הערות וקושיות - גנזים
תגובות לקושיות ועיונים מהגאון המופלא רבי לייב מינצברג זצוק"ל - הרב דוד אריה שלזינגר, הרב יוסף פליסקין, הרב משה מרדכי אייכנשטיין
הרב פנחס בן אהרון הביא חקירות שונות והנני מנסה ליישבם.תפילה ותורה: א. פסוקי דזמרה קאי על חידוש הבריאה שבכל יום, וכגון בעיקרם "הללו את ה' מן השמים" שמפרטים את כל הבריאה, ולכן שייך לאומרם בכל יום, אבל בהלל מזכירים את ניסי יציאת מצרים ואם יאמרנו בכל יום הוי כזלזול בהם.
ב. באמת גם ברכת רצה מתחילים בבקשה, ונראה שמקודם היו כל ג' אחרונות ללא בקשה, וכגון רצה הותחל מ"ואשי ישראל" עיין מ"ב סימן ק"כ, ו"תקבל ברצון" אינו בקשה אלא הודעה שכך יעשה, וכן ברכת שים שלום היה בעיקרו שלום רב וכו' תשים וכו', והיינו שהוא ישים ולא בקשה, ואח"כ הוסיפו לשונות כשהכהנים עלו לדוכן ומפני חשיבות הברכה הוסיפו בקשות לבטל חלומות רעים וכו'.
ג. בברכת מחיה המתים מזכירים גשם שהוא מורה על גשמים הרבה דוגמא לתחיית המתים, משא"כ בברכת השנים אומרים מטר, דאפילו מעט לצורך הזרעים יהיה לברכה.
ענייני תורה: כל דבר שנכנס לגמרא דינו כגמרא וכמו כל פסוקי התורה.
בין אדם לחבירו: א. (צ"ל שם, ושלך "שלי") חסיד היינו לפנים משורת הדין.
ב. גמילות חסדים היינו לגמול עבור מעשה שחבירו עשה לו, משא"כ שארי דברים.
חג הסוכות נקבע מתחילה עבור הפירות שאוסף משדהו, ואח"כ הלבישוהו גם ביציאת מצרים בדבר רוחני, ולכן אינו נחשב כמצוות חבילות.
דוד אריה שלזינגר
מח"ס "ארץ דשא" על מ"ב
♦
א. ב.
א. בקושיות מהגר"ל מינצברג (עניני תפילה, ב') הביא המבואר בברכות לד. שג' ברכות ראשונות בשמו"ע עניינם שבח לפני המקום, י"ג האמצעיות בקשה, וג' אחרונות הודאה. והקשה שברכת "שים שלום" אינה הודאה אלא בקשה. ויש להוסיף ולהקשות שגם ברכת "רצה" כולה בקשה, ורק ברכת "מודים" ענינה הודאה.ב. שם (עניני תורה) עלה ונסתפק בלומד עניני רפואה המוזכרים בש"ס, וכן המבואר במשנה שתקופות וגימטריות פרפראות לחכמה, אם חייבים עליהם ברכות התורה. ומסתבר שיש לחלק בין הדברים, שענייני רפואות אחר שהוזכרו בש"ס הרי שהפכו להיות חלק מהתורה, וחייבים בברכה, משא"כ תקופות וגימטריות, אף שעל ידם מבין דברי התורה ויקבל שכר על העיון בהם, מ"מ אין הם דברי תורה ופטורים מברכה.
ג. שם (עניני באל"ח, א') הקשה על המבואר במשנה (אבות פ"ה, י'): "שלי שלך ושלך שלך חסיד". הרי נצטווינו "ואהבת לרעך כמוך" והיכן מצינו שצריך להיות עוד יותר ממנו, עכ"ד. ולכאו' בדברי המשנה אין הכונה ליחס של האדם לזולתו, אלא יחסו לממונו וחפציו, שלגבי החפצים של עצמו מתייחס שאינם שלו אלא פיקדון מהקב"ה ואם האחר צריך להם יש לו בהם אותה הזכות, אבל את חפצי השני אינו חומד אלא כיון שהקב"ה הפקידם בידיו הם שייכים לו.
ד. שם (אות ב') הקשה על הברייתא (שבת קכ"ז): "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב, ואלו הן כיבוד או"א וגמ"ח והכנסת אורחים... והבאת שלום באל"ח…" הרי שאר דברים אלו כבר נכללו במצות גמ"ח, עכ"ד. וצ"ל שהדגש שבהם יש מצוה מיוחדת יותר משאר גמ"ח.
ה. שם (אות ג') נסתפק אם עדיף לעשות כמה חסדים חלקיים להרבה אנשים או חסד אחד מושלם, יעו"ש. ולכאו' הן הן דברי הרמב"ם על "הכל לפי רוב המעשה", שאף שהמעשה היחיד יעזור עזרה גדולה, מ"מ לתיקון נפשו עדיף לפצל את המעשים.
ו. שם (בענין חג הסוכות) הקשה מדוע נתקן בו הודאה גם על ענני הכבוד וגם על אסיפת התבואה, דהרי אין עושין מצוות חבילות. ולכאו' הביאור שהודאה לקב"ה היא מצוה אחת, ואפשר להודות גם על דברים רבים ואין בזה סתירה, ותיקנו ההודאה על ענני כבוד בזמן שהוא כבר זמן שמחה בגלל אסיפת התבואה.
יוסף פליסקין
♦
ג.
ענייני תפילה: א. הם התקבלו כשירת האומה לא של היחיד ולכן מתאימים לזמנים הקבועים שהאומה משבחת לבוראה, או אולי אפי' באופן חד פעמי על נס כללי לכל עם ישראל (בעל הלכות גדולות).ב. ברכת שים שלום היא ברכה לאחר השלום של ברכת כהנים שהיא נסדרה בעבודה, שהיא תפילה על התפילה שתתקבל, ההודאה אינה אלא ממודים עד הטוב שמך, אלא שהיה מקום לסדר את ברכת כהנים אחר המחזיר שכינתו, ואח"כ שים שלום ואח"כ ההודאה, כנראה רצו לסיים בשלום שהוא שמו של הקב"ה או טעם אחר וצריך עיון.
ג. מטר נשמע יותר הדבר האמיתי, גשם הוא לשון מליצה כוללת כל הגשמיות.
ענייני תורה: אם לומד מהש"ס כן, אם לומד מספר בריאות הנפש לא, כי הש"ס התקבל בכלל ישראל, כמעין תושב"כ של התושבע"פ וכמו שאמר הגר"ח מוולז'ין.
בין אדם לחבירו: א. באמת לא צריך ולכן הוא חסיד, אבל אין הכוונה שיאהב אותו יותר מעצמו, אלא לחלוק עמו גם שלו, וגם זה במידה.
ב. גמ"ח נמנה מפני שהוא הטבה גשמית, ולכן אוכל גם פירותיהן בעוה"ז וכן פי' הר"מ.
ודברים אלו הם כלל גמ"ח שבגופו כדברי הרמב"ם בהל' אבלות, ומצות כיבוד אב ואם כתב הרמב"ן בפרשת יתרו שנזכרה באמצע עשרת הדברות, משום שהיא מצווה ממוצעת בין חמש מצות של בין אדם למקום לחמש של בין אדם חברו, כי אביו ואמו שותפים ביצירה.
חג הסוכות: פשוט שלקרוא חבילות אינו רק על ב' מצות ולא על ב' סיבות, אבל כמובן שהסיבות מתקשרות זו לזו, ולמשל הרשב"ם כתב אדם מודה בימי הטובה, על ימי הנדודים, והלחץ, שגם בהם ראה איזה הארה כסוכה במדבר.
משה מרדכי אייכנשטיין
♦ ♦ ♦