הערה על מאמרו של הרב אוריאל בנר "משמעות השאלה בפדיון הבן" (עמוד רי"ד)
בס"דיום רביעי בשבת פרשת בשלח י' בשבט תשע"ט
אל מעכש"ת הרב אוריאל בנר שליט"א
בראשית דברי אציין את התפעלותי הן על בניית המאמר, הן על היקף החומר והידע והן על החידושים הרבים שנערמו באוצר זה.
נהניתי לראות את מה שהבאת את דברי הריב"ש ודכוותיה בנוגע לבעלות של הכהן עד לשעת הפדיון, וע"י כסף הפדיון נוצר העברת הבעלות מהכהן לאב. חידוש מאוד מעניין!
בהערה ג' הבאת את דברי שו"ת בית שערים שבונה ביאור נפלא על ברכת שהחיינו בעת הפדיון הבן, שהכוונה להנאה שיש לאב שמקבל את הבעלות על התינוק הבכור.
וברצוני להעלות לפני מע"כ את הדברים הצריכים לי ביאור.
א. מהי באמת ההגדרה הנכונה של בעלות הכהן על התינוק עד שעת הפדיון, לכאורה א"א לומר שזו ממש בעלות גמורה, דא"כ האם האב אינו מצווה ומחויב למול את בנו? איך האב יאמר ויברך בברית "וצוונו"? ובדרך צחות, לשיטת הריב"ש היכן נפל המן שהיה מיועד לאותו תינוק, אצל האב או אצל הכהן [מענינא דפרשתא]? ועוד אפשר להקשות, אלא ודאי שיש בזה הגדרה מסויימת בכך, ואשמח לדעת בכגון דא איזהו הדרך הישרה אשר נלך בה.
ב. לפי דברי בעל הבית שערים משמע שכל ברכת שהחיינו בפדיון היא מדין הנאה שמקבל את בעלות הבן אליו לרשותו השלימה והמלאה, ודבר זה צריך לי תלמוד, דהלא מצד המצוה עצמה צריך לברך שהחיינו? וא"כ למה הוא מחדש בדבריו שכל ברכת שהחיינו של האב היא רק משום ההנאה?
ויש עמדי עוד לפלפל בענינים אלו, אך אקצר ואומר שלום בצירוף ברכת תודה והודאה על הבאת המאמר היקר והנחמד מפז.
הכו"ח ביקרה של תורה
ח. י. הלוי
♦
שלום ותודה על הדברים היפים
אכן, אינני יודע האם לפי הריב"ש מדובר בבעלות ממש, האם בכלל יש בעלות על אדם בן חורין? גם באב שמשיא את בתו הקטנה או הנערה מצאנו דבר דומה והריטב"א בקידושין ג, ב כותב: "איהו חשיב מקנה ובעל דבר וכממונו הוא חשובה בענין זה", והבית שערים, מחד נראה שהבין את זה ממש כפשוטו, מאידך, אפ"ל שגדרי שהחיינו אינם תלויים בהעברת בעלות ממשית וצ"ב.
ושוב תודה וכל טוב
אוריאל בנר
♦