ב' תמיהות על מש"כ בספרי הפוסקים בדין גזל בבול דואר - הרב יהודה סקינובסקי
א. בשו"ת מהר"ם שיק (יו"ד סימן קע"ג) כתב בתחילת התשובה: מכתבך קיבלתי, ואם אמנם שלא היה ראוי להשיב לך משום שאין אתה בעל הוראה שאתה כותב סברות בדין שהוא איסור דאורייתא, אלא שלא יהא נשאר מארק [בול] גזול בידי אמרתי להשיב לך. ע"כ.והדברים צ"ע טובא, מדוע היה נשאר "מארק גזול בידו", וכי אדם שמכניס פרה לבית השני צריך לטרוח ולהחזיר לו ואם לא יש "פרה גזולה בידו", ומדוע שלענין בול יהיה שונה. וכיצד יתכן לקרוא לזה "גזל" אם לא עשה שום מעשה גזל.
ב. בשו"ת מהרש"ם (ח"ב סימן ר"י בתרא) כתב: ועל דבר אשר ענוותנותו תרביני ועלה ונסתפק בדין המארקין ששולחים השואלים אם על ידי זה מחויבים להשיב גם במקום שאין כדאי להשיבו מחשש גזל, לא אכחד כי זה כמה אשר גם רעיוני נבוכו, ולפי עניות דעתי עפ"י הדין אין חיוב להשיב המארק, כי הלא אי אפשר להשיב שיהיה השואל מרויח בזה, כי אם ישוב במכתב ריק יופסד על דמי הבי-דואר, א"כ זה נהנה וזה לא חסר, דכופין על מידת סדום, והוא דאורייתא כדמוכח מתוס' ב"ב (דף יב: ד"ה כגון) וסמ"ע (סימן קע"ד). ולהיות חיוב להשיב ע"י זה בודאי לא יתכן אם לפי דעת המשיב אין כדאי, כי הלא הוא ביטול תורה וטרחת כתיבה ואטו מחויב המשיב בשביל שעשה זה שלא כהוגן להפסיד לעצמו, והגאון מהרש"ק ז"ל עשה לפנים משורת הדין כאשר גם אני בעניי עושה כן כמה פעמים עפ"י רוב, אבל לפעמים מפני כושל כוחי וביטול הזמן אינני משיב בכה"ג, ויפה כתב רו"מ הדר"ג. ע"כ.
והנה מש"כ בסוף הדברים "שאם רושם אצלו שליחת המארק לזכרון יצא ידי חובתו ואם יבוא לתבוע יוחזר לו" לכאו' הכונה שירשום אצלו את דמי ערך הבול. אבל בשו"ת ציץ אליעזר (חכ"א סימן נ') למד בדבריו שאין למקבל להשתמש בבול, אלא ישמרנו אצלו וירשום אצלו לזיכרון ממי קיבל הבול, ואם יבוא לתבוע יחזיר לו. ודבריו צ"ע, מדוע אין לו להשתמש בבול ולהחזיר לשולח את דמיו, אחר שהשולח הכניסו לרשות הנשלח שלא מדעת הנשלח, וכיצד הוא יכול לחייב את הנשלח לשמור אצלו [אף שאין עליו דיני שמירה, מ"מ יש בזה טרחה שתופס מקום וכדו'].
♦