ברירה במשקה ואוכל המעורבים שנאכלים ונשתים כמו שהם

הערות שוליים

1. ↑ *) הערות הרב עמנואל מולקנדוב בכתב מודגש, ותגובות הרב משה בוטון בצדם בכתב רגיל.
2. ↑ א). העיקר חסר מן הספר, לומר שכל ההיתר הוא משום דהוי מין אחד וכו' איפה כתוב זה, ולפי הסבר זה יוצא שיש ב' סוגי היתרים בגמ': בקיסמים, שודאי אינם מין אחד עם המים -זהו משום שבטל, ובמעי אבטיח- משום שהוא מין אחד. אולם, בגמ' נראה שהוא טעם אחד 'דמתאכיל בהכי ומשתתי בהכי' וזה עיקר הטעם, בלי שום הוספה אחרת.הוא היתר אחד - מכיון שהקיסמין בטלים ליין הם מין אחד.אבל עדיין קשה שהגמ' אמרה את הדבר הפחות עיקרי, והו"ל לגמ' למימר כיון דמתאכיל בהכי 'הוי מין אחד' ולאו מידי קעביד ה"נ כיון דמשתתי בהכי 'הוי מין אחד' ולאו מידי קעביד.
3. ↑ ב) איני יודע מה הקושיא, הכונה פשוטה שכיון שהמשקה 'נאכל' יחד עם בני מעיו אין זה בורר וזו הסיבה שאינו פסולת משום שנאכל עמו.
4. ↑ ג). מילים אלו לא כתובות בר"ן, ולמה הר"ן לא חשב על כך שאני אטעה בדבריו ויפרש כפשט הלשון 'כל דבר'? ועוד שלדבריך מה בא הר"ן להוסיף, הרי זה גופא הדין של הגמ', ומה זה שכתב מהא שמעינן וכו'?אם כבר מדייקים ממילות "כל דבר" למה רק למוצק ונוזל אימא דה"ה גם במוצק עם מוצק. [וכבר יש את דעת רש"י שסובר שאין ברירה בב' מיני אוכלים]. אלא פשוט שאין לטעות בדברי הר"ן, וכוונתו 'כל דבר' כהאי גוונא. ואם לאו איך הביא מכאן ראיה? וטרם נשאל מה בא הר"ן לחדש, מה באה הגמ' להוסיף בדין של שירקא טויא, הרי זה גופא הדין של קיסמין?הר"ן כתב כל דבר 'שנאכל בלא סינון' וזה מורה דמיירי בלח ומוצק ולא בב' מוצקים שלא שייך בהם 'סינון', ואין לטעות בזה.המעיין בגמ' יראה שאדרבה הביאו ראיה מקיסמין שזה יותר מחודש דהוי פסולת ממש לדין של שירקא טויא שזה אוכל ומשקה, ואתי שפיר.(ועוד יש לציין שחידושים אלו אינם להר"ן, וכבר נמצאו בהם דברים תמוהים).ודאי שאינם לר"ן, ואני רגיל לקרוא להם בשם 'המיוחס לר"ן', ועכ"פ לא שמעתי שנמצאו בהם דברים תמוהים, ובדר"כ מעתיק בסתמא את דברי הר"י מלוניל, והרבה מדברי הרא"ה, ודבריו ככל הראשונים.
5. ↑ ד). לשון השביתת השבת בבא"ר סוף אות כ"ו: ולענין לסנן הרוטב מהלביבות או מירקות נראה דמותר דמתאכלי הכי וכו' ופירש ר"ח וכו' הרי דאפילו במשמרת מותר 'ומכ"ש' רוטב ירקות ולביבות 'דאפילו' לענין ברכה הן מין אחד שמברכין על הרוטב ברכת הירקות עי"ש. הרי שלא הזכיר שהוא 'בטל', וגם א"א לומר כן, דהא המרק לא בטל כמו קיסמין בתוך משקה, וגם כמו שהקשית בעצמך אם נלמד הכל מהלכות ברכות אז גם במוצק ומוצק, ואדרבה מזה ראיה כהבנתי שכונתו ללמוד שבמוצק ונוזל אף שהנוזל חשוב וגם המוצק חשוב כמו במרק עם ירקות ולביבות מותר לסננם, אלא שהוסיף שכאן זה יותר קל משום שגם לענין ברכות הוא כן, ולא שזה עיקר היתרו, וזה מדויק בדבריו וכמו שהדגשתי.
6. ↑ ה). השביתת השבת שם כתב גבי משתתי בהכי דקיסמין, וז"ל: "ונראה דהיינו דהקסמין בטלי גבי המשקה וכאלו אין שם פסולת" עי"ש. ואין זה סותר את דברינו, ואדרבה כונתו היא ששם זה רק 'כאלו' אין שם פסולת משום שאין רוב בנ"א מקפידין על הקיסמין, אולם הכא במרק עם ירקות אין זה 'כאלו' אלא 'באמת' אין כאן פסולת, דהא המרק נאכל עם הירקות לרוב בנ"א, ועדיף מאשר קיסמים, וראיה שהוא עצמו התיר לסנן מרק עם ירקות ששם ודאי שהמרק לא בטל לגבי האוכל וכנ"ל.אעתיק את המשך דבריו: "ונראה דהיינו דהקסמין בטלי גבי המשקה וכאלו אין שם פסולת כלל ע"כ לא דמי לשני מיני אוכלין וגם לא דמי למחבץ דחשיב בורר אע"ג דמשתתי הכי, דמ"מ מי שרוצה לעשות גבינה מקפיד להפריד הנסיובי והוי כב' מינים משא"כ גבי קסמין דאף מי שרוצה לשתות המשקה אין מקפיד על זה". דהיינו דגם לדעת השביה"ש אין יסוד מחודש שאין ברירה במוצק ונוזל, אלא תליא באם מקפיד. ולדבריך מדוע היה צריך להאריך לתרץ קושיית התהלה לדוד, מדוע אין הקיסמין דומים לב' מיני אוכלים. היה יכול לתרץ בקיצור התם נוזל הכא מוצק.כוונתו להסביר איך יתכן שפסולת אמיתית -קיסמין- יותר חמורה מב' מיני אוכלים, ולכן כתב שהקסמין בטלי וכו', אבל הוא הרי כתב באות כ"ו את החידוש של סינון רוטב מלביבות דשרי, וכמו שהבאתי לשונו בהערה הקודמת, וע"כ דס"ל שהוא כל שכן מהיתר הקיסמין ולא להיפך.
7. ↑ ו). הנה האגר"מ שם הביא את דברי השביתת השבת וראייתו מהר"ח ודחה את ראייתו משום שהתוס' ל"ג בפירוש הר"ח 'ושותין אותן לבדן' עי"ש, אולם בפירוש ר"ח לפנינו וכן בערוך איתא למילים אלו, והתוס' קיצרו בזה, וא"כ אדרבה נראה שהעיקר כהבנת השביתת השבת.
8. ↑ ז). וע"כ נ"ל כמו שכתבתי בתחלה שמדברי הראשונים נראה כדעת שביתת השבת שמותר לסנן מים של מרק וכדומה אף בכלי המיוחד משום דמתאכלי בהכי [ולא רק מטעם הברכה], ואע"פ שהרבה מאחרוני זמננו נמשכו אחר סברתו של הגרזש"א - מ"מ מסתימת דברי הראשונים לא נ"ל כן, והבוחר יבחר.מכיון ולא מצאתי שום סברא (וגם אתם לא) או מקור מוכח דיו, לחלק בין ב' מיני אוכלים למוצק ונוזל, אין לזוז מדברי פוסקי זמננו וסתימת כל הפוסקים שאין חילוק בין ב' מיני אוכלים למוצק ונוזל.ועוד יש לציין שמוכח מהרבה פוסקים שיש ברירה גם במוצק עם נוזל, כמבואר במשנ"ב (סי' שיט סקנ"ה) בשם האחרונים לגבי שפיכת שומן מהרוטב, וכ"ה בהרבה אחרונים. וע"ע בדברי המגיד משנה בהלכות שביתת עשור (פ"ה ה"ג) שכ' שנוזל יותר חמור.ודאי ששייך ברירה במוצק עם נוזל והראיה שמרים מיין, אלא שאם 'משתתי או מתאכיל הכי' לא שייך בורר, ובשומן מיירי שלא נאכל כך, וזה כל הסעיף במשנ"ב שם בדברים שלא נאכלים ונשתים יחד.
9. ↑ ח). אינו נכון, דכל הראשונים והר"ח מכללם, שהוא בעל פירוש זה, גרסו בגמ' 'מיתאכיל' בהכי, ולא מצאנו גירסא בענין שירקא טויא 'משתתי' בהכי, והכונה של גירסא זו היא שהמים נאכלים יחד עם האבטיח [דכשהם מעורבים עם האבטיח לא 'שותים' אותם אלא 'אוכלים' אותם יחד עם האבטיח, וזו גם הכונה בדלעת עם מימיה ש'אוכלים' את המים יחד עם הדלעת הטפולה בבצק], ולכן ההגהה מוכרחת, וידוע שחידושי הריטב"א לשבת יש בהם הרבה שיבושים, וא"צ להידחק ולקיים הגירסא שלפנינו.יש שלשה חלקים בדלעת: הדלעת עצמה, בני מעיה, מימיהם. וכוונת הראשונים היא שכיון והמים נשתים בלי לסננם מהמעיים, נחשבים הם כמין אחד ואין בהם איסור ברירה. אבל הגמ' במקום זאת כותבת דמיתאכיל בהכי שמשמע שהדלעת נאכלת עם בני מעיה, ולמה זה היתר לסנן המים מהמעיים?לפי מה שהסברתי לק"מ, וחייבים אנו לקבל הסבר זה משום שזו הגירסא בגמ' ובכל הראשונים, ולא לחדש גירסא חדשה מעצמנו מכח קושיא.
10. ↑ ט). ובר"ח ובשא"ר שהסכימו לו.
11. ↑ י). ולפי מה שביארתי בדבריהם אתי שפיר ואין בזה קושיא, דזה גופא החידוש דבכה"ג לא שייך ברירה.