ראש כולל "ברכת זאב" בני ברק
בדין כבוד ועונג ביו"ט ובחוה"מ
א. דברי המכילתא והרמב"ם בענין כבוד ועונג בחוה"מ
איתא במכילתא בא (פרשה ט): "ביום הראשון מקרא קודש וביום השביעי מקרא קודש (כבדהו) [קדשהו] במאכל ובמשתה ובכסות נקיה אין לי אלא יום טוב הראשון והאחרון שהם קרויין מקרא קודש חולו של מועד מנין ת"ל (ויקרא כג לז) אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש".והרמב"ם כתב (הלכות יום טוב פרק ו הלכה טז-יז): "כשם שמצוה לכבד שבת ולענגה כך כל ימים טובים שנאמר (ישעיהו נ"ח) לקדוש ה' מכובד וכל ימים טובים נאמר בהן (ויקרא כ"ג) מקרא קדש, וכבר בארנו הכיבוד והעינוג בהלכות שבת... שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד ותענית, וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים עליו שנאמר" וכו' עיי"ש. ומשמע שחיוב שמחה יש בכל ימי החג, וגם בחוה"מ, אך דין כבוד ועונג יש רק בימים טובים ולא בחוה"מ, וזה לכאורה דלא כדברי המכילתא הנ"ל. ועי' בשו"ת רבי עקיבא איגר (מהדורא קמא סימן א בהשמטות) שכתב: "[ויש לעיין בדברי הרמב"ם הלכה ט"ז מיו"ט הנ"ל, וכל יום טוב נאמר בהם מקרא קודש מה"ט יהא החיוב ג"כ בחוה"מ דאיקרי ג"כ מקרא קודש כמ"ש הרמב"ם (רפ"ז מהל' יום טוב) וי"ל]" עכ"ל .
והנה במגן אברהם (סימן תקל ס"ק א) כתב: "כתב התניא חייב לכבדו במאכל ומשתה ובכסות כשאר י"ט" עכ"ל. וזה כדברי המכילתא הנ"ל. ובמשנה ברורה (שם ס"ק א) כתב: "גם חייב לכבד חוה"מ במאכל ובמשתה וכסות נקיה שלא ינהג בהן מנהג חול".
♦
ב. בדברי השעה"צ המבאר את דברי המכילתא והרמב"ם הנ"ל
ובשער הציון שם (ס"ק ד) כתב:מגן אברהם בשם תניא, וכן איתא במכילתא פרשת בא בהדיא כוותיה [הובא בביאורי מהרש"ה שעל התניא]. אלא דמה שכתב התניא כשאר יום טוב השמטתי, דלעניות דעתי אין להחמיר כל כך בזה, דהרמב"ם בפרק ז מהלכות יום טוב הביא גם כן דחול המועד נקרא מקרא קודש ואף על פי כן בפרק ו מהלכות יום טוב שהעתיק שם בדין ט"ז חיוב כבוד ועונג מטעם מקרא קודש, לא העתיקו רק לענין יום טוב ולא לענין חול המועד, דשם לא העתיק רק מצוה דשמחה, שמע מיניה דסבירא לה דלענין חול המועד אין להחמיר בזה, ועל כן צריך לומר דאף דחול המועד נקרא גם כן מקרא קודש, מכל מקום כיון דלענין מלאכה מן התורה מותר בחול המועד, ועל כל פנים בדבר האבד מותר לכולי עלמא, הרי דאין קדושתו חמור כמו יום טוב, ולכן גם לענין כבוד אין לדמותו ליום טוב, וזהו נראה דעת הרמב"ם.
ומה דמשמע מהמכילתא הנ"ל דצריך לכבדו באכילה ושתיה וכסות נקיה, יש לומר דהיינו לכבדו יותר מימות החול בכל זה, אבל אינו מחויב לדמותו לגמרי בזה ליום טוב, דממקרא קודש שלו ילפינן בחגיגה י"ח לחד תנא דאיסור מלאכה בחול המועד ואפילו הכי מקילינן בה בדבר האבד, הרי דמקרא קודש שלו קיל ממקרא קודש דיום טוב.
ותדע עוד, דהרי לענין אכילה ביום טוב מחוייב לאכול פת דוקא [ומטעם זה פסקינן לעיל בסימן קפ"ח דמחוייב לחזור אם לא הזכיר מעין המאורע ביעלה ויבא], ובחול המועד אין מחוייב לאכול פת, הרי אף דצריך לכבדו באכילה אין חיובו גדול כל כך, וכן הוא הדין לענין מלאכה דמותר בו דבר האבד, ועל כן נראה דאף לענין כסות נקיה אין מחוייב כיום טוב עצמו, רק יותר מימי החול [וכן בסימן תרס"ד סעיף קטן ג במגן אברהם משמע לכאורה דבחול המועד, לבד הושענא רבה, אין המנהג ללבוש בגדי שבת, ומהרי"ל דעבד לנפשיה הוא דעבד, ומכל מקום יותר מימי החול בודאי צריך כל אדם לנהוג, וכנ"ל]...
הנה מש"כ בדברי הרמב"ם לישב דלשון "מקרא קודש" הנאמר בחוה"מ קיל מיו"ט, ולכן אינו כדין יו"ט, לכבדהו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה. ומה דמשמע מהמכילתא הנ"ל דצריך לכבדו באכילה ושתיה וכסות נקיה, יש לומר דהיינו לכבדו יותר מימות החול בכל זה, אבל אינו מחויב לדמותו לגמרי בזה ליום טוב, עכ"ד. לכאורה עדיין לא ישב בזה את הרמב"ם, דלא הביא גם דין זה שצריך לכבד את חוה"מ יותר מימות החול, ובע"כ דלא פסק כהמכילתא ודלא כספר התניא. והמג"א הרי הביא להלכה את דברי התניא שפסק כהמכילתא, וא"כ מנא לן לומר ששונה חוה"מ משאר ימים טובים, לפי פסק ספר התניא.
ומש"כ עוד בשעה"צ שם: "ותדע עוד, דהרי לענין אכילה ביום טוב מחוייב לאכול פת דוקא [ומטעם זה פסקינן לעיל בסימן קפ"ח דמחוייב לחזור אם לא הזכיר מעין המאורע ביעלה ויבא], ובחול המועד אין מחוייב לאכול פת, הרי אף דצריך לכבדו באכילה אין חיובו גדול כל כך" עכ"ל. הנה מדאין חיוב לאכול פת בחוה"מ הסיק בשער הציון דדין מקרא קודש דחוה"מ קיל משל יו"ט, ואין דינו אלא דלא יהי' כימות החול, ושונה מיו"ט, דשם נאמר דין כבדהו במאכל ובמשתה, דהיינו דיש גם חיוב לאכול פת. אולם, לכאורה אינו ראיה כלל, די"ל דבאמת לדברי התניא יש חיוב לאכול פת בחוה"מ, אך לענין יעלה ויבא אינו חוזר, משום הנך פוסקים דס"ל דאינו חייב לאכול פת בחוה"מ [עי' בזה בזכרון שמואל סי' לב].
♦
ג. אם יש לחלק בין כבוד לעונג בחוה"מ, והחילוק בין יו"ט לחוה"מ בענין חיוב אכילת פת
ועוד י"ל בזה דשני דינים נפרדים הם - כבוד ועונג. ובאמת י"ל דשוה חוה"מ ליו"ט לענין דין כבוד אך לא לענין עונג, וכל מה שיליף המכילתא ממקרא קודש הוא רק לענין כבדהו במאכל ובמשתה וכסות נקיה, ולא לענין עונג, וכדאיתא בקרא בישעיהו (הביאו הרמב"ם) ולקדוש ה' מכובד. וזהו מה דילפינן ממקרא קודש, ולא לענין עונג. וי"ל דהחיוב לאכול פת ביו"ט אינו מדין כבוד יו"ט, אלא מדין עונג יו"ט, ולכן בחוה"מ אין חיוב לאכול פת, אף דחייב לכבדו במאכל ובמשתה כיו"ט עצמו, אך לא לענין חיוב לאכול פת, דבזה יש קיום דין עונג.וביו"ט י"ל דחייב גם בעונג, וכדאיתא בקרא ישעיהו הנ"ל וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד, וי"ל דרישא דקרא הוא רק על שבת ויו"ט, דיו"ט נכלל בכלל וקראת לשבת עונג אך לא חוה"מ, דשייך בו רק סיפא דקרא ולקדוש ה' מכובד[2]. ועוד י"ל דאף אם נימא דגם יו"ט לא נכלל בקרא דוקראת לשבת עונג, דהיינו דוקא שבת, מ"מ ביו"ט י"ל דחייב גם בעונג, מקרא דעצרת תהי' לכם חציו לה' וחציו לכם, דהוא דין עונג, וזה דוקא ביו"ט ולא בחוה"מ. וא"כ י"ל דאף לדברי התניא, שיש חיוב לכבד את חוה"מ במאכל ובמשתה ובכסות, כיו"ט עצמו, מ"מ מודה הוא דאינו חייב בפת ביו"ט, דאין דין עונג בחוה"מ.
ועי' בשו"ת רעק"א הנ"ל שכתב שם דחיוב פת בשבת ויו"ט אינו משום שמחה, והוסיף: "[ואפשר מטעם כיון דברכו וקידשו ד' לשבת במן, דקראו הכתוב לחם קבעו חיוב לאכול סעודת לחם וכן ביום טוב כדכתבו דמה"ט צריך לקבוע ב' סעודות לחם]" עכ"ל. וא"כ אין כלל ראיה מדאין חיוב לאכול פת בחוה"מ, דאין חוה"מ שוה ליו"ט לדין כבדהו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה.
♦
ד. בדין לבישת בגדי יו"ט בחוה"מ לאור הנ"ל
ומעתה, לדברינו אפשר לכאורה לבאר את דברי התניא כפשוטם, דיש חיוב כבוד חוה"מ כימים טובים ממש, וא"כ לפי"ז יצטרכו ללבוש בגדי יו"ט גם בחוה"מ[3]. אולם, בשעה"צ כתב שם בהמשך דבריו: "[וכן בסימן תרס"ד סעיף קטן ג במגן אברהם משמע לכאורה דבחול המועד, לבד הושענא רבה, אין המנהג ללבוש בגדי שבת, ומהרי"ל דעבד לנפשיה הוא דעבד, ומכל מקום יותר מימי החול בודאי צריך כל אדם לנהוג, וכנ"ל]" עכ"ל. א"כ, לדברינו תהי' קצת סתירה בדברי המג"א, דלכאורה משמע מדבריו בסי' תרס"ד דלא נהגו ללבוש בגדי שבת בחוה"מ, אלא רק בהושענא רבה, וכאן הביא את ספר התניא דחוה"מ מכבדו בכסות כימים טובים, ומדהביאו משמע דפסק כך.ובספר זכרון שמואל (סי' לב אות ב') הביא את דברי המג"א בסי' תקל ס"ק א' דכתב דלכתחילה מצוה לאכול פת בחוה"מ, וכתב במחצה"ש דהיינו משום דלכתחילה יש לצאת שיטת הפוסקים דחייב בפת בחוה"מ. והקשה בזכרון שמואל דא"כ יהי' הדין לכתחילה ללבוש גם בגדי שבת [דהיינו דלדברי הפוסקים הנ"ל, דשוה חוה"מ ליו"ט לענין פת, ה"ה לענין כסות] ותירץ וי"ל דהא דאינו לובש בגדי שבת בחוה"מ היינו משום כבוד שבת, כדי שיהי' כבוד שבת ניכר יותר מחוה"מ[4], עיי"ש. ולפי"ז, לא רק שאינו חייב ללבוש בגדי שבת בחוה"מ אלא שיהי' אסור, וצ"ע.
וא"כ י"ל דאף לדברינו, דפסק המג"א כדברי התניא דכבוד חוה"מ שוה לכבוד יו"ט, מ"מ לא נהגו ללבוש בגדי שבת בחוה"מ, משום דאינו כבוד שבת. אך לכאורה אינו דומה, די"ל דהוא סברא רק אם באנו להחמיר ללבוש בגדי שבת בחוה"מ כדי לצאת ידי שיטת הפוסקים דשוה חוה"מ ליו"ט לענין פת ולכן לכתחילה יש לאכול פת בחוה"מ. ע"ז שייך לומר דהוא חומרא שיש בה קולא, דלשיטת הפוסקים דאינו שוה חוה"מ ליו"ט, א"כ אם ילבש בגדי שבת בחוה"מ אינו כבוד שבת, אך לכאורה אין לומר כן אם נסבור להלכה שכבוד חוה"מ שוה לכבוד יו"ט, וכמו דלא אמרי' כן לענין יו"ט עצמו, דכיון שזה הוא חיובו לא שייך לומר שלא יעשה כן משום דאינו כבוד שבת.
אולם, בזכרון שמואל כתב כסברא זו גם לענין הא דאין חיוב בבגדים טובים יותר משל שבת בחוה"מ משום שמחה. הא כתב השו"ע סי' תקכט לענין יו"ט שיהיו בגדים טובים יותר משל שבת, ומבאר המג"א דהוא משום שמחה, וא"כ מדוע לא יהי' הדין כן בחוה"מ, דיש בו מצות שמחה כביו"ט [עי' מש"כ בזה בהערה לעיל]. וכתב ע"כ שם דאינו כבוד שבת דיהיו בגדי חוה"מ נאים יותר משל שבת, עיי"ש. ואף אם נימא כסברתו לענין שלא יהיו נאים יותר, אך עכ"פ יקשה שלפחות יהיו שוים לבגדי שבת משום שמחה, וצ"ל דאף לעניין בגדים שווים לבגדי שבת ס"ל לסברא זו דאינו כבוד שבת. ושם הרי הוא חיוב ולא רק מספיקא, ואעפי"כ אמר סברא זו.
אך מ"מ יש לחלק בין אם חיובו הוא משום שמחה, דאינו חיוב בעצם דדוקא כך יהיה, אלא הוא רק אופן מאפני השמחה, ובזה מעדיפים שלא יהי' חסרון בכבוד שבת. לעומת זאת, לענין חיוב כבוד חוה"מ בכסות נקיה שזה אופן מחויב מחיובי הכבוד, יתכן דאין בזה סברא זו, דאין בזה כבוד שבת כיון שעושה כן משום חיובו בכבוד חוה"מ, וצ"ע.
♦
ה. אם י"ל דלפחות בשבת חוה"מ יהי' חיוב ללבוש בגדי יו"ט
ועכ"פ לכאורה י"ל דלפחות בשבת חוה"מ יהי' חייב בבגדי יו"ט, משום דאין בזה לכאורה חסרון בכבוד שבת. ולדברי הזכרון שמואל דחיוב בגדי יו"ט הוא משום שמחה לחודא, א"כ בודאי הוא כן אף לדברי השעה"צ, דאין בחוה"מ דין כבוד כמו ביו"ט, מ"מ משום חיוב שמחה יהי' חייב בבגדי יו"ט.אולם, ייתכן לומר דהחיוב בבגדי יו"ט הוא כשיש תרתי, גם דין כבוד יו"ט וגם שמחה, ששניהם מחויבים משום יו"ט, ולכן יש חיוב בבגדי יו"ט יותר משל שבת [ולכן בחוה"מ אין דין בגדי יו"ט משום שמחה לחודא].לעומת זאת, בשבת חוה"מ לדברי השעה"צ דאין בחוה"מ דין כבוד כמו ביו"ט, א"כ כל דין כבוד הוא משום שבת, ואין הוא שייך לדין שמחה שיש בחוה"מ. א"כ, י"ל דבזה אין צורך בבגדי יו"ט. אולם, לפי מה שביארנו, דאין ראיה מהא דאינו חייב בפת ביו"ט לומר דאין דין כבוד חוה"מ כמו ביו"ט. א"כ, אף אם נימא דבחוה"מ אין הוא לובש בגדים נאים משל שבת משום כבוד שבת, מ"מ בשבת חוה"מ הי' צריך לנהוג כן[5].
♦
ו. בדברי הזכרון שמואל דמחלק בין עונג יו"ט דהוי זמן גרמא, לכבוד יו"ט דלא הוי זמן גרמא
ובעיקר מש"כ לעיל דשני דינים הם, דין כבוד ודין עונג, וחיוב פת הוא מדין עונג ודין מאכל ומשתה וכסות נקיה הוא משום כבוד, כן מבואר בזכרון שמואל (שם אות ז), שהביא את דברי הרעק"א בתשובות קמא סי' א' דכתב שם דנשים פטורות מכבוד ועונג יו"ט דהוי מצוה שהזמן גרמא, ואף אם נימא דמצוות בשמחה מ"מ חיוב פת ביו"ט אינו משום מצות שמחה ונשים פטורות מאכילת פת ביו"ט, ולכן אשה ששכחה יעלה ויבוא בברכת המזון ביו"ט אינה חוזרת, ודינה כמי ששכח יעלה ויבוא בברכת המזון בחוה"מ שאינו חוזר, ומשום שאין חיוב פת בחוה"מ, עיי"ש בכל דבריו.והקשה שם הזכרון שמואל דא"כ ליפטרו נשים ביו"ט מדין הדלקת נרות, דיסוד חיובו הוא משום כבוד ועונג, וכתב שם בתירוץ השני וז"ל: "ועוד י"ל דיש לחלק בין דין כבוד לדין עונג דעונג הוי מצות עשה שהזמן גרמא אבל כבוד יו"ט לא חשיב הזמן גרמא וטעמא דמילתא שהרי גם בחול חייב לכבד יו"ט כל דזהו כבודו דיו"ט וכדחזינן דמשום כבוד שבת ויו"ט צריך שיהי' מוכן מבעוד יום וכדאיתא בר"ם פ"ל מה' שבת ה"ה וצריך לתקן ביתו מבעוד יום מפני כבוד השבת ויהי' נר דלוק ושולחן ערוך ומטה מוצעת שכל אלו מכבוד שבת הן ע"כ ועי' בכתבי הגר"ח בשם מרן הגרי"ז ז"ל אבל עונג חייב להתענג בשבת ולהכי הוי מצו"ע שהזמן גרמא וצ"ע בזה" עכ"ל.
הנה כתב להדיא דשני דינים הם ושתי מצוות נפרדות, דאם נימא דכבוד ועונג הכל מצוה אחת ונכלל דין עונג בכלל כבוד, ותרווייהו ילפינן מדין כבוד וכל מקום שיש דין כבוד יש גם דין עונג, א"כ לא נוכל להפרידם ולומר שחיוב פת הוא זמן גרמא והדלקת הנר לא הוי זמן גרמא, מכיוון שנכללים שניהם בדין אחד של כבוד ועונג, ואף דבפועל אכילת פת נעשית בשבת ויו"ט והדלקת נר קודם לכן, מ"מ אם הם שייכים להדדי כמצוה אחת גם אכילת הפת לא תהי' זמן גרמא, ובהכרח שהן שתי מצוות נפרדות.
וא"כ אין ראיה מדילפינן שיש דין כבוד בחוה"מ לכך שיהי' גם דין אכילת פת, ולכן צ"ע מה שהוכיח בשעה"צ הנ"ל, מדאין חיוב אכילת פת בחוה"מ שאין דין כבוד, ומשמע שהבין ששניהן דין אחד הם. והזכרון שמואל, שנחת לכך, צ"ע למה לא אמר כדברינו בדחיית דברי השעה"צ הנ"ל, אלא כתב שם לעיל דלדברי התניא ודאי יש חיוב אכילת פת ביו"ט, וצ"ע. גם יש לעי' בדברי הרעק"א הנ"ל, דמשמע דחיוב כבוד ועונג הכל אחד, וחיוב פת מחויב מדין כבוד.
♦ ♦ ♦