קדושת הבכורות במשנתו של הספורנו, והקשר בין וידוי מעשרות לתענית בכורות
וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וגו' (דברים כו, יג).כתב הספורנו וז"ל: "בערתי הקדש מן הבית בחטאינו ובעונות אבותינו הוסרה העבודה מהבכורות אשר להם היה ראוי תרומות ומעשרות כאמרו (יחזקאל כ, כו) ואטמא אותם במתנותם בהעביר כל פטר רחם[2], וזה וידוי מעשר שאמרו רבותינו ז"ל, וגם נתתיו ללוי טעם 'גם' כטעם אע"פ וכו' מודה אני שגדול עוני שגרמתי לבער הקדש מן הבית ואע"פ שנתתיו ללוי וזולתו במצוותך אני מתפלל שתשקיף השקפה לטובה במקום ההשקפה לרעה הראויה לעוני", עכ"ל[3].
מבואר בדבריו שלולי חטא העגל היה לבכורות דין קדושה ממש ולכן האדם מתוודה שבחטאינו ביער את הקדושה הזו מן הבית.
והספורנו לטעמיה אזיל דס"ל דקדושת הבכורות היא קדושה בעצם, וכמו שכתב בשמות (יג, ב): "שיתחייבו כולם בפדיון כשאר כל הקדש למען יהיו מותרים בעבודת חול שלולי הפדיון היו אסורים לעשות כל מלאכת חול כענין לא תעבוד בבכור שורך (דברים טו, יט) ופדיון נפשם הוא הערך המפורש לבן חדש בפרשת ערכין בהיות אז זמן פדיונו כאמרו ופדויו מבן חדש תפדה (במדבר יח, טז)", עכ"ל.
וכ"כ הספורנו במדבר (ג, יג): "ביום הכתי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל בכור בישראל אמנם במכת בכורות שהיו הבכורות ראויים ליענש בעון הדור מפני היותם היותר נכבדים, ובהיותם בלתי ראויים להנצל ממכת מדינה וכו', ואני הצלתים במה שהקדשתים לי בענין שיהיו אסורים להתעסק בעבודת הדיוט כמשפט כל הקדש שהוא אסור בגיזה ועבודה, ולמען יהיו מותרים בזה הצרכתים פדיון כמשפט כל הקדש היותא לחולין כאמרו (שמות יג, יג) וכל בכור אדם בבניך תפדה ולא בשביל זה הפדיון היו פטורים מן העבודה, ועכשיו שחטאו מאסתים ולקחתי הלוים תחתיהם לפדיון והיו לי הלוים לעבודה", עכ"ל.
היוצא מדבריו הוא דכל בכור יש לו קדושה בעצם ואסור לו לעשות עבודת חול, ולזה צריך פדיון בכדי לצאת לחולין. ולולי החטא היתה העבודה בבכורות והתרומות והמעשרות היו להם, וע"י החטא ניטלה העבודה מהבכורות והם הפסידו את התרומות והמעשרות. ובנתינת התרו"מ לכהנים וללוים מתעורר זכרון חטא העגל, ולזה מבקשים רחמים - השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו'.
♦
ביאור דברי ספר חסידים, דסכנה הוא לבכור כל שלא נפדה כיון שהוא מועל בהקדש
ובזה יבואר מש"כ בספר חסידים סי' של"ד ז"ל: "מעשה בבחור אחר שהיה נטוי למות אמר תפדוני תפדוני כך היה צועק, אצרו לחכם מה הוא אומר א"ל שמא הוא בכור, אמרו כן, א"ל לפדותו מיד ויחיה מיד נתנו לכהן ה' סלעים וחיה כ"ה שנים אח"כ" עכ"ל[4].ולהאמור יש לפרש דכל זמן שהוא לא נפדה אזי כל שהוא עושה מלאכת חול הרי הוא מועל בהקדש, שענשו מיתה ח"ו.
♦
ביאור דברי רבנו בחיי דהבכור גדולה מעלתו כיון שיש בו קדושה
כתב רבנו בחיי (שמות לד, כ): "מי שזוכה שהוא בכור מעלה גדולה היא והוא רמז לקב"ה שהוא בכורו של עולם, ועבודת הקרבנות מימות עולם בבכורות היתה וכו', ואחרי כן נפלו הבכורות במעשה העגל והופרשו הלוים במקומם שתהיה העבודה בהם ולא בבכורות ואע"פ שאין העבודה בהם יש להם מעלה ויתרון על שאר בני האדם מצד שהם בכורות, דרשו חז"ל כל דבר שנאמר בו לי הוא בעוה"ז ובעוה"ב שנאמר (ויקרא כ) ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, הלוים שנאמר (במדבר ג) והיו לי הלוים וכו' בכור שנאמר (במדבר ג) כי לי כל בכור בעוה"ז ובעוה"ב ע"כ וכו', ויצטרך הבכור שיחזיק בתורה וביראת שמים יותר משאר בני אדם מצד המעלה שהוא בכור", ע"ש[5].ולהאמור מעלת הבכור הוא שבלידתו הרי הוא קודש וגם אחר הפדיה הרי הוא כקדשים שנפדו, שנשאר בהם מעט ממעלת הקדשים, כגון הדין שהם אסורים בגיזה וכו'.
♦
דברי הלבוש בטעם המנהג שאין אבילות על בכור כיון שאינו שלו
וזה יהיה נותן טעם לשבח למה שכתב הרמ"א (יו"ד סי' שע"ד סי"א) וז"ל: "י"א דאין מתאבלין על בן הראשון או בן הבכור שמת לאדם, והמנהג הוא מנהג טעות אלא חייבים להתאבל עליהם, ומ"מ נשתרבב המנהג בעירנו שאין אב ואם הולכים אחר הבניהם הראשון לבית הקברות", עכ"ל.וע"ש בלבוש (סי"א) שכתב: "י"א דאין מתאבלין על בן הראשון או בן הבכור שמת לאדם, ובבכור נותנין טעם כיון שהוא קדוש לה' אין ראוי להתאבל עליו שאינו שלו" ע"ש. ונראה דמחמת זה נשתרבב המנהג לכל בן ראשון גם אם אינו בכור ודו"ק.
♦
מי יקבל את מתנות הכהונה כאשר תחזור העבודה לבכורות
באור החיים בראשית (מט, כח) כתב בשם חז"ל דעתידה עבודה שתחזור לבכורות, וכפ"ז כיון שקבע יעקב לראובן את שם הבכורה עתיד הוא לעמוד לשרת לעתיד לבא. וכ"כ האור החיים במדבר (ג, מה) עה"פ "והיו לי הלויים אני ה'": "הכונה במאמר אני ה' לומר שהגם שארז"ל עתידה עבודה שתחזור לבכורות לא ירדו הלוים מהיות לה' והוא אומרו והיו לי הלויים אני ה' כשם ששמי לעולם ועד כמו כן יהיו לי הלויים", עכ"ל.ויש לדון האם כשיחזרו הבכורות לעבודה יקבלו את התרומות והמעשרות כמו הכהנים והלויים, והעירני אחי הגה"ח מנשה שליט"א בעמח"ס יקרה מפנינים למש"כ בספר ליקוטי יהודה פרשת קרח בשם כ"ק האמרי אמת (מגור) זצ"ל, וז"ל: "ונתתם וגו' את תרומת ה' לאהרן הכהן אחז"ל מכאן רמז לתחיית המתים ולמה דווקא מכאן, י"ל עפמ"ש בספורנו בפי' עניין וידוי מעשר בערתי הקדש מן הבית וגו' ע"י חטא העגל ניטלה העבודה מהבכורים וניטלה המעשר מהן, היינו בערתי הקדש מכל בית שבכל בית יש בכור, וגם אפילו שנתרמו לשמי אבל יש חטא מהעגל וכו' ע"י שניטל מן הבכורים וניתן לכהנים וכו' השמיענו שגם לע"ל בתחיית המתים שנמצא בספרים שיחזור לבכורים מ"מ יתנו תרומת מעשר לאהרן הכהן", עכ"ל.
ולכי תידוק היטב תראה דלדעת האמרי אמת, כאשר תחזור העבודה לבכורות הם יקבלו תרומות ומעשרות ולא הכהנים והלוים, ורבותא דקרא הוא דתרומת מעשר יהיה לאהרן הכהן ולא לבכורים.
אמנם, לפי מש"כ האור החיים נראה דהגם שלע"ל תחזור העבודה לבכורות לא תנטל העבודה מבני לוי. ולפי"ז גם בני לוי יקבלו את התרומות ומעשרות שהם להם חלף עבודתם באוהל מועד כמבואר במדבר (יח, כא), ואם כן ליכא רבותא במה שתרומת המעשר תהיה לאהרן הכהן ודו"ק.
♦
מקור לתענית בכורות בערב פסח
והנה זמן ביעור תרומות ומעשרות לדעת רש"י[6] הוא בערב פסח, ולדעת הספורנו ביום זה בשנה הרביעית והשביעית שהוא יום האחרון לוידוי מעשרות היו רבים מבני ישראל מתודים ומתאוננים על ביעור הקדושה מן הבכורות, ונשאר לנו לדורות יום זה ליום תענית לבכורות[7].♦ ♦ ♦