אין מפטירין אחר המצה אפיקומן - הרב משה מרדכי אייכנשטיין
ידועה העצה של האבני נזר (אור"ח סימן שפ"א), שהסכים אתה הרי"ז הלוי, למאריכים בסיפור יצי"מ ושולחן עורך, ואינם מגיעים לאכול אפיקומן קודם חצות, להתנות על כזית מצה שאוכלים לפני חצות, שאם הלכה כמ"ד שהמצווה נמשכת רק עד חצות הרי הוא אוכל כעת בכוונה לצאת, ואחר חצות יכול להמשיך לאכול אף שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, מכיוון שכשכבר עבר זמן המצווה לא הוי בכלל האיסור, ובסוף הסעודה אוכל עוד כזית מצה, אם ההלכה כמ"ד שהמצוה נמשכת עד עלות השחר, ויוצא ידי כולם.ומזה עולה שאין איסור אכילה אחר אפיקומן אלא עד סוף זמן חיוב האכילה, למ"ד עד חצות ולמ"ד עד עלות השחר. אמנם, מלשון הרמב"ם בפ"ז מהלכות חו"מ נראה שכל דהוי באותה סעודה יש איסור אכילה, דלשון הרמב"ם היא שיהיה הפסק סעודתו וטעם פסח או מצה בפיו. ואבי מורי שליט"א רצה לבאר בזה עפ"י מש"כ הרה"ק ר' צדוק הכהן מלובלין שעניין המצה הוא לתקן אכילת תאווה וע"כ צריך שיישאר טעם מצה בפיו בגמר הסעודה שאכילה תהיה מצווה, וכלשון הר"מ שם עיי"ש. ועי"ז יתקן כל אכילתו.
ובזה יש לבאר קצת את הסברא שהוזכרה בגמ' פ' ערבי פסחים, לאחר שמילא כריסו יברך? ולכאורה קשה הא לא התכוון בתחילה, ומאי נפק"מ מה דמילא כרסו, אלא שכאן שהאכילה היא המצווה, והטעם של האכילה וגוף האכילה היא המצווה לעלות ולתקן את האכילה לא שייך שלא יברך עליה בשעה שמתחיל לטעום טעמה.
♦