לייקווד
שיטת הרמב"ם בדין חצר אינה צריכה בדיקה
איתא בגמ' פסחים (ח, א): "חצר אינה צריכה בדיקה מפני שהעורבין מצויין שם", ע"כ.וכתב הרמב"ם (פ"ב מהל' חמץ ומצה ה"ד) וז"ל: "ואמצע החצר אינו צריך בדיקה מפני שהעופות מצויים שם והן אוכלין כל חמץ שיפול שם". עכ"ל (וכדבריו פסק השו"ע באו"ח סי' תלג ס"ו).
וכתב המגיד משנה שם: "ואמצע החצר וכו', שם (דף ח) אמר רבא חצר אינה צריכה בדיקה מפני שהעורבים מצויין שם, ופירש רבינו - אמצע חצר", וכו'.
והקשו האחרונים מהיכ"ת ליה להרמב"ם לחלק בין חלקי החצר, אחר שהגמ' סתמה, וגם יש להבין מה הסברא לחלק בזה.
♦
א. ב.
עוד צ"ע לשיטת הרמב"ם, דהנה בגמ' שם (ז, ב - ח, א) פריך: "ת"ר אין בודקין לא לאור החמה וכו', האי אור החמה היכי דמי, אי נימא בחצר, האמר רבא חצר אינה צריכה בדיקה וכו'".והקשה הלחם משנה (שם) וז"ל: "ואמצע החצר וכו' - קשה א"כ מה הקשו בגמרא אילימא בחצר והא אמר רב חצר אינו צריך בדיקה, דילמא התם הוא אמצע והכא הוו צדדים". וכו'.
♦
והנה בעיקר מה שנקט הרמב"ם 'אמצע החצר', פירשו בזה הריטב"א בפסחים (שם) והר"ן שם (ד, ב מדפי הרי"ף) והובא בב"י (סי' תלג), דלאו דוקא אמצעה, אלא הוא הדין לצדדי החצר, ולא בא הרמב"ם לאפוקי אלא חורין שבכתלי החצר שצריכין בדיקה, עכ"ד.
וכנראה באו בזה להטעים את טעם דינו של הרמב"ם, כי אם כוונתו לומר שבכל שטח צדדי החצר צריך בדיקה, ואפילו ע"ג קרקע, אין טעמו מובן, כי לכאורה העופות מצויים בצדדי החצר כמו שהם מצויים באמצעה, אבל בחורים שבכתלי החצר מילתא דמסתברא היא שאין העופות נוטלין החמץ משם.
אולם, לכאורה ביאור זה בלשון הרמב"ם הוא דוחק, כי לשון 'אמצע' לא משמע שבא לאפוקי חורין בלבד.
♦
ג. ד.
והנה הב"ח (שם) כתב שמקור דינו של הרמב"ם הוא ממסקנת הסוגיא שם (ז, ב - ח, א): "ת"ר אין בודקין לא לאור החמה וכו', האי אור החמה היכי דמי, אי נימא בחצר, האמר רבא חצר אינה צריכה בדיקה מפני שהעורבין מצויין שם, אלא באכסדרה, האמר רבא אכסדרה לאורה נבדקת, לא צריכא לארובה שבחדר, ודהיכא, אי לבהדי ארובה, היינו אכסדרה, אלא לצדדין".ופירש רש"י: "אי נימא להדי ארובה - נגד החור ממש, אמאי לא, היינו אכסדרה. לצדדין - של חור".
וז"ל הב"ח: "ונראה לי דדעת הרמב"ם ודעימיה, דלמאי דאסיק בגמרא אלא לצדדין, חוזר לגמרי ממה שתירץ תחלה ל"צ לארובה שבחדר, אלא אף בחצר קאמר דאין בודקין לאור החמה, והא דאמר אין צריך בדיקה, היינו דוקא באמצעה, אבל בצדדין, כלומר בחורין שבצדדין, במקום שאין אור החמה מאיר שם כל כך, שאין (אולי צ"ל ואין) לתלות שם בעופות, צריך לבדוק לאור הנר דוקא, ומוכח כן מדקאמר "אלא", ולא קאמר "לא, לצדדין", משמע דחוזר לגמרי ממה שתירץ תחלה". עכ"ל[2].
הרי שלדעת הב"ח נחלקו רש"י והרמב"ם בפירוש שינויא ד"לצדדין", דלרש"י קאי אאוקימתא דארובה שבחדר, דסמיך ליה, אבל להרמב"ם קאי אחצר (ור"ל חורין שבצדדי אחצר), ולא אחדר[3].
אך לכאורה לשון הגמרא דחוק לפ"ז, דלשון "צדדין" לא משמע חורין שבצדדין בלבד, אלא כל שטח הצדדין[4] (ועל דרך מה שהערנו לעיל מלשון הרמב"ם "אמצע החצר").
♦
והנראה ביישוב שיטת הרמב"ם, בהקדם מה שיש להעיר באידך מימרא דרבא שם, ד"אכסדרה לאורה נבדקת", באיזה אכסדרה קמיירי.
דהנה מצינו בש"ס ב' מיני אכסדראות: א' אכסדרה שבבקעה[5], ב' אכסדרה שבחצר[6], כלומר חצר המוקפת אכסדרה.
והצד השוה שבהם הוא ששניהם הם בנין שיש לו תקרה אבל אין לו מחיצות מכל רוחותיו אלא רק ממקצתן, או שאין לו מחיצות כלל אלא כולו פרוץ והתקרה כולה עומדת ע"ג עמודים.
וההבדל ביניהם, שאכסדרה שבבקעה ענינה הוא שבמקום שאינו מיושב עומד בנין של אכסדרה בפני עצמו, משא"כ אכסדרה שבחצר, הרי האכסדרה אינה עומדת לעצמה אלא סביב החצר, וכדתנן בסוכה (יז, א) חצר שהיא מוקפת אכסדרה, ופירש רש"י וז"ל: "כל חצר שבהש"ס לפני הבתים, והבתים פתוחין לו. חצר זו מוקפת בתים מתוכה, ופתוחין לה סביב מג' רוחותיה, ולפני הבתים עשו אכסדראות סביב לשלשה רוחותיה, והאכסדרה פתוחה היא ואין לה דופן לצד החצר, ויש עליה תקרה, וכו'[7]", עכ"ל רש"י.
ומעתה צ"ע באיזה אכסדרה אמר רבא שלאורה נבדקת, דממה נפשך, אם באכסדרה שבבקעה מיירי, הרי שם אינו מקום ישוב ולמה יצטרך בדיקה כלל, ואם באכסדרה שבחצר, גם זה צ"ע, דהא רבא גופיה קאמר בסוגיין דחצר אינה צריכה בדיקה כלל, והרי אכסדרה זו עומדת בחצר.
על כרחך צריך לומר שאמנם באכסדרה שבחצר מיירי[8], אלא שדברי רבא שחצר אינה צריכה בדיקה מפני שהעורבין מצויין שם, לא נאמרו אלא לענין אמצע החצר, שהוא אינו מקורה. משא"כ בצדדי החצר, המקורים באכסדרה, אמנם צריך בדיקה, כמפורש בדברי רבא גבי אכסדרה, משום ששם אין העורבין מצויין כל כך, שהרי העורבין יורדים לחצר מן האויר שמעליה, ולכן דוקא אמצע החצר, שאינו מקורה אלא פתוח הוא לאויר שלמעלה, הרי החמץ שבו נראה להם מלמעלה במעופם ויורדים לאוכלו, משא"כ החמץ שבצדדי החצר המקורים באכסדרה, אינו נראה להם מלמעלה והם אינם יורדים לאוכלו.
ובזה יתיישב מקור דינו של הרמב"ם, שהוא מגמ' ערוכה, וגם טעמו יובן היטב.
ולפ"ז לשון הרמב"ם מתפרש כפשוטו, שדוקא אמצע החצר אינו צריך בדיקה, אבל צדדיה צריכים בדיקה אפילו ע"ג קרקע שבהם, ולא רק בחורי הכתלים [וכן משמע בשלטי הגבורים (ד, ב מדפי הרי"ף אות ז) וז"ל: "מיימוני וסמ"ג כתבו דאמצע חצר אינו צריך בדיקה, משמע דמן הצדדין לדידהו צריך בדיקה", עכ"ל, שמסתימת לשונו נראה שנקט בדעת הרמב"ם שכל שטח הצדדין בכלל הבדיקה, וגם בלשון הלח"מ הנ"ל לכאורה משמע כן, ודלא כמו שנקטו הריטב"א והר"ן הנ"ל בדעת הרמב"ם].
♦
ה. ו.
ובזה גם תתיישב קושית הלח"מ הנ"ל על הרמב"ם, למה לא העמידה הגמ' את הברייתא דאין בודקין לאור החמה - בצדדי החצר.ולפמשנ"ת קושיא מעיקרא ליתא, כי באמת הא גופא הוא תירוץ הגמ' שם "אלא באכסדרה", כלומר דהברייתא דאין בודקין לאור החמה מיירי בצדדי החצר המקורים באכסדרה, ולכן הם צריכים בדיקה, ודלא כאמצע החצר שאינו מקורה ולפיכך אינו צריך בדיקה, ורק שדחו זאת בגמ' שם "האמר רבא אכסדרה לאורה נבדקת"[9].
♦
ז.
ונפק"מ לדינא ממה שנתבאר, שנמצא שכל עיקר דינו של הרמב"ם שצדדי החצר צריכים בדיקה (כמבואר ממה שנקט שרק אמצע החצר אינו צריך בדיקה) הוא דווקא בחצר שהיא מוקפת אכסדרה (ומשום כך צדדיה צריכים בדיקה, הואיל ומקורים באכסדרה), אבל בחצר סתם, אף צדדיה אינם צריכים בדיקה.וא"כ לכאורה יש להעיר לפי דרכנו, למה נקט הרמב"ם בסתמא שאמצע החצר אינו צריך בדיקה, דמשמע אבל צדדי החצר צריכים בדיקה, ולא פירש שאין דבריו אמורים אלא בחצר המוקפת אכסדרה.
אך לאחר העיון בכל דברי הרמב"ם שם, נראה שבאמת לשונו עולה יפה לפי מה שנתבאר, ואדרבה כל סידור דבריו שם יוטעם היטב לפ"ז, דהנה ז"ל שם: "אין בודקין וכו' ולא לאור החמה וכו' אלא לאור הנר, במה דברים אמורים, בחורים ובמחבואות, אבל אכסדרה שאורה רב אם בדקה לאור החמה דיו, ואמצע החצר אינו צריך בדיקה מפני שהעופות מצויים שם, והן אוכלין כל חמץ שיפול שם". עכ"ל.
הרי שכלל בהלכה אחת שני דינים, דין האכסדרה שאינה צריכה בדיקה לאור הנר אלא די לה באור החמה, ודין החצר שאינה צריכה בדיקה כלל, אשר לכאורה אין להם שייכות זל"ז, שהרי הן שתי הלכות חלוקות שגם טעמיהן חלוקים, ולמה כללם בחדא מחתא.
אלא על כרחך היינו טעמא משום שדינים הללו שניהם מהלכות בדיקת החצר הם, ומשלימים זא"ז, וכמשנ"ת שגם האכסדרה בחצר היא, ורק שהיא בצדדי החצר.
וכך יתפרש לשונו הזהב של הרמב"ם שם: "אבל אכסדרה [כלומר צדדי החצר המקורים באכסדרה] שאורה רב אם בדקה לאור החמה דיו, ואמצע החצר [כלומר שטח החצר שאינו תחת תקרת האכסדרה שסביבותיה] אינו צריך בדיקה", וכו'.
ולפ"ז שוב אין מקום להערה הנ"ל [למה סתם ולא פירש שדבריו אמורים בחצר המוקפת אכסדרה], שהרי אדרבה יפה פירש ולא סתם, כי כל עיקר דבריו לענין אמצע החצר אינם אלא המשך למה שכתב שאכסדרה אם בדקה לאור החמה דיו, שעל זה הוא שהוסיף שאמצע החצר אינו צריך בדיקה, ור"ל שדוקא צדדי החצר שתחת האכסדרה נבדקים לאור החמה, משא"כ אמצע החצר אינו צריך בדיקה כלל מפני שהעופות מצויים שם והן אוכלין כל חמץ שיפול שם.
♦ ♦ ♦