פורים של הקדוש ברוך הוא

הערות שוליים

1. ↑ *) השיחה נמסרה מפי מורנו המשגיח זצוקללה"ה ביום ה' פרשת תרומה ה'תשס"ו בהיכל בית המדרש דישיבת 'קרן אורה' כרמיאל. נערך ע"י הרב עמוס חדד ועל אחריות הכותב בלבד.
2. ↑ א). וזו לשון רש"י (שם ד"ה וכן): "וכן תעשו - לדורות אם יאבד אחד מן הכלים או כשתעשו לי כלי בית עולמים... כתבנית אלו תעשו אותם". עד כאן לשונו. ומקורו מדברי הגמרא (סנהדרין טז:) "ככל אשר אני מראה אותך, את תבנית המשכן, ואת תבנית כל כליו, וכן תעשו - לדורות הבאין" (וכן הוא בשבועות טו.).
3. ↑ ב). וזו לשון נפש החיים (שער א' פרק ד' הגהה): "וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (כתובות ה.) "גדולים מעשי צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, דאילו במעשה שמים וארץ כתיב (ישעיהו מ"ח י"ג) "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים", ואילו במעשה צדיקים כתיב (שמות ט"ו י"ז) "מקדש ה' כוננו ידיך"". פתחו במעשי צדיקים וסיימו ראייתם ממקדש? כי כן באמת, שהצדיקים, על ידי מעשיהם הרצויים לפניו יתברך, הן הם מקדש ה' ממש.ויש לבאר על דרך זה הכתוב "ועשו לי מקדש גו', ככל אשר אני מראה אותך וגו', וכן תעשו", ורבותינו זכרונם לברכה דרשו "וכן תעשו לדורות". ולדרכנו, יש לבאר גם כן, שרוצה לומר, אל תחשבו שתכלית כוונתי הוא עשיית המקדש החיצוני, אלא תדעו שכל תכלית רצוני בתבנית המשכן וכל כליו, רק לרמז לכם שממנו תראו וכן תעשו אתם, את עצמכם, שתהיו אתם במעשיכם הרצויים כתבנית המשכן וכליו. כולם קדושים, ראויים ומוכנים להשרות שכינתי בתוככם ממש. זהו, "ועשו לי מקדש, ושכנתי בתוכם" - דייקא, ש"ככל אשר אני מראה אותך, את תבנית המשכן" וגו', תכלית כוונתי ש"כן תעשו את עצמכם".וכן אמר הוא יתברך שמו לשלמה, אחר גמר בנין המקדש (מלכים א' ו' י"ב-ג') "הבית הזה אשר אתה בונה" - הוא רק - "אם תלך בחוקותי גו' ושכנתי בתוך בני ישראל" דייקא. לזאת כשקלקלו פנימיות המקדש שבתוכם, אז לא הועיל המקדש החיצוני, ונהרסו יסודותיו רחמנא ליצלן.וזה שאמר ה' ליחזקאל (יחזקאל מ"ג י'-י"א) "הגד את בית ישראל את הבית, ויכלמו מעוונותיהם גו', ואם נכלמו מכל אשר עשו צורת הבית, ותכונתו ומוצאיו ומובאיו וכל צורותיו ואת כל חקותיו, וכל צורותיו וכל תורתיו הודע אותם, וכתוב לעיניהם, וישמרו את כל צורתו, ואת כל חוקותיו ועשו אותם". והוא מבואר. וכתרגומו "ואם יתכנעון מכל דעבדו במחזיהון צורת ביתא וטיקוסיה" כו'". עד כאן לשון רבי חיים מוואלאז'ין.
4. ↑ ג). כלשון הכתוב (שמות פר' תרומה כ"ה י'): "ועשו ארון עצי שטים, אמתים וחצי אורכו, ואמה וחצי רוחבו, ואמה וחצי קומתו".
5. ↑ ד). וזו לשון הכלי יקר (שם): "...לעשות בהם רמזים על עניינים נסתרים או נגלים, כי לא יתכן לומר שכל פרטים אלו היו בלא כוונה... על כן לא אחשוך גם אני מלומר מה שתעלה מצודת שכלי, להוסיף קצת על אותן רמזים שדיברו בהם המפרשים...וטרם בואי לדבר בהם, אומר בדרך כלל, על שלושה ראשי כלים אשר עליהם נעשה זר זהב, והם, ארון שולחן ומזבח וחז"ל אמרו (יומא עב:) שהם כנגד שלושה כתרים - כתר תורה, כתר כהונה, כתר מלכות. והבט ימין וראה, כי שלושה כלים אלו היו חלוקים במידות האמות, כי הארון היו כל אמותיו שבורות, והמזבח היו כל אמותיו שלמות, והשולחן היו מקצתן שבורות ומקצתן שלימות, הלא דבר הוא.והקרוב אלי לומר בזה, לפי שאמרו החכמים, במעלות, הבט למעלה ממך, כי על ידי זה ידמה בנפשו כי הוא חסר מן שלמות ולא הגיע למדרגת חברו, ויבוא להתקנאות בו, ויוסף על שלמות חכמתו, כי "קנאת סופרים תרבה חכמה" (ב"ב כא.)... ועל כן היו כל אמות הארון שבורות, להורות, שכל אדם ידמה בנפשו כאילו הוא חסר מן שלמות החכמה, וצריך למדוד עדיין למלאות חסרונו, כי כל אמה חסרה, מורה על דבר חסר הצריך שימלאו חסרונו, כך עיקר החכמה - מ'אין' תמצא (על פי איוב כ"ח י"ב), ממי שחושב את עצמו ל'אין' וחסר, אבל לא במי שהוא חכם בעיניו, הטועה בעצמו לאמר שכבר הגיע אל תכליתה, כי 'איזהו חכם הלומד מכל אדם' (אבות פ"ד מ"א) החושב שהוא חסר מן החכמה, והוא צריך עוד להתלמד.וכן בידיעת מציאות ה' יתברך אמרו (בחינת עולם י"ג [ברלין תרפ"ז - ל"ג, י-ם תשי"ד - ט"ו]) 'תכלית הידיעה - שנדע שלא נדעך', ועל כן היו כל אמות הארון שבורות - באורך, וקומה, ורוחב, כנגד שלושה דברים העומדים כנגד משיגי החכמות והם - קוצר דעת המשיג, ועומק המושג, ואורך ההצעות. כי הקומה היינו העומק, כי עמוק הדבר מי ימצאנו (על פי קהלת ז' כ"ד) והוא עומק המושג. והרוחב, עומד כנגד קוצר דעת המשיג, והאורך, היינו אורך ההצעות. וכמו שנאמר (איוב י"א ח') "עמוקה משאול מה תדע", וכתיב (שם ט') "ארוכה מארץ מדה ורחבה מיני ים"". עד כאן לשונו, ועיין שם באורך.
6. ↑ ה). וזו לשון הרלב"ג (שם), "התועלת החמישי הוא במדות, והוא - להודיע שאין ראוי שיתרשל האדם מקנין המושכלות, מפני שכבר קנה מהם חלק גדול, אבל ראוי שלא יקצר בזה, וישים כל השתדלותו להוסיף בידיעה תמיד, כי זה פרי כל האדם. הלא תראה, כי משה רבינו, עם עוצם חלקו בהשגות העיוניות, היה משתוקק תמיד להוסיף בהם, עד שכבר הביאהו זה לבקש מה שנמנעה השגתו, וזה כולו לעוצם תשוקתו להשגות הנכבדות". עד כאן לשונו.
7. ↑ ו). בנוסח עדות המזרח נוסף 'ונעלוז'.
8. ↑ ז). כן ביאר בספר שיח יצחק (הו"ד בשפתי חיים - רינת חיים - ביאורי תפילה, עמ' רצ"ד).
9. ↑ ח). ראה כעין זה גם בביאורו של רבי אורי וייסבלום (הארת התפילה עמ' שנ"ג ד"ה ואהבתך).
10. ↑ ט). מצינו בחז"ל מספר רמזים לחנוכה ופורים מן התורה. במדרש בראשית רבה (סדר בראשית פ"ב פ"ד) כתוב: ""והארץ היתה תוהו" ... "ובוהו" - זה גלות מדי - "ויבהילו להביא את המן" (אסתר ו' י"ד), "וחושך" - זה גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיהן שהייתה אומרת להם - 'כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל'". עד כאן לשון המדרש. וברבינו בחיי (בראשית פר' בראשית א' ב' ד"ה ויבדל) כתב: "ובאור המדרש הזה, כי ה' יתברך בפרשה זו מגיד מראשית אחרית, והכתוב כוון לרמוז סוף הזמן בתחילת הזמן". עד כאן לשונו. ועוד מצינו רמזים לחנוכה ואכמ"ל. ופורים נזכר בגמרא (חולין קלט:): "אמרי ליה פפונאי לרב מתנה... 'המן' מן התורה מנין [רמז למעשה המן, קודם שבא, שסופו לבא. רש"י]? "המן העץ" (בראשית פר' בראשית ג' י"א) [יתלה על העץ. רש"י]. 'אסתר' מן התורה מנין [רמז למעשה אסתר, שיהיה בימיה הסתר פנים ומצאוהו צרות רבות ורעות. רש"י]? "ואנכי הסתר אסתיר" (דברים פר' וילך ל"א י"ח). 'מרדכי' מן התורה מנין [רמז לגדולת מרדכי. רש"י]? דכתיב "מר דרור" (שמות פר' תשא ל' כ"ג), ומתרגמינן - 'מירא דכיא' [וקרי ליה 'ראש לבשמים' - לצדיקים ואנשי כנסת הגדולה. רש"י]". עד כאן לשון הגמרא בשילוב תורף דברי רש"י.
11. ↑ י). ראה תיקוני זוהר (תיקון כא נז:) "פורים אתקריאת על שם יום הכיפורים". עד כאן.
12. ↑ יא). בהיתר מלאכת אוכל נפש ביום טוב.
13. ↑ יב). שמצוה על היהודי לשמוח שנבחר להיות מעם ישראל, לעבוד את ה', ולהביא את העולם לתיקונו, ולשם שמחה זו נחוץ 'חציו לכם'.
14. ↑ יג). ועיין עוד בדרשת 'עם קדוש אתה' מה שהרחיב בזה רבנו עובדיה ספורנו.
15. ↑ יד). כן משמע מפשטות לשון השולחן ערוך והרמ"א שכתבו (אורח חיים סימן תרצ"ה דיני סעודת פורים סעיפים א' - ב') "סעודת פורים שעשאה בלילה, לא יצא ידי חובתו. הגה. ומכל מקום גם בלילה ישמח וירבה קצת בסעודה. חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. הגה. ויש אומרים דאין צריך להשתכר כל כך, אלא שישתה יותר מלימודו וישן, ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי. ואחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין לבו לשמים". עד כאן לשונם.
16. ↑ טו). וכתב ברסיסי לילה (מכתביו של רבי צדוק הכהן מלובלין שנמצאו בין גנזיו, ספר הדרכות בעבודת ה', ורעיונות בענייני הזמנים והחגים, ובהרחבה בענייני פורים וחודש אדר, אות נ"ג בתחילה) וזו לשונו, "מה הלשון 'מרבין'? משמע דיש שמחה תמיד אלא דאז מרבין בה, ואיזה שמחה תמידית יש לישראל בהיותם בגלות?! ונאמר (הושע א' ט') "אל תשמח ישראל אל גיל" וגו'. אבל ודאי הכוונה על שמחת ישראל בה' מעוזם, כמו שנאמר (תהלים ל"ב י"א) "שמחו בה' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב", והוא שמחה של מצוות ותורה כמו שנאמר (תהלים י"ט ט') "פקודי ה' ישרים משמחי לב", דהישרות מוליד שמחה בלב, כי "תומת ישרים תנחם" (משלי י"א ג') ו"הולך בתם ילך בטח" (משלי י' ט'), ואין חסר כלום, ועל כן "לישרי לב שמחה" (תהלים צ"ז י"א)". עד כאן לשון רבי צדוק.
17. ↑ טז). וזו לשון רבנו עובדיה ספורנו (שם ד"ה בנים) "בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגודדו - שאין ראוי להראות תכלית הדאגה והצער על הקרוב המת, כשנשאר קרוב נכבד ממנו במעלה ובתקוות טוב, לפיכך - אתם, בנים לה', שהוא אביכם קיים לעד, אין ראוי שתדאגו ותתאבלו בתכלית על שום מת" עד כאן לשונו. וכעין זה ראה בדעת זקנים (שם) ובאברבנאל (שם בפירושו הרביעי והחמישי).
18. ↑ יז). יש גירסאות 'ועוזך וגודלך הורתני'.
19. ↑ יח). וראה שם באורך כל הפרק, שהרחיב בהגדרת אהבת ה' שעניינה הוא, 'כלות הנפש ונטותה בעצמה אל הבורא, כדי שתדבק באורו העליון... ואם ייטיב לה, תודה, ואם יענה, תסבול, ולא תוסיף עם זה, כי אם אהבה בו, וכוסף לרצונו, ובטחון עליו' וכו', עיין שם.
20. ↑ יט). בספר שבט יהודה (חיברו שלמה בן ווירגא, היסטוריון ורופא ספרדי שחי בדור גירוש ספרד, הספר נכתב כעשרים שנה לאחר הגירוש, והוא מתאר את רדיפות היהודים בארצות ובתקופות שונות, ודן בתופעת האנטישמיות באמצעות דיאלוגים ושיחות מדומות בין מלך נוצרי, חכם נוצרי וחכם יהודי) כתב בזו הלשון: שמעתי מפי זקנים יוצאי ספרד, כי אניה אחת באה בה מכת הדבר, ובעל האניה השליכם אל היבשה - מקום שאין ישוב, ושם מתו רובם ברעב, וקצתם נתאמצו ללכת עד ימצאו ישוב. ויהודי אחד בתוכם, הוא ואשתו ושני בניו, התאמצו ללכת, והאשה, מאשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ, נתעלפה ומתה, והאיש היה נושא הבנים, ונתעלף גם הוא, וגם שני בניו מתו מחמת הרעב, וכי הקיץ מן העילוף מצא שני בניו מתים. ומרוב הדאגה, קם על רגליו ואמר, 'רבון העולמים, הרבה אתה עושה שאעזוב דתי, תדע נאמנה שעל כרחם של יושבי שמים, יהודי אני ויהודי אהיה, ולא יועיל כל מה שהבאת ותביא עלי'. עד כאן.
21. ↑ כ). כאן העיר מורנו זצ"ל: אחד מבוגרי הישיבה (ישיבת 'כנסת חזקיהו' - כפר חסידים), מאיר למברסקי הוציא בימים האחרונים פירוש על מגילת אסתר (ספר 'על הניסים - סיפור ההשגחה העליונה על רקע מאורעות התקופה - בימי מרדכי ואסתר' מתוך הסדרה 'על הניסים').
22. ↑ כא). וזו לשון המדרש (שם), ""לשחוק אמרתי מהולל", אמר רבי אבא בר כהנא, מה מעורבב השחוק שאומות העולם שוחקים בבתי קרקסיאות [בתים ששותים ושובעים בהם. מתנות כהונה] ובבתי תיארטיאות [מקום שיושבין בגובה ורואין השחוק שעושין למטה. ערוך ערך תאטר] שלהם. "ולשמחה מה זו עושה", מה טיבו של תלמיד חכם להיכנס שם". עד כאן לשון המדרש.
23. ↑ כב). וזו לשון רבי יעקב קרנץ (קול יעקב, קול נגידים על קהלת שם ד"ה מדרש), "מדרש, "לשחוק אמרתי מהולל" - אלו בתי תרטיאות, "ולשמחה מה זו עושה" - מה טיבן של תלמידי חכמים ליכנס שם". והוא פלאי למה יוסיף להפליא על התלמידי חכמים יותר מעל זולתם?! ולפי פשוטו יש לומר כי כל מיני שחוק והיתול אף שהמה מהבל יחד, מכל מקום יש להם לפעמים מקום הכרח וצורך גדול אל בני אדם, כמאמר ז"ל (אבות פ"ד מ"ג) "אין לך דבר שאין לו מקום", כי האדם ראוי שיהיה תמיד בדרך הממוצע כמבואר בהרמב"ם ז"ל (פ"א מהל' דעות ה"ד), ואם יקרה לאדם דרך עוצב מחמת איזה מקרה רע רחמנא ליצלן, רפואתו להגביר עליו השמחה עד קצה אחרון, על ידי שחוק והיתול, ועל ידי זה ישוב אל הדרך הממוצע, וזהו התנצלות כל ההולכים לבתי תרטיאות שעושים זאת מחמת תגבורת העצב שגבר עליהם, ועל כן מוכרחים ללכת אל בית משתה לרפוא לשברון לבם, לחבש לעצבותם, אבל כל זה הוא לעם הארץ, שאין לו ענין אחר להסיר העצב מלבו, כי אם על ידי השחוק, אבל התלמידי חכמים שהנחילם הקדוש ברוך הוא תורתו הקדושה המשמחת אלקים ואנשים (על פי שופטים ט' י"ג), מהו להם לבקש מרפא לעצבותם מדברים זולת התורה, וזהו מאמר המדרש - אף ש'לשחוק אמרתי מהולל', כלומר משובח לפעמים, דהיינו לשמח נפש עגומים, אבל מה טיבן של תלמידי חכמים ליכנס שם, כי הלא להם דרך אחרת להסיר עצבותם ולבטל דאגתם, דהיינו על ידי התורה, שנאמר עליה (תהלים י"ט ט') "פקודי ה' ישרים משמחי לב"". עד כאן לשון המגיד מדובנא. וכעין זה פירש במתנות כהונה (על המדרש שם ד"ה ולשמחה הו"ד בעץ יוסף שם ד"ה של) וזו לשונו, "תלמיד חכם, העוסק בתורה המשמחת לב האדם, מה עושה, ולמה לו מיני שחוק הללו". עד כאן לשונו.