פתח תקווה
השוכח לספור יום אחד ספירת העומר האמנם אינו יכול להמשיך לספור בברכה
בשו"ת יצחק ירנן (ח"ה סי' נ"ב; ח"ו סי' י"ט; ח"ז סי' מ"ד) האריך לבאר שמי ששכח ולא ספר ספירת העומר יום שלם יכול להמשיך לספור בברכה, על אף שהשו"ע בסי' תפ"ט ס"ח פסק שלא יכול לספור בברכה, עפ"י דברי התוס' בשם בה"ג. ומרן הגרע"י זצ"ל (חזו"ע אבלות ח"א עמ' קפ"ח) תמה עליו שהרהיב עוז לחלוק ע"ד מרן השו"ע ושאר האחרונים ולא חשש לסב"ל, עי"ש [וע"ע בחזו"ע יו"ט עמ' רל"ו]. והרב אברהם קוסמן ג"כ האריך מדנפשיה (בקולמוס – הגיליון התורני של עיתון משפחה, גיליון 100, שנת תשע"א) שאין לחוש לדעת בה"ג שהביא השו"ע, והרב זמיר כהן בשו"ת נזר כהן (ח"ב סי' י"ח) דחאו עי"ש. אולם, נראה שאכן העיקר הוא כדברי הר"ב יצחק ירנן, וכפי שהעלה הרב אברהם קוסמן, וכמו שנבאר בעזה"י.הנה, התוס' במנחות ס"ו ע"א (ד"ה זכר ובמגילה) דף כ' סוף ע"ב (ד"ה כל הלילה) והרא"ש בסוף פסחים כתבו בשם בה"ג שמי שלא מנה לילה אחד לא יכול להמשיך למנות בברכה בשאר הלילות, דבעינן תמימות. ועפי"ז פסקו התרה"ד בסי' ל"ז והשו"ע הנ"ל להחמיר כדעת בה"ג, שלא להמשיך למנות בברכה.
אולם, האמת היא שאין כן דעת בה"ג ואף לא אחד מן הגאונים האחרים סבירא ליה כן, וכמו שנבאר.
הנה, בה"ג שחיברו ר' שמעון קיארא[2] כתב בענין זה בב' מקומות - בהלכות ספירת העומר [או הלכות עצרת] ובהלכות מנחות. בהלכות ספירת העומר [ח"א עמ' 299 מהדורת מק"נ ירושלים תשמ"ז] יש ב' גירסאות - גירסא א': ואי אינשי ולא בריך יומא חד מבריך בשאר יומי ע"כ, וגירסא ב': 'לא' מבריך בשאר יומי. ובהלכות מנחות [ח"ג עמ' 329 במהדורה הנ"ל] כתב וז"ל מר רב יהודאי גאון הכי הוי קאמר היכא דלא מנא עומר ליליא קמא לא מני בשאר לילותא מ"ט דבעינא שבע שבתות תמימות וליכא אבל בשאר לילותא היכא דלא מנא מאורתא מני ביממא ושפיר דמי ע"כ. ונראה ברור שהתוס' שהביאו בשם בה"ג - אין כוונתם להלכות מנחות, למה הביא בה"ג בשם רב יהודאי גאון, דהא שם הוא מחלק להדיא בין יומא קמא לשאר יומי, אלא כוונתם היא להלכות ספירת העומר, והם גרסו בדבריו 'לא' מבריך בשאר יומי. אולם, יש ראיות ברורות שאין גירסא זו נכונה, אלא גירסא א', שהיא גירסת שא"ר בדברי בה"ג, 'מבריך' בשאר יומי היא הנכונה, כפי שנפרט כעת. הריצ"ג בהלכות פסח עמ' ק"ט כתב וז"ל ובהלכות גדולות היכא דאינשי ולא בירכו על ספירת העומר מאורתא מברך למחר, ובמקצת נוסחי והיכא דאינשי ולא בירך מאורתא מברך בליליא דתנן דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה, ואי לא בריך מברך ביומא ואי אינשי ולא בריך חד יומא מברך בשאר יומי ע"כ. ומבואר להדיא שגרס כגירסא א', שמברך בשאר לילות. ונוסח זה שהביא ריצ"ג נמצא בשאילתות כת"י ונדפס במהדורת מירסקי סי' קכ"ד עפ"י ארבעה כת"י עי"ש. וא"כ ודאי שזו הנוסחא האמיתית בבה"ג, שמקורו כאן מהשאילתות (כמו במקומות נוספים), ודלא כמו שהביאו תוס' בשם בה"ג. וכ"כ המאורות בסוף פסחים וז"ל והיכא דאשתלי ולא בריך בחדא מן לילותא נראה שמברך כל יום המחרת ואם לא בירך ביום המחרת מברך וסופר כשיזכור כל שאר הימים שלא יפשע במצוות וכ"כ הרב בעל הלכות וכן עיקר, ויש גאונים אחרים שכתבו בענין אחר [וכוונתו, כנראה, לרב יהודאי ולרס"ג, שחילקו בין לילה ראשון לשאר לילות – עי' לקמן] ולא נראו דבריהם ע"כ. וביראים מצוה רס"א כתב וז"ל כתב רב יהודאי גאון ואי איכא אינשי דלא בריך ספירת העומר בחדא זימנא מברך בשאר יומי ונראה הדבר ע"כ. וזה כנוסח השני שהביא ריצ"ג בשם בה"ג, וכנוסחא א'.
יש ראיה נוספת שגירסא א' היא האמיתית בדעת בה"ג. בהלכות מנחות הביא בה"ג את דברי רב יהודאי גאון, שמחלק בין לילה הראשון לשאר הלילות, ומדברי רב יהודאי מבואר שמי שלא ספר לילה אחד משאר הלילות – סופר בשאר הלילות בברכה, דהא כתב היכא דלא מנא ליליא 'קמא' 'לא' מני בשאר לילותא – הא בשאר הלילות מונה בברכה בשאר הלילות. אלא שלאחר מכן הוסיף שבלילה הראשון אם לא מנה בלילה לא יכול לתקן בבוקר והפסיד לגמרי, אולם בשאר הלילות יכול לספור ביום במקום בלילה, אבל גם אם לא ספר ביום ממשיך לספור מכאן והלאה בברכה, וכמו שמבואר מתחלת דבריו [וכן מבואר להדיא בדעת רב יהודאי גאון בדברי רה"ג שנביא לקמן]. אולם, אם הוא עצמו ס"ל שאף בשאר הימים לא ממשיך בברכה – איך הביא בשתיקה את דעת רב יהודאי גאון דלא ס"ל כן? אכן, אם נאמר דגרסינן 'מבריך בשאר יומי' אפשר לומר דהתם איירי בשאר הימים, ובהלכות מנחות הביא את דברי רב יהודאי גאון שביום הראשון בלבד אם שכח לא ימשיך בברכה.
ועוד ראיה, דהא הגאונים והראשונים שנביא לקמן הביאו בשם רב יהודאי גאון ורס"ג שמחלקים בין לילה הראשונה לשאר הלילות, וחלקו עליהם, ואף אחד מהם לא הביא חידוש גדול יותר בשם בה"ג שאף בשאר הלילות אם שכח לא מברך. וע"כ שגם שאר הגאונים והראשונים גרסו בדעת בה"ג כגירסא א', שאם שכח מברך בשאר הלילות.
וא"כ התבאר באר היטב מכמה ראיות חזקות וברורות שהגירסא האמיתית בדעת בה"ג היא שמי שלא מנה לילה אחר 'מונה' בשאר הלילות, ודלא כגירסת התוס' והרא"ש בדעת בה"ג. ומרן הגרע"י זצ"ל בחזו"ע יו"ט שם הביא בשם ספר פני משה שכתב לפקפק על מה שכתבו התוס' בשם בה"ג וכו' וכתב עליו הרב זצ"ל שידוע שיש נוסחאות שונות בבה"ג ואין לסמוך על הנוסח שבידינו וכו' עי"ש. אולם, לפי האמור אין זה ענין לנידוננו, שמוכח מכל הגאונים והראשונים שגרסו כן וכגירסא א' וכנ"ל.
ואף אם נאמר שלא יצא הדבר מידי מחלוקת – מ"מ הוי ספק בדעת בה"ג, ואין ספק בדעת בה"ג מוציא מידי וודאם של שאר הגאונים והראשונים, אולם לפי האמת נראה שאין בזה ספק וכנ"ל.
ודעת רב יהודאי גאון [שהביא בה"ג הנ"ל] ורס"ג [בסידורו עמוד קנ"ה][3] לחלק בין הלילה הראשון, שאם שכח אינו ממשיך לספור משום שחסר בתמימות, לבין שאר הלילות, שממשיך לספור בברכה עי"ש, וכ"ה בסתמא בספר האורה סי' צ"א עמ' 106.
אולם, דעת שאר הגאונים והראשונים היא שאין חילוק בין לילה הראשון לשאר לילות, אלא בכל גוני ממשיך לספור בברכה. הריצ"ג בעמ' ק"ח בסופו כתב שמר רב כהן צדק אמר מי ששכח ולא בירך לילה הראשון מברך והולך בשאר לילות, מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום אחר ויהא ריחו נודף ע"כ. וכ"ד רה"ג בתשובה שהובאה בקצרה [ובטעויות] בריצ"ג עמ' ק"ט ובאורך בתשובת הגאונים אסף תרפ"ט עמ' 212, וז"ל שאלה לרבינו האיי גאון. מאן דאישתלי ולא בריך על ספירת העומר בלילה הראשונה אשכחן פירושה משמה דאדוננו מר רב יהודאי ובפירושי אדוננו סעדיה גאון נוחם עדן דאמרי מי ששכח ולא ברך על ספירת העומר בלילה הראשונה אינו סופר שאר כל הלילות ואיתיאו ראיה לדבריהם דבענן שבע שבתות וליכא, וראינו למקצת גאונים דאמרי מי ששכח ולא ברך בלילה הראשונה חייב לברך שאר הלילות ואיתיאו ראיה האי טעמא מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום אחר ודרשנו מאדוננו הכרעה ביניהם. תשובה אנחנא לא חזיננא טעמא דמאן דאמר משום לילה ראשונה בענן שבע שבתות וליכא או מאן דאמר בענן תמימות וליכא ואם כן איזו לילה ששכח ולא ברך אפי' חמישית ששית ושביעית וגם של אחריהן כיון שחסר המספר יום אחד לדבריהם בענן שבע שבתות ובענן תמימות וליכא מה לי ראשונה מה לי שניה ושלישית כד טעי בראשונה ואמר לשניה אתמול הוה חד יומא בעומרא והאידנא תרין יומי בעומרא מאי חוסרנא איכא במניניה[4], ועוד מכדי תרי קראי אינון כל חד באנפי נפשיה קאים לחודיה תספרו חמשים יום ושבעה שבועות תספור לך ואמר אביי מצוה למימנא יומי ומצוה למימנא שבועי נהי דמאן דטעא בחד יומא ולא מנא אשכחו ביה רוחא למימר לית ליה תמימות [מאן] דלא טעה לענין שבועי אלא מן כד מטא יום שביעי [אמר] יומא דין שלים חד שבועא מן עומרא מאי רוחא אית ביה ולמאי מיפטר מלמימני שבועי ואף יומי גופיהו במאי מיפטר מלימני שארא בתר דאינשי ואי הוה (מני) מניינא דכל חד מעכב את כל המינין הוה מנו ליה רבנן עם הדברים המעכבים זה את זה כארבעת מיני לולב וכשבע הזאות וכארבע ציציות וכיוצא בהן הילכך לא שנא ראשונה ולא שנא דבתרה מצוה למימנא כלהון ואם שכח ולא ספר סופר של אחריה ע"כ. ומפורש שדעת רה"ג שבין בלילה הראשון ובין בשאר הלילות אם שכח סופר בשאר הלילות בברכה וכמ"ש הטור בשמו [ודלא כמו שמשמע מדברי הר"ן, וכמו שהסתפק בזה הב"י].
וכ"ד ריצ"ג שם, וז"ל ואנו אומרים כי בודאי אין לך תמימות אלא כשמתחיל למנות מערב ט"ז דהיינו לילה הראשון דאמר מר וכו' אמתי אתה מונה תמימות בזמן שאתה מונה תמימות בזמן שאתה מונה מבערב, הא למדת שאם שכח או נאנס ולא מנה מבערב אע"פ שמנה לאחר מכן לא עלו בידו תמימות, וטעמו של מר רב יהודאי נמי מהכא אבל להתעכב מלספור שאר לילות אינו מתעכב אלא סופר והולך ע"כ. ומבואר דס"ל דאה"נ אין זה תמימות אם שכח בלילה הראשון, אבל אין תמימות לעיכובא במצוה עצמה, ומברך על שאר הלילות אף שאין לו תמימות. והתוס' והרא"ש שהבאנו לעיל ג"כ דחו את דברי בה"ג [לשיטתם שיש בה"ג כזה] וכתבו שדבר 'תימה הוא ולא יתכן' לומר שאם לא ספר יום אחד לא יספור יותר עי"ש. וכ"ה בשו"ת מהר"ם דפוס פראג סי' ש"ב עי"ש. והאגודה במגילה בסוף פ"ב הביא בשם בה"ג שאם לא ספר לילה 'הראשון' לא סופר יותר בברכה, והקשה ר"י עליו שא"כ ה"ה בשאר לילות אלא בין לילה ראשון ובין שאר לילות סופר בברכה ואין בכך כלום עי"ש. וכ"ה בשיטה על מועד קטן המיוחסת לר' יחיאל מפריש[5] דף ד' ע"א ד"ה יצא שהביא בשם בה"ג בהלכות מנחות היכא דלא מנא עומר בליליא 'קמיתא' לא לימני בשאר לילוותא וכו' – אומר ר' יצחק דליתא דהא לא אשכחנא בשום דוכתא דספירת ימים יהו מעכבות זו את זו, ואם שכח למנות בלילה אחד לא יניח בשביל כך למנות בשאר לילות עי"ש. וכ"ה בתוס' הרא"ש[6] למגילה כ' ע"ב וז"ל ובהלכות מנחות כתב מר יהודאי גאון דהיכא דלא מנה ספירת העומר בלילה קמא דלא לימני בשאר לילות כלל מ"ט משום דכתיב שבע שבתות תמימות ומדטעה שוב אינן תמימות, ואין נראה הכי לר"י משום דקיימא לן דספירת ימים אינן מעכבות זו את זו עי"ש.
וע"ע בספר המחכים עמ' 33, שכתב וז"ל ואמר מר יהודאי גאון שאם לא מנה הלילה 'הראשונה' שוב לא ימנה משום דכתיב תמימות, ואינו מיושב כ"כ מה בין לילה ראשונה לשאר הלילות שהוא אומר שאם שכח למנות בהם שמונה בשחר בלא ברכה שמצותיה בלילה וכו' עי"ש, הרי שחלק על רב יהודאי אף בלילה הראשון. וכן המאירי בסוף פסחים הביא את הדעה שאם לא ספר לילה ראשון אינו סופר שוב ודחאה עי"ש. וכן הביא תלמיד הרשב"א שם את דברי רב יהודאי גאון ושיש מהגאונים שחולקים ושכ"ד רה"ג, ונראה שמסכים לזה עי"ש. וכן הרי"ד בספר המכריע סוסי' כ"ט [והביאו שה"ל סי רל"ד] הב"ד רב יהודאי גאון וחלק עליו, מפני שכל לילה הוא מצוה בפני עצמה ומברכים בכל לילה ואין אחד מעכב חבירו עי"ש. וכ"כ הריטב"א מגילה כ"א ע"א וז"ל ודכו"ע אע"פ שלא מנה קצת לילות ואפילו לילה הראשון חייב לספור את השאר וכ"ד רבותי ע"כ. וכ"ד העיטור בדף קל"ז ע"א כדעת רה"ג [וכתב שהטעם הוא משום שספירת העומר בזה"ז דרבנן ואין לדקדק בתמימות עי"ש]. וכ"ה בסתמא בארח"ח הלכות ספירת העומר אות ה' [מדברי העיטור], חינוך מצוה ש"ו שלא הודו מורינו שבדורינו לסברא זו [שמי שלא מנה יום אחד לא ימנה בשאר הלילות בברכה] עי"ש, וכ"ד האבודרהם עי"ש. וכ"ד ר' אליהו מעכו בפסקים שנדפסו בישורון כרך ל"ב עמ' מ"א שכל יום הוא בפני עצמו וטעות ביד האומרים שמצוה אחת ושאם חיסר יום אחד לא יברך עי"ש.
וכן מתבאר מדברי המנהיג בהלכות פסח סוף אות ס"ד שדן בענין שהחיינו על מצוה שזמנה קבוע שמברכים ואם אין זמנה קבוע אין מברכים וכתב שבדיקת חמץ אין לה זמן קבוע דמר"ה יכול לבער וכו' וספירת העומר כאין לה זמן קבוע היא דאי לא בריך ביומא טבא קמא מברך למחר וליומא אוחרא עי"ש, ומבואר שאם לא בירך יום אחד לא הפסיד הספירה. וכ"ה בתשובה המיוחסת לרמב"ם[7] שהביא הר"י קאפח בפירושו על הרמב"ם ספ"ז מתמידיו ומוספין וז"ל ונשאל רבנו מי ששכח לילה או שתי לילות יברך בזולתה מן הימים או לאו והשיב מה שאבד א"א להחזירו אבל מן הלילה שנזכר עד סוף השבעה שבועות יברך וישמיט בלילה האחרון אמירת תמימות [כנוסח הרס"ג ביום האחרון שהם שבעה שבועות 'שלימות'] לפי שאינן תמימות ויאמר היום ארבעים ותשעה יום שהם שבעה שבועות בעומר עי"ש.
והאשכול ח"ב עמ' 94 הביא מחלוקת רבוותא לענין מי שלא מנה בלילה 'הראשון' אם מונה בשאר הלילות ולא הכריע.
וא"כ נמצא שרוב הגאונים והראשונים ס"ל שלא רק בשאר הלילות אלא אף בלילה הראשון לא מעכב אם לא ספר.
והראשונים שיש לדון בדבריהם דס"ל שספירת לילה אחד מעכב הם כדלהלן:
הר"ן בסוף פסחים הביא את דברי בה"ג שספירת לילה אחד מעכב, וכתב שתוס' חולקים עי"ש, ולא הכריע. אולם, הוא לא ראה את דברי רה"ג וריצ"ג ושאר הראשונים הנ"ל בדעת בה"ג, שגם הוא סובר כדעת התוס'. ועכ"פ הר"ן לא הכריע אלא השאיר הדבר בספק, ואין ספיקו מוציא מידי ודאן של שאר הגאונים והראשונים.
התוס' במגילה כ' סע"ב כתבו בשם בה"ג שאם שכח לילה ויום לא ימנה עוד בברכה, דבעינן תמימות וליכא ע"כ, ולא סיימו כדברי התוס' במנחות שדבר תימה הוא. והנה, מלבד מה שכתבנו לעיל שאין כן דעת בה"ג, יתכן שחסר בדברי התוס' מה שחלקו על בה"ג, דבפסקי תוס' במגילה אות נ"ג כתבו לא ספר העומר בלילה ימנה למחר [פירוש ביום] בלא ברכה, לא מנה בלילה אפ"ה ימנה בשאר לילות ע"כ. וזה כמו שהביא האגודה שם בשם ר"י בעל התוס', וכנראה כך היה לפניהם בתוס', ומבואר שהתוס' ס"ל למעשה שמונה בשאר לילות, ודלא כבה"ג.
האו"ז בסוסי' שכ"ט כתב וז"ל וצריך ליזהר שלא ידלג אפילו יום אחד מלספור כדי שתהיינה תמימות, ואם תמימות לעיכובא ולא למצוה - היכא שחיסר יום אחד ולא מנה שוב אינו מברך וסופר דה"ל ברכה לבטלה, אבל אם תמימות למצוה ולא לעיכובא - נראה שמברך וסופר וכו', והדעת מכרעת שאינו מברך דהא אין כאן נ' יום ואין כאן תמימות ע"כ. וכדבריו פסק בנו מהר"ח בדרשותיו (מהדורת לנגה עמ' 80). אולם, מלשונו נראה שלא ראה את דברי הגאונים בזה ואף לא את דברי ר"י, שכתב על סברא זו ותימא גדולה ולא יתכן. ונראה ברור שהיה חוזר בו אם היה רואה את דברי כל הקדמונים שלפניו. ועי' כעי"ז בדברי הרחיד"א בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' נ"ו בענין לגור מעל בהכ"נ שמהר"ם הסתפק בזה, והביא הרחיד"א תשובת הרמב"ם דשרי וכתב 'ואפשר' דאלו מהר"ם היה רואה תשובת הרמב"ם היה חוזר בו ולא היה ספק בידו וכו' עי"ש. וכאן נראה שיותר מ'אפשר' הוא כיון שכל הגאונים והראשונים שלפניו כתבו כן בפשיטות, ועכ"פ ספק מיהא הוי ואין להחשיבו בתור דעה האוסרת.
עוד מצינו לריבב"ן בסוף פסחים שכתב: "ויש גאונים שאומרים מיכן [מדכתיב תמימות] אם טעה ולא ספר בלילה לא יספור ביום ולא יברך כלל, אפי' בלילות אחרות, שאין תמימות. וכן נראה לי דכתיב תספרו חמשים יום, כל מ"ט יום תספור ואם לא ספר לילה אחת נמצא שלא ספר נ' יום. והכי נמי אם שכח ולא מנה לילה אחת כשנגמר ולא הזכיר מנין השבועות אינו סופר שנאמר שבעה שבועות תספר לך, אבל באמצע השבוע אם לא מנה מנין השבועות יספור בלילה אחר. ויש גאונים שאומרים הואיל ובזמן הזה דרבנן הוא אין להקפיד אם שכח לילה אחת לברך שאר לילות. ואינו נ"ל דבזמן בית המקדש קיים פטור היאך יברך עכשיו ויהא טפל חמור מן העיקר, ומוציא ברכה לבטלה. ויש סופרין בלא הזכרת השם, היכא דטעה להוציא עצמו מן הספק" ע"כ. אולם, גם הוא תלה את דינו ב'גאונים' שאומרים כן, ולפי האמור אין גאונים שאומרים כן בכל לילה, אלא רק בלילה הראשון יש מקצת גאונים שאומרים כן.
לאור האמור, נראה שאין שום סיבה לחשוש לדעה זו שאם לא ספר לילה אחד שאיבד את המשך הספירה, כנגד דעת כל הגאונים והראשונים מלבד דעת האו"ז והריבב"ן, שהם נקטו למעשה שלא ימשיך, אולם גם הם לא ראו את כל הגאונים האחרים, או שחשבו שכך דעת בה"ג וכנ"ל.
והנה, המקור לפסיקת השו"ע כדברי בה"ג הוא מתה"ד בסי' ל"ז שהביא הב"י וז"ל ואע"ג דבודאי שכח יום אחד נהגינן כבה"ג וכו' ודלא כתוס' וכו' ודלא כאשירי וכו' אע"ג דלא נהגינן כוותייהו בודאי לא ספר כבה"ג וכו' עי"ש, ומבואר דאתי עלה מחמת מנהג שנהגו אצלם לפסוק כבה"ג. אולם, נראה שמנהג זה התחדש בדור שלפניו ע"י רבו מהרי"ל, ולא מטעם בה"ג אלא מטעם האו"ז, דז"ל מהרי"ל בהלכות ספירת העומר א"ז כתב שאין לו לברך שוב בשום לילה וכו' ושאר רבותינו כתבו שלא הפסיד וכו' והיה מורה אל השואל לקיים מאמר האו"ז כי הוא היה מתייחס אחריו, והיה בחור נחמד נושא חן בעיני מהר"י סג"ל מתוך חריפותו והיה שמו יצחק א"ז עי"ש. ומבואר שמהרי"ל הנהיג כדעת האו"ז מחמת חביבותו של השואל והתייחסותו של השואל אחרי האו"ז, ולא הזכיר את דעת בה"ג, וכנראה שתרה"ד ראה כבר בימיו שנוהגים להחמיר כדעה זו, והוא כתב שהמנהג הוא כדעת בה"ג.
אולם, בשאר ארצות לא היה מנהג כדעת האו"ז או בה"ג, וכן בדין, דהא לא חיישינן לסברא יחידאה של האו"ז, ואף אם הריבב"ן גם ס"ל כן – מ"מ חשיבי כסברא יחידאה כנגד יותר מ 25 גאונים וראשונים, שהם רוב בנין ורוב מנין. ובשלמא אם הייתה דעת בה"ג לאסור, אפשר היה לומר שמכיוון שדבריו דברי קבלה חיישינן ליה, אבל לאחר שהתברר שבה"ג לא אוסר אלא מתיר, והאוסרים הם ב' ראשונים בלבד, וגם להם לא היתה ידיעה מדעת בה"ג ומשארהראשונים – נראה שאין לחוש לזה. ומסתבר מאוד שגם מרן השו"ע ושאר האחרונים לא היו חוששים להחמיר אם היו רואים את כל הנ"ל.
ויותר מזה נראה שאף מי ששכח לספור בלילה הראשון, שדעת רב יהודאי גאון ורס"ג שלא יכול להמשיך לספור בברכה – למעשה אפשר גם בזה להמשיך לספור בברכה מאחר ודעת הגאונים בתראי – רב כהן צדק וכן רה"ג, שהוא סוף הוראה בתקופת הגאונים ולו משפט הבכורה להכריע בדברי הגאונים, וגם שאר הראשונים הסכימו לו – נראה שגם בזה העיקר כדבריהם, ואין לחוש בזה לסב"ל, מאחר והראשונים הכריעו שלא כסברת רב יהודאי ורס"ג.
ומעתה, מה שדנו רבים מהאחרונים בענין קטן שהגדיל בימי הספירה – אין צורך לכל האריכות בנושא, דלפי האמור אף אם לא ספר כמה ימים ואף אם לא ספר ביום הראשון יכול להמשיך לספור בברכה, ואף לחוששים לדעת השו"ע בדעת בה"ג – נראה פשוט שמאחר ודעת כמעט כל הראשונים דלא כבה"ג הנ"ל – בכל צירוף, אפילו הקל שבקלים אפשר להורות לכתחלה לברך, ולכן בקטן שהגדיל וספר עד עכשיו כדין שיש הרבה מהפוסקים דס"ל שאף לדעת השו"ע יכול להמשיך לספור בברכה מכמה טעמים – ודאי שמורים כן לכתחלה.
לסיכום: דעת בה"ג היא שהשוכח לספור יום אחד ממשיך לספור בברכה, ולא כמו שייחסו לו מקצת מהראשונים, וכ"ד כל הגאונים וכמעט כל הראשונים, וכן עיקר למעשה ואין לחוש בזה לסב"ל, ואף בלילה הראשון מי ששכח יכול להמשיך לספור בברכה וכ"ש קטן שהגדיל בספירה שספר כל הימים שיכול להמשיך לספור בברכה.
♦ ♦ ♦