טעם משלוח מנות ע"י שליח דוקא
האם משלוח מנות דוקא ע"י שליחות?
הנה ידוע בשערים מה שהסתפק הג"ר יעקב עטלינגר זצ"ל, בעל הערוך לנר, בשו"ת בנין ציון סי' מד, האם יש קפידא לקיים מצוות משלוח מנות בפורים דוקא ע"י שליח: "...ובהכי ניחא לי מה שנסתפקתי מי שמביא בעצמו מנות ונותן לחבירו אם יצא ידי ומשלוח מנות, דאנן אמרינן שלוחו של אדם כמותו אבל איפכא לא מצאנו שיהא הוא כשלוחו, וכיון דהכא כתיב 'ומשלוח מנות' נימא דדוקא בעינן ע"י שליחות אבל על ידי נתינה לא. ותמהתי שלא ראיתי לפוסקים שהעירו על זה. אבל לפי מה שכתבתי י"ל כיון דב' טעמים דשילוח מנות שכתבתי לעיל שייכים גם בנותן הוא בעצמו ליד חבירו, לכן יוצא גם בנתינה, ומה דכתיב לשון שליחות הוא להורות דבשילוח לבד יצא אפילו אין חבירו רוצה לקבל, ולכן לא הזכירו הפוסקים איסור נתינה. ומ"מ אולי לכתחילה טוב יותר לשלוח המנות ע"י אחר".ומבואר שעיקר הכרעתו שא"צ שליח, וא"א לחדש דבר חדש "שלא ראינו לפוסקים", אלא שמ"מ "אולי לכתחילה טוב יותר" להחמיר בזה.
והמ"ב (סי' תרצה ס"ק יח) הביא את דבריו[3]: "בתשובות בנין ציון סי' מ"ד נסתפק אם הביא בעצמו המנות ולא ע"י שליח אי יוצא[4], כיון דכתיב ומשלוח נימא דבעינן דוקא ע"י שליחות, עיין שם". וא"כ גם המ"ב לא הכריע בזה, אלא שהביא ללומדים ידיעה "בתשובת בנין ציון" וכו', וכנראה כוונתו היא שהרוצה להחמיר יחמיר[5].
ובאמת שאין זה חידוש רק של הבנין ציון, אלא כבר המקור חיים בסוף סי' תרצ"ד כתב כך (ראה דבריו לקמן), וכידוע המקו"ח היה בכת"י רוב השנים, ונדפס לראשונה רק בשנים האחרונות (ע"י מכון ירושלים), ולכן לא ציינו לו המ"ב והאחרונים. וכן אפשר להבין בדברי רבותינו רעק"א והחת"ס שדנו האם אפשר לשלוח משלוח מנות ע"י שליח גוי או קטן (הו"ד בספר ימי משתה ושמחה עמ' רפה, ועיי"ש שאינו מוכרח, שאולי כוונתם רק לדון מה יהיה הדין אם שולח ע"י שליח). ולעומתם, באשל אברהם (בוטשאטש) בסימן תרצה כתב להדיא שא"צ שליחות[6], וכ"כ הג"ר שלמה קלוגר בשו"ת האלף לך שלמה (או"ח סי' שפג)[7]. ויש בזה מספר נסיונות להוכיח מדעות ולשונות הראשונים[8].
ולמעשה, לא כל הגדולים חששו לחומרת הבנין ציון, החזו"א[9] והגרי"ז[10] זצ"ל שלחו מנות רק בעצמם, וכן הורו הגרי"ש אלישיב זצ"ל[11] והגר"מ אליהו זצ"ל[12] שלמעשה מקילים בזה. וכ"כ בשו"ת אז נדברו (ח"ה סי' מ) ועוד שותי"ם שאין צורך להחמיר בזה. אבל היו גדולים[13] (כגרש"ז אויערבך זצ"ל[14] והגר"ש ישראלי זצ"ל[15]) שחששו למעשה לשיטה זו, "הואיל ונפיק מפומיה דגברא רבה"[16], ולכן שלחו משלוח מנות אחד ע"י שליח להידור "משלוח", ושאר המשלוחים הביאו בעצמם לשני, מפני ההידור הרגיל במצוות "מצוה בו מבשלוחו"[17], ומפני ההידור הפרטי במצוה כאן ביותר ידידות וקירוב באופן זה.
וראה מה שהאריכו בכל זה בשו"ת יביע אומר (ח"ט או"ח סי' ע) ובספרו חזון עובדיה על פורים (הל' משלוח מנות ס"ק לה)[18], בספר "ימי משתה ושמחה" לידידי הרב יוסף פאק שליט"א (ירושלים תשס"ו, עמ' רפד-רפז), ובספר "בית מתתיהו" ח"ב לידידי הרב מתתיהו גבאי שליט"א (ירושלים תשע"ז, עמ' קנז-קנט).
וכמדומה שהיום רובא של ציבור בני הישיבות ובני התורה נוהגים להחמיר לפחות במשלוח מנות אחד כחומרת הבנין ציון, מפני חשיבותו וחיבתו של בעל המ"ב שהביא דבריו, ומפני חביבותו של יום פורים שקבלנו בו את התורה באהבה ומשתדלים בו להקפיד ולהדר בהלכות התורה.
ומ"מ כתב יפה בספר מקראי קודש לרב משה הררי שליט"א, שהואיל והוא רק "חומרא" צריך לשום אורחותיו בזה, וכגון שלא ישלח את אשתו לכך, מפאת הצניעות, וכגון שלא יטריח לכך מי מבני ביתו שלא חפץ בטירחה זו, וכדברי רבינו יונה בשערי תשובה (ג, ס) שעורר על זה, וכגון שלא ימנע מלתת מנות לרעים מחמת שלא מצא שליחים לכך, וכדומה.
♦
חזקה שליח עושה שליחותו במצוה זו?
לגבי "חזקה שליח עושה שליחותו" במשלוח מנות, מעיקר הדין אפשר לסמוך על זה במצוה מדרבנן ואולי אפילו מדאורייתא, וראה בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סי' רלה) ובשו"ת יביע אומר (ח"ט או"ח סי' עא) שאפשר לסמוך על זה אם שלח למשלוח מנות שליח יהודי גדול[19] (ולא קטן או נכרי, שאז צריך לברר האם עשה, והוא דבר מצוי ששולחים ביד קטנים[20]).ומ"מ כתבו בשם הגר"י סלנטר זצ"ל[21] שראוי לירא שמים להחמיר על עצמו במצוות, ולא לסמוך על חזקה זו אלא לברר האם אכן נעשה הדבר[22]. ואם אדם שולח מספר משלוחי מנות להידור מצוה, מסתבר שאפשר לכתחילה לסמוך על זה שלפחות באחד מהם השליח עשה שליחותו].
♦
תמיה מדוע עדיף בשליחות
ויל"ע מה טעם הדבר למי שסוברים שמשלוח מנות דוקא בשליחות, או לפחות יש בזה הידור ומעלה בשליחות, והרי הכלל הידוע בתורה הוא ש"מצוה בו יותר מבשלוחו"[23].ובבנין ציון שם לא ביאר בסברא את הצד להחמיר בזה, ונקט שלפי שני הטעמים הידועים של המצוה, שיהיו מאכלים לסעודת פורים ולהרבות ריעות וידידות, מועילה נתינה גם בלי שליחות. ואפ"ל אפילו יותר מזה, שבאמת אדרבה מצד הטעם להרבות ריעות ואחדות בישראל א"כ לכאורה עדיף שיביא בעצמו את המשלוח מנות ועי"ז גם ייפגש ממש עם רעהו, ידבר איתו וישמח עימו, כמו שכתב האשל אברהם (בוטשאטש) בסימן תרצ"ה: "אודות משלוח מנות, דלאו דוקא על ידי שליח, רק כשנותן מיד ליד עדיף טפי, וכו'. גבי משלוח מנות לרעהו, שאין בזה משום צד בושה כלל, אין סברא כלל שיהיה על ידי שליח עדיף". וראה היטב שו"ת משנה הלכות (ח"ו סי' קכד), וכן הליכות שלמה על פורים (עמ' שלז הערה 44).
וא"כ יל"ע בטעם הדבר שנקטו מספר אחרונים לומר כאן מעלה דוקא בשליחות.
♦
טעמים אפשריים לבאר הענין בשליחות במצוות משלוח מנות
ונביא כאן בס"ד מספר טעמים אפשריים לכך[24], ארבעה שמצאנו בספרים וארבעה נוספים[25]:א. פרסומי ניסא: במקור חיים לגאון בעל החוו"י סוף סי' תרצד כתב: "בשלוח מנות מצוה בשלוחו יותר בו, ואפילו במתנות, דפרסומא ניסא עדיף". והיינו שעי"ז בכל משלוח מנות משתתף עוד איש, השליח, והמצווה מתפרסמת יותר.
ב. דרך כבוד: בתשובת מהר"י אסאד יהודה יעלה או"ח סי' ר"ז כתב: "מצוה יותר בשלוחו, לפי שתכלית כוונתם במצוה זו לקרב הלבבות לאהבת ריעים[26], לכן יותר דרך כבוד הוא ע"י שלוחו[27]". והיינו שרגילים האנשים כשרוצים לשלוח מתנה לאדם מכובד שולחים אליו דוקא ע"י שליח (אמנם לא ברור כ"כ טעם הדבר. וגם לא ברור האם בכל דור אכן כך הוא דרך הכבוד, או אולי אדרבה להיפך[28]). ועכ"פ לפי דבריו מתחדש שמעלת הכבוד לרעהו היא זו שגורמת לידידות גדולה, יותר משמחת המפגש ממש, ודוק[29].
ג. כדי שלא להתבטל משמחת פורים: בשו"ת שלמת חיים (או"ח סי' שעח) כתב: "ודכתיב משלוח, נראה הגם שבכל המצוות מצוה בו יותר מבשלוחו, כאן לכתחילה תיקנו שיוכל לעשות על ידי שלוחו, כדי שלא יתבטל בעצמו ממצות שמחת הפורים[30]". והדברים מוסברים בעיקר ע"פ מש"כ הראשונים, שאע"פ שיוצאים יד"ח במשלוח מנות אחד מ"מ כל המרבה הרי זה משובח, וכן המנהג הפשוט שמרבים לשלוח, ומועיל מאד מה שאפשר לכתחילה ובהידור גם או אפילו בעיקר ע"י שליח.
ד. מניעת בושה: בשו"ת התעוררות תשובה (ח"ג סי' תצח) כתב שע"פ טעם תרוה"ד, שיהיה לחבירו מה לאכול בסעודת פורים, א"כ יתכן בושה בזה, וע"י שליח מתמעטת הבושה, שהרי המאכלים אינם שלו[31].
ה. ריעות עם השליח: כך מלבד הריעות עם הנותן נוצרת ריעות גם עם השליח. וראה במגילה ז, ב שאביי הביא משלוח מנות מרבה למרי, ובבית מרי ארחו אותו לסעודה גדולה.
ו. למנוע חילוקים וקפידות בענין: מצאנו שדוקא במצוה זו שענינה להרבות אחדות ייתכן גם חשש של מעט קפידא[32], "השתא אמר מרי: אי חקלאה מלכא ליהוי - דיקולא מצואריה לא נחית", "השתא אמר מר: אנא שדרי ליה חוליא ואיהו שדר לי חורפא" (מגילה ז, ב). והרחבנו בזה בס"ד במאמר "קיום מצוות משלוח מנות בשמחה ובידידות" (המעין, טבת תשע"ז). וגם בעניינו, הרי אם יתכן לאדם שיביא בעצמו ויתכן שיביא ע"י שליח, יצא שאם לא יביא בעצמו יתכנו אמירות ומחשבות של המקבל "מדוע לא בא בעצמו אלי", וכמצוי בקרב פשוטי העם חשדות וכו', וע"י זה שתמיד השליחים הם אלו שמביאים סגרנו דלת בפני הטענות.
ז. אפשרות הפיוס: רבינו שלמה אלקבץ זצ"ל בספרו הידוע מנות הלוי[33], שהטעם לכך הוא בשביל להרבות אחדות בישראל, היפך מדברי הצורר שאמר "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים". אדם מביא מנות לחבירו, וחבירו מביא לו, נוצרת יותר אחדות גם בלב.
נראה מדבריו, ש"משלוח מנות לרעהו" אין הכוונה דוקא לחבר, שהרי איתו גם ככה יש אחדות כל הזמן, אלא אדרבה, נראה שעדיף לתת למי שפחות מוכר, ועוד יותר טוב לשלוח למי שנמצאים עימו במצב של קפידא וסכסוך, כדי ליצור בפורים אחדות חדשה. "מה טוב לשלוח למאן דאתייקור מתייקר ביה כגון גדול לקטן ולמאן דאית ליה קפידא עילווה[34], כדי לשמח לב אומללים ולהחיות לב נדכאים, ולהרבות אהבה ואחווה שלום וריעות, דכיון דעביד מצוה חדא ליעביד מצוה אחריתי" (פלא יועץ, ערך פורים).
וא"כ מסתבר שבשני אנשים שעד עכשיו הקפידו זה על זה, ייקל להם להתקרב בנתינה דוקא ע"י שליח. וראה במכות י, ב "הרבה שליחות עושה", ולכן שלחו עם הרוצח בשוגג תלמידי חכמים שידברו עם גוה"ד. ופירש רש"י: "דברים שאינן נעשים ע"י האדם, נעשים ומתקבלים על ידי הרבה שלוחים".
ח. כמו ניסי הפורים: אפשר להציע בדרך דרוש רעיון נחמד בזה, שלעומת ניסי מצרים שבהם נכתב במדרש ונאמר בהגדה "אני ולא מלאך, אני ולא שליח, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו" ע"י ניסים גלויים, הנה בפורים הניסים היו ניסים נסתרים, דרך שלוחים רבים[35]! וממילא יש ענין שגם מעשינו בפורים יהיו באופן של שליחות, כדרכו של הנס בימים אלו.
♦ ♦ ♦