מח"ס "בית מתתיהו"
ירושלים
מי חייב לברך ברכת האורח בברכת המזון
א. אורח בתשלום אם מקרי אורח
אורך ימים ושנות חיים למע"כ ידידי הרה"ג המפורסם לשו"ת מזכה הרבים רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א, מח"ס גם אני אודך ופרדס יוסף החדש על המועדים.ע"ד שאלותיו בענייני ברכת האורח.
בברכות (מ"ו ע"א): "א"ר יוחנן משום רשב"י בעל הבית בוצע כדי שיבצע בעין יפה, ואורח מברך כדי שיברך לבעל הבית, מאי מברך, יה"ר שלא יבוש בעל הבית בעוה"ז ולא יכלם לעוה"ב, ורבי מוסיף בה דברים ויצליח מאד בכל נכסיו ויהיו נכסיו ונכסינו מוצלחים וקרובים לעיר, ואל ישלוט שטן לא במעשי ידינו ואל יזדקק לא לפניו ולא לפנינו שום דבר הרהור חטא ועבירה ועון מעתה ועד עולם" עי"ש. וכ"פ הרמב"ם (פ"ב מברכות ה"ז) ובשו"ע (או"ח ס' ר"א ס"א) יעו"ש.
ויל"ד מה הדין היכא שהאורח משלם למארח על סעודתו, האם צריך לברך ברכת האורח אם לאו. במג"א (או"ח ס' ר"א סק"ב) פסק דאם משלם לבעה"ב על מזונו א"צ לברך לבעה"ב, וכ"כ בשו"ע הגר"ז (ס' ר"א ס"ד), במשנ"ב (שם סק"ז) ובערוך השלחן (שם ס"ב). אולם במור וקציעה (ס' ר"א שם) כתב דאף אם משלם האורח על מזונו חשיב אורח לברכת האורח עי"ש, ובדעת תורה (ס' ר"א שם) הביא כן גם מסידור היעב"ץ דאף בתשלום חשיב אורח עי"ש. ויל"ע במאי פליגי המג"א והמו"ק אם מברכין ברכת האורח כשהאורח שילם על מזונו.
ולכאו' י"ל, שס"ל להמג"א דברכת האורח הוי על טובת ההנאה שעשה לו המארח, שנתן מממונו סעודה לאורח, וא"כ היכא שהאורח שילם ע"ז תו אין חייב בברכת האורח. לעומת זאת, המו"ק ס"ל שהברכה היא על עצם עשיית הסעודה לאורח, וסו"ס המארח עשה סעודה לאורח, ואף ששילם ע"ז לא פקע מיניה שם אורח לחובת ברכת האורח. וכעי"ז כתב לחקור בשו"ת אבא ב"ם (ח"ג ס"ג סוף אות א'), וע"ע מש"כ בזה בשו"ת דברי בניהו (ח"ה ס"ד)[2].
ועובדא הוי במי שהביא לבית אביו את כל האוכל לשבת, והסתפק אם צריך לברך ברכת האורח, דהמג"א (ס' ר"א סק"ב) פסק דמברך ברכת האורח אף בבני ביתו הסמוכים על שלחנו, וכ"פ המשנ"ב שם, אולם בס' דולה ומשקה (עמ' קי"ז) השיב מרן, דאין נוהגין כהמג"א לברך ברכת האורח בבני ביתו. ואכן בשו"ת מעשה ניסים (ח"א ס' ק"ט) כתב שאין צריך לברך בבניו שאינם נשואים אולם בבניו הנשואים יש לברך עי"ש. אמנם, בס' דולה ומשקה עמ' קי"ז השיב מרן הגר"ח קנייבסקי אף בבניו הנשואין לא נהגו לברך והאומרו תע"ב עי"ש[3]. אולם להנוהגין לברך בבית חמיו ואביו ברכת האורח, יל"ע מהו כשמביא לחמיו את כל הסעודה האם צריך לברך.
ולכאו' ה"ז תליא בהך מח' דהמג"א והמו"ק, אם מברך ברכת האורח כששילם על סעודתו, ולהמג"א שא"צ לברך כ"ש הכא שהאורח הביא הסעודה דאין חייב לברך, ואולם למש"כ המו"ק, דאף שמשלם על מזונו עליו לברך דעצם האושפיזא הוא הנאה עי"ש, א"כ גם כשמביא האורח הסעודה לבית המארח, אולי יצטרך לברך דסו"ס הוא מתארח ולן בבית זה וצריך לברך לבעה"ב. ושו"מ בשו"ת מחוקק במשענותם (ח"א ס' ר"א עמ' קפ"ב), בנידון זה דמביא סעודה לבית חמיו שכתב שא"צ לברך ברכת האורח, שהוי כמו אורח שמשלם על הסעודה דכתב הכה"ח (ס' ר"א שם) שא"צ לברך וכתב דאף הבעה"ב יברך ברכת האורח ויאמר על הסעודה הזאת, וכמש"כ הבא"ח (פר' חקת) דאם בעה"ב אינו עושה את הסעודה לאורחים בביתו, יאמר האורח את בעל הסעודה עי"ש.
ובשו"ת דבריך יאיר (ח"ה ס' ס"ג עמ' שצ"א) כתב שאם האורח מביא את הלחם עמו א"צ לברך, אף אם אוכל שאר דברים דהכל תלוי בפת עי"ש. וזה ודאי אינו, דשפיר מיקרי אורח גמור לעניין ברכת האורח אם אכל סעודה שלימה ורק הפת הביא עמו, שודאי יברך. וזהו נפק"מ לחולי צלייאק, שאסור להם לחם והם מביאים עמהם למקום שמתארחים פת שמותרת להם ע"פ הבריאות- האם יאמרו ברכת האורח? ומצאתי בס' תשו' הגר"ח (ח"ב עמ' תרכ"ז), שנשאל בזה מרן הגר"ח קנייבסקי באורח שאין אוכל דגן אם יאמר ברכת האורח, והשיב שיאמר, ולפמש"נ כיון שאוכל שאר דברים אצל המארח ודאי נקרא אורח לברכת האורח, וע"ע בס' ישועת דניאל להגר"ד גולדשמיט, בציעת הפת (ס' קס"ז ס"ק מ"ה) שהסתפק במה שעושין ביחד סעודה בשותפות, וכל אחד מביא דבר אחד, מהו בברכת האורח עי"ש. ועיין בשו"ת ויצבור יוסף (ח"א ס' כ"ט), בעניין ברכת האורח בסעודה שלישית בביהכנ"ס, שנתרם ע"י כמה אנשים עי"ש, ובס' אורח מברך (פ"ג ס"ג).
♦
ב. אם בעי בעה"ב מיסב עמהן לברכת האורח
ויל"ד במי שמקבל סעודה לביתו אם צריך לברך את ברכת האורח למי ששלח לו הסעודה, ולכאו' ה"ז תליא במש"כ החיי אדם (בנשמת אדם כלל מ"ו סק"א) דאם אין הבעה"ב נמצא ומיסב עמו בסעודה אין חייב לברך ברכת האורח, וכ"כ בשו"ע הגר"ז (ס' ר"א ס"ד) עי"ש, א"כ הכא שאין מיסב עם בעה"ב בסעודה אין צריך לברך. אולם בס' חסד לאלפים (ס' ר"א ס' י"ז) כתב דברכת האורח הוי אף שלא בפני בעה"ב עי"ש (ובמש"כ בזה בס' מאיר עוז [ח"ה ס' ר"א ס"א], ובס' אורח מברך [פ"ב ס' י"ח]). א"כ לדברי החסד לאלפים יש לברך אף כשאין מיסב עם בעל הסעודה, וה"ה כשנשלח לו הסעודה לביתו דסו"ס הוא בעל הסעודה הזאת. ושו"ר בקובץ יתד המאיר (אדר תשע"ג עמ' צ"ז), שהסתפק, במי שמקבל סעודה לביתו אם צריך לברך ברכת האורח עי"ש, ולמש"נ ה"ז תליא בהך מח' דהחיי"א והחס"ל.ויש להסתפק לדברי החיי"א ודעימיה שבעי בעה"ב מיסב עמהם, מהו היכא שהמארח רואה את האורח ע"י מסך כשר, וגם האורח רואהו, ומדבר עמו בשעת הסעודה מרחוק, אם בעי לברך ברכת האורח [ול"ד לזימון דודאי א"א להצטרף ע"י מסך וכמש"כ בס' דרך האתרים הנדמ"ח (ח"א ס' י"ב) עי"ש, ובשו"ת אבני דרך (חי"ג ס' ל"ח) עי"ש], וצ"ע.
♦
ג. ברכת האורח בבחורי ישיבה
וראיתי חידוש בשו"ת אור לציון (ח"ב פמ"ו ס' ל"ג), שכתב שבחורים ואברכים האוכלים בישיבה צריכים לומר בברכהמ"ז ברכת האורח ויאמרו הוא יברך את בעלי הסעודה, ויכוונו לנדיבים שתרמו סעודה זו, וכתב דנראה פשוט שבחורי ישיבות חשובים כאורחים לעניין ברכת האורח עי"ש.ולכאו' יל"ד ע"ז בתרתי, דלמש"כ השו"ע הגר"ז והחיי"א דברכת האורח הוי כשבעה"ב מיסב עמהן, א"כ הכא אין בעה"ב מיסב עמהן וא"צ לברך, ומצאתי שכן העיר ע"ד האורל"צ בשו"ת תורת מאיר (ח"א ס' ט"ו). אכן, י"ל שס"ל להאורל"צ כדברי החס"ל הנ"ל, שמברכים את ברכת האורח אף כשאין בעה"ב מיסב עמהן, וממילא ה"ה יש לברך ברכת האורח בישיבה אף שאין בעה"ב עמהן. אבל יל"ד למש"כ המג"א הנ"ל, דא"צ לברך ברכת האורח כשהאורח משלם על מזונו, א"כ בבחורי ישיבה שמשלמים שכר לימוד וגם על האוכל, א"צ לברך, וכ"כ להעיר ע"ד האורל"צ בס' ישועת דניאל (זימון, ס' ר"א ס"א אות ו'), וכתב דכ"ז בבחורים שאין משלמין שכר לימוד, ואם משלמין שכר לימוד א"צ לברך, כמו שא"צ לברך בבתי מלון ומסעדה וכנ"ל עי"ש[4].
אכן, בשו"ת שבט הלוי (חי"א ס' נ"א) כתב שבחורי ישיבות א"צ לומר ברכת האורח, כיון שאין בעה"ב אוכל עמהן וכנ"ל. ומ"מ כתב השבה"ל דטוב שיאמרו ברכת האורח להחזיק טובה להם עי"ש. ובשו"ת משנת יוסף (ח"ה ס' נ"ג או"ג), כתב דאף להמג"א שאורח בתשלום א"צ לברך, מ"מ אף אם ההורים לא משלמים על בנם בישיבה, מ"מ הישיבה גובה תרומות ותקציבים עבור זה, ואת הנדיבים א"א לברך את בעה"ב הזה, והביא להמו"ק הנ"ל דאף אורח בתשלום מברך ברכת האורח עי"ש, וע"ע בשו"ת משנת יוסף (ח"ו ס' ס"ט או"ב) מה שהוסיף בזה. ובשו"ת באר שרים (ח"ז ס' כ"ד אות ה'), כתב על בחורי ישיבה, דעפי"ד החס"ל הנ"ל מברך אף שלא בפני בעה"ב, וסיים דהמיקל לא הפסיד, כיון דלהחיי"א כשאין בעה"ב עמו אין מברך, ויכלול בהרחמן את בעה"ב הזה יעו"ש (וע"ע בס' ברכת שלמה [קליינרמן] ברכות מ"ו). ובשו"ת עולת יצחק (ח"א ס' מ"ד שאלה ב') הסכים שיש לברך ברכת האורח כשעושים סעודה בכולל עי"ש (וע"ע בשו"ת דברי בניהו [ח"ה ס"ד], ומש"כ בס' תורת הישיבה [פ"ז ס"ח], ובקובץ שואל ומשיב [ח"ח עמ' רע"ד] עי"ש, ובס' אורח מברך עמ' ק"ל בתשו' הגרי"ט וויס, ויעו"ש בעמ' קנ"ז בתשו' בעל אמרי סופר מערלוי זצ"ל עי"ש).
♦
ד. ברכת האורח בשבת
וראיתי בס' ימלא פי תהלתך למרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל (עיונים בתפילה עמ' רע"ו), דעורר דלדעת הגר"א שלא מבקשים בקשות בשבת, גם ברכת האורח לא יאמרו בשבת. וכוונתו להגר"א במעשה רב [בנדמ"ח] עמ' קס"ב, שכתב בשבת אמר רק שלוש הרחמן, בברכהמ"ז, הוא ימלוך, הוא יתברך, הוא ישתבח ודילג הכל עי"ש. ולכאו' זהו משום איסור שאילת צרכיו בשבת, ולהכי דילג את כל הרחמן שיש בהם בקשות, ומשום הך איסורא דבקשות בשבת, א"כ ה"ה אין לומר אף ברכת האורח עי"ש.ואכן בתשו' והנהגות (ח"ב ס' קכ"ב) כתב שיש המסיימין בברכהמ"ז בלעולם אל יחסרנו יהא חסר בברכת האורח שחיובו מפורש בגמ', ועכ"פ צריך להוסיף הרחמן הוא יברך את בעה"ב עי"ש. אולם, בס' אשיחה (ח"א עמ' של"ה) נשאל הגר"ח קנייבסקי, אם אומרים ברכת האורח בשבת, שהוי כבקשות בשבת, והשיב אומרים, ושאלתיו למרן הגרח"ק, היאך אומרים ברכת האורח בשבת, הא אין מבקשין בקשות בשבת, והשיב ברכה מותר, והיינו שאי"ז בקשה אלא ברכה למארח. וכן תירץ בשו"ת דברי שלום [קרויז] (ח"ד ס' ט"ז) שנשאל בזה מבעל הרבבו"א זצ"ל עי"ש, וכ"כ הכף החיים (או"ח ס' קפ"ז סק"ד) דאומרים ברכת האורח ואין לחוש משום שאילת צרכיו שהוי טופס ברכות עי"ש[5]. וכ"כ בס' זה השלחן להגר"ש דבליצקי זצ"ל (ח"א ס' ר"א), שפשוט שאומרים ברכת האורח בשבת כמו שעושין מי שבירך בשבת, ולא מצינו דאין לומר בשבת מי שבירך וה"ה ברכת האורח אומרים בשבת עי"ש.
ועוד י"ל למש"כ בחי' הגרי"ז (סוף סוטה סי"ח או"ג), בדעת הרמב"ם (פ"ב מברכות ה"ז), שברכת האורח כהמשך להטוב והמטיב ול"ה ברכה בפ"ע עי"ש[6], א"כ שפיר י"ל לברך ברכת האורח בשבת אף אם נימא שיש בו בקשה, ומהיתרא דטופס ברכה, וכ"פ מוח"ז זצ"ל בשו"ת דברי שלום (ח"ב סו"ס מ"ט), ושכ"כ הברכ"י (או"ח ס' קפ"ח בשיו"ר) עי"ש. אולם להגר"א דלא ס"ל היתרא דטופס ברכה שפיר ה"ה דאין לומר ברכת האורח בשבת, אף להגרי"ז, שברכת האורח כהמשך להטוב והמטיב[7].
♦
ה. ברכת האורח אם הוי מן התורה
והנה בתוס' שאנץ סוטה ל"ג. יש מי שאומר שצריך לברך לבעה"ב, דכתיב וברכת את, ואת רבויא הוא לרבות בעה"ב, עי"ש. ולפו"ר נראה שס"ל לתוס' שאנץ שברכת האורח מה"ת, וכ"כ הך דרשא ברוקח (ס' שי"ט) ובס' המנהיג (הל' סעודה אות ט"ו) בשם התוספתא, וכן באבודרהם (ענייני ברכהמ"ז), ובכל בו (ס' כ"ה) עי"ש. וכן ראיתי בשו"ת משנה הלכות (חי"ח ס' קכ"ו) שהוי דרשה גמורה מה"ת עי"ש[8]. אולם ראיתי בס' אורח מברך (עמ' קנ"ד), בתשו' בעל אמרי סופר מערלוי זצ"ל דכתב שאי"ז לימוד גמור אלא אסמכתא, ומ"מ כתב, ובכל מקום שיש אסמכתא חמירי טפי משאר דרבנן עי"ש.ועפ"ז יהא נפק"מ בספק אם חייב לברך ברכת האורח, וכהך מחלוקת באורח בתשלום, או באין בעה"ב מיסב עמהן וכנ"ל. אם נימא שברכת האורח מה"ת וכמש"כ במשנ"ה יהא ספק מה"ת לחומרא, ואילו אם נימא שהך דרשא הוי אסמכתא, י"ל דספק ברכת האורח לקולא, וכן מי שמסתפק אם בירך ברכת האורח, אם יחזור לברך. ובס' ברכת האורח (ס"ה ס"ק ל"א) כתב בשם הגר"ח קנייבסקי, דלכו"ע אי"ז מה"ת והוי אסמכתא עי"שח).
♦[9]
ו. חינוך קטן בברכת האורח
וראיתי בס' חסד לאלפים (ס' ר"א ס' ט"ו סק"ד) שכתב, בן הסמוך על שולחן אביו, מכשהוא יתר על בן שש חייב לברך לאביו ברכת האורח, ומקורו הביא מבאה"ט ס' ר"א סק"ד שם, ואולם לא מצאתי כן בבאה"ט, שקטן בן שש חייב בברכת האורח לאביו ורק שבני ביתו צריכים לברך ברכת האורח, ואין מבו' שם לעניין קטן, אם חייב בברכת אורח, ולכאו' קטן חייב משום חינוך כמו כל דין חינוך כשהגיע לגיל חינוך שזהו בגיל שש, ולפום חורפיה. אולם, בשו"ת שבט הלוי (חי"א סו"ס נ"א) פשיט"ל שקטן פטור מברכת האורח עי"ש. ובשו"ת באר שרים (ח"ז ס' כ"ד או"ד) כתב, אם שייך חינוך קטן בברכת האורח, כמו שקטן מצטרף לזימון עי' בשו"ע או"ח ס' קצ"ט לדעת השו"ע, ועי"ש במשנ"ב ס"ק כ"ד, נראה שהוא בכלל ברכת האורח. ובס' אורח מברך (עמ' קנ"ה) בתשו' בעל אמרי סופר זצ"ל מערלוי כתב שיש לחנך קטן בברכת האורח, אולם בעמ' ק"ע שם, כתב הגר"מ שטרנבוך שכיון שקטן לא מצטרף לזימון ל"ש חינוך קטן בברכת האורח, ויעו"ש בעמ' ק"מ בתשו' בעל המשנת יוסף.ובס' אורח מברך (עמ' קס"ו) נשאל הגר"ח קנייבסקי אם קטן חייב בברכת האורח, והשיב אפשר לחנך, ולכאו' צ"ע מ"ט השיב אפשר לחנך ולא חייב לחנך, דאם שייך קטן בברכת האורח, ממילא חייבים לחנכו לברך ברכת האורח כשהקטן התארח.
ואולי י"ל, דהנה בס' שיח התורה (ח"ב עמ' ת"א) השיב מרן הגר"ח קנייבסקי, במש"כ הביה"ל ס' תרע"ה שא"צ לחנך קטן לנרות ההידור דנ"ח, דס"ל דלא תיקנו חינוך רק במצוה של חיוב עי"ש[10], וא"כ י"ל אם נימא שתיקנו חינוך רק בדבר שהוא חובה, י"ל שברכת האורח ל"ח כדבר שבחובה ואין חיוב לחנך קטן אלא במצוה שבחובה ולהכי השיב הגרח"ק אפשר לחנכו. ויעו"ש בס' אורח מברך (עמ' קס"ו) שנשאל הגרח"ק, אם צריך להקפיד בברכת האורח, והשיב ראוי ליזהר עי"ש. אולם, בס' ערוך השלחן (או"ח ס' ר"א ס"ג) כתב ועכשיו שכל אחד מברך ברכהמ"ז מחוייב כל אחד לברך ברכת האורח, אף שלא כיבדו בעה"ב בזימון עי"ש, ונראה שס"ל שברכת האורח הוי חובה גמורה, וא"כ שפיר יש לחנך קטן לברכת האורח כשאר מצוה שבחובה שמחנכין קטן.
♦ ♦ ♦