמתקרי פלוני הכהן הכוונה היא לשמו, ויהא הדבר מובן לכל כי מילת הכהן אינה חלק מן השם, אלא היא יחוסו של האדם. מה שאין כן בהמכונה, שבהחלט יתכן לכנות אדם ככהן אף שאינו כהן, ולכן יש מקום לטעות שהמגרש מכונה פלוני הכהן למרות שהוא אינו כהן, ואם כן לא נכתב יחוס הכהונה בגט כראוי.
ולכאורה גם לביאורו של האמרי יושר בדעת הט"ז יש לחוש, כי עלולים לטעות ולומר כי פלוני הוא אכן כהן, והוא נקרא בפי הבריות פלוני הכהן בשל היותו כהן, ואם הוא לא נקרא כך בפועל עלולים לטעות כי אין זה המגרש. ומדברי האמרי יושר שלא חשש לכך כלל, משמע כי אם אכן פלוני הוא כהן לא יטעו לפרש את המילה הכהן כחלק משמו אלא כיחוסו, כלומר, פלוני שהוא כהן, 'וכשכתבו דמתקרי על כרחך שהוא כהן באמת, ולא קאי כלל הכהן על דמתקרי, רק על האיש שהוא כהן'.[12] ורק בהמכונה, שאין הכרח כלל כי פלוני המכונה פלוני הכהן הוא אכן כהן, ניתן לטעות בטעות זו ולומר שהכהן הוא חלק מכינויו ואילו הוא אינו כלל כהן.
אלא שיש להעיר על הסבר זה מדברי הים שעשה שלמה עמ' שי"ב הגהה יג שהובאו לעיל, בדבריו הוא נותן דוגמאות מאנשים ששמם הפרטי היה כהן או לוי למרות שזה לא היה יחוסם: "אבל אין כותבין המכונה פלוני הכהן, דאז הוי משמע דכהן הוא הכינוי אע"ג דלאו כהן הוא, כן אשכחן פרק אלו עוברין (פסחים מט ב) רב כהנא לא היה כהן, עיין שם בתוס' (מט ב ד"ה אמר) ובפרק יש נוחלין (בבא בתרא קט ב) אשכחן גברא ששמו לוי אף על גב דלאו לוי הוא, עיין שם".
כן כתב בסדר גט אשכנזי סימן ב' סעיף ז' כתב: "יש לכתוב יהודה בן משה הכהן המכונה ליברמן, ולא בן משה המכונה ליברמן הכהן, דהוי משמע דהכינוי הוא כך כהן, אבל איהו לאו כהן הוא".
ובהגהות שם אות ו' כתב: "כדאשכחן בפרק אלו עוברין (פסחים מט א) אי לא נסיבנא כהנתא לא גלאי. וכתבו התוס' שם דלאו כהן הוה, אלא דמתקרי כהן[13], ובגיטין (סט ב) לייתי גברא דשמיה לוי. מהר"י ברונא".
הרי שבגמרא מדובר על אנשים שלא היו כהנים ולויים, ואף על פי כן נקראו בשמם הפרטי, שם העצם בלשון הט"ז, כהן ולוי, ואם כן שוב יש לחוש גם בדמתקרי שהמגרש נקרא כהן, אך אינו כהן בדיוק כפי שאנו חוששים בכינוי.[14]
ככל הנראה, הט"ז התייחס למציאות שהיתה בזמנו, שהייתה שונה מזו שהייתה בזמן הגמרא, ובזמנו, כמו גם בזמננו, המילה כהן אינה שם פרטי לאדם שאינו כהן, אלא שמסיבה כל שהיא היא יכולה לשמש ככינוי לאדם שאינו כהן. ולכן יש להקפיד שלא לכתוב המכונה פלוני הכהן, אך ניתן לכתוב דמתקרי פלוני הכהן, שכן הכהן הוא יחוס כהונה לאדם עצמו, ובשום אופן אינו יכול להיות שם פרטי או לוואי לשמו של אדם שאינו כהן. ובמקרה שהכהן משמש אכן לוואי לשמו של אדם שאינו כהן, היה על הסופר לכתוב זאת ככינוי המכונה פלוני הכהן, ולכן יש לכתוב לכתחילה דמתקרי פלוני הכהן.
♦

ביאור דברי הרמ"א והבית שמואל

דעת רבי שלמה קלוגר בדעת הרמ"א

בשו"ת האלף לך שלמה לרבי שלמה קלוגר חלק אבן העזר סימן קמח, ביאר את כוונת הרמ"א: "בודאי כוונת הרמ"א שבמכונה יש לכתוב דוקא כהן או לוי תחלה, אבל במתקרי יכול לכתוב גם אח"כ הכהן או הלוי, אבל אם רוצה לכתוב קודם דמתקרי נמי שפיר דמי".
כלומר, כוונת הרמ"א היא לשלול את כתיבת יחוס כהונה ולויה לאחר הכינוי, אך ניתן להצמיד את היחוס לשם הראשון או השני ואין בכך כל קפידא.
וכן כתב בספרו חדושי אנשי שם סימן קע"ב: "בסעיף ז' בהג"ה, אבל אם יש ב' שמות שכותבים על אחד דמתקרי, כותבין אחר כך כהן או לוי. נראה דאין הכוונה דמחויב לכתוב דווקא אחר כך כהן או לוי, דודאי בזה מותר לכתחילה קודם דמתקרי, תדע דאם כותבין המכונה כותבין תחילה כהן או לוי, אם כן מוכח דמשמעותיה הוי שהוא כהן או לוי, ואם כן למה במתקרי יהיה גרע שיהיה קפידא שלא לכתוב כהן או לוי תחילה, רק דקמשמע לן דאם כותב המכונה, דאז אינן רשאין לכתוב אחר כך כהן או לוי, רק דוקא תחילה, לכך כתב באם כותב דמתקרי יכול לכתוב אחר כך כהן או לוי, ומה שכתב כותבין, היינו דהרשות נתונה לכתוב גם אחר כך, אבל אם רוצה לכתוב תחילה נמי שפיר דמי ורב לפענ"ד".
כלומר, כוונת הרמ"א היא שניתן לכתוב את יחוס הכהונה אחרי השם הראשון, או אחרי דמתקרי, אך לא אחרי הכינוי.
כדברי הגרש"ק משמע גם מדברי הלבוש סימן קכ"ט סעי שהתייחס בדבריו רק למקרה שיש צורך לכתוב המכונה, ולא התייחס למקרה שצריך לכתוב דמתקרי. ויתכן שלדעתו רק באופן שיש צורך לכתוב המכונה יש קפידא שלא לכתוב המכונה פלוני הכהן, אך בדמתקרי ניתן לכתוב את היחוס אחרי השם הראשון או השני, ללא כל עדיפות.
לדעה זו מובן מדוע האיסור לכתוב את יחוס הכהונה לאחר הכינוי מופיע במקורות רבים, ואילו ההנחיה על מקום כתיבת היחוס במקרה של כתיבת שם שני של דמתקרי, מופיעה רק במקור אחד כסיפור על המהרז"ך. זאת, משום שהפוסקים לא ראו צורך להתיחס לכתיבת היחוס כאשר יש שם שני, שכן ניתן לכתוב את היחוס הן לאחר השם הראשון והן לאחר השם השני, ואין בכך כל הנחיה מחייבת. זאת, בשונה מכתיבת היחוס בכתיבת כינוי, שאז צריך לכתוב את היחוס דוקא לפני הכינוי ולא לאחריו.
אך בסימן עב כתב הגרש"ק: "ובדבר הגט ששם אביו שעולה לתורה משה צבי, ונקרא בפי מקצת משה הירש ובפי מקצת משה לבד, וצריך לכתוב בפעמים דמתקרי, באיזה מקום יכתוב כהן, נראה ודאי דלכתחילה יכתוב כהן אצל שם הראשון, דאף דכתב הב"ש דאם כתב כהן אצל דמתקרי כשר, היינו רק בדיעבד, אבל לכתחילה ודאי ראוי לכתוב תיכף הכהן אצל שם הראשון".
בשונה מדבריו בסימן קע"ב, הסביר הגרש"ק כי לכתחילה יש לכתוב את היחוס לפני "דמתקרי", וכוונת הבית שמואל שכתיבת יחוס הכהונה לאחר השם השני היא בדיעבד,[15] אך לכתחילה יש לכתוב את היחוס אחרי השם הראשון. וכבר הקשה עליו המהרש"ם בהגהותיו שבהסכמתו לספר מחצית השקל אות טז, וז"ל:
"הנה ראיתי בשו"ת חידושי אנשי שם סימן עב ד"ה ובדבר, שהעלה דאדרבה לכתחילה יש לכתוב הכהן קודם דמתקרי, וכוונת רמ"א דדיעבד כשר ע"ש.
וליתא, כמבואר בדרכי משה הארוך אות ח ד"ה אין זה בשם מהרז"ך, וע"ש סימן קע"ב דדוקא בשם המכונה יש לכתוב לכתחילה הכהן ואחר כך המכונה, אבל בדמתקרי מותר לכתחילה בין כך ובין כך, ומה שכתב הרמ"א דכותבים, רצה לומר דמותר לכתוב אחר כך אבל אינו חיוב ע"ש".
כוונת המהרש"ם להקשות על הגרש"ק מדברי סדר הגט למהר"י מרגלית, המספר כי המהרז"ך כתב לכתחילה את יחוס הכהונה לאחר השם השני, ולא דיעבד.
אך לדעתו של הגרש"ק בסימן קע"ב, כוונת הרמ"א היא לשלול את כתיבת היחוס אחרי הכינוי, אך לכתחילה ניתן לכתוב את יחוס הכהונה לאחר השם הראשון או לאחר השם השני, ואין בכך כל עדיפות. כוונת המהרז"ך בכך שאמר שהוא עושה זאת בכוונה ולכתחילה, היתה לומר כי ניתן לכתחילה להצמיד את יחוס הכהונה לשם השני, אך אפשר לכותבו גם אחר השם הראשון.
דעה זו היא גם דעתו של השדי חמד אסיפת דינים מערכת גט סימן ב אות ה, לאחר שהביא כי במזכרת הגיטין של מהר"י דאנון שהובאה בשו"ת רב דגן אבהע"ז סימן ד, כתב את כינוי הכהונה לאחר השם הראשון בלבד, ובמזכרת הגיטין של מהר"ש טריווש שהובאה בשו"ת רב דגן אהע"ז סימן ג', הקפיד לכתוב את יחוס הכהונה והלויה אחרי השם השני ולא אחרי הכינוי, אך בשלושה מקומות כתב את היחוס אחר השם הראשון, למרות שהמהר"ש טריווש הקפיד לכפול את כתיבת היחוס לאחר השם הראשון ולאחר השם השני, וכתב לבאר את דעתם: "מכל מקום יותר נראה, דהרבנים הנזכרים לעיל משמע להו, דעיקר ההקפדה שלא לכתוב הכהן אחר המכונה, אבל בדמתקרי, מאן דעביד הכי ומאן דעביד הכי לא משתבש".
וכן כתב בספרו תשובות אור לי סימן ק"ל:
"והיה נראה לומר דלרווחא דמילתא כתבו כן, דלא כתבו הפוסקים אלא דבדמתקרי אין צריך להקדים כהן ולוי לדמתקרי, כמו שהוא הדין בהמכונה, אבל אם רוצים להקדים בדמתקרי נמי שפיר דמי, וכן נמצא במזכרת הרב כמוהרש"ט באות צב ואות רז. (אלא דשם הוכפל הכהן כיעו"ש).
אכן ראיתי לגאון מהר"ם יוזפאש בעל סדר הגט בספר ברכת המים, והוא חיבור יקר ונפלא על סדר הגט שהיה עד עתה בכתב יד, ועתה מקרוב נדפס חדש ממש, וכתב בביאורו לאות כד, דבדיעבד אם שינה וכתב כהן או לוי קודם דמתקרי כשר אם כבר ניתן הגט, או שקשה לכתוב גט אחר, כיון שבזה אין מקום לטעות וכו', ואם עדיין לא נכתב ויכול לכתוב אחר יש לכתוב אחר, עד כאן. אלמא דקפידא איכא במילתא לכתוב הכהן אחר הדמתקרי"טו.
אך מפשטות דברי הרמ"א שהביא להלכה את דברי תלמיד המהרז"ך וכתב: "אבל אם יש ב' שמות, שכותבין על אחד דמתקריא, כותבין אחר כך כהן או לוי. (שם בשם מהרז"ך)".[16]
משמע שחובה לכתוב את היחוס דוקא אחר השם השני ולא אחר השם הראשון. שכן אם אין בכך הוראה מחייבת וניתן לכתוב את היחוס לאחר השם הראשון או השני ואין בכך כל עדיפות, אין כל צורך לכתוב דין זה כהוראה מחייבת, וניתן היה לכתוב כי במקרה של דמתקרי אפשר לכתוב את היחוס גם לאחר השם השני. ומכאן שדעתו של הרמ"א היא שיש לכתוב את הייחוס דווקא לאחר השם השני[17] ולא אחר השם הראשון.
♦

דעת הישועות יעקב

בשו"ת מים חיים סימן נ"ט, הובאה תשובתו של רבי יעקב אורנשטיין מלבוב בעל הישועות יעקב, לרבי יעקב הכהן רפופורט בנו של המחבר רבי חיים הכהן רפופורט. בתשובה זו דן הישועות יעקב: "באחד שנקרא לספר תורה בשם יעקב ישראל, וכן חתימתו בשטרות, ובפי העולם נקרא בשם ישראל לבד והוא כהן, אם יכתבו יעקב ישראל דמתקרי ישראל הכהן, כמו שכתב בהג"ה דבשם דמתקרי יכתוב תיבת כהן אחר דמתקרי, או לדמות למקום שכותבין המכונה, דכותבין תיבת הכהן קודם ואחר כך כותבין הכינוי".
והביא ספר אחד (ככל הנראה כוונתו לקונדרסין), שהביא ראיה מן הפסוק ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם, שניתן להרחיק את יחוס הכהונה מן השם העיקרי, משום שהפירוש מוכרח, "אבל בכינוי, אין הדבר מוכרח דתיבת הכהן קאי על שם הראשון, דאפשר דקאי על הכינוי, שקורין אותו בשם הכינוי ובשם הכהן".
לדעת הישועות יעקב, כוונת הקונדרסין היא, שכאשר ההסבר בפסוק מוכרח למרות ההפסק, אין לחוש להפסק, אולם כאשר ההפסק שבין השם ליחוס עלול לאפשר פרשנות שגויה, יש לחוש ולא להפסיק בין השם לבין היחוס. ולכן אין לכתוב המכונה פלוני הכהן, משום שבכינוי ניתן לפרש את היחוס כחלק מן הכינוי, ולכן יש לחוש שלא להפסיק בכתיבת הכינוי בין השם ליחוס, ויש להצמיד את היחוס לשם. ומכאן שבדמתקרי, שלא ניתן לפרש שהיחוס משמש כחלק מן השם ולא כיחוס (כסברת הט"ז), ניתן לכתוב דמתקרי פלוני הכהן, שכן הפסק זה לא יגרום לטעות בהבנת הדברים.
בהמשך דבריו, דחה הישועות יעקב את הראיה מלוט שניתן להרחיק את כינוי הכהונה מן השם כאשר הדבר מוכרח שהכינוי מתייחס לשם, והוא חולק על דברי הספר, וסבור כי אין להפסיק בין השם העיקרי ליחוס הכהונה ללא סיבה מספקת, גם כאשר הפירוש מוכרח וההפסק אינו יוצר אפשרות לפרשנות מוטעית. וכתב:
"... אבל במקום כתיבת השם בוודאי אין להפסיק, אם כן מהראוי לכתוב תיבת הכהן אחר כתיבת עיקר השם, דהיינו שעולה בו לתורה וחותם עצמו בו, אבל אין דרך העולם לקרא אותו בשם כהן בחוץ כשקורין אותו בשמו.
ולפי זה אין חילוק בין כשכותבין המכונה או דמתקרי, כיון דעולה לתורה וחותם עצמו בשם העיקר, מהראוי לכתוב תיבת הכהן אצל שם העיקר, וגם בסדר הגט דמהר"י מינץ לא נמצא חילוק בין מתקרי להמכונה,[18] וכתב שמם שם העיקר ואחר זה תיבת הכהן, ואחר כך שם המכונה, דהוא טפל למען שלא יאמרו שהוא אינו כהן רק שכן נקרא, אם כן הוא הדין במתקרי שייך טעם זה.
אמנם ביאור הדבר נראה, לפי שיש לפעמים דגם בענין הכתיבה והקריאה לספר תורה טפל ועיקר השם, כגון שבמקום הכתיבה נקרא בשם אחד, ובמקום הנתינה נקרא לספר תורה בשם אחר, וכותבין שם מקום הנתינה עיקר, ועל שם מקום הכתיבה כותבין דמתקרי, דבזה פשיטא כיון דנקרא לספר תורה במקום הכתיבה בשם הזה, וגם קורין אותו שם לספר תורה תיבת הכהן, אם כן בגט כשכותבין שם מקום הנתינה דמתקרי שם מקום הכתיבה, ושניהם על קריאתו לתורה קאי, כותבין תיבת הכהן גם כן על שניהם ביחד, אבל כינוי מעולם אינו רק מה שנקרא בפי כל העולם, כי אין קוראין לתורה בכינוי, ותיבת הכהן אינו רק שכן נקרא לתורה, כותבין הכהן תחילה ואחר כך הכינוי, כיון דלא נקרא לתורה בכינוי, ובפי העולם לא נקרא כהן, כך נראה לעניות דעתי ברור טעם הענין".
לדברי הישועות יעקב, אין להרחיק את היחוס מן השם העיקרי ללא סיבה מספקת, גם אם הדבר לא יגרום לפרשנות מוטעית, ולכן אין הבדל בין המכונה לדמתקרי, ובשניהם יש לכתוב את היחוס בצמידות לשם העיקרי.
בניגוד לדברי הקונדרסין שהריחוק לכשלעצמו אינו מזיק, אלא אם הוא משנה את המשמעות, דעתו של הישועות יעקב לאחר דחית הראיה מלוט, היא כי יש בעיה בריחוק לכשלעצמו אם אין סיבה מספקת ליצור הפסק בין השם ליחוס.
מדברי הישועות יעקב שכתב 'וגם בסדר הגט דמהר"י מינץ לא נמצא חילוק בין מתקרי להמכונה, וכתב שמם שם העיקר ואחר זה תיבת הכהן, ואחר כך שם המכונה, דהוא טפל למען שלא יאמרו שהוא אינו כהן רק שכן נקרא, אם כן הוא הדין במתקרי שייך טעם זה'. משמע כי לדעת המהר"י מינץ החשש במתקרי זהה לחשש בהמכונה, ובשניהם החשש הוא שיאמרו שהוא נקרא או מכונה הכהן אך הוא אינו כהן, כמו הדוגמאות שהביאו הים שעשה שלמה והסדר גט אשכנזי מאנשים ששמם הפרטי היה כהנא או לוי, אף על פי שהם לא היו כהנים ולויים.
מדברי הישועות יעקב מבואר, כי המהר"י מינץ כתב את דבריו רק בהמכונה ולא התייחס מפורשות לדמתקרי למרות שלדעתו, לאחר דחית הראיה מלוט, אין הבדל עקרוני בין המכונה לדמתקרי, שכן גם בדמתקרי אין להרחיק את היחוס מן השם ללא סיבה מספקת לכך, משום שהמכונה מתייחס לכינוי שהאיש מכונה בו בפי הבריות ואין עולים לתורה בכינוי, ולכן אין שום אפשרות לכתוב המכונה פלוני הכהן, שכן הוא אינו מכונה בפי הבריות פלוני הכהן, ובוודאי שאינו עולה לתורה בכינוי זה. אך במקרה של כתיבת דמתקרי, כאשר מדובר בשם שהוא עולה בו לתורה במקום הכתיבה, אכן יש לכתוב דמתקרי פלוני הכהן, ולכן לא ניתן לומר בצורה מוחלטת כי בדמתקרי יש לכתוב את היחוס לאחר השם הראשון. ומשום כך העדיף המהר"י מינץ לומר את דבריו בהתיחסות להמכונה ולא לדמתקרי, ומילתא דפסיקא נקט.
הסבר זה ניתן לומר בדברי המהר"י מינץ, שאכן התייחס רק לדמתקרי ולא התייחס מפורשות להמכונה, אך בדבריו של תלמיד המהרז"ך, שראה את המהרז"ך כותב לכתחילה דמתקרי פלוני הכהן, ושיער כי הוא מחלק בין דמתקרי להמכונה, לא ניתן לומר הסבר זה, שכן לדברי הישועות יעקב, היה על תלמיד המהרז"ך להסביר, כי המהרז"ך כתב זאת משום שהאיש לא עלה לתורה בשמו השני, ולא לחלק בין המכונה לדמתקרי כאשר גם בדמתקרי אין כותבים פלוני הכהן אם האיש אינו עולה לתורה בשם זה. מקור דברי הרמ"א המחלק בין דמתקרי להמכונה, אינו בסדר הגט של מהר"י מינץ, אלא בסדר הגט של מהר"י מרגלית, ששם מצוין ההבדל בין דמתקרי להמכונה בצורה מפורשת.
יש לציין, כי הישועות יעקב מסביר בדבריו את דברי המהר"י מינץ, אך הוא חלוק על הרמ"א שכתב בצורה מוחלטת כי בדמתקרי יש לכתוב את הייחוס לאחר השם השני, ולא חילק בין אם האיש עולה לתורה בשם השני או לא, ובמענה לשאלת רבי יעקב רפופורט 'אם יכתבו יעקב ישראל דמתקרי ישראל הכהן כמו שכתב בהג"ה דבשם דמתקרי יכתוב תיבת כהן אחר דמתקרי, או לדמות למקום שכותבין המכונה, דכותבין תיבת הכהן קודם ואחר כך כותבין הכינוי.' הוא חלוק על הרמ"א, וסבור כאפשרות השניה שהציע השואל, לפיה אין הבדל בין המכונה לדמתקרי.
♦

דעת המהרא"ל צינץ והמהרש"ם בדעת הרמ"א

המהרא"ל צינץ בפירושו לסדר הגט ראשון של מהר"ם ר"י אות כ"ד טיב גיטין ס"ק ג' כתב: "ומכל מקום מה שכתב כשכותבים דמתקרי כותבים כהן אחר דמתקרי, אינו מחוור בעיני, לפי מה שתפסו האחרונים להקדים השם שעולה לספר תורה, ודמתקרי על קריאת העולם, אם כן אם עולה לספר תורה בשם סעדיה, ונקרא בפי כל ישעיה, שהדין להקדים שם סעדיה, אם נכתוב דמתקרי ישעיה הכהן, כיון שכתיבת דמתקרי על קריאת העולם, אם כן נראה שנקרא בפי כל ישעיה הכהן, כאשר יש נקראים כן באמת, ואם זה אינו נקרא רק ישעיה סתמא, נראה כשינוי, ולכן יש לסמוך הכהן לשם שכותבים בראשונה ולכתוב סעדיה הכהן דמתקרי ישעיה, אם לא שנקרא באמת בפי כל ישעיה הכהן, שאז יש לכתוב כמו שנקרא".
לדעת המהרא"ל צינץ ביחוס כהונה הצמוד לשם השני דמתקרי, ניתן לטעות ולומר שהכוונה היא שהוא קרוי בפי כל פלוני הכהן בשל היותו כהן, שהרי הכוונה במילה דמתקרי היא שהוא קרוי כך בפי כל. אך בשל העובדא שבפועל אינו קרוי בפי הבריות אלא בשמו בלבד, ללא היחוס, נראה הדבר כשינוי בשמו של המגרש, ועלולים לטעות שהכוונה היא למישהו אחר שנקרא בפי הבריות פלוני הכהן. ולכן יש לכתוב את היחוס לאחר השם הראשון שאין לפניו דמתקרי, ומובן כי הכוונה היא ליחוסו, פלוני שהוא כהן.
חששו של המהרא"ל צינץ שבדמתקרי פלוני הכהן יטעו לומר שהלה קרוי פלוני הכהן בשל היותו כהן, בניגוד למשמעות דברי הישועות יעקב, הים שעשה שלמה והסדר גט אשכנזי, שהחשש הוא שיטעו לומר שהלה קרוי פלוני הכהן והוא אינו כהן.
אך לדעת הט"ז לביאורו של האמרי יושר שהובא לעיל, דווקא משום שלא נהוג לקרא אדם בשם 'פלוני הכהן' אם אינו כהן, הרי שאין מקום לטעות בכך, ועל כרחך שהכוונה היא ליחוסו ככהן ואינו חלק משמו, מה שאין כן בכינוי, שאפשר לכנות אדם ביחוס כהונה למרות שאינו כהן, ולכן יטעו לומר שרק כינויו הוא פלוני הכהן, אך הוא אינו כהן.
המהרא"ל צינץ אינו סובר כישועות יעקב שבשום אופן אין להפריד בין השם ליחוס ללא סיבה מספקת לכך. לדעת המהרא"ל צינץ ניתן להפריד בין השם ליחוס אם לא תיווצר על ידי כך אפשרות לפרשנות שגויה, אלא שלדעתו גם בדמתקרי אם הסופר ירחיק את היחוס מן השם הראשון, ויכתוב דמתקרי פלוני הכהן, עלול הדבר לגרום להבנה כי האיש נקרא בפי הבריות פלוני הכהן, ובשל העובדה כי האיש אינו נקרא פלוני הכהן בפי הבריות ואף אינו עולה כך לתורה, יאמרו כי המגרש הוא איש אחר.
כדעה זו הכריע השדי חמד באסיפת דינים מערכת גט סימן ב' אות יגיח, לאחר שהוא מספר על מעשה שבא לידו ונהג כשיטה זו הוא מוסיף: "ואיתגלגל מילתא קמיה דרב גאון מפורסם בדורנו יצ"ו, וכתב על זה דאין לפקפק כמו שכתוב בגט מקושר ובמים חיים סימן נ"ט. ולדעתי, לא זו בלבד דאין לפקפק, אלא כן הוא מהראוי לכתוב".[19]
אך בעוד הישועות יעקב כתב את דבריו בדעת מהר"י מינץ, והוא ראה בדעתו כדעה המנוגדת לדעתו של הרמ"א, שלפיה יש לכתוב תמיד דמתקרי פלוני הכהן, הרי שהפתחי תשובה שם כתב שדעת הטיב גיטין היא דעת הרמ"א: "ולעניות דעתי נראה, דגם הרמ"א ז"ל והבית שמואל ומהר"ם מודו לזה, ומה שכתבו דאם יש לו שני שמות שכותבין על אחד דמתקרי, כותבין אחר כך כהן או לוי, כוונתם באופן שמבואר בשולחן ערוך (קכ"ט סעיף ד') ובסדר מהר"ם לעיל אות יט או"ק כא, שיש לו שם אחד במקום הנתינה ושם אחר במקום הכתיבה, שכותב שם מקום הנתינה דמתקרי שם מקום הכתיבה, דבכהאי גוונא שבמקום הכתיבה עולה גם כן לספר תורה בשם הזה, וגם קורין אותו שם לספר תורה הכהן, פשיטא דיש לכתוב הכהן לבסוף, דיהיה קאי על שניהם, וכן משמע קצת[20] בגט פשוט".
וכן כתב המהרש"ם בהסכמתו לספר מחצית השקל אות טז:
"ועוד נראה לי ברור, דהרמ"א מיירי רק בנקרא במקום כתיבה בשם אחד, ובמקום נתינה בשם אחר, ועולה בכל מקום לתורה בשם אחר, לכן כשכותב דמתקרי, שם דמתקרי הוא מה שנקרא כן בפי כל, ואין קורין אותו בצירוף הכהן, לכולי עלמא יש לכתוב הכהן מקודם.
וראיה מתשובת רמ"א סימן פ"ד, שהביא דעת הקונדרסים (סימן י סעיף יא) שבבית יוסף (סימן קכ"ט ד"ה אם המגרש) בשמו שלמה ונקרא שלמן, דכותבין שלמה הכהן המכונה שלמן. וכתב הרמ"א דשלמן שם עברי ולאו דוקא קאמר המכונה, ורצה לומר דמתקרי, אלא דרוצה לומר דיש לכתוב בתחילה הכהן. ע"ש.
והוא תמוה דאם יש לכתוב דמתקרי, אם כן ראוי לכתוב אחר כך הכהן, וכבר נתקשה בזה בקונטרס אחרון של הטיב גיטין הנדפס באהלי שם ס"ק ל"ג, ונדחק בזה.כ ולפי מה שכתבתי ניחא.[21]
ושוב הראוני בפתחי תשובה, שהביא כן על סדר הגט למהר"ם אות כד ס"ק ג' בשם תשובת מים חיים סימן נ"ט, ותשובת הישועות יעקב ע"ש, רק שלא הביא ראיה מתשובת רמ"א הנ"ל. ועיין עוד בטיב גיטין בליקוטי שמות אות כ"ה, נראה גם כן כמו שכתבתי".
לדעת המהרש"ם, הרמ"א עוסק במקרה שבו השם השני הוא שם שעולה בו לתורה, ומדובר בשני שמות של מקום כתיבה ושל מקום נתינה המשמשים בשני המקומות לעליה לתורה, ולכן יש לכתוב על השם השני דמתקרי פלוני הכהן, שכן בעליתו לתורה הוא נקרא פלוני הכהן. אבל אם השם השני הוא שם שהוא נקרא בו על ידי חבריו ומכריו, אין לצרף את יחוס הכהונה לשם זה, משום שהוא לא נקרא כלל בצירוף זה. ולכך יש לכתוב את היחוס לאחר השם הראשון שבו הוא נקרא לתורה.
אך לפי זה, ההבדל הוא בין מקרה של אדם הקרוי בשני שמות בשני מקומות, לבין אדם ששמו השני הוא שם שבו הוא נקרא על ידי חבריו ומכריו, ויקשה להבין מדוע תלמיד המהרז"ך כותב שכנראה שהסיבה שמהרז"ך כתב ליבלין בת אהרן דמתקרי אלעזר הכהן ולא כתב את יחוס הכהונה לאחר השם הראשון, היא משום ד'שמא יש לחלק בין המכונה למתקרי', הרי דגם במתקרי יש לכתוב את היחוס לאחר השם השני רק אם המגרש עולה בשם זה לתורה במקום אחר. אך אם שמו השני הוא שם שהמגרש נקרא בו על ידי שכניו ומכריו, יש לכתוב את היחוס לאחר השם הראשון, וכיצד לא ציינו זאת תלמיד המהרז"ך והרמ"א המביא את דבריו להלכה.
♦

ביאורו של הזקן אהרן בדעת הב"ש

ובשו"ת זקן אהרן חלק א סימן צא, כתב לבאר לשיטה זו, את כוונת הבית שמואל בביאורו לדברי הרמ"א וז"ל:
"וזהו באמת טעם החילוק שמחלק הרמ"א שם בין המכונה לדמתקרי, דבשם שכותבין עליו המכונה יש לכתוב הכהן קודם הכנוי, ובשם שכותבין דמתקרי יכתוב הכהן אחר הכנוי, וכתב הבית שמואל משום דבשם כזה שכותבין דמתקרי אין לחוש שיאמרו דמתקרי כן, דהא באמת מתקרי כן. ע"ש.
ודבריו מחוסרי ביאור לכאורה להבין טעם החילוק, ולמה שכתבתי הדברים מבוארים, דמתקרי כותבין על שם העצם שנקרא לתורה וחותם בו, ולכן שייך שפיר לכתוב דמתקרי פלוני הכהן, דבאמת נקרא כן לתורה, מה שאין כן המכונה כותבין על שם שאינו עולה בו לתורה, דאין רגילים לקרוא לתורה בשם הכנוי, ולכן אי אפשר לכתוב המכונה פלוני הכהן, כיון דמעולם לא נקרא כן בשם זה, ושם הכהן לא בפי כל, וגם לא לתורה, ויאמרו דכהן נמי כנוי הוא, ובאמת אינו מכונה כלל בשם זה".
הקושי בהסברו של הזקן אהרן, הוא משום שגם שם שנקראים בו בפי הבריות ולא עולים בו לתורה, יש לציין בדמתקרי, ולכן קשה לומר הסבר זה בדעת הרמ"א שבעקבות תלמיד המהרז"ך לא חילק כלל חילוק זה.
הסברו של הזקן אהרן לדברי הפוסקים שחששו להצמיד את היחוס לכינוי שלא יאמרו כי הכהן הוא חלק מן הכינוי, ומכיון שהוא לא נקרא בו יאמרו שאין זה המגרש, קשה, משום שהדוגמא שהובאה לכך בים שעשה שלמה ובסדר גט אשכנזי בהגהה ממהר"י ברונא, היא בין היתר מכינויו של רב כהנא, שלדעת התוס' לא היה כהן, וכונה כך בפי הבריות ככינוי חשיבות. ומכאן שגם בכינוי הרווח בפי כל יש לחוש שאינו יחוס אלא כינוי בלבד כל עוד הוא מוגדר ככינוי, וגם אם המגרש מכונה כך על ידי כולם, אם יכתבו את יחוס הכהונה לאחר המכונה, יש מקום לחוש שיטעו לומר כי המגרש הנאמר בגט אינו כהן, ולא ידעו מי המגרש וכהסברו של הט"ז.
כמו"כ קשה מדוע יש לכתוב דמתקרי פלוני הכהן אם הוא עולה לתורה בשמו השני, הלא לכאורה אין בעליתו לתורה בשמו השני כל תועלת, שהרי גם בעלייתו לתורה הוא אינו עולה בשמו הפרטי בלבד אלא בשמו ובשם אביו, פלוני בן פלוני הכהן, ועדיין ניתן לטעות ולומר שהוא אינו קרוי פלוני הכהן, וכיצד ניתן לומר שבשל כך יש לכתוב דמתקרי פלוני הכהן. ועל כרחך לומר שהכהן אינו צמוד דווקא לשם שלפניו אלא הוא מתייחס ליחוסו, ולפי זה אין הבדל אם הוא עולה לתורה בשמו השני או לא.
גם להסברו של הראנ"ח בסימן יא לדבריו של רבי יעקב מוינא הסובר כי יש לפסול גט שלא הוזכר בו יחוסו של המגרש, שכן שמו של המגרש ויחוסו נחשבים לשם אחד, וכתיבת השם ללא היחוס נחשבת לכתיבת חצי השם, אין כוונתו לשמו הפרטי של המגרש אלא הכהן הוא חלק משמו כינוי משפחה הנלווה לשמו ולשם אביו פלוני בן פלוני הכהן, ובכינוי משפחה זה עולה המגרש לתורה וחותם בו, ולכן הוא חלק בלתי נפרד משמו. אך ודאי שהכהן אינו חלק משמו הראשון. ואם כן אין כל הבדל בין אם המגרש עולה לתורה בשמו השני או לא, שכן גם בשם שהוא חותם ועולה בו לתורה הוא אינו קרוי פלוני הכהן, אלא פלוני בן פלוני הכהן. ועדיין יש מקום לטעות שהמגרש נקרא פלוני הכהן ואין זה המגרש.
ביאורו לדברי הב"ש "דהא באמת מתקרי כך" שכוונת הב"ש היא לשם שני שהוא עולה בו לתורה קשה, שכן הב"ש לא הזכיר את אי העליה לתורה בכינוי כסיבה לטעות בכתיבת המכונה פלוני הכהן, והב"ש לא התייחס בדבריו לעליה לתורה כלל. ולדברי הזקן אהרן עיקר החילוק בין דמתקרי להמכונה הוא שבשם דמתקרי עולים לתורה, מה שאין כן בהמכונה שבו לא עולים לתורה, ולדבריו העיקר חסר בדברי הב"ש.
מה גם שלשונו של הבית שמואל במהדורא קמא שונה מעט מלשונו במהדורא בתרא, ומורה לכאורה על כוונה אחרת וז"ל: "דאם יכתוב אחר הכינוי הכהן, יאמרו דכינוי כך הוא הכהן, והוא אין כהן, אם כן איש אחר גירש, דזה כהן ממשפחת כהנים ולא יש לו כינוי כהן, מה שאין כן במתקרי אין חשש, דהא באמת מתקרי כהן".
הב"ש במהדורא קמא כתב "דהא באמת מתקרי כהן", לעומת זאת במהדורא בתרא הוא כותב "דהא באמת מתקרי כך"". וניתן אולי להסביר כי כוונתו היא שהוא נקרא בעלייתו לתורה במקום הכתיבה פלוני הכהן, הרי שבמהדורא קמא קשה יותר להסביר כך את כוונתו, שכן הבית שמואל לא כתב דהא באמת מתקרי פלוני הכהן, או באמת מתקרי הכהן אלא באמת מתקרי כהן, וודאי שאין זו צורת הקריאה בעליה לתורה.
♦

דעת מהר"ם ר"י והמהר"ם בולה בדעת הרמ"א

הרמ"א כתב את דברי תלמיד המהרז"ך לחלק בין המכונה לדמתקרי, ולא ציין שמדובר באדם שעולה לתורה בשמו השני, ופשטות דבריו היא שאין בכך כל חילוק.
בסדר הגט ראשון למהר"ם ר' יוזפש אות כ"ד, כתב את דברי הרמ"א: "ואם יש לאביו או לאביה כינוי והוא כהן או לוי, כותבין תחילה הכהן או הלוי ואחר כך הכינוי, אבל אם יש לו שני שמות שכותבין על השני דמתקרי פלוני, כותבין תחילה דמתקרי פלוני ואחר כך הכהן או הלוי".
ובברכת המים ס"ק ו, ציין מהר"ם ר"י שמקורו הוא בדברי הרמ"א והלבוש. ובמקרה שיש שם נוסף וכינוי, כתב מהר"ם ר"י בסדר הגט שם: "ואפילו אם כותבין המכונה ודמתקרי, כותבין הכהן או הלוי בסוף. אבל אם כותבין דמתקרי והמכונה, כותבין הכהן או הלוי תחילה אחר שם הראשון, ואחר כך דמתקרי והמכונה".
ובברכת המים ס"ק ט כתב: "גם זה כתבתי מסברא, משום דנראה דאין נכון כל כך לכתוב כהן או לוי אלא מיד אחר עיקר השם, קודם השמות הטפלים, או בסוף אחר השמות הטפלים, ובזה שאי אפשר לכתוב אחר שמות הטפלים, יש לכתוב אותו קודם להם".
ובברכת המים ס"ק י' כתב: "ולענין דיעבד אם שינה שכתב הכהן או הלוי קודם דמתקרי כשר אם כבר ניתן הגט, או אם קשה לכתוב גט אחר, כיון שבזה אין מקום לטעות, אלא אפילו אם כתב הכהן או הלוי אחר המכונה, יש להכשיר בכהאי גוונא אף על פי שיש מקום לטעות בזה מכל מקום אינו טעות, דלא קאי המכונה אלא על השם דסמיך ולאו כולי עלמא דייקי בלישנא. מיהו ודאי אם עדיין לא ניתן הגט ויכל לכתוב אחר בקל יש לכתוב אחר אפילו אם כתב הכהן או הלוי קודם דמתקרי והוא הדין בשאר דקדוקים שכתבתי בזה".
ומדבריו משמע שלדעת הרמ"א יש לכתוב הכהן דווקא אחר דמתקרי, אף שאין בכתיבת הכהן אחר השם הראשון מקום לטעות. ומדבריו משמע שהטעם של המהרז"ך שכתב דמתקרי פלוני הכהן הוא מצד שדרך הכתיבה הנכונה מבחינה תחבירית היא להקדים את כל השמות ליחוס. אך גם אם יכתבו את היחוס לאחר השם הראשון לא יגרום הדבר לפרשנות שגויה, אלא שסדר הכתיבה הנכון הוא להקדים מה שהוא שם לתיבת הכהן. וכיון שיש לו שני שמות, הדרך הנכונה היא להקדימם ואחר כך לכתוב הכהן.
לדברי המהר"ם ר"י שגם בכתיבת הכהן אחר השם הראשון אין מקום לטעות כל שהיא, מובן מדוע האיסור לכתוב את יחוס הכהונה לאחר הכינוי מופיע במקורות רבים, ואילו ההנחיה על מקום כתיבת היחוס במקרה של כתיבת שם שני של דמתקרי, מופיעה רק במקור אחד כסיפור על המהרז"ך, זאת משום שהפוסקים לא ראו צורך להתיחס לכתיבת היחוס כאשר יש שם שני, שכן אין בכך מקום לטעות, ואין זה אלא ענין לכתיבה תחבירית נכונה.
לדעת המהרא"ל צינץ יש גם בדמתקרי פלוני הכהן מקום לטעות, שהרי לדעתו צריך לומר שהכוונה היא במקום הכתיבה הוא נקרא בשם פלוני הכהן ולא רק פלוני, ובכתיבת דמתקרי פלוני הכהן יש מקום לטעות שאין זה המגרש, והמהר"ם ר"י אינו חושש בדמתקרי שיאמרו שהיחוס הוא חלק משמו ולכך אין לחלק לדעתו בין אם האיש עולה לתורה[22] עם שמו השני או לא.
על דברי המהר"ם ר"י שכתב שבמקרה של דמתקרי והמכונה כותבים את היחוס לאחר השם הראשון, חלק האהלי שם וכתב: "ובמה שכתב באם כותבין דמתקרי והמכונה, הנה אחר שזכיתי לקונטרס אחרון מאת הגאון בעל הטיב גיטין ז"ל, ראיתי שם בס"ק ל"ד שהקשה מהא דבסדר הגט איתא שמהרז"ך כתב אהרן דמתקרי אליעזר הכהן המכונה זליגמן עיין שם,[23] וכן נראה לפי עניות דעתי, דלכתחילה מסתבר טפי לכתוב הכהן לאחר השם שכותבין אותו בדמתקרי, וכמו שכתב מהרז"ך, ומה שכתב מהר"ם מסברא דאינו נכון כל כך לכתוב כהן או לוי אלא מיד אחר עיקר השם קודם שמות הטפלים, או בסוף אחר שמות הטפלים וכו' סברא דחוקה היא לפי עניות דעתי, דהא כל שכותבין עליו דמתקרי, בכלל שם הוא, ושייך לכתוב עליו הכהן. ועיין בית שמואל".
הרי שנחלקו המהר"ם ר"י והאהלי שם אם להתיחס לשם של דמתקרי כשם טפל, שאין ראוי לכתוב אחריו את היחוס אלא אם כן אין כל כינוי אחריו, והסברא היא כנראה שזו היא הדרך הנאותה לכתוב את הכהן לאחר כל השמות והכינויים, אלא אם כן ניתן לטעות כמו בכתיבת היחוס לאחר הכינוי, שלדעת המהר"ם ר"י יש לכתוב במקרה זה[24] את היחוס לאחר השם הראשון לפני השמות הטפלים. ולדעת האהלי שם על פי סדר הגט יש לכתוב את היחוס לאחר השם השני של דמתקרי. גם ממחלוקת זו ניתן להבין כי לדעת המהר"ם ר"י, יש לכתוב את היחוס לאחר הדמתקרי גם אם הוא שם טפל ואינו שם שעולים איתו לתורה במקום כתיבה.
בעזר מקודש סימן קכ"ט ס"ק י"ח, כתב כי הסיבה לכך שבהמכונה יש מקום לטעות היא: "כי שייך נטיה שהכוונה שמכנין לו כהן, דאם לא כן היה ראוי לכתוב הכהן, ששייך ביותר לשם דלשון הקודש קודם הכינוי דחול".
כלומר שמבחינת הסדר הנכון מקומו הטבעי והראוי של היחוס הוא אחרי שם הקודש ולא אחרי הכינוי, שברוב המקרים הוא שם חול, ולכן כתיבת היחוס לאחר הכינוי היא סיבה מכרעת לפרשנות שגויה כי הכהן הוא חלק מן הכינוי, מה שאין כן כאשר היחוס נכתב במקומו הראוי לאחר שם הקודש אין הכרע לפרשנות שגויה זו[25].
ובהמשך דבריו כתב: "ועל פי זה מיושב מה שפקפק הגט פשוט ס"ק ל"ח, מדוע במתקרי כותבין כהן בסוף, ולהנ"ל ניחא שכיון שמתקרי כותבים על שם דלשון הקודש ואין הכרע להקדים כהן אליו, ממילא אין חשש וממילא ראוי להקדים כל השמות להכהן שאינו פרטי לו כשמות שבלשון הקודש".
גם לדעת העזר מקודש, הסיבה להקדמת דמתקרי להכהן אינה בשל חשש לטעות שעלולה להיות אם היחוס יכתב לפני הכהן, אלא שמאחר שמקומו הראוי של היחוס הוא לאחר שמות הקודש אין סיבה לכתוב את היחוס דוקא לאחר שם הקודש הראשון. וממילא ראוי להקדים כל השמות להכהן, שכן הכהן אינו שם פרטי, אלא יחוס המוצמד לאחר כל שמות הקודש הפרטיים, וכך היחוס מתייחס לאיש על כל שמותיו.
גם לדעת העזר מקודש הסיבה לכתיבת דמתקרי לפני היחוס אינו בשל מכשול שעלול להגרם מכתיבת היחוס לאחר השם הראשון, אלא משום שזו צורת הכתיבה הנכונה, כאשר היחוס אמור להתייחס לאיש על כל שמות הקודש שיש לו, ולאו דוקא לשם הקודש הראשון.
כמו כן בחידושי הגרשוני כתב לבאר מדוע ראוי לכתוב דמתקרי פלוני הכהן וז"ל: "וצריך לחלק מאי שנא בין כינוי למתקריא, ונראה ברור דבכינוי אם כותב המכונה שלמן הכהן משמע שהכינוי הוא שלמן וכהן ובאמת אינו מזרעו של אהרן, לפיכך יכתוב שלמה הכהן המכונה שלמן אבל כל היכא שכותב דמתקרי דשני השמות הם שוים זה כמו זה, ואי אפשר לומר שכהן יהא קאי על דמתקרי ובאמת אינו כהן, לפיכך טוב יותר לכתוב ראובן דמתקרי שמעון, כדי לסמוך דמתקרי לראובן, מה שאין כן אם יכתוב ראובן הכהן דמתקרי וכו', שצריך לומר דמתקרי אינו קאי אכהן דסמיך ליה".
כלומר, כאשר כתוב ראובן דמתקרי שמעון הרי שהכהן מתייחס לשני השמות בצורה שווה ולא רק לשם האחרון, ולכן לא ניתן לומר שהאיש נקרא כהן אך הוא אינו כהן, וברור שהוא אכן כהן. אך אם יכתבו ראובן הכהן דמתקרי שמעון, הרי שהמילה הכהן היא מוסגרת, שכן הכוונה היא ראובן שנקרא שמעון והכהן מתיחס לראובן ולשמעון כאחת, ולכן סדר הכתיבה הנכון תחבירית הוא לכתוב ראובן דמתקרי שמעון הכהן, ולא לכתוב את היחוס לאחר השם הראשון.
הרי שגם לדעת החידושי הגרשוני כתיבת דמתקרי פלוני הכהן אינה בשל חשש לפרשנות שגויה בכתיבת פלוני הכהן דמתקרי פלוני, אלא אך ורק ענין לסדר תחבירי נכון.
האהלי שם כלל א' והירך אברהם דף ד' עמ' ג' בשם מהר"ם מפאדובה, הביאו את דברי הרמ"א בסתם ולא חילקו בין אדם שעולה לתורה במקום הכתיבה בשמו השני לאדם ששמו השני רווח בפי הבריות, ולדעתם בכל מקרה יש לכתוב דמתקרי פלוני הכהן.
ובערוך השולחן בסימן קכ"ט סעיף ק"ד, הביא את דברי הרמ"א להלכה בסתם: "אבל אם יש לו שני שמות שכותבין על אחד דמתקרי, יכתוב הכהן אח"כ, דאין לחוש שיאמרו דמתקרי כך, דהא באמת מתקרי כך, אבל כינוי לא שייך בזה".
דברי הערוך השולחן הם דברי הרמ"א על פי פירוש הבית שמואל, למרות זאת, הערוך השלחן לא חילק בדעת הבית שמואל בין שם שני שעולים בו לתורה, לבין שם שני שלא עולים בו לתורה. ומשמעות דבריו היא שלהסברו של הבית שמואל בדברי הרמ"א, בכל מקרה יש לכתוב דמתקרי פלוני הכהן, ובוודאי שהערוך השולחן לא סבר שכוונת הבית שמואל במילים "דהא באמת מתקרי כך," היא לקריאה בעליה לתורה במקום הכתיבה.
המהר"ם בולה בספרו גט מקושר סימן ב' סעיף ב' הביא את דברי הגט פשוט, ולדעת המהר"ם בולה, מדברי הגט פשוט עולה[26] כי יש לחלק אם האיש עולה בשם השני לתורה או לא, וז"ל:
"זה לא מצאתיו בסדר הגט למהר"י מינץ. וצריך לדקדק מאי שנא דגבי כינוי הצריכו שיכתוב הכהן קודם המכונה פלוני דאם יכתבו פלוני המכונה פלוני הכהן יחשבו דגם הכהן הוא כינוי, וגבי ב' שמות פלוני דמתקרי פלוני לא חששו לזה.
ואפשר דגבי שמות, כיון דבחתימת האדם או בקריאתו לספר תורה קורין פלוני הכהן, כמו כן בגט כותב פלוני דמתקרי פלוני הכהן, מה שאין כן גבי כינוי שאין רגילין לקרותו לספר תורה עם הכינוי, ואין רגילין לחתום אלא בשם העצם פלוני הכהן, לכן בגט אף על גב דכותבין גם הכינוי, מקדים לכתוב פלוני הכהן שהוא עיקר שמו בחתימתו ועלייתו לספר תורה, ואחר כך מזכירין המכונה פלוני, ואם היה כותב הכהן אחר המכונה, הוה משמע דאינו כהן מזרע כהונה, אלא דהכינוי הוא כהן. כך נראה לי. עכ"ל".
והמהר"ם בולה חלק על הגט פשוט וכתב על דבריו:
"וטעם זה לענ"ד חלוש מאד. אבל מה שנראה לענ"ד הוא דבשלמא בהמכונה פלוני הכהן, יש צד לומר דאינו כהן אלא שהכינוי הוא כהן, דכיון שכתב המכונה, דרצונו לומר שאינו שם אלא כינוי לגעגוע וכיוצא, אם כן יש לומר דגם הכהן שכתב אחר תיבת המכונה אינו אלא כינוי, אבל מי שיש לו ב' שמות שהם שמותיו ממש, אלא דהאחד יותר עיקר, דמפני זה מקדימים אותו וכותבין דמתקרי על שם השני באופן דגם שמו השני הוא שמו ממש ואינו כינוי, ומה שכותבין דמתקרי אין כוונתם לומר דקורין לו כך אבל אינו שמו, דזה אינו דגם זה שמו ממש, אלא כוונתם לומר דשני שמות יש לו, אם כן מה מקום יש לומר דמה שכתב הכהן הוא כינוי ואינו כהן אלא שקורין לו כך, והלא תיבת דמתקרי אינו מורה על שאינו שם כדי שנאמר דגם הכהן הוא כינוי ואינו שם, אבל תיבת דמתקרי מורה גם כן על מה שהוא שם ממש, ודרך העולם להקדים השם היותר עיקר ולכתוב שם השני בדמתקרי, וגם דרך העולם להקדים מה שהוא שם לתיבת הכהן, וכיון שכל ב' השמות הם שמותיו ממש, דרך העולם להקדימם ואחר כך לכתוב תיבת הכהן, ואין שום מקום לומר דמפני שכתב קודם תיבת דמתקרי, דתיבת כהן הוא כינוי ואינו כהן, מה שאין כן כשכותב תיבת המכונה דיש צד לומר דתיבת הכהן שכותב אחר כך הוא גם כן כינוי. כך נראה לענ"ד".
המהר"ם בולה סובר כי המילה דמתקרי מורה על שם ממש, ולכן לא ניתן לומר כי הכהן הוא כינוי והוא אינו כהן, בשונה מהמילה המכונה המורה על כינוי שאינו שם, ולכן ניתן לטעות ולומר שהאיש אינו כהן אלא שהוא מכונה כך ככינוי בלבד.
כמו כן, בשל העובדא כי דרך העולם הוא לכתוב את כל השמות לפני היחוס, הרי שאין כל שינוי בכך שכתוב דמתקרי פלוני הכהן, ולכן אין מקום לטעות ולומר כי הכוונה בדמתקרי פלוני הכהן היא שזה הוא שמו אך הוא אינו כהן, שכן זה הוא דרך העולם. אך אין דרך להקדים את הכינוי ליחוס, ולכן יש מקום לטעות ולומר כי הכהן הוא חלק מן הכינוי אך האיש אינו כהן.
להסברו של המהר"ם בולה, כמו גם להסברו הדומה של האמרי יושר בדברי הט"ז, עדיין יש לחוש שיטעו לומר שהאיש קרוי פלוני הכהן בשל היותו כהן, ויטעו לומר שאין זה המגרש.
וצריך לומר, שלדעתם, אם מובן לכל כי פלוני הוא אכן כהן, לא יטעו לפרש את המילה הכהן כחלק משמו אלא כיחוסו, כלומר, פלוני שהוא כהן, 'וכשכתבו דמתקרי על כרחך שהוא כהן באמת, ולא קאי כלל הכהן על דמתקרי, רק על האיש שהוא כהן'. כלשון האמרי יושר. ורק בהמכונה שאין הכרח כלל כי פלוני המכונה פלוני הכהן הוא אכן כהן, ניתן לטעות בטעות זו ולומר שהכהן הוא חלק מכינויו, ואילו הוא אינו כלל כהן.
♦

ביאורו של הגר"ח פאלאג'י

הגר"ח פאלאג'י בשו"ת חיים ושלום חלק ב' סימן ס"ד, הוסיף על דברי המהר"ם בולה: "ולעניות דעתי, פשוט דכל שם שהוא דמתקרי המורה שאינו כינוי, אם כן שייך לסומכו לשם העיקרי, ולכתוב אחר כך הכהן דמורה על כינוי משפחה, מה שאין כן במכונה דמורה ללשון כינוי, שייך עם הכהן דהוא לשם כינוי".
לדברי הגר"ח פאלאג'י, כאשר נכתב דמתקרי פלוני הכהן, אין הכוונה ששמו הפרטי הוא הכהן, אלא ככינוי לשם המשפחה בשל היותם כהנים, ולכן לא ניתן לומר שהכהן הוא כינוי לשמו של המגרש והוא אינו כהן. אך בהמכונה, יש מקום לומר כי הכהן הוא חלק מן הכינוי והאיש אינו כהן, ויטעו לומר שאין זה המגרש.
מדבריו משמע שמילת הכהן היא על כינוי המשפחה, ואף שהמנהג הוא שאין כותבים כינוי משפחה בגט,[27] הרי שבכהן שרגילים לכתוב את המילה הכהן צמוד לשמו, דעת הגר"ח פאלאג'י היא כי המילה 'הכהן' משמשת ככינוי משפחה בעלייתו לתורה בשל היותו כהן, ובשל ההרגל לכתבו יש לכתבו בגט. וכן כתב בשו"ת ראנ"ח סימן יא: "וכהן נמי הוי כינוי וצריך לכתבו, ואף על פי שאינו כינוי של האיש עצמו אלא כנוי המשפחה, וכנוי משפחה דעלמא אין רגילות לכתבו, מכל מקום כנוי לכהן או לוי רגילות לכותבו, וכל שאינו כותבו הוי כשינה שמו".
בהמשך דבריו כתב הגר"ח פאלאג'י: "וכפי הטעם שכתב הגט מקושר והרב בית שמואל שם ס"ק י"ד, אין מקום לחלק בין שם בכור דאינו עולה לתורה וחותם לשמות אחרים, אלא העיקר תלוי בכותב במתקרי דאין לטעות בכהן שהוא כינוי, אבל בכותב המכונה ואחר כך הכהן טועין שיהיה גם הכהן כינוי. ע"כ. וכן נראה שהוא דעת הרב מכתב מאליהו דף נ"ט עמוד ג'".
ובמכתב מאליהו לרבי אליהו אלפנדרי שער ד' סימן כ"ב, כתב בטעמו של הרמ"א: "ונראה שטעמו ז"ל דדוקא בהמכונה הוא דשייך למימר שאינו כהן, אבל בדמתקרי כיון דנקרא כהן ודאי שהוא כהן"[28].
ובגנזי חיים מערכת גימל אות ל"ח, הביא את דברי הגט פשוט. ולפי זה אם השם השני הוא בכור שהוא שם שנהוג היה לקרא לבכורים כשם שני ואין עולים בו לתורה, אין לכתוב דמתקרי בכור הכהן וכתב: "ומכל מקום נראה דאם כתב בכור הכהן אין קפידא, יען ראינו שהשיב הרב גט מקושר סוף סימן ב"ן סעיף יו'ד, על דברי הרב גט פשוט בשולחן ערוך שם ס"ק ל"ה, שטעם זה חלוש מאד, והרב ז"ל כתב טעם אחר, וכן כתבו הרב בית שמואל שם ס"ק י"ד, והרב לחם שלמה דף קכ"ג ע"ג, והרב מכתב מאליהו דף נ"ג ע"ג, וגם אנוכי בעניותי בחידושי על אבן העזר כתבתי טעם לזה, ולכל הטעמים יש לכתוב בכור הכהן".
ולהלכה נקט הגר"ח פאלאג'י כדעת הגט פשוט והגט מקושר למהרא"ל צינץ בשל מנהג זקנו ורבני העיר: "אלא דעכשיו שראיתי שמרן זקני הרב ז"ל ורבני עירנו תפסו כטעם הרב גט פשוט לכתוב דמתקרי אחר הכהן נראה דהכי יש לנו למינקט לכתחילה אלא דאם נכתב בכור הכהן אין קפידא כיון דיש רבים מהרבנים שלא חילקו כטעם הרב גט פשוט דאפילו דאינו חותם ועולה בתורה החילוק הוא בין כותב דמתקרי ובין כותב המכונה והוא ברור".
הגר"ח פאלאג'י בדבריו משוה בין הטעם של הבית שמואל לטעמו של הגט מקושר למהר"ם בולה. אך לכאורה יש ביניהם הבדל, שכן הבית שמואל כותב שבדמתקרי אין לחוש שיאמרו דמתקרי כך, "דהא באמת מתקרי כך", ולדברי המהר"ם בולה אין לחוש מעיקרא לחשש זה, שכן אם הוא רק נקרא כהן ואינו כהן הרי שהיה צריך לכתוב המכונה פלוני הכהן, משום שכתיבת המכונה נותנת מקום לחשש זה "דכיון שכתב המכונה, דרצונו לומר שאינו שם אלא כינוי לגעגוע וכיוצא, אם כן יש לומר דגם הכהן שכתב אחר תיבת המכונה אינו אלא כינוי." וכביאורו של האמרי יושר בדעת הט"ז.
לדברי התוספת של הגר"ח פאלאג'י לפרש שהוא קרוי הכהן לכינוי משפחה, הרי שכוונת הבית שמואל במה שכתב 'דהא באמת מתקרי כך,' היא שהוא נקרא כך בעליה לתורה ככינוי משפחה שרגילים להזכיר בכהנים בשל היותו כהן.
לדברי הגר"ח פאלאג'י, כוונת הבית שמואל היא כי אם נכתב המכונה פלוני הכהן, משמעות הדבר היא כי הוא רק מכונה כך אף שאין זה שמו האמיתי ולכן ניתן לטעות ולומר כי גם המילה הכהן היא חלק מן הכינוי, והאיש מכונה בכינוי פלוני הכהן למרות שהוא אינו כהן. אך אם נכתוב דמתקרי פלוני הכהן, הרי שאכן הדבר נכון כי הוא אכן נקרא פלוני הכהן ככינוי משפחה בעלייתו לתורה ובחתימתו בשל היותו כהן.
ובאהלי שם כלל א הביא את דברי הרמ"א בסתם, ולא חילק אם האיש עולה לתורה בשמו השני או לא. ובס"ק כ"ח הביא את דברי הבית שמואל שכתב דבבמתקרי אין חשש שיאמרו שהאיש קרוי כך 'דהא באמת מתקרי כך'. ובסוגריים הוסיף: "עם שם העצם ביחד" וכוונתו היא[29] שהאיש אינו נקרא כהן לבד, אלא בצירוף שמו, ובלשונו של האהלי שם 'שם העצם', אלא שהאהלי שם דייק ולא כתב שהוא נקרא הכהן עם שמו השני כדעת המהרא"ל צינץ, אלא שהוא נקרא כהן בצירוף לכל שם שהוא עולה בו לתורה באותו מקום.
שיטת הבית שמואל בסימן קכ"ט ס"ק כ"ד היא כי מי שנקרא משה ליב, ועולה לתורה בשם משה יהודה, כותבים בגיטו משה יהודה המכונה ליב, משום שהמכונה מתיחס לשם ולא לאדם. ולכן הכוונה היא כי השם יהודה מכונה ליב, שלא כדעת הנודע ביהודה תנינא קי"ט שהובא בפת"ש שם ס"ק ל"ו שהמכונה מתיחס לאדם ולא לשמו, ויש לכתוב משה יהודה דמתקרי משה ליב.
יתכן שלשיטתו של הבית שמואל שפלוני דמתקרי פלוני הכהן המכונה פלוני, הכוונה היא ששמו של האיש הוא כהן ושמו מכונה פלוני, משום שיהיה קשה לומר שהכהן מתייחס לאדם שהוא כהן ביחוסו והמכונה שאחריו חוזר שוב להתיחס לשמו בלבד. ולכן דעת הבית שמואל היא שהוא אכן נקרא כהן עם כל שם שהוא עולה בו לתורה, ויתכן שזו הסיבה שבמהדורא קמא הוא כותב דהא באמת מתקרי כהן, כלומר שאין כונתו שהאיש נקרא בשמו השני פלוני הכהן כהבנת המהרא"ל צינץ, אלא שהוא נקרא כהן בצירוף כל שם שבו הוא נקרא לתורה, גם אם הצירוף אינו ישיר אלא פלוני בן פלוני הכהן,כט והכהן הוא חלק משמו יחד עם השם שהוא עולה בו לתורה.[30]
יתכן שדעת האהלי שם היא דומה לדעתו של הגר"ח פאלאג'י, שהכהן אינו אלא כינוי משפחה שרגילים להזכירו בכהנים, אך הוא אינו שם עצם, אלא הוא מוזכר עם שם העצם ככינוי משפחה לכהנים בעלותם לתורה, גם אם הוא מוזכר לאחר שמו של אבי המגרש.
♦

סיכום

נחלקו הפוסקים בטעמו של רבי יעקב מווינא שהעדר יחוס כהונה פוסל את הגט, לדעת המהר"א ששון, העדר היחוס עלול להביא למסקנה כי המגרש אינו כהן, ולהסברו של הגר"ש קלוגר, קיים חשש ללעז על הגט, ואילו לדעת הראנ"ח, הרי שהכהן נחשב ככינוי משפחה שרגילים לכותבו בכהנים, ואם לא כתבוהו הרי זה ככתיבת מחצית שמו והגט פסול.
תלמיד המהרז"ך והרמ"א כתבו שכאשר יש שם נוסף יש לכתוב פלוני דמתקרי פלוני הכהן, ובכינוי יש לכתוב פלוני הכהן המכונה פלוני.
בביאור החילוק בין דמתקרי להמכונה נחלקו הט"ז והב"ש. לדעת הט"ז, בדמתקרי פלוני הכהן הכוונה היא פלוני שמיוחס ככהן, מה שאין כן בכינוי שיש לחוש שיטעו לומר כי הכהן הוא חלק מן הכינוי אך האיש אינו כהן, ואילו לדעת הב"ש, בדמתקרי פלוני הכהן, הכוונה היא פלוני שכינוי משפחתו בחתימתו ובעלייתו לתורה הוא הכהן בשל היותו כהן, ואין לחוש שיאמרו שהוא רק קרוי פלוני הכהן ויטעו בזהותו של המגרש, שכן הוא אכן קרוי כך.
הזקן אהרן ביאר שכוונת הב"ש היא שהאיש עולה לתורה בשמו השני במקום הכתיבה, ואילו להגר"ח פאלאג'י והאהלי שם דברי הב"ש מתפרשים שהכהן הוא כינוי משפחה הצמוד לשם אביו בכל שם חתימה ועליה לתורה.
נחלקו האחרונים באדם שאינו עולה לתורה בשמו השני, האם יש לכתוב פלוני הכהן דמתקרי פלוני כדעת הישועות יעקב החולק על הרמ"א, וכדעת המהרא"ל צינץ בדעת הרמ"א, או שיש לכתוב פלוני דמתקרי פלוני הכהן, כפשטות דברי הרמ"א וכדעת המהר"ם בולה והסברו של הגר"ח פאלאג'י.
ולהלכה למעשה כתב הגראי"ה קוק זצ"ל בשו"ת עזרת כהן סימן פ"ב: "ואני בעניי הונהגנו בבד"צ דידן[31] בכה"ג לכתוב הלוי לבסוף... על כל פנים בזה דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד".
♦ ♦ ♦