בעניין מזיקין בפסח - הרב פנחס בן אהרן

א. שורש הענין: מצינו שנקרא ליל פסח 'לילה המשומר ובא מן המזיקים' (פסחים קט, ב ר"ה יא, ב). ובפשטות הלשון לא נאמר משומר מן 'הנזקין' אלא מן המזיקין, שבעיקרו נאמר כלפי המזיקין – הלא הם השדים (אמנם, מצינו התייחסות בפוסקים כלפי ענין זה בכל נזק, אבל עיקרן של דברים נאמרו על המזיקין[2], וכמש"כ תוס' בפסחים שם (ד"ה אמר) שלכשפין חישינן, ורק למזיקין לא חישינן).
ואפשר ששורש הענין שבליל שימורים אינו רק שמירה בעלמא מן המזיקין והשדים, אלא גם ביטול והחלשת כוחם, כי ענין המזיקים בא מחיזוק כוחות הרע על ידי הוז"ל כמבואר[3], וביציאת מצרים היה תיקון הקלקול שנתהווה בחטא אדה"ר ולאחריו בק"ל שנה שהוליד אדה"ר רוחין ולילין שזה היה ענין גלות מצרים לתיקון כל זה, (כמבואר בארוכה בשער הפסוקים, ריש פרשת שמות) ועל כן בלילה ההוא שהוציאנו ה' ממצרים ומטומאתה היה ביטול וחולשה לכוחות הרע[4], על כן אין להם שליטה אז, ומאז נהיה כן לדורות[5].
ב. יישוב שיטת הראשונים שאמירת הא לחמא עניא בארמית מחשש מזיקין: והנה יש מן הראשונים שכתבו[6] שהטעם שפותחים את ההגדה בלשון ארמית "דאי אמרינן בלשון עברי כל שרעב יבוא ויאכל נראה כמזמנין את המזיקין" ותמה על זה בפירוש הרוקח: "תימא, והלא משומר ובא מן המזיקים דכתיב ליל שימורים הוא לה'?" ומתרץ: "וי"ל דאה"נ ושאני הכא דקרי להו, פירוש שקורא אותם ומזמינם כי הכא...". וכ"ה בפירוש המיוחס לתוס' רי"ד על הגדה של פסח: "ומצאתי בנימוקי הרב ר' ישעיה ז"ל הא דאמרינן ליל המשומר מן המזיקין היינו שלא יהיה הזק לבני אדם בגופן, אבל אם אומר ברצונו כל מי שרעב יבא אילו היו מבינים היו באין ואוכלים לכן התקינו לומר ארמית"[7].
והנה הרחיד"א בספר דבש לפי מערכת ל' אות יב מביא: "ליל שמורים הוא לה'. שאלו להרב רבינו מחרח"ו ז"ל, כי בליל פסח אדם מישראל היה עולה בסולם ונפל ונטלע האיך אירע זה בליל שמורים והשיב הרב ז"ל דהאיש ההוא בלילה ההוא עשה עבירה ומשו"ה נפל ונטלע, ומדבריו ז"ל מבואר דליל שמורים הוא בזמן שעוסקין במצות או לפחות כשלא ילך לדבר עבירה, אבל אם ח"ו יעבור עבירה אין לו שמירה. וזה אפשר פשט הכתוב עצמו ליל שמורים הוא לה' ואין שטן ואין פגע רע, וביאר אימתי אני אומר ליל שמורים היכא דהוא הלילה הזה לה', דהלילה היא מקודשת לשמים וריח עבירה לא עדת בה אבל בלא"ה ישיגהו עונו כי יותר פוגם בלילה הזו כמו שנבאר בס"ד" ולפי"ז יש מקום לומר שלמרות שאנו מובטחים על השמירה עדיין יש לחשוש מחמת חשש עבירה.
ובהגהות החות יאיר לספר מנהגים לרבי יוזפא שמש (הוצ' מכון ירושלים תשמ"ח, דף פה סימן עז) ביאר את הטעם לקריאת כוס של אליהו "שגם המזיקין בורחין כשמזכירין משמו של אליהו הנביא". ולכאורה צ"ב, דהלא הלילה הזה משומר ובא מן המזיקין, ולפי"ז מובן כיון שיש לחשוש מחטאים וכדו' על כן צריך להבריחן.
[וכעין זה מצינו לגבי שבת, שדן בט"ז סי' רסז שמצינו שאין חותמים בברכת השכיבנו 'שומר עמו ישראל לעד', ומשום שהשבת הוא שומר, אך מאידך כן מזכירים בקשה לשמירה בברכה זו, והלבוש כתב שבשבת שכיחי מזיקין טפי מחול, וכתב הט"ז: "ונ"ל דטעם שלנו ע"פ מ"ש הטור דהא דבשבת א"צ להתפלל על שמירה לפי שאם ישמרו את השבת השבת ישמור אותם והיינו אם ישמרו אותו כראוי כמ"ש אלמלי שמרו ישראל, ואנו יודעים שאין אנו בחזקת שומרי שבת כראוי ע"כ צריכין אנו להתפלל על השמירה אלא דמ"מ אין לסיים שומר עמו ישראל לעד לפי שזה שם התוא' לו ית' שהוא שומר אותנו תמיד משמע שהשמירה היא שוה בתמידות דהא אות לעד, ובאמת אינו שוה כי בשבת יש מעלה טפי ואינו שומר אז כי נתן לנו שבת לשמור אלא שמצד האדם אין השבת שומרו ע"כ אנו מבקשין שישמור אותנו גם בשבת..."].
♦