בעניין ספק טומאה ברשות הרבים
דוב בעריש וויידענפעלדאב"ד דק"ק טשעבין ור"מ דישיבת "כוכב מיעקב"
כעת עיה"ק ירושלים תובב"א
רחוב אבן שפרוט 19 (רחביה)
ב"ה, ירושלים, יום א' כ"ו אדר א' תש"ח לפ"ק.
שוכט"ס לכבוד מעלת[3] הרב הגאון הגדול איש אשכולות עטרת תפארת ישראל וכו', כש"ת מו"ה יצחק אייזיק הלוי הרצוג שליט"א, רב הראשי לארץ ישראל בעיה"ק ירושלים תובב"א.
אחדשכהד"ג שליט"א. בכל אותות הכבוד נתכבדתי במנחתו הטהורה, ספרו היקר והנפלא "תורת האוהל". ובלב עמוק אביע לכהד"ג שליט"א תודתי החמה על זה אשר נתיקרתי בעיניו לכבדיני בה. וברכתי אמורה לכ"ג, שיזכה הלאה ברוממות רוח ברוב נחת להפיץ מעיינותיו חוצה, ולהוציא לאור חידושי תורתו היקרים לשמחת לב שוחרי תושיה.
ואמנם צר לי שלרגלי מבוכת הזמן, השי"ת ירחם על שארית הפליטה בקרֹב, אין לאל ידי להעמיק עיוני. עם כל זה, למען חשקת ספרו הד"ג שמתי מעצור לרעיונות הנבוכים, להשתעשע בנועם דבריו, והנני בזה להציג מה שהעירותי מאז בהיותי בגולה, בתשובה לתלמידי היקר הרב הה"ג ר' יעקילי גאלדוואסער זצ"ל הי"ד כעין דברי כ"ג שליט"א[4].
♦
במה שהעיר כ"ג שליט"א על הירושלמי סוטה פרק א' הלכה ב', דמבואר שם דהא דספק טומאה ברשות הרבים טהור, היינו מפני שמצינו שהציבור עושין פסחיהן בטומאה[5]. ותמה כבוד הד"ג[6], הא התם נדחתה הטומאה בשביל השניה[7]. ועוד, הלא התם גם קרבן יחיד שקבוע לו זמן דוחה את השבת ואת הטומאה. גם צ"ע, אמאי נקיט הירושלמי קרבן פסח, הלא כל קרבן ציבור בא בטומאה. והתוס' יום טוב[8] הקשה מאי פריך הירושלמי, הא לבן זומא מסוטה ילפינן, אם כן ממילא ידעינן דספק טומאה ברשות הרבים טהור.
והנראה לחומר הקושיא דהכונה בירושלמי היא כך, דשאלו לבן זומא מדוע ספק טומאה ברשות הרבים טהור גמור ולא גזרו בו רבנן, כמו בכל ספק איסור תורה, דעל כל פנים מדרבנן ספיקו להחמיר. ועל זה השיבו, מצינו שהציבור עושין את הפסח בטומאה, מה טומאה ידועה הותרה קל וחומר ספק טומאה.
והנה בתוס' יומא דף ז'[9] העלו דלעולם מקרא דמועדו גם קרבן יחיד הקבוע לו זמן הותרה לבוא בטומאה כמו קרבן ציבור, רק מדרבנן גזרו בקרבן יחיד שיהיה רק דחוי. אלמא דמשום כבוד הרבים לא גזרו רבנן, והכא נמי[10].
♦ ♦ ♦