לייקווד
בעניין פסח שני
"למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו בתוך בני ישראל" (במדבר ט, ז). יש להעיר, דהנה שם "קרבן ה'" לא מצינו אלא בקרבן פסח בלבד ולא בשאר קרבנות שבתורה, וצ"ע מה נשתנה קרבן פסח מכל הקרבנות להיותו נקרא קרבן השם[2].עוד יש להעיר, דאף לענין קרבן פסח לא מצינו שם זה בתורה אלא בכתוב הנ"ל ובכתוב לקמן (שם, יג) "והאיש אשר הוא טהור וגו' וחדל לעשות הפסח ונכרתה הנפש ההיא מעמיה כי קרבן ה' לא הקריב במועדו". ויש להבין למה רק בשני מקומות הללו נקרא הפסח בשם קרבן השם, ודלא כמו בשאר מקומות בתורה [ואף בכל שאר פסוקי פרשה זו], שלא נקרא אלא 'פסח'.
♦
א. ב.
והנראה בזה, דהנה כתב הרמב"ן עה"ת (סוף פרשת בא) וז"ל: "ולכן יאמר הכתוב במופתים (שמות ח, יח) 'למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ' - להורות על ההשגחה, כי לא עזב אותה (ר"ל את הארץ) למקרים, כדעתם, ואמר (שם ט, כט) 'למען תדע כי לה' הארץ' - להורות על החידוש, כי הם שלו, שבראם מאין, ואמר (שם ט, יד) 'בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ' - להורות על היכולת, שהוא שליט בכל, אין מעכב בידו. כי בכל זה היו המצריים מכחישים או מסתפקים. אם כן האותות והמופתים הגדולים עדים נאמנים באמונת הבורא ובתורה כולה. ובעבור כי הקב"ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר, יצוה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו, ונעתיק הדבר אל בנינו, ובניהם לבניהם, ובניהם לדור אחרון. והחמיר מאד בענין הזה, כמו שחייב כרת באכילת חמץ ובעזיבת הפסח". עכ"ל.והמבואר בדבריו, שענין קרבן פסח הוא לעשות זכרון למופתי יציאת מצרים, המעידים על מציאות השם והשגחתו ויכלתו וחידוש העולם על ידו, כי בכל זה היו המצריים מכחישים או מסתפקים, כמו שנאמר בשמות (ה, ב): "ויאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח"[3].
ולפ"ז י"ל שעל כן נקרא הפסח "קרבן ה'", כי כל עיקר ענינו הוא להזכיר ולהודיע את מציאות ה' והשגחתו[4].
♦
ולפ"ז יוטעם היטב למה נקרא הפסח "קרבן ה'" דוקא בכתוב הנ"ל, שנאמר בו "והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח ונכרתה הנפש ההיא מעמיה כי קרבן ה' לא הקריב במועדו".
הנה, בסוף דברי הרמב"ן הנ"ל מבואר שכל עיקר מה שהחמירה תורה במצות קרבן פסח לענוש כרת על ביטולו, הוא משום שהוא זכרון למופתי מצרים המעידים על מציאות ה'.
ולפ"ז נראה שענין זה מבואר בכתוב עצמו, שמה שאמר הכתוב "ונכרתה הנפש ההיא מעמיה כי קרבן ה' לא הקריב" וגו', בא הכתוב לפרש בזה את טעם חיוב הכרת על ביטול הפסח, על דרך מה שפירש בזה הרמב"ן. והיינו שלשון "כי" הוא נתינת טעם, ור"ל מפני מה המבטל קרבן פסח ענוש כרת, משום שלא הקריב את קרבן ה', כלומר הקרבן שכל עניינו לזכור את ה', ולפיכך החמירה בו תורה (ואולי משום הכי נשתנה דינו מרוב רובם של עשין שבתורה, שאין בביטולן כרת).
♦
ג. ד.
ובזה גם יוטעם היטב למה נקרא הפסח "קרבן ה'" בכתוב הנ"ל שנאמר בו "ויאמרו האנשים ההמה אליו אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו בתוך בני ישראל".כי הנה העיר האור החיים שם וז"ל: צריך לדעת טענת האנשים במאמר "למה נגרע", הלא טעמם בפיהם יענו, אנחנו טמאים, ומה מבקשים ליתן להם תורה חדשה, עכ"ל (וכבר עמדו בזה הראשונים שם).
ואשר י"ל בזה הוא ע"פ מש"כ החינוך (מצוה שפ) בטעם מצות פסח שני, וז"ל: "משרשי המצוה, לפי שמצות הפסח הוא אות חזק וברור לכל רואי השמש בחדוש העולם, כי אז בעת ההיא עשה עמנו האל ברוך הוא נסים ונפלאות גדולות ושינה טבע העולם לעיני עמים רבים, וראו כל עמי הארץ כי השגחתו ויכלתו בתחתונים, ואז בעת ההיא האמינו הכל ויאמינו כל הבאים אחריהם לעולם באמת שהוא ברוך הוא ברא העולם יש מאין בעת שרצה, וכו', על כן היה מרצונו ברוך הוא לזכות במצוה זו הנכבדת כל איש מישראל, ואל יעכבהו אונס וריחוק מקום מעשותה, כי אם יקרהו עון שנאנס בחדש הראשון ולא זכה בה עם הקודמים, יעשה אותה בחדש השני. ולפי שהוא יסוד גדול בדת, הגיע החיוב גם כן אף על הגר שנתגייר בין פסח ראשון לשני, וכן קטן שהגדיל בין שני הפסחים שחייבים לעשות פסח שני". עכ"ל.
לפ"ז י"ל שזו היתה טענת האנשים הטמאים לנפש אדם, אף קודם שנצטוו על פסח שני, שמאחר שהפסח הוא יסוד גדול בדת, והוא מביא לידיעת ה', הרי ראוי הוא שיהא דין תשלומין למי שנאנס ולא עשאו [כמו שמצינו תשלומין לחגיגה[5]], כי לא מסתבר שמחמת אונסו יפסיד את עיקרי הדת (וצדקו בזה, שכן הדין נותן, שהרי גם לולא שטענו כן היו מצטוים בפסח שני, אלא שהם זכו שתיאמר על ידם, וכמש"כ רש"י: "ראויה היתה פרשה זו ליאמר על ידי משה כשאר כל התורה כולה, אלא שזכו אילו שתיאמר על ידם שמגלגלין זכות על ידי זכאי").
וא"כ, י"ל שזה פירוש מאמרם "למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה'" וגו', כלומר שמאחר שאינו כשאר קרבנות, אלא "קרבן ה'" הוא, כלומר קרבן המביא לידיעת ה', א"כ אין ראוי שנגרע לבלתי הקריבו.
♦ ♦ ♦