הגהות לספר יין לבנון
פרק א' משנה ב', ובפירוש החסיד כמהור"ר יודא ליווא בכמ"ר בצלאל ז"ל כתוב על כעורכי הדיינין, בפרק תולין משמע שבע"ד היו טוענים בעצמם, ואחרים היו עורכים טענותיהם, ומטעימים אותן לבית דין. ולכך נקראו עורכי הדיינין, דאם לא כן יש בזה מפיהם ולא מפי אחר.ובאמת הר"ן במסכת שבועות ריש פרק שבועת העדות הביא בזה שיטות, אם יוכל לעשות שליח לטעון בעבורו, עיין שם באורך. כפ"ת.
שם משנה י"ח, ובכלל השלום הוא אהבת הבריות, לתווך שלום ביניהן ולעשות שלום בין אדם לחבירו, וכמו שאמרו על אהרן הכהן הגדול.
נ"ב, בסנהדרין דף וא"ו ע"ב.
פרק ג' משנה ד', אבל שלשה שאכלו על שלחן אחד, כלומר שקבעו סעודתן כאחד שהן חייבין לזמן, ומתחלה התחייב כל אחד להאריך על השלחן עד שיגמרו שלשתן, ואחר שגמרו הסעודה והמתינו זה על זה עסקו בשיחה בטלה ולא אמרו עליו דברי תורה, נחשב להם כאילו אכלו מזבחי מתים. ואפילו בכהאי גוונא שגמרו סעודתן כאחד, ולא היה פנאי בין גמר הסעודה לברכת המזון, דכיון שהיה להם פנאי לדבר דברי תורה אם רוצים, שהרי אכלו כאחד וקבלו על עצמן להמתין בעבור הזמון, והראו שאין להם עסקים נצרכים. לכן כיון שלא חשו לברך את הלחם בדברי תורה קרי אכילתן זבחי מתים, שהן תקרובת ע"א האסורים בהנאה, וכתותי מכתת שעורייהו, וכמאן דליתא דמי.
נ"ב, חולין דף י"ג ע"ב. הנה לפי דעת התוס' בבא קמא דף ע"ב ע"ב ד"ה דאי, אינה אסור בהנאה מדאורייתא, רק מדרבנן. וכן הובא שם בשיטה מקובצת דעה זו. ועיין תוס' חולין שם ד"ה תקרובת. מיהא הרמב"ם והחינוך אית להו דאסור בהנאה מדאורייתא, מדכלל שם במצוה תכ"ט לענין ציפוי עכו"ם גם תקרובת, ועיין שם במנחת חינוך. ויעוין בפירוש שער המלך בפרק ה' מהלכות אישות ובהגהות טעם המלך שם, שפלפל בחכמה. ומיהו אם לא אסור בהנאה מדאורייתא, אין זה סתירה למ"ש כתותי מכתת שיעורא, דהא דעת התוס' כן בסוכה דף ל"ב ד"ה לפי, יעוין שם. ויעוין בספר שער אפרים, ובעטרת חכמים סימן ח', ויש הרבה להאריך בנידון זה. כפ"ת.
שם משנה ט"ו, כי העובר על מצות עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו.
נ"ב, שבועות דף י"ג ע"א.
שם, והמבזה את המועדות נגד כת השניה נקט לה, והוא שאינו מאמין שנברא העולם, ולכן מבזה את המועדות. כי המועדות הם שבתות ה' וימים טובים, שנאמר (ויקרא כ"ג) מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש אלה הם מועדי, (שם) ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון וגו', ואחר כך הזכיר פסח שבועות ראש השנה ויום הכיפורים וסכות, הרי לך שכֻלם הם מועדי ה'. והנה הכופר בבריאת עולם מלעיג על המועדות, שהרי שבת נתנה לאות כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ.
ולא ראה דברי רש"י בחולין דף ה' ע"א בד"ה אלא שפירש כן. וצ"ל בסוף דבריו, והמחלל שבת כופר במעשיו ומעיד שקר שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית, עיין שם. כפ"ת.
שם, תני פני חבירו, ולא תני סתמא והמלבין פני אדם ברבים, דאי תני פני אדם, הייתי אומר שמלבינו בכעסו שכעס עליו, ויצרו השיאו לעשותו כדרך כל עוברי עבירה, והאי לאו יד רמה היא.
לא דק בזה, שהרי בסנהדרין ק"ז ע"א איתא שאמר דוד לשונאיו שהם בכלל מלבין פני חבירו ברבים. וזו ההערה עליו מצאתי בתורה תמימה במדבר (ט"ו אות פ"ו). כפ"ת.
שם משנה י"ז, וכל המסורות הם יסודות התורה, ועליהן בנויות כל מדרשי חכמים וחכמת תורה שבעל פה שאין לה קץ ותכלה, כדדרשינן בכולהו תלמודא, כמו בסכות בסכת.
נ"ב, עיין בסנהדרין דף ד', בסוגיא דיש אם למקרא או למסורת. כפ"ת.
שם משנה י"ח, ואל תפרש משנתנו על דרך האגדה שדרשה ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם, אתם קרויים אדם ואין העכו"ם קרויים אדם.
נ"ב, יבמות דף ס"א, ובבא מציעא קי"ד. כפ"ת.
שם, וכיון דדינם מסור לשמים דומה להורג ישראל בלי עדים והתראה.
נ"ב, בסנהדרין דף נ"ז ע"ב. כפ"ת.
שם משנה כ"ב, ועוד יראה לי לפרש מקיף מקרב, כההיא דתנן (ביצה ל"ב:) ואין מקיפין שתי חביות לשפות עליהן את הקדרה. ופירש רש"י ז"ל, מקיפין, מקריבין זו אצל זו, כמו (אין) מקיפין בריאה.
חולין נ' ע"א.
שם, וכמו לתרום שלא מן המוקף.
שם ז' ע"ב.
שם, וכמו מקפת וקוראה לו שם.
נדה דף ע"א ע"ב. כפ"ת.
שם משנה כ"ג, ולנו הכל חק ומשפט, וכדאמרינן (במד"ר פ"י) חקים חקקתי גזרות גזרתי אי אתה רשאי להרהר אחריהן.
נ"ב, וגם הובא ביומא ס"ז ע"ב. כפ"ת.
שם, כאותה ששנינו ולא במרכבה ביחיד.
נ"ב, חגיגה דף י"א ע"ב. כפ"ת.
פרק ד' משנה א', זהו החכם, שנותן אות שאינו לומד בשביל התלמוד לבדו, שיקרא רב ומבין, אלא בשביל המעשה, לעשות כהלכה.
עיין בספר בינה לעתים דרוש מ"ו.
שם משנה ד', ויפה אמר טוב ממנו ארך רוח, וכמו שהבין ממה שפירשנו בבבא אל תהי נוח לכעוס. וכנגדו שפל רוח, שרוחו שפלה בקרבו, ואינו מגביה עצמו לפי שמשפיל רוחו ומכניעו למטה.
והיינו דאמרינן בסנהדרין דף מ"ג ע"ב, אמר רבי יהושע בן לוי, בזמן שבית המקדש וכו', אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב כל הקרבנות כלן. והכוונה כי ענין הקרבנות הוא שיתן אל לבו בעת נתיחת הקרבן, ומתוך כך יבוא לידי הכנעה, וכמו דמביא הרי"ף שם בעין יעקב בשם רבנו יונה. אבל מי שכבר בא לשפילות הרוח אין לו צורך בקרבנות, ולכן מעלה עליו כאילו הקריב כל הקרבנות. ועוד יש לכוון, כי מה שאדם מביא קרבן או חטאת או עולה, הוא לפי משפט העבירה שעשה. ואם כן, מה שבסוג כפרה זו הוא העבירות הפרטים שבו, אבל ליתר העבירות צריך קרבן מיוחד. אבל מה שהוא שפלות הרוח, אם כן אין בו, שהעבירות הנכנסים תחת סוג כל הקרבנות, ואם כן הוי כאילו הקריב כל הקרבנות. והענין עמוק מאד לפי פירושו. כפ"ת.
שם משנה ה', דבשלמא שאר חוטא בשוגג פטור, משום דאילו ידע לא הוי עביד.
ועיין חולין ה' ע"ב, השב מידיעתו כו'. כפ"ת.
שם משנה ט', שהיוצא מחוייב מבית דין נוטר איבה בלבו על הדיינים, וכסבור שנשאו פנים לבעל דינו, ואף על פי שאין ראוי לדיין לחוש על זה.
וכדאיתא בסנהדרין דף וא"ו ע"ב, עיין שם. כפ"ת.
שם משנה י"ז, חייבי עולה ונדרים ונדבות, הכהנים ממשכנין אותן.
נ"ב, בערכין דף כ"א ע"א. כפ"ת.
שם, ודינא דמלכותא דינא.
נדרים כ"ח ע"א.
שם, לא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה.
נ"ב, סנהדרין מ"ו ע"א. כפ"ת.
שם, וסוף סוף אוקומי גירסא סייעתא דשמיא היא.
מגילה דף ו' ע"ב.
שם משנה כ"ג, ולכן נקרא אונן קודם הקבורה, והאנינות היא בלב.
נ"ב, סנהדרין מ"ו ע"ב.
פרק ה' משנה ו', ודע כי דברי תורה כפטיש יפוצץ סלע, ומקרא אחד יוצא לכמה טעמים.
נ"ב, שבת פ"ה ע"ב, ובמסכת סנהדרין ל"ד ע"א.
שם משנה ח', והיו צריכין לעעום.
צ"ל לטעום.
שם משנה י', מי שלא תקן נפשו עדיין כפי החכמה, כל זמן שאינו מתוקן כראוי נקרא גולם, כמו גולמי כלי מתכות.
עיין בחולין כ"ה ע"א וע"ב, ואלו הן גולמי כלי מתכות, כל שעתיד לשוף לשבץ וכו', יעוין שם. כפ"ת.
שם משנה י"ג, וענוי הדין, היינו שמענה דינו של אדם ומעכבו מלפסוק לו דינו.
לא דק, דהא בסנהדרין דף ל"ה ע"א מבואר דעינוי אינו רק אחר פסק הדין, ורק שמאחר את מיתתו, עיין שם בגמרא שמקשינן ולגמריה לדינא כו' ונידיין כו', עיין שם באורך. ועיין ברש"י שם ד"ה לידיינה שפירש להדיא כן, יעוין שם היטב. ויעוין בבא קמא צ"א ע"א. כפ"ת.
שם משנה ט"ו, היום קדוש לה' שלא יעשה בו מלאכה, להורות שהוא היוצר הוא הבורא, כדכתיב (בראשית ב') ויברך אלהים את השביעי.
נ"ב, חסר תיבת יום.
שם, והמקדש את יום השבת מודה שיצר הקב"ה עולמו בששת ימים, והמחללו כופר ביצירת שמים וארץ.
עיין ברש"י חולין דף ה' ע"א ד"ה אלא, וז"ל, והמחלל שבת כופר במעשיו ומעיד שקר, שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית, עכ"ל. ולפי הנראה לא ראה לפי שעה דברי רש"י ז"ל שפירש כן. כפ"ת.
שם משנה ט"ז, במעשר עני איכא נמי פרעון משום מעשר שני שבשנה א' וב', ובשנה ד' וה', והיינו אם לא העלה מעשר שני שלו לירושלים בראשונה ובשניה, וכן ברביעית ובחמישית, שנפרעין עליהם ברביעית ובשביעית. וטעמא דמלתא שבשתי השנים שמפרישין בהם מעשר עני חל חובת ביעור מעשר שני אם איחר להעלותן בשתי שנים שעברו.
עיין רש"י בסוכה דף מ' ע"ב ד"ה שמא. כפ"ת.
שם משנה י"ח, שהכועס מבלבל דעתו ושכלו, ואם חכם הוא חכמתו מסתלקת הימנו. ומה יועיל שאחר כך ישקוט מכעסו וירצה ויתפייס, וכבר הפסיד הרבה בכעסו ובלבל דעתו.
וכדרך שאמרו ז"ל בקידושין דף מ"א ע"א, רגזן לא עלתה בידו אלא רגזנותו, עיין שם. כפ"ת.
שם משנה כ"ד, כל מחלוקת שהיא לשם שמים, שנתפרדה הכנסיה לשם שמים, אלו אומרים כה, ואלו אומרים כה, סופה להתקיים, אף על פי שבתחלה נראין מחולקין ונפרדין וכבטול הכנסיה, לסוף תתקיים הכנסיה, והיו לאחדים כבראשונה.
וכדרך שאמרו ז"ל, עוסקים בשער אחד נעשו אויבים זה את זה, ואינם זזים משם עד שנעשו אוהבים זה לזה. קידושין ל' ע"ב. כפ"ת.
שם משנה כ"ו, זכה להיות כבור סוד.
צ"ל סיד.
שם, ולפי שאין לאחת מהן גבול, לא אמרה הון.
צ"ל הן.
שם, דכתיב ישי מות עלימו.
צ"ל ישיא.
פרק ו' משנה א', קמי שמיא ליכא ספיקא.
נ"ב, יומא ע"ד ע"א.
שם, דינא דמלכותא דינא.
נדרים כ"ח ע"א.
שם, אלא לעשות סייג לתורה.
עיין סנהדרין מ"ו ע"א.
שם משנה ג', וידוע כי הר סיני שפל שבהרים הוא, כי יש הרים גבוהים ממנו מאד, ומכלן לא בחר הקב"ה אלא הר סיני לתת עליו תורה ומצות, וכמו שזכר המשורר בשירו (תהלים ס"ח) למה תרצדון הרים גבנונים ההר חמד אלהים לשבתו וגו'.
עיין מגילה כ"ט ע"א.
שם, וידוע כי המשמיע קול גדול נגד ההר, הקול חוזר לאֹזן השומע, וזהו ענין הבת קול, קול חלש שנולד מקול גדול.
כן דעת התוס' בסנהדרין דף י"א ע"א ד"ה בת קול. אבל התוס' יום טוב בפרק ט"ז ביבמות משנה וא"ו האריך הרחיב בפירוש ענין זה באופן אחר, ועיין מה שכתב בגליון על ברכות ג' ע"א. כפ"ת.
האזלה גרש דף י"ז ע"א, והרמב"ם השמיט הך דחולין לגמרי, אבל הזכיר בפירוש המשנה באבות ריש פרק ב' על והוי זהיר במצוה קלה, שהוא לימוד לשון הקודש.
ובתוספתא ריש פרק א' דחגיגה, קטן היודע לדבר אביו מלמדו שמע ותורה "ולשון" קודש, עיין שם. אלמא דיש מצוה ללמוד [...] בלשון הקדש.
♦ ♦ ♦