בניית מסוף אוטובוסים בסמוך לשכונת מגורים
שאלה
מצינו בפרק שני במסכת בבא בתרא שיש להרחיק ריח המזיק מהעיר כחמישים אמה. האם דין זה קיים גם בימינו. כגון: האם מותר לבנות מסוף אוטובוסים בשטח של פחות מחמישים אמה מבתי התושבים.♦
תשובה
ראשית, כיון ששימוש ברכבים זה חלק מתשמישי העיר, ובכלל זה השימוש באוטובוסים, לא יכול אחד התושבים לטעון כי קיים איסור להשתמש באוטובוסים כיון שזה מזיק לו (כפי שמצינו לגבי רעש של תינוקות, ריש בפ"ב בבא-בתרא). אדרבה, על דעת כן באו התושבים לגור בעיר, שיוכלו לנסוע באוטובוסים וברכבים. ולפיכך ניתן לקבוע תחנת אוטובוסים בסמוך למקום מגורים ממש, ואין צריך הרחקה כלל.אולם, לגבי מסוף אוטובוסים. יל"ע האם זה חלק מתשמישי העיר (כמסוף קטן), או שצריך להיות מחוץ לעיר. פשוט כי תחנה מרכזית זהו קוטרא גדול ונזק גדול, ויכולים למחות, דהרי העשן מזהם מאוד, כמבואר בבבא בתרא (דפים כ. כג), וכתב הטור (חושן-משפט קנה, נג): "יש נזקין שאין להן חזקה כגון קוטרא ובית הכסא, ואם החזיק בהן קודם שהיה שם דבר הניזק כתב ה"ר יונה דהוי חזקה אם בא בטענה שמכר לו או שנתן לו רשות לעשות והוא הולך לשיטתו שהוא פסק כרב אלפס שאין המזיק רשאי לסמוך אע"פ שאין שם דבר הניזוק וכיון שהיה יכול למחות ולא מיחה הוי חזקה. אבל אדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב שאין להן חזקה ל"ש אם החזיקו קודם שהיה שם דבר הניזוק ל"ש אחר כן אם החזיקו קודם לכן אין להן חזקה לפי שלא היה יכול הניזק למחות כדברי ר"ת שכל דבר רשאי לסמוך כשאין שם דבר הניזוק חוץ מבור וכיון שלא היה יכול למחות בו אין לזה חזקה ואם החזיק אחר כך לא הוי חזקה כיון שהיזק גדול הוא ודאי אין שום אדם מוחל עליו ועל זה סמך ולא מיחה וכ"כ הרמב"ם ז"ל: וקוטרא פי' ר"ת דוקא קוטרא דכבשן שהוא גדול אבל בקוטרא דעלמא הוי חזקה וכ"כ הרמ"ה ז"ל כבשונות של נחתומים ושל יוצרין וכיוצא בהן אבל תנור שהיחיד אופה בו פת וכן כירה כיון דלא שהי קוטרייהו רובא דיומא לאו תדיר הוא ואית ליה חזקה ומיהו לכתחלה מצי מעכב אפילו בעשן שאין תדיר הואיל ונזקא הוי ועשן תדיר נמי דוקא היכא דמטיא לרשותא דחבריה ברוח מצויה אבל אי לא מטי ליה אלא ברוח שאינה מצויה לא מיחייב לסלוקי ואפילו ברוח מצויה נמי דוקא דמזיק לאינשי אבל אי לא מזיק לאינשי אף על גב דמטי לביתיה ומשחיר לאשיתיה היזק הגוף לא הוי אלא היזק ממון וקיימא עליה חזקה ומיהו הא נמי לכתחילה מצי מעכב דהיזק ממון ודאי הוי" ע"כ.
מדברי הטור למדים אנו, שכאשר מדובר במשהו חריג, לא סגי בהרחקה, כיון שזה נזקי גוף ממש (ועיין בשו"ת משפטיך ליעקב ו, יג). ולפי זה, יל"ע טובא כיצד ניתן למקם מסוף אוטובוסים בשכונה (במרחק קרוב לבתים).
ובנזק זה ניתן למחות תמיד, וכבר כתב הרמב"ם בהלכות שכנים (יא, ד): "כל ההרחקות האמורות בפרקים של מעלה אם לא הרחיק וראה חבירו ושתק הרי זה מחל ואינו יכול לחזור ולהצריכו ולהרחיקו... במה דברים אמורים בשהחזיק בשאר נזקין חוץ מארבעה מיני נזקין אלו האמורים בפרק זה שהן העשן וריח... שכל אחד מאלו אין לו חזקה ואפילו שתק הניזק כמה שנים הרי זה חוזר וכופהו להרחיק... ולמה שינו נזקים אלו משאר נזקין לפי שאין דעתו של אדם סובלת נזק מאלו וחזקתו שאינו מוחל שהיזקו היזק קבוע". ועיין ברמב"ן דחידד דאין חזקת נזקין לנזקי גוף (ולכן תמיד יכול למחות בעשן כיוון שהוא מזיק לגופו)[2].
ויש להעיר כי ע"פ תכנון נכון, ניתן למנוע רעש, ריח וכו'. כפי שניתן לראות באזור התחנה המרכזית בירושלים, שלא מרגישים בו עשן וריח ואבק (והרבה תלוי באופן הבניה), וכיום אפשר לבנות בצורה טובה שלא יורגש הזיהום (ואגב, יתכן לחייב את כלל האוטובוסים שיהיו ירוקים ופחות מזהמים).
אולם, היכא שקיים ריח ניתן למנוע לכתחילה בנייה של מסוף בקרבה למגורים. ועיין בזה בשולחן ערוך (חושן-משפט קנה, לז) שפסק זאת לדינא (והעיר ידידי הגר"א שלזינגר דאילו זכינו והמדינה היתה מתנהלת בדרך התורה, בודאי שהיו מיישמים גם הלכה זו, של הרחקת מזיקי הריח מן העיר חמישים אמה, דזאת התורה לא תהא מוחלפת).
♦
וכ"כ לי ידידי הגר"א מחפוד (מח"ס שו"ת ברית הלוי) וחלק ממקורותיו מובאים אצלנו, ואלו דבריו:
בשו"ע (קנה, סל"ז) דקוטרא ובית הכסא שריחם תדיר אין לו אפילו חזקה וכל שכן שיכול למנוע לכתחילה. ודינים אלו נוהגים גם בזמה"ז וספרי הפוסקים מלאים בזה במטרדי ריח והמסתעף לך נא ראה בספרתם. וודאי שמסוף אוטובוסים הנבנה בסמוך לבנייני מגורים גורם עוולה נוראה במטרדי רעש, לכלוך, פיח ועשן הגורם אף למחלות קשות בנזק מצטבר או מחלות מיידיות בדרכי הנשימה וגזילת האויר הצח.
ומה שהמסוף יבנה על רשות העיריה אין בזה שום סמיכה להיתר דיעויין בשו"ת הרא"ש (כלל ק סי' ה) וז"ל: "וששאלת. ארבעה דברים שהגמרא אסר שלא יעשה אדם היזק לחברו. נדנוד קרקע, וריח בית הכסא, ועשן, והיזק ראיה, אם הוא דוקא כשהן שכנים בחצר ובמבוי שאינו מפולש, או אפילו בתי הניזק והמזיק פתוחות לרשות הרבים. דע, שאין חילוק, שאלו ההזיקות חשבינן כגירי דיליה, כאילו עושה לו ההיזק בידים, ורבי יוסי, דאית ליה על הניזק להרחיק את עצמו, מודה בהני דעל המזיק להרחיק את עצמו. הילכך, בין שהוא שכנו בחצר ובמבוי, בין שבתי שניהם פתוחים לרשות הרבים, בכל ענין צריך להרחיק ממנו ההיזק".
אכן יש לדון את טובת כלל הציבור שזה מתחכך עם הפרעה לקצת אנשים. והנה בשו"ת מהרשד"ם (חושן-משפט תסב) גבי נידון חביות כביסת צמר כתב וז"ל: "והכא בנידו"ד ריח החביות אינו תדיר, רק בזמן שמגיסין הצמר, והוי ליה כבית הכסא מכוסה ואין ליה חזקה וכ"ש שאפילו יהיה תדיר, לגבי דידן שאנו מורגלין בהם אינו ריח רע אלא קורא אני עליו וריח שלמותיך כריח לבנון ועוד דדבר זה רוב פרנסתנו תלויה בו וא"א בלאו הכי ואי אתה בא לסלקן לא שבקת חיי לכל בריה וכבר נחלקו החכמים הראשונים בזה ומוהר"י בן לב כתב ג"כ על זה ואני מיום בואי לעיר הזאת לא ראיתי אדם שעכב בדבר ואפילו כשבא להניחן בתחילה וכן ראוי לעשות ולבלתי שנותם ממנהגם".
ובשו"ת מהרש"ך (ב, צח) וז"ל: "אך אמנם יען כי ענין עשיית הבגדים הוא מחיית בני העיר, יש לשכנים לסבול נזק זה ואין ראוי למחות בו. דאפילו במלאכה פרטית שעושה האדם שאינה כל כך כוללת כמו ענין הגיגיות, אף על פי שיראה שנמשך ממנה נזק גדול, איכא מרבוותא דס"ל שאינו יכול למחות".
אבל קשה לדמות זה לטובת בני העיר, שהרי יכולים לסדר מסוף במקום קצת מרוחק [ומה שכתבת חמישים אמה הוא לאו דוקא, והכל לפי המיקום והמפגע] ותמיד ישנה אפשרות לסדר זאת ואין מוכרח ליצור מסוף דוקא כאן, אלא שמצטרפים עוד שיקולים כלכליים וכיו"ב כשהדבר גורם עוולה לאחרים והאוטובוסים יצאו קצת מוקדם והכל יבוא על מקומו בשלוםב).
♦[3]
אולם הגר"מ שעיו (מח"ס שו"ת מחקרי ארץ) כתב לי דמצד נזק אין בעיה, אלא יל"ע מצד נוי העיר, ואלו דבריו:
בענין הרחקה מן העיר מצינו בזה שני ענינים. אחד מן דבר המזיק לעיר, והשני משום נוי העיר. והנה בענין הרחקה של דבר המזיק אין סברא לחלק בין זמן חז"ל לזמנינו, כי מכיון שזה דבר המזיק, וחז"ל הזהירו שלא יעמידנו קרוב לעיר כענין שאמרו מרחיקין את השובך מן העיר חמישים אמה, כדאיתא במסכת בבא קמא (פג, א) ובבא בתרא (כג, א) ופירש רש"י משום שמפסידים את זרעוני הגינה והתבואה, ואם כן אם יש שדות סביב השובך חמישים אמה אסור להעמיד שובך יונים גם בזמן הזה. וכן נפסק להלכה בחו"מ (קנה, כד).
אבל דבר שאינו מזיק אלא משום נוי העיר, כמ"ש במסכת בבא בתרא (כד, ב) מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה בחרוב ובשקמה חמישים אמה אבא שאול אומר כל אילן סרק חמשים אמה. בהא אמר עולא בגמרא משום נויי העיר. ועל זה כתב מרן הבית יוסף (קנה) בשם הרב המגיד (הלכות שכנים י, א) דדין זה והרחקה זו אינן אלא בארץ ישראל, לפי שאין אנו חוששין לנויי העיר ואפילו רובה ישראל אלא בארץ ישראל, וכן כתב הרשב"א וכן נראה מפירוש רש"י וכן מוכח בגמרא. וכתב מרן בבדק הבית, ונראה לי דאף בארץ ישראל אינו נוהג בזמן הזה שהיא בידי גוים בעוונותינו עד שנזכה לזכות בה, עכ"ל.
והנה מלשון הבית יוסף שכתב עד שנזכה לזכות בה, נראה דבימינו תהלות לאל עליון אע"פ שאין רוב יושביה עליה, אבל יש ערים ועיירות בארץ ישראל שרוב יושביה יהודים, והם ביד יהודים ובשליטתם ורק מיעוט גויים. ובפרט שזכינו שיש עיירות בישראל שרוב יושבי העיר ההיא הם שומרי תורה ומצוות. וא"כ לכאורה הדר דינא שצריך להרחיק את האילן מן העיר.
ואמנם לא כן נוהגים, כי אדרבא היום האילנות הם לנוי העיר ומיפים את העיר, וא"כ אין ענין בזמן הזה להרחיק את האילן מן העיר, אדרבא ככל שיש יותר אילנות בעיר נחשבת העיר ליותר יפה. וא"כ נראה שאין צריך להרחיק את האילן מן העיר דרק בזמנם שהיה נוי לעיר כאשר היא נקייה מאילנות, לא כן בזמנינו זהו כבוד ויקר לארץ ישראל שיש בתוך העיר אילנות. וענין זה נמדד לפי מצב הדור, כי אם כיום נחשב ליפה אין צריך להרחיק כי אין זה איסור עצמי ליטע אילן בעיר, דאינו כמו במקום בית המקדש דכתיב "לא תיטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלקיך", אלא זה רק הרחקה משום נוי העיר, וכיון שהיום כך הוא נוי העיר א"כ מותר ליטע אילנות בתוך העיר.
אבל מה שיש להסתפק הוא מה שהעליתם בשאלה אם מותר לעשות חניה של אוטובוסים בסמוך לעיר, כי הנה עצם החניה אינה דבר המזיק לעיר. רק יש לדון אם זה נוי לעיר שיהיה בו חנייה לאוטובוסים. ודבר זה צריך לשאול למומחים אם זה נחשב כיעור לעיר כשיש חניה של אוטובוסים בתוך העיר או לא.
אבל נראה פשוט שהרכבים של מחלקת התברואה של העריה יש לעשות להם את החניה מחוץ לעיר חמישים אמה, כי מלבד שזה מגרע מנוי העיר כאשר הם חונים בתוך העיר, זאת ועוד הם גם מזיקים מפאת הריח, ועל כן יש להורות לכל ראשי הערים המתנהלים על פי חוקי התורה וחז"ל, שלא יעשו את החניה של רכבים אלו בתוך העיר, אלא מחוץ לה משום שהם מזיקים, וגם משום נוי ארץ ישראל.
אבל חניה של אוטובוסים אינם מזיקים לעיר, כי בלא"ה בדרך כלל נוסעים אוטובוסים ושאר רכבים בתוך העיר ויוצא עשן מהם שיכול להזיק ליושבי העיר, ואין פוצה פה ומצפצף על זה מאחר שזה מיועד לצורך יושבי העיר, וא"כ חניה של אוטובוסים אינה מזיקה לעיר, אבל אם יש בזה חסרון לנוי לעיר צריך לשאול את המומחים לשיפור פני העיר, אם יש בזה יותר כבוד לעיר בארץ ישראל שתהיה החניה מחוץ לעיר, או אין זה מגרע מנוי העירג).
♦
ושלח לי בזה בעל שו"ת אורחותיך למדני, תשובה ארוכה ומפורטת, ואלו דבריו:
כתוב במשנה בב"ב (כה, א) "מרחיקין את הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר חמשים אמה, אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר, רבי עקיבא אומר לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה ומרחיק חמשים אמה". ופירש"י שם "את הנבלות ואת הקברות כו' - משום ריח רע. אלא למזרח העיר - שאין הרוח מזרחית קשה תדיר אא"כ באה לפורענות אבל כדרכה היא חמה ומנשבת בנחת דכתיב (יונה ד) רוח קדים חרישית ותך השמש וגו' לפיכך אינה מביאה הרוח לעיר. חוץ מן מערבה - בגמ' מפרש טעמא".[4]
ולפי זה פסק הרמב"ם (הל' שכנים י, ג-ד): "מרחיקין את הנבילות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר חמשים אמה. ואין עושין בורסקי אלא למזרח העיר מפני שרוח מזרחית חמה וממעטת היזק ריח עיבוד העורות". וזה כת"ק כמבואר ברב המגיד (שם). וכן פסק מרן בחו"מ (קנה, כג). ועיין בפרישה (סק"ל) שהביא השיטות להסביר הטעם דבעינן דוקא ברוח מזרחית.
משמע מזה דהא דבעינן "אלא למזרח העיר" הוא רק לגבי בורסקי ולא לגבי שאר הדברים במשנה. וכן נראה ממ"ש מרן (יו"ד שסה, ב) שכתב "מרחיקין הקברות מהעיר חמשים אמה". וכתב הש"ך (שם, סק"ב) "כתב העט"ז הטעם שלא יפגעו בו תמיד ויתעצבו, ולא דק דהטעם הוא מפני שריחה רע וכדמשמע בלא יחפור ריש דף כ"ה...". ועיין בבאר היטב (שם) שביאר דעת הלבוש. הרי כאן מרן לא הזכיר כלל דבעינן דוקא למזרח (וזה שלא כמ"ש הרש"ש בב"ב שם). ולכן ה"ה י"ל לגבי מסוף אוטובוסים, שצריך להרחיק אותו חמישים אמה מהעיר, אבל יכול לבנותו בכל רוח, ודלא כדין בורסקי.
אלא יש צדדים אחרים לדין זה. ויש לחקור אם ז' טובי העיר (ובזה"ז זה העיריה או הרשות המקומית) מסכימים לעשות מסוף אוטובוסים בתוך העיר, אם זה מועיל.
כתוב במשנה (בב"ב כד, ב) "מרחיקין את גורן קבוע מן העיר חמשים אמה, לא יעשה אדם גורן קבוע בתוך שלו אא"כ יש לו חמשים אמה לכל רוח, ומרחיק מנטיעותיו של חבירו ומנירו בכדי שלא יזיק". ופירש רש"י שהטעם הוא "מפני המוץ המזיק את בני העיר כשהוא זורה וגם הזרעים הוא מייבש". וכתב בתוס' רי"ד שם "שהמוץ המועף ברוח מזיק עיני בני אדם". וכתוב בגמ' שם "רב אשי אמר מה טעם קאמר מאי טעמא מרחיקין גורן קבוע מן העיר חמשים אמה כדי שלא יזיק".
וכתב הרשב"א (שם ד"ה 'הא דאמר'): "הא דאמר רב אשי מה טעם קאמר מרחיקין כדי שלא יזיק, תמיהא לי, מאי איצטריך ליה למתני הכין ומאי נפקא מינה, דודאי מדבחייבין ליה לארחוקי מזיק הוא. ונ"ל דאיצטריך משום דתנא לעיל מינה מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה, וקא מפרק טעמא בגמרא משום נויי העיר, וכל שהוא משום נויין אין בני העיר יכולין למחול, וכדמייתי' עלה אין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה ומשום נויי ארץ ישראל, קמ"ל דהכא לאו משום נויי העיר הוא אלא משום שלא יזיק, ואם רצו למחול ולמשבק עושין" (ועיין תירוץ שני שם, ונראה שאף התירוץ השני מסכים למ"ש בתירוץ הראשון ל"אם רצו למחול ולמבשק עושין"). וכן הוא בנ"י (יג, א ברי"ף). הרי ששייך מחילה לגבי גורן מבני העיר, דהיינו משמע מז' טובי העיר.
ונראה שיש להשוות דין גורן לדין ריח רע, שהרי כתב מרן (קנה, לו) לגבי דין מחילה: "במה דברים אמורים בשאר נזקים חוץ מארבע שהם העשן וריח בית הכסא ואבק וכיוצא בו" (והוא מהרמב"ם בהל' שכנים יא, ד. וכתב הרב המגיד שם "והאבק אף הוא דומה לעשן"). הרי שיש להשוות ריח רע לדין אבק וכיוצא בו. ונראה שדין המוץ מהגורן הוא בכלל "אבק וכיוצא בו" שמזיק לעינים כמ"ש התוס' רי"ד הנ"ל. ולכן י"ל שכמו שז' טובי העיר יכולים למחול בגורן, שה"ה שהם יכולים למחול כשיש ריח רע ממסוף אוטובוסים.
וראיתי לרב אליעזר אפרסמון שליט"א והרב צבי אידלס שליט"א בספר איכות הסביבה (הספר הראשון, דף 31) שכתבו לגבי דעת הרשב"א הנ"ל "יש לדון האם הרחקה שהיא משום ריח רע ניתנת למחילה או לא, ולכאורה נראה שריח רע הוא דבר שפגיעתו מזיקה יותר מפגיעה בנוי העיר, ואם כן לא תועיל מחילה של בני העיר". ויש להעיר, שנראה מלעיל שיש להשוות דין ריח רע לדין אבק, ובכלל אבק יש המוץ מהגורן, ולכן כמו שמועילה מחילה לגבי המוץ שמזיק עיניו, ה"ה י"ל דמועילה מחילה לגבי ריח רע. ועיין שם (בהערה 40 ו48) שלדעת הצפנת פענח (בב"ק פב, ב ד"ה 'שם כבר'), דמועילה מחילה של ז' טובי העיר אף לגבי עשן. ולכן נראה שה"ה דמועילה מחילה לגבי ריח רע ואדי דיזל מהתחנה המרכזית.
אלא עדיין יש לחקור בזה, שיש מקום לומר שמועילה מחילה מז' טובי העיר כשהנזק הוא שוה לכל בני העיר כמו כשהגורן חוץ לעיר והרוח הביאה המוץ לתוך העיר, ויש נזק שוה לכל מי שדר בעיר, ולכן הנזק לגבי ז' טובי העיר מהמוץ הוא דומה לנזק לשאר בני העיר, ולכן הם יכולים למחול על הנזק בעד כל העיר, אבל אם הגורן בתוך העיר עדיין יש לדון אם מועילה מחילה, שהרי כשהגורן בתוך העיר י"ל שיש יותר נזק לאלו שדרים ממש סמוך לגורן מאלו שדרים רחוק מהגורן, ולכן אין הנזק שוה לכל נפש. ובזה י"ל שאין רשות לז' טובי העיר למחול על הנזק של אלו שיש להם יותר נזק מהז' טובי העיר עצמם שדרים רחוק מהגורן. ואין לומר שנתבטלה דעת המיעוטים שדרים סמוך לגורן כנגד רוב בני העיר שדרים רחוק מהגורן. וכעין זה מצינו לגבי חולה שאף ששאר בני אדם אינם מקפידים אלא הוא, לא אמרינן בזה בטול דעתיה אצל כל שאר בני אדם, אלא אדרבה הוא יכול למחות, וכן מבואר בריב"ש (קצו). וכן הוא ברמ"א (קנה, טו. קנו, ב) ע"ש.
ולכן נראה שאם אלו שדרים סמוך לגורן מוחלים אז מותר לעשות גורן בתוך העיר. ועיין במרן (קנה, לו) שכתב "ואם קנו מידו שמחל בנזיקין אלו אינו יכול לחזור בו". ולפי זה הכי י"ל לגבי מסוף אוטובוסים, שאין מועילה מחילה מז' טובי היער כדי לבנות מסוף אוטובוסים בתוך העיר, אלא גם בעינן מחילה מאלו שדרים סמוך לשם, כיון שיש להם יותר נזק מהריח והאדי דיזל משאר בני העיר. ולכן נראה שאם אנשי חברת האוטובוסים משלמים פיצוי לאלו שדרים סמוך לעיר, אז אולי הם ימחלו על הנזק.
מ"מ יש לדון בזה מצד אחר. כתוב בב"ק (פב, ב) "עשרה דברים נאמרו בירושלים... ואין עושין בה אשפתות, ואין עושין בה כבשונות, ואין עושין בה גנות ופרדסות חוץ מגנות וורדין שהיו מימות נביאים הראשונים... ואין עושין בה אשפתות משום שקצים, ואין עושין בה כבשונות משום קוטרא, ואין עושין בה גנות ופרדסין משום סירחא...". ופירש"י (שם) "משום שרצים - דרכן ליגדל באשפה ומרבים טומאה לפי שמתים שם ומטמאים הקדשים שבירושלים. קוטרא - עשן שמשחיר את החומה וגנאי הוא. סרחון - עשבים רעים הגדילים שם וזורקין בחוץ, ועוד דרך גנות לזבלן ויש סרחון". וכתב הרדב"ז (ב, תרלג) לגבי גנות ופרדסים, "הטעם הוא שמא מסרח ויקוצו עולי רגלים וכל הבאים אליה מכל קצוי ארץ מפני ריח רע", ע"ש.
משמע מזה שכל אלו אסורים בירושלים דוקא, אבל בשאר ערי ישראל אין חשש. וזה תמוה, הלא יש עשן מהכבשונות וריח רע מהגנות ופרדסים, ואיך התירו אלו בשאר ערי ישראל.
וכן מצינו שכבשונות אסורים בסתם עיר, וזה כמ"ש בתוספתא (בב"ב א, ז): "רבי נתן אומר מרחיקין את הכבשונות מן העיר חמשים אמה". וכן פסק הטור ומרן (קנה, כג) ע"ש. ואה"נ שהרמב"ם לא הביא דין הכבשונות בתוספתא הנ"ל, וכתב בחסדי דוד שם: "ואפשר דס"ל דבהא לא נקטינן כר"י (לגבי דבורים) ולא כר"ן (לגבי כבשונות) אלא כתנא דמתני' דלא קתני...". מ"מ עדיין יש להקשות על הטור ומרן שפסקו כרבי נתן בתוספתא הנ"ל, הלא אם בכל עיר אסור לבנות כבשונות, מה החידוש שאסור לבנות כבשונות בירושלים.
ונראה לומר שיש דרגות שונות של עשן וריח רע. כתב השו"ע (קנה, לז): "עשן שאמרו דוקא בעשן תדיר כגון כבשונות של נחתומין ושל יוצרים וכיוצא בהם, אבל תנור שהיחיד אופה בו פת וכן כירה כיון דלא שהי קוטרא רובא דיומא לאו תדיר הוא ואי חזי ושתק מחל ושוב אינו יכול למחות.... דוקא דמזיק לאינשי אבל אי לא מזיק לאינשי אף ע"ג דמטי לביתיה ומשחיר לאישתיה אם ראה ושתק מחל ושוב אינו יכול למחות, אבל לכתחלה מצי מעכב". והסיפא הוא מהרמ"ה כמבואר בטור. הרי מצינו שיש עשן שמשחיר לכותלים ואין בו נזק לאדם, ויש עשן שיש נזק לאדם. ונראה שבירושלים מה שתקנו חכמים שאין עושין בה כבשונות הוא אפילו אם העשן "משחיר לאישתיה", אף שהוא אינו מזיק. ולזה כיון רש"י (בב"ק פב, ב) הנ"ל שכתב "עשן שמשחיר החומה וגנאי הוא". וכן הוא ברדב"ז (הנ"ל) שכתב "מפני העשן שלא ישחירו כותלי הבית והחומות". אולם בשאר ערי ישראל אין חשש בתנורים כשהעשן רק משחיר אבל אינו מזיק.
ונראה שאלו כבשונות שצריכים להיות חוץ לעיר חוץ מחמשים אמה, הם דוקא בכבשן שהוא עשוי למלאכת אומן, ועשוי לתקן כלים כדי למוכרם לרבים, משא"כ בתנור שהוא בדרך כלל רק ליחיד. והטעם מבואר, שבכבשן שהוא עשוי לתקן הרבה דברים בבת אחת, ודאי יש רבוי עשן, משא"כ בתנור. ועוד בדרך כלל התנור הוא לתקן אוכל, ואין בו חום ועשן כל כך מפני שא"כ זה יגרום לשריפת האוכל, משא"כ בכבשן שהוא לתקן כלים בחום גדול, ודאי יש בו הרבה עשן. וכן הוא בתוספות (בב"ב כג, א בד"ה 'בקוטרא') שכתבו "דדוקא בקוטרא דכבשן שהוא גדול ומזיק ביותר". וכן הוא בתשובת הרשב"א (ב, מה) שכתב: "בעשן תדיר וגדול כעשן הכבשן, אבל כעשן בעלי בתים לא". הרי שיש חילוק גדול בין כבשן ובין תנור. ולכן נראה מזה שהאיסור בחוץ להעיר תוך חמישים אמה, הוא דוקא לגבי כבשן ולא בתנורים וכדומה שיש מהם רק עשן מועט.
מצינו לפי זה שאין כל העשנים שווים, אלא יש דרגות שונות, יש עשן שאינו משחיר וגם אינו מזיק, ויש עשן שמשחיר אף שהוא אינו מזיק, ויש עשן שמזיק. ובסתם עיר י"ל שרק עשן שמזיק הוא אסור.
ולפי זה הכי י"ל לגבי ריח רע שיש דרגות שונות, וי"ל שריח רע מסרחון הגנות ופרדסות אינו כל כך חזק ולכן אין לחוש בשאר ערי ישראל, משא"כ בירושלים שצריך לחוש אפילו לריח זה. ולפי זה יש לדקדק, למה כתוב בגמ' ב"ק הנ"ל שטעם האיסור של אשפתות הוא מפני שרצים וחשש טומאה, הלא החוש מעיד שבכל אשפה יש ריח רע, וכתב מרן (באו"ח עט, ח): "אסור לקרות כנגד אשפה שריחה רע", ויש לאסור מטעם זה. אלא נראה לומר שהאשפתות הן לצורך רבים והן בכלל צרכי העיר, ולכן אף שיש בהם ריח רע עדיין יש להתירם בסתם עיר, אלא עדיין הן אסורות בירושלים מטעם חשש טומאה. וי"ל לגבי הגנות ופרדסות שאף שיש בהם ריח רע, מ"מ אין הם לצרכי רבים אלא הם קנין של יחיד, או י"ל שאף אם הם פתוח לרבים לטייל בהם, מ"מ אין אלו צרכי רבים כל כך כמו האשפתות, או שמא ריח רע שבהם הוא יותר חזק מריח רע מהאשפתות, אבל הוא פחות מריח רע מ"הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי". עכ"פ מצינו שיש דרגות שונות לגבי ריח רע בעיר.
ולפי זה יש לדון לגבי מסוף אוטובוסים, ונראה לומר שהכל תלוי במציאות כמה רע הריח והעשן מאדי דיזל. ואם הריח כל כך רע כמו ריח "את הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי" במשנה הנ"ל, או כריח בית הכסא על גבי קרקע ומגולין כמבואר במרן (קנה, לח). וכן יש לדון אם האדי דיזל מזיק האדם כמו שהמוץ מזיק את העינים. ואם תאמר שאין בזה ריח רע כך כך ואין בזה נזק כל כך, אז י"ל שדין מסוף אוטובוסים דומה לדין אשפה בסתם עיר, שאף שיש ריח רע מהאשפה, מ"מ כיון שהיא לצורך רבים יש להתיר, שהרי אף האוטובוסים הם לצורך רבים וצרכי העיר.
ונראה שאם אין ריח רע כל כך, אז הוא נכון לצרף דעת הטור כדי להסתלק מן הספק. כתוב במשנה (בב"ב כד, ב) הנ"ל: "לא יעשה אדם גורן קבוע בתוך שלו אא"כ יש לו חמשים אמה לכל רוח". וכתב הסמ"ע (קנה, סקנ"א): "והמחבר העתיק לשון הרמב"ם, וצ"ל שהם מפרשים 'בתוך שלו' בתוך שדה של עצמו ויש לאחרים נטיעות וניר סביבו. והטור פי' בתוך שלו בעיר, ומטעם שלא יזיק לבני העיר...". לפי זה נראה שלדעת הרמב"ם ומרן אין רשות לעשות גורן בתוך העיר אפילו ברחוק חמשים אמה משאר בני העיר, אבל לדעת הטור הוא מותר. ולכן ה"ה לדעת הטור שמותר לבנות מסוף אוטובוסים בתוך העיר אם הוא רחוק משאר בני העיר חמשים אמה לכל רוח. ולכן י"ל שאם אין ריח רע כל כך, וי"ל שיש למסוף אוטובוסים דין אשפה ומותר לבנותו בתוך העיר, אז מה טוב אם יש חמשים אמה מכל צד כדי להגן על אלו שדרים בקרוב.
♦ ♦ ♦