בדין אכילת מצות שלא לשמה בער"פ - הרב משה מרדכי אייכנשטיין

שמעתי בשם הגרש"ז אוירבך זלל"ה ראיה נגד ההיתר לאכול מצה שלא לשמה בער"פ (והנזקקים לכך הם בעיקר בתי מלון ומחנות צבא, המכשירים את המטבחים כבר קודם ער"פ, וכן בער"פ שחל להיות בשבת יש בזה עדיפות מסוימת לעניין סעודה שלישית, אם אפשר להתיר זאת), דמקור האיסור דמצות ער"פ הוא בירושלמי ער"פ ה"א דהוי כבועל ארוסתו בבית חמיו, ובטור בשם הראבי"ה בשם הירושלמי איתא שאפיית מצות מצוה היא בדוקא ער"פ אחר חצות. וכיון דעכ"פ לדעת הרמב"ן במלחמות בפ' אלו עוברין מסוגיית הירושלמי נראה שהכוונה באיסור זה הוא על כל ער"פ מהבוקר, א"כ מוכח שמצה שלא לשמה בער"פ אסורה.
אולם, נראה לי שאין זו ראיה, דמאן יימר לן שאבי העזרי בשם הירושלמי סבירא ליה כהרמב"ן, שהרי הר"ן שם ביאר את הירושלמי באופן פשוט, שאין מזה כל ראיה שהאיסור כל היום אלא מסוף זמן איסור אכילת חמץ, עיי"ש דבריו הנחמדים. גם י"ל דדילמא במצה ישנה איירי [ע' במרדכי פסחים סוף פ"א], וכזו שייך שתהיה אף קודם חצות, אף לדעת הרמב"ן, עיין, [ועי' במש"ח אמור בעניין אכילת לחם הפנים בער"פ שחל להיות בשבת וכן באבנ"ז או"ח סימן שפ].
♦ ♦ ♦