הערות הקוראים
הערה על מאמרו של הרב משה מרדכי אייכנשטיין "בדין כתיבת וקריאת המגילה" (עמוד מ"ג)
הוספה למאמרי בדין כתיבת וקריאת המגילה:והנה, כאמור בגמ' (יח.) מבואר דהטעם דקראה ע"פ לא יצא משום דכתיב כתוב 'זאת זיכרון בספר', וכבר הקשה בתוס' רי"ד דתיפוק ליה משום דברים שבכתב שאי אתה רשאי לומר בע"פ. והיישוב הפשוט אמרו בשם מרן רי"ז הלוי זלה"ה, שאין קריאת מגילה משום לימוד תורה אלא משום פירסומי ניסא, וע"ז לא נאמר האי כללא של דברים שבכתב אי אתה רשאי לומר בע"פ.
ולמבואר יש להוסיף, שהרי כשקורא ללעוזות בלעז, אין כאן קריאה מתוך ספר שחל עליו שם ספר, ורק לא חשיב בע"פ, וכמו שמבואר בתוס' ריש כל כתבי (שבת קטו. ד"ה לא ניתנו) בשם הר"י פורת חשוב כדברים שבכתב שא"א אתה רשאי לומר בע"פ, וע"כ חזינן דהכא ליכא כלל להאי דינא דדברים שבכתב אי אתה רשאי לומר בע"פ כי עיקרו משום פרסומי ניסא.
ועוד יש להוסיף עפ"י מש"כ מרן רי"ז הלוי בהל' מגילה, שאסתר כתבה מלכתחילה את המגילה לשם קריאה בלא שחל עליו שם כתבי הקודש, ורק אח"כ נכתבה שנית ע"י חגי זכריה ומלאכי בתורת כתבי הקודש, וכמבואר בפ"ק דב"ב (טו.).
הלא לפי זה פשיטא שלא חל בדין קריאת מגילה איסור של דברים שבכתב אי אתה רשאי לומר בע"פ, כי הרי מלכתחילה כל עיקר כתיבתה היה לשם קריאה, וכך הייתה תקנת קריאתה. ולא מסתבר שאחר שנכללה בכלל כתבי הקודש נדון בה כך, כי הלא עיקר דין זה אינו איסור גרידא, אלא איסור באופן הלימוד של תורה שבכתב, כמבואר בגיטין. וממילא, מכיוון שתקנת קריאת המגילה הייתה שלא מתורת כתבי הקודש אלא כקורא מתוך איגרת ואדרבא כך היא צורת קריאתה, כמו שיתבאר להלן, פשיטא שאין לדון בה משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לומר בע"פ.
משה מרדכי אייכנשטיין
♦