בעניין מתנה על דברי סופרים אם תנאו קיים

הערות שוליים

1. ↑ *) ספר כהונת עולם - הספר מחולק לג' חלקים, א. שו"ת לרבי משה הכהן זצ"ל עם תשובות לחמיו רבי שמואל יהודה (מהר"ש) פרימו זצ"ל. ב. ביאור טור וב"י על הלכות רבית ונדרים. ג. ספר "אמרי שפר" לחמיו הנ"ל [אמרי שפר ר"ת: א'לו מ'נימוקי ר'בי י'אודה ש'מואל פ'ר'ימו].תולדות המחבר רבי משה הכהן זצ"ל - נולד בערך בשנת ת"י, נלקח לחתן ע"י רבי יהודה שמואל פרימו זצ"ל., בתחילה חי באנדריפול, בשנת תס"ד נשרפו רוב כתביו בשריפה שפרצה שם, ואח"כ עבר לגור בקושטא, שם לימד בישיבה וכיהן בדיינות. גדולי דורו הסכימו על פסקיו, ובכללם רבי יהודה רוזאניס בעל "משנה למלך", רבי שמואל הלוי, רבי אפרים נבון בעל "מחנה אפרים", וכן ישנם פסקים מרבי אפרים נבון שרבי משה הכהן מסכים על דבריו. בשבט תצ"ה חתם על תשובתו האחרונה [שו"ת כהונת עולם סי' פ], וימים אחדים לאחר מכן נפטר לבית עולמו.בתוך הביאור על הלכות רבית [בסימן קעג דף כו, א - דף כז, ב מדפי הספר], האריך רבינו בנידון מתנה על דברי סופרים אם תנאו קיים, בעקבות תשובתו של מהרשד"ם הדן בזה לענין איסור רבית דרבנן, ואגב הדברים מאריך רבינו גם בענין איסור דרבנן שיש לו עיקר מן התורה אם הוא חמור יותר משאר איסורי דרבנן, וישוב סתירת הסוגיות בזה. מאחר ונידונים אלו הם כלליים ואינם שייכים לסוגיות של הלכות רבית, ראינו לנכון לפרסמם לתועלת כלל הלומדים, שיוכלו ליהנות מדברי תורתו של רבינו זצ"ל אשר הרחיב והעמיק בסוגיות אלו.מכיון שבתוך הדברים מביא רבינו את סתירת הסוגיות בגיטין ופסחים לענין איסור דרבנן שיש לו עיקר מן התורה אם דינו כשאר איסור דרבנן או חמור יותר, ומביא את יישוב בעל המשנה למלך שהשיב לו בעל פה, והרבה מהאחרונים מצטטים זאת בשמו של רבינו, ראינו לנכון לפרסם כל דברים אלו לקראת חג הפסח הבעל"ט.ויה"ר שידובבו שפתותיו של רבינו זצ"ל ושל שאר החכמים המוזכרים [אשר חלקם כמעט ואבד זכרם], וזכותם תעמוד לנו לעד.במלאכת ההדרה הוספנו מקורות לכל ציוני רבינו, וכן הוספנו מילות קישור בתוך דברי רבינו בכתב קטן, ובהערות כתבנו לבאר את דבריו כפי מיעוט הבנתינו, מאחר ורבינו לישנא קלילא נקט.אשמח לקבל הערות ותיקונים בכתב, יהודה גליס.
2. ↑ . כתב בשו"ת זבחי צדק [ח"ב יו"ד סי' י השני, עמ' נו] וז"ל ומ"ש הרשד"ם ז"ל [סי' סז] שמעון חתך הדי"טה היינו שקנה השטר של הגוי בפחות משום המתנת ד' חדשים יען שהיה שטר כתוב עד סוף ד' חדשים, דזה ידוע שחתיכת הדי"טא הוא שמחסר מן השטר בשביל המתנת הזמן ונותן פחות מדמיו, עכ"ל. ומבואר דענינו קניית החוב בזול, ואף כאן התחייב הקונה לקנות את החוב של הי"ב לאחר ב' חדשים בי', נמצא שעיקר מחיר הסחורה הוא י' ומחמת ההמתנה הוא מוסיף לו עוד ב'. וכן מתבאר בבן איש חי [שנה ב פרשת ואתחנן אות יט], וברב פעלים [ח"ב יו"ד סי' טו].
3. ↑ . עי' להלן בדברי רבינו.
4. ↑ . וא"כ המקח קיים מתחילה, ושוב אסור לו ליתן אלא י' כמו שאמר בתחילה.
5. ↑ . וכדאמרי' שכל המתנה על מה שכתוב 'בתורה' תנאו בטל, משמע דוקא המתנה בדבר שהוא אסור מן התורה הא מתנה בדבר שאינו אסור מן התורה תנאו קיים.
6. ↑ . והא דאמרינן שאינו נותן אלא י' ולא י"ב כמו שפסק בתחלה, היינו בשלא היה שם תנאי, אבל בנידון דידן דאיכא תנאי והמקח בטל, נמצא שעתה מחדש קונה הלוקח והמוכר יכול ליקח י"ב כמי שמוכר סתם, עכ"ל מהרשד"ם.בשו"ת מהרש"ם [ח"ד סי' קט ד"ה ומ"ש] רצה לומר דאף לדעת הרמ"א [אהע"ז סי' לח, ה] דאף בתנאי בדבר שבממון דרבנן התנאי בטל [עי' לקמן הערה 26 ביאור שיטתו], מ"מ הא מבואר בפליתי [סי' ק ס"ק א] ובט"ז [חו"מ סי' פט, ב] דהיינו דוקא במקום שמצינו שהשוו דין זה לדין תורה, אך במקום שמצינו שחז"ל עצמם הקילו בתקנתם שוב לא אמרינן דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, וא"כ לפי"ז אף אבק רבית, מכיוון דהוא קל יותר מרבית דאורייתא, שהרי אין מוציאים אותו בדיינים, א"כ לא שייך לומר דתקון כעין דאורייתא, ולכו"ע תנאו קיים.
7. ↑ . של קניית החוב בזול, דהיינו בי'.
8. ↑ . דהיינו שע"י התנאי חשיב כמפרש שאם ישלם קודם מוכר בי', ורק משום ההמתנה מוכר בי"ב.
9. ↑ . דע"י שהתנה כן יש איסור רבית אם ישלם י"ב.
10. ↑ . וז"ל ודברים הללו אין להם שחר, דמה מתנה על מה שכתוב בתורה שייך הכא, דהא אדרבה מה שמתנה הוא שיחתוך הדיטה בעשרה הוא היתר גמור, והאיסור הוי מה שאמר לו תחלה לזמן פלוני בי"ב, דגילה דעתו דמה שמכר לו בי"ב בשביל ההמתנה הוא, ואיסור הוא העלוי יותר מעשרה ובלא תנאי נמי, אלא דתלה ברצון הלוקח ואמר אם מעכשו בעשרה ואם לגורן בי"ב דהוי אגר נטר ואסור, א"כ התנאי לא מעלה ומוריד משום שהתנה, ואדרבה בהיתרא התנה, עכ"ל. וכן הקשה בשו"ת משפטים ישרים [ח"ב למהר"ש גאון, סי' סו ד"ה אמנם נראה שי"ל] עיי"ש מש"כ בזה, וברב פעלים [שם] כתב שמהרשד"ם הבין מדברי השואל דמיירי שפירש שאם היה מוכרה במזומן היה מוכרה יותר בזול, וממילא אף אם היה מקיים התנאי יש בו איסור [ואולי זו כוונת המשפטים ישרים, עיי"ש].
11. ↑ . ולא חשיב מתנה על מה שכתוב בתורה.
12. ↑ . [מגופה שאינה דומה לחבית, רש"י סנהדרין כח, ב]. שהרי לפי פשוטו שהתנאי הוא שיקדים לשלם לו י' ואם לא ישלם לו י"ב, א"כ אם לא יקיים את התנאי יצטרך לשלם לו י"ב, וזה האיסור. [וע"ע מעשה רקח [אישות ו, ט ד"ה ובמה] מש"כ בבי' דברי מהרשד"ם בזה].
13. ↑ . ואף כאן יכול שלא לקיים את התנאי כיון שיש בו איסור רבית, וממילא לא יתקיים המעשה והמכר יתבטל.
14. ↑ . דהתנאי הוא באיסור דרבנן ולא באיסור תורה, ולכן אינו בטל.
15. ↑ . צ"ב מנליה למהרשד"ם דאביי פליג בהא, דלכא' קושיית הגמ' שם ותיפוק ליה דמתנה על מה שכתוב בתורה הוא וכו' [ובמסקנא תירצו הכא מי קאמר לה לא סגיא דלא אכלה לא תיכול ולא תיגרש], היינו על מה דפליגי אביי ורבא אם ע"מ שתאכלי בשר חזיר חשיב תנאי שאפשר לקיימו או שאי אפשר לקיימו, מה פליגי דמ"מ מדין מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל, ומחמת כן יתבטל התנאי, וע"ז תירצו דכאן לא ודאי עקר למה שכתוב בתורה, אך לא מצינו דאביי פליג על סברא זו.
16. ↑ . בשו"ת מהרש"ם [שם ד"ה ובאמת] כתב להוכיח כן מירושלמי [ב"ק פרק ט סוף הלכה ה] דבדרבנן מהני התנאי, ועיי"ש במראה הפנים [ד"ה זאת אומרת]. ועיי"ש במהרש"ם מש"כ עוד בזה.במחנ"א [הל' רבית סוף סי' לח] כתב דבשו"ת מהרי"ט [ח"א סי' קלד ד"ה ובר מן דין] כתב דכל דבר שאינו מפורש בתורה תנאו קיים. [וצ"ב מש"כ המחנ"א דמהרי"ט תפס כן במושלם, וכ"כ בספר ארעא דרבנן [מהדו"ב מערכת מ סי' קמ], דהא המהרי"ט כתב כן בדרך אפשר, וסיים דהדבר צריך תלמוד, וכן העתיקו תלמידו בשיירי כנה"ג [יו"ד הגה"ט סי' רלט ס"ק קו]].בשו"ת שואל ומשיב [מהדורה תניינא ח"ב סי' יז ד"ה ובזה יש ליישב] כתב לבאר לפי זה את דברי המ"מ [מלוה ד, יג] שכתב לבאר למה מחילה של הלוה על רבית שעתיד לתת אינה מועילה, וז"ל דודאי אין מחילה מועלת לעבור בשל תורה, ודייק המל"מ [שם] מדבריו דברבית דרבנן מהני מחילה גם על מה שעתיד לתת, ונדחק לבאר טעמו עיי"ש [וכתב דמדברי הרמב"ם משמע דאף ברבית דרבנן לא מועילה המחילה], והשו"מ בי' דכל מה שלא מועיל מחילה בתחילה הוא משום דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה, שהרי כל רבית זה מחילה של הלוה ואפ"ה התורה אסרה, וא"כ היינו דוקא ברבית דאוריתא, אבל ברבית דרבנן כיון שמועיל התנאי על איסור דרבנן לכך מהני המחילה.
17. ↑ . דדוקא בירושת הבעל עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה.
18. ↑ . אלא רק בירושת הבעל קאמר דאע"פ דהיא דרבנן עשו חיזוק לדבריהם והתנאי בטל, אבל בשאר מילי דרבנן תנאו קיים וכדמשמע מדברי רשב"ג במתני'.
19. ↑ . שאף לענין פירות עשו חיזוק כשל תורה לומר שהתנאי בטל.
20. ↑ . וא"כ למסקנא מודה רב לרשב"ג דבכל מילי דרבנן התנאי קיים, חוץ מירושת הבעל דאע"פ שהיא דרבנן התנאי בטל כיון דעשו חיזוק.
21. ↑ . וכל עיקר קושיית הגמ' על ההו"א "האי כטעמיה וכהילכתיה הוא", אך אין קושיא במאי דרב מוסיף הוא.
22. ↑ . ובענין אם אמרינן דחכמים עשו חיזוק לדבריהם במקום שלא הוזכר בגמ', עי' לקמן הערה 72.
23. ↑ . התקנה שהבעל אוכל פירות נכסי מלוג, ויכול להסתלק מהם.
24. ↑ . שהביאו פירות דמאי ונאמנים כל אחד על חבירו ולא חיישינן לגומלין.
25. ↑ . נדפס לראשונה בשנת תפ"ט, ורבינו ראה את דבריו בכת"י.
26. ↑ . דבכל מילי דרבנן בודאן עשו חיזוק.
27. ↑ . בהגהות מרדכי [כתובות סי' רצד] הביא מספר העיטור [אות ת תנאי] דבדבר תקנה דרבנן אפילו בממון תנאו בטל, דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, ובזה יישב הא דאמר רב הלכה כרשב"ג דאינו יכול להתנות תנאי דלא יירש את אשתו, משום דכל שהוא תיקון חז"ל אינו יכול להתנות, דחז"ל עשאו חיזוק יותר משל תורה, וה"נ שמעינן לר' יהודה בדבר שבממון תנאו קיים דוקא דאורייתא אבל בדרבנן תנאו בטל וכו', ואע"ג דרבי יהודה אמר במילתא דלא שכיחא לא עבדי רבנן חיזוק, דוקא פירות כדאמר לכל יש כתובה ולא לכל יש פירות, אבל ירושה דומיא דכתובה דכל אדם יורש אשתו כשתמות ומיתה שכיחא וכו', עיי"ש. והובאה דעה זו ברמ"א [אהע"ז סי' לח, ה] וכתב הבית שמואל [ס"ק יג] וז"ל כ"כ הגהות מרדכי וכו', מיהו נראה כל הפוסקים חולקים ע"ז כאשר מבואר סוף סימן ס"ט [סעיף ז] וסימן צ"ב [סעיף ז] דכתבו שם וכו', ואיני יודע למה הביא דעת הגהות מרדכי נגד כל הפוסקים הנ"ל וכו', עכ"ל.
28. ↑ . שכתב להוכיח דבריו מדברי רשב"ג במשנה, אך לא הוכיח כן מדברי רב בגמ', וכדאמר המל"מ.
29. ↑ . וכמבו' ברש"י [ד"ה ר' יוסי] דפליג דמהני תנאי, ולא רק דפליג על ר"מ דלא חשיב בעילת זנות בכה"ג, וכמש"כ שם הפנ"י [ד"ה וסבר רבי יוסי].
30. ↑ . הרא"ש [כתובות ט, א] כתב כן בשם ר"ח ור"י ובעל הלכות, וכ"כ בעל המאור [כתובות מב, א מדפי הרי"ף], ובהגהות מיימוניות [אישות כג, א] כתב כן בשם ראב"ן וראבי"ה ור"ת בספר הישר [חידושים סי' לג] ותוס' [ב"ב נ, ב ד"ה במאן].
31. ↑ . רי"ף [כתובות מב, א] הובא ברא"ש שם, רמב"ם [אישות כג, ה], רמב"ן [כתובות פג, ב] ורשב"א [שם פג, א].
32. ↑ . והא דקיי"ל הכי הוא משום דקיי"ל [עירובין מו, ב] דר"מ ור' יהודה הלכה כר' יהודה, ולר' יהודה תנאו קיים.
33. ↑ . בהתנה עמה לפחות מעיקר כתובה.
34. ↑ . דהב"י שם הביא את דברי הר"ן [כתובות כג, א מדפי הרי"ף] בביאור שיטת הרמב"ם דהתנאי בטל וז"ל משמע דס"ל ז"ל דהלכתא כוותיה [דר"מ] ולאו מטעמיה, אלא משום דכתובה דרבנן וחכמים עשו חזוק לדבריהם יותר משל תורה, הלכך כל שהוא רוצה לקיימה תנאו בטל ואפ"ה הויא בעילתו בעילת זנות משום דלא סמכה דעתה, עכ"ל. וכתב הכנה"ג לבאר [מתוך לשונו נראה דהבין דהוא מדברי הב"י, ולא מדברי הר"ן] דזה כדעת ר' יהודה דכתובה דרבנן ואע"פ שבדבר שבממון תנאו קיים, בדרבנן תנאו בטל דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, וס"ל דהלכה כר' יהודה מהכלל המסור בידינו [עירובין מו, ב] ר"מ ור' יהודה הלכה כר' יהודה. ואני תמיה בזה שהרי ר' יוסי פליג עליה דר' יהודה בברייתא וס"ל דאע"ג דכתובה דרבנן בדבר שבממון תנאו קיים, ור' יוסי ור' יהודה הלכה כר' יוסי [שם]. ועוד דהו"ל ר' יאודה יחיד לגבי ר"מ ור' יוסי דסברי דהמתנה על דבר דרבנן תנאו קיים. ואולי סובר הרב ז"ל ר' יוסי סובר דכתובה דאורייתא ומשו"ה תנאו קיים, אבל בדבר דרבנן תנאו בטל. אי נמי ס"ל לרב ז"ל דכיון דרב סבר בפרק הכותב [כתובות פד, א] דבדרבנן תנאו בטל אפילו בדבר שבממון, פסקה כותיה. עכ"ל.
35. ↑ . ומבו' דלא כמהרשד"ם.
36. ↑ . ע"ע מש"כ בזה רבינו לקמן ד"ה אלא שכבר כתבנו.
37. ↑ . לכא' כוונת רבינו בזה ליישב את דברי מהרשד"ם, דכיון דהתם הוי תנאי איסור לכך תנאו בטל. אך צ"ב, דהא בכל תנאי של איסור אף שאינו של ממון, כתב מהרשד"ם דאם הוא איסור דרבנן תנאו קיים, ואף הכא לענין דחשוב בעילת זנות הוי איסור דרבנן, כמבו' בלשון רבינו, ומ"מ עשו בו חיזוק דתנאי בטל. וע"ע בדברי רבינו לקמן [ד"ה תו הוה קשה לי] מש"כ בזה, וצ"ב.
38. ↑ . דלר"מ האוכל תרומת מעשר של דמאי מוסיף חומש, דעשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה כדאמרינן בב"מ [דף נה, ב], וכן גבי מעוברת חבירו ומינקת חבירו שמעינן ליה דעשו חיזוק לדבריהם אף יותר משל תורה, כדאמרינן ביבמות [דף לו, ב].
39. ↑ . כן נראה דצ"ל.
40. ↑ . וכמבו' בתירוץ תוס' שם. וכוונת רבינו ליישב את קו' הנתיבות משפט [לרבי חיים אלגאזי, על רבינו ירוחם, דף קיו, א], דלתירוץ הלח"מ דאף כתובה הוי איסור נשארת קושית התוס', [וכה"ק רעק"א [כתובות נו, ב תוס' ד"ה הא]], וכמש"כ לקמן [ד"ה שוב אשוב].
41. ↑ . דהיינו שהחמירו להחשיבו כתנאי של איסור, וממילא התנאי בטל.
42. ↑ . ודלא כנתיבות משפט [דף קטו, ד ד"ה וכתב] דכתב דנראה דט"ס נפל בדבריו של המ"מ וצ"ל יותר משל תורה, דאי דוקא כשל תורה הא קי"ל דבממון תנאו קיים, וכ"כ הר"ן לדעת הרמב"ם וכ"כ הרמב"ן והרא"ה בחידושים לדעת הרמב"ם, עכ"ל.
43. ↑ . דלא קי"ל כוותיה דר"מ אלא שבעילתו בעילת זנות כשנפחת עיקר כתובה וכ"ש כשאין לה כלל, אבל מ"מ תנאו קיים ואפילו אם רצה לקיימה, אע"פ שאינו רשאי להשהותה בלא כתובה כיון שרוצה לקיימה.
44. ↑ . וכ"כ הרמב"ן והרא"ה, הו"ד גם בשטמ"ק שם.
45. ↑ . על הא דתנן התם כעי"ז, האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים איש פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה.
46. ↑ . משום דהתם [בקידושין ע"מ שאין לה שאר וכסות] ידעה ומחלה והכא לא ידע ומחיל.
47. ↑ . רבינו בא ליישב הקושיא [בד"ה ואחר העיון] איך קאמר רב דבכל דרבנן תנאו קיים, ודלא כמבו' בגמ' [כתובות נו, א] דלר' יהודה אף בדרבנן התנאי בטל.
48. ↑ . כגון באונאה, שהמתאנה אינו יודע שיש במכירה זו אונאה.
49. ↑ . משום דרוב פעמים מסתכנת בלידה.
50. ↑ . דמבו' בגמ' [שם] דסבר דלא מהני מחילתה בע"פ על הכתובה.
51. ↑ . רבינו בא ליישב הקושיא [בד"ה ותו תמהני] אמאי פסק המל"מ כרב דבכל דרבנן לא עשו חיזוק לדבריהם, ולא כסתמא דתלמודא ואביי ורבא דבכל דרבנן עשו חיזוק לדבריהם. וע"ז קאמר דדברי רב אתו אף כר"מ ור' יוסי, ואילו דברי הגמ' ואביי ורבא הם רק בשיטת ר' יהודה.
52. ↑ . וכמש"כ הריטב"א כתובות נו, ב, הביאו רבינו לעיל ד"ה אשר.
53. ↑ . נראה דכוונת רבינו לבאר שיטת סתמא דתלמודא ואביי ורבא בדעת ר' יהודה דבכל דרבנן עשו חיזוק, ע"פ מש"כ לעיל [ד"ה אשר על כן] בביאור שיטת רב בזה.
54. ↑ . אמנם המשנה למלך [שם סוף ד"ה עוד כתב הרב בח"מ] כתב וז"ל ונראה דה"ה המלוה את חבירו לזמן בתנאי שיתן לו הלוה דינר בחדש שיכול המלוה לתבוע מעותיו לפי שהיתה הלואה בטעות, עכ"ל. [והו"ד בחוו"ד סי' קסא ס"ק ה], וכן מסקנת המחנ"א [הל' רבית סי' לז].
55. ↑ . דמיירי שהיה שם תנאי נוסף שאם לא יפרע י' בב' חדשים או י"ב לסוף השנה לא יהא מכר כלל.
56. ↑ . שיפרע י' לאחר ב' חדשים.
57. ↑ . דדוקא בממון שאין בו איסור לא עשו חיזוק ותנאו קיים, אבל אם יש בו איסור עשו חיזוק ותנאו בטל.
58. ↑ . במחנ"א [הל' רבית סוף סי' לח] כתב דמתנה לבטל דברי סופרים אם הוא מידי דאיסורא תנאו בטל, אבל אם הוי מידי דממונא ולא שייך ביה מחילה כתב לדון אם תנאו קיים או לא, ולפי זה כתב ליישב ראיה זו, וז"ל דאיכא למדחי דהתם איסורא חשיב ומצוה מדבריהם להשמט, אבל במידי דאינה אלא תקנת ממונא איכא למימר דכל שהתנה תנאו קיים, עכ"ל. אך אין בזה כדי ליישב דעת מהרשד"ם, דס"ל דאף במידי דאיסורא תנאו קיים.בשו"ת מהרש"ם [ח"ד סי' קט ד"ה ומ"ש] רצה ליישב לפי מש"כ תוס' [כתובות מז, ב ד"ה זימנין; ב"ב מט, ב ד"ה יכולה] דדוקא אם אינו עוקר התקנה לגמרי מועיל התנאי, אבל אם ע"י התנאי תעקר התקנה לגמרי לא מועיל תנאו, וא"כ לענין שביעית כיון דבזמן הזה לעולם הוי דרבנן אם נימא דמועיל התנאי כולם יתנו כן ושוב תעקר התקנה, אבל לגבי אבק רבית הרי אם יתנה כן בתחילה הוי רבית קצוצה, ורק בדרך מכר יכול להתנות כן, וא"כ חשיב שלא נעקר איסור אבק רבית לגמרי ולכך שפיר מועיל התנאי.
59. ↑ . בשו"ת חקרי לב [יו"ד ח"א סי' עח ד"ה שוב אחר זמן, במהדו"ח עמ' שצג] הקשה על דברי המל"מ ורבינו שדנו בזה, מדברי הרשב"א בתורת הבית [בית ד שער ד, דף לז, א] וז"ל ואפשר שלא הקילו אלא בתרומה בזמן הזה שאין לה עיקר בדאורייתא,
60. ↑ וכדבריו נראה מדברי הרא"ה בבדק הבית ע"ש, וכ"כ הטור יו"ד [סי' קכא, ב (ב)] באיסורים של דבריהם כתרומה בזמן הזה ע"ש, ועיי"ש בב"ח [ס"ק יא] בשם מהרש"ל ופרישה [ס"ק יח, ודרישה ס"ק ז], ומינה נפיק לשביעית בזמן הזה, ואיך נעלם מעיניהם דברי הראשונים, עכ"ל. בארעא דרבנן [מהדו"ק מערכת מ סי' תיד] גם כתב לחלק כתירוץ זה של המל"מ, וציין לרשב"א בתורת הבית [שם שער א, דף יז, ב] לענין איסורים דרבנן שאין להם עיקר בדאורייתא אם צריך ששים כדי לבטלם או די ברוב, וז"ל וכתב הרמב"ן ז"ל [חידושי יבמות פב, ב ובהשמטות] דהכא באיסורין של דבריהם שאין להן עיקר בדאורייתא כגון שאובה דרבנן וכגון חלת חוצה לארץ ותרומת חוצה לארץ שאין להן עיקר דאורייתא כלל, אבל שומנו דגיד דנאסר משום לתא דגיד ואי נמי משום דחלב דאורייתא לא, עכ"ל. וע"ע בתורת הבית [שם שער ג, דף לב, א] שכתב בשם הרמב"ן [שם בהשמטות] דלא הקילו אלא בתרומת חו"ל וחלת חו"ל אך לא בשאר איסורים, וכן מסיק הרשב"א בסוף דבריו [שם עמ' ב] וכ"כ בקצר [שם דף לב, א]. ועי' ב"י [יו"ד סי' צט, ו] מש"כ בכל זה. וע"ע בית ישחק [הל' תרומות ד, ו] שהאריך בכל זה, ובמה שהאריך לציין בשו"ת יביע אומר [ח"ט או"ח סי' פ, ז].
61. ↑ . בספר שרשי הי"ם [אישות פרק יב, שורש מתנה על מה שכתוב בתורה, ד"ה הן אמת] כתב דכן כתב המל"מ בהל' תרומות [ז, יז] דתרומה בזה"ז החמירו בה חכמים כתרומה דאורייתא, ועלה ליישב אותה סוגיא דפרק הערל לפי דרכו יע"ש, ועיי"ש שהביא כמה ראיות לזה מדברי הרמב"ם. ועיין עוד מש"כ בזה בהל' יום טוב [פרק ה, שורש ברירה, מד"ה ותרומה בזמן הזה].
62. ↑ . דאף דקיי"ל דבדבר דרבנן סמכינן על חזקה דשליח עושה שליחותו, ורק בדאורייתא לא סמכינן ע"ז, אך דבר שעיקרו מן התורה הוי כדאורייתא ולא סמכינן על חזקה זו.
63. ↑ . לא נתבררה לי כוונת רבינו כאן.
64. ↑ . דלא דמיא ירושת הבעל לשאר ירושות שבאות מחמת קורבה.עיין ספר המדע [כללא דרביתא סימן א ד"ה מעות של יתומים], שכתב לבאר בדברי המרדכי [ב"מ סי' שלב] דכיון הוי תנאי באיסור דרבנן מועיל התנאי, וכדעת מהרשד"ם, ובישוב הקושיא משביעית כתב איפכא וז"ל שביעית בזמן הזה דליכא לתא דאורייתא החמירו כשל תורה, משא"כ רבית עודנו לתא דאורייתא איכא רק דהוא אבק ריבית לא החמירו בדרבנן, עכ"ל, עיי"ש בכל דבריו.
65. ↑ . עי' שער המלך [מקואות י, ו ד"ה גם מה שהביא] שהקשה ע"ד המל"מ מהגמ' בגיטין הנ"ל, ובהמשך דבריו ציין לדברי המל"מ שהביא רבינו [לקמן ד"ה אך באותו פרק], ועיי"ש בהג' רעק"א מש"כ ליישב קו' השער המלך, ודבריו הם בכלל דברי רבינו בסמוך, עיי"ש.
66. ↑ . לכא' כוונת רבינו דבעציץ נקוב הוא יונק מהקרקע ואילו בעציץ שאינו נקוב הוא יונק מהכלי.
67. ↑ . דדמיא לכתובת בתולה דהוי דאורייתא.
68. ↑ . בספר 'פנקס בית הדין בקושטא' חתום על תעודות [ט; לט] כדיין איסור והיתר, יש תשובה ממנו בספר בני אברהם [מיוחס, יו"ד ו] והמחבר שם משיג על דבריו, וכן [שם אהע"ז י] חותם על תשובת המחבר.
69. ↑ . וחשיב יש לו עיקר מן התורה, ורק עציץ שאינו נקוב חשיב דרבנן שאין לו עיקר מן התורה.
70. ↑ . סוגרים אלו הינם מדפו"ר של הספר, וכפי הנראה [במקומות אחרים בספר] נוספו ע"י תלמיד המחבר - המו"ל.
71. ↑ . וז"ל והא דפריק בעציץ שאינו נקוב דרבנן ולא פריק במעשר שני דרבנן כגון מעשר שני דאילנות וירקות, משום דההוא אית ליה עיקר מן התורה אבל בעציץ שאינו נקוב אין לו עיקר מן התורה כלל.
72. ↑ . שכתב המשנה למלך.
73. ↑ . אע"פ דבזמן הזה ליכא דאורייתא, מ"מ כיון דבזמן הבית היה דאורייתא יש להחמיר בו.
74. ↑ . שלא הסכימו עם תירוץ א', אלא תירצו באופ"א.
75. ↑ . המקור ברוך שם בקושייתו כתב דאין לומר דחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה או יותר משל תורה אלא דוקא במקום שפירשו דבריהם כן בגמ', אבל לא בסתמא. הביאו בקהלת יעקב [תוספת דרבנן מערכת ח סי' קל]. וכן כתב בשו"ת חוט השני [סי' ט ד"ה בתחילה], הביאו ביד מלאכי [כללי התלמוד כלל רפז], וביעיר אזן [לחיד"א, מערכת ח אות טו] הביאו וכתב 'ולפי הרשום בדעתי אין כל האחרונים מסכימים בזה', וציין למקור ברוך הנ"ל. ובשדי חמד [כללים מערכת ח כלל קכד] ציין דבקהלת יעקב [תוספת דרבנן מערכת א סי' מו] כתב בפשיטות דשמא חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, אע"פ שבאותו ענין לא הוזכר כן בגמ', ולא הזכיר את דברי המקור ברוך.
76. ↑ . כלומר דלענין חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, בזה אמרינן דהיכא דעיקרו דאורייתא הוי כדאורייתא, דבו לא עשו חיזוק יותר משל תורה.
77. ↑ . ר"ל דהמל"מ כתב דבדבר שאין לו עיקר מן התורה עשו חיזוק לדבריהם, וזה לא שייך בגוונא דהגמ' בגיטין שאין שם חשש איסור, אבל הבני חיי דתירץ דבדבר שיש לו עיקר מן התורה כעין דאורייתא תקון, קשה מהגמ' בגיטין דאף בגוונא דהתם יתקנו כעין דאורייתא.בספר פרי עץ חיים [לרבי חיים אביגדור, תלמיד רבינו, חו"מ סי' סז, דף מה, ד] הביא קושיית רבינו על הבני חיי, והוסיף להקשות מהגמ' בנזיר [לז, א] דאמרינן הנח לתרומה בזמן הזה דרבנן, ולדברי הבני חיי כיון שיש לתרומה עיקר מן התורה איך קראו לה דרבנן. ועיין לקמן הערה 90 מה שתירץ בכל זה.
78. ↑ . עיין בשו"ת יביע אומר [ח"ב יו"ד סי' כב, ה-ו] מה שציין בזה.
79. ↑ . נזכר בשם הגדולים [מערכת גדולים אות י, שכז] וז"ל מהר"ר יצחק הלוי, אחיו של הרב מהר"ש הלוי שהיה חבירו של הרב מהר"י רוזאניס, היה מפורסם בחכמה ובקיאות ונפטר במבחר ימיו, והיה לו שלש מאות וחמשים תשובות בכ"י, ונזכר בספר כהונת עולם בהלכות נדרים סי' רל"ט, עכ"ל. [שם רבינו מזכירו בברכת החיים, ואילו כאן מזכירו בברכת המתים, וכנראה שרבינו כתב את ביאורו להל' רבית לאחר שכתב את הביאור להל' נדרים]. מתשובותיו נדפס שו"ת רבי יצחק הלוי מקושטא, י"ל מכת"י ע"י מכון בית אהרן וישראל, ירושלים תשע"א.
80. ↑ . כן הוא בספר פרי עץ חיים [שם ד"ה ולתרץ] בשמו של בעל השמועה.
81. ↑ . וז"ל ואחרים אומרים דאפילו במידי דאית ליה עיקר בדאורייתא, כיון דחיובא ליתיה אלא מדרבנן אתי דרבנן ומפיק דרבנן, והתם [פסחים שם] הכי קא אמרינן דכיון דבזמן הבית מעטיה רחמנא לסומא מחיובא דמצה, בזמן הזה נמי שהוא מדרבנן אין ראוי שיחייבוהו חכמים דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, אבל אין ה"נ דכל שמחויב בדבר מדרבנן מפיק מדרבנן אפילו במידי דאית ליה עיקר בדאורייתא, עכ"ל.
82. ↑ . דלפירוש זה אין כונת הגמ' דחיוב השומעים שהוא מדרבנן חשיב כעין דאורייתא, מכיוון דבזמן הבית הוי דאורייתא, אלא להיפך- דכלפי הסומא מכיוון שבזמן הבית היה פטור אף בזמן הזה פטור, אך השומעים באמת כל חיובם הוא כדרבנן ולא כדאורייתא, וכמבואר בגמ' בגיטין.
83. ↑ . וז"ל אין ה"נ דאפילו במידי דרבנן כל היכא דאית ליה עיקר בדאורייתא לא מפיק, והיינו ההיא דהתם [פסחים שם], אבל במידי דלית ליה עיקר בדאורייתא כפריסת שמע כיון דסומא נמי מיחייב מדרבנן אתי דרבנן ומפיק דרבנן, עכ"ל. וא"כ מבו' דכל דרבנן שיש לו עיקר מהתורה דינו כדאורייתא אף בזמן הזה, ואילו בגיטין מבו' דכיון דבזמן הזה לא הוי דאורייתא אין דינו כדאורייתא.בספר פרי עץ חיים [שם] אחר שהביא דברי רבי יצחק הלוי זצ"ל, כתב [דף מו, א] וז"ל אלא אחר המחילה מדבריהם נראה לע"ד לחלק ולומר דשאני תרומה ומעשר ממצה ושביעית דיש בזה מה שאין בזה, דבשלמא תרומה ומעשר אפילו בזמן שבית המקדש קיים לא היה איסורו נוהג מן התורה אלא דוקא בארץ ישראל, אבל בחו"ל לא היה חייב אלא מדרבנן, וכמש"כ הרמב"ם ז"ל בהל' תרומות [א, א] (ומעשרות), א"כ מהיכא תיתי שהיום יהיה מדאוריתא כיון דאין בית המקדש קיים, ומשום זה תירצו במס' גיטין לענין מעשר ובמס' נזיר לענין תרומה הנח למעשר ולתרומה בזמן הזה דרבנן, אבל לענין מצה ושביעית שבזמן שבית המקדש קיים אפילו בחו"ל היה נוהג איסורו מן התורה בין בארץ בין בחו"ל, א"כ משום זה אמרינן כל דתקון רבנן כעין דאוריתא תקון ועיקרו מן התורה, ובזה צדקו הסוגיות וגם דברי הרב בעל בני חיי כמו שיראה המעיין וכו' ולא קשה מידי, עכ"ל.
84. ↑ . דאף בדבר שבזמן הזה הוא מדרבנן אמרינן דכעין דאורייתא תקון.
85. ↑ . דאמר רב כהנא נחלה הבאה לאדם ממקום אחר אדם מתנה עליה שלא יירשנה.
86. ↑ . דאמר רבא האומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו [דיכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה] שומעין לו.
87. ↑ . כל היכא דאין התקנה לטובתו.
88. ↑ . וכאן כיון דבירושה דאורייתא מהני סילוק, אם נימא דבדרבנן לא מהני הוא משום דעשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, [וכ"כ בהג' הב"ח על הר"ן], אך לא סגי לומר דהוי כשל תורה, שהרי בדאורייתא מהני סילוק.
89. ↑ . שהרי הר"ן שם ביאר דעת הרמב"ם דתנאי בכתובה בטל משום דעשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, וכנ"ל הערה 33, וע"כ דהר"ן עצמו דפליג שם על הרמב"ם ס"ל דלא קיי"ל כן, אלא לא עשו חיזוק יותר משל תורה.
90. ↑ . ורק פליג באיזה לשון צריך להסתלק.
91. ↑ . צ"ב מהו לשון גרוע ומהו לשון טוב, ומלשון רבינו נראה ד'דין ודברים' הוי לשון גרוע, וצ"ב דבגמ' בכתובות [נו, ב] קאי על משנה זו וע"ז אמרו דפירות לא שכיחי ולא עשו חיזוק יותר משל תורה.
92. ↑ . דלתירוץ הלח"מ דאף כתובה הוי איסור נשארת קושית תוס' [כתובות נו, ב ד"ה הא בדרבנן], עיי"ש ולעיל הערה 39.
93. ↑ . דאמאי חשיב בכה"ג תנאי של איסור, שמא בדעתו לכתוב כתובה אחרת קודם שיבעל, ולא יבעל קודם לכן, ומועיל לו תנאי זה שלא תטרוף מזמן הראשון, ורק במתנה לבטל עונה חשיב תנאי של איסור שמתנה שלא יקיים מה שמחוייב לקיים.
94. ↑ . משום דלא סמכה דעתה.
95. ↑ . בשיטתו, ודלא כרמב"ם.
96. ↑ . כשביאר דעת הרמב"ם.
97. ↑ . וכמש"כ הכנה"ג דר' יוסי סובר דכתובה דאורייתא ומשו"ה תנאו קיים, אבל בדבר דרבנן תנאו בטל.
98. ↑ . והוא ס"ל דבדרבנן תנאו בטל.
99. ↑ . ז"ל הרמב"ם, התנת עמו אחר שנשאה שלא יירשנה תנאה בטל ואע"פ שירושת הבעל מדברי סופרים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה, וכל תנאי שבירושה בטל אע"פ שהוא ממון שנאמר בה לחקת משפט.
100. ↑ . וז"ל, הן אמת שלפ"ז דברי הרמב"ם כסותרות אלו את אלו, שכתב אח"כ התנה עמה שלא ירשנה וכו', נראה מדבריו שלא עשו חיזוק לדבריהם אלא כשל תורה לבד, ולכך הוצרך לומר דבירושה בטל ואע"פ שהוא של ממון, דאם איתא דס"ל דעשו חיזוק יותר משל תורה למה הוצרך כאן לכל זה, תיפוק ליה מה"ט דאפי' תמצא לומר דירושה הוי ג"כ ככל דבר שבממון הכא שירושת הבעל הוא מד"ס עשו חיזוק יותר משל תורה, עכ"ל. וכוונת רבינו להקשות בזה על הכנה"ג דפירש דהוכחת הרמב"ם מר' יוסי דרק אם כתובה דאורייתא התנאי קיים אך אם כתובה דרבנן התנאי בטל, וא"כ מבואר דעשו חיזוק יותר משל תורה, ואילו ברמב"ם הנ"ל לענין ירושה מבואר דעשו חיזוק רק כשל תורה.
101. ↑ . דהרמב"ם פסק כרב דסבר בפרק הכותב [כתובות פד, א] דבדרבנן תנאו בטל אפילו בדבר שבממון.
102. ↑ . דהא הוי ככל תנאי בדבר שבממון, דאף בדינים דאורייתא תנאו קיים, כמבואר ברמב"ם.
103. ↑ . ועי' מש"כ עוד בדף קיו, ב ד"ה ואי.
104. ↑ . כלומר, דבשלמא אם הוי תנאי שייך לומר דכיון דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל, אך כיון דאי"ז תנאי אלא שכתבה לו התקבלתי, איך שייך לומר דמשום שחכמים עשו חיזוק לדברים מה שכתבה לו בטל.
105. ↑ . דאמר כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה הרי זו בעילת זנות.
106. ↑ . דבעילת זנות, ורק במקום שיש לה כיון שהתנאי בטל אלא שאין האשה סומכת דעתה, הוי בעילת זנות.
107. ↑ . בהדי שאר כסות ועונה, שהמקדש ע"מ שאין לו עליו אלו מקודשת ותנאו בטל.
108. ↑ . דבעילת זנות.
109. ↑ . כמש"כ המגיד משנה [שם], והוא דעת הר"ן [כתובות כג, א מדפי הרי"ף ד"ה אי הכי] והריטב"א [שם נז, א ד"ה אמר ליה אי הכי], כמש"כ רבינו לעיל [ד"ה ואף גם זאת].
110. ↑ . עיקר דבריו הובאו בב"י סי' קסב, ב (ב), וברמ"א שם.