ברכות שמונה עשרה כנגד סדרן של נביאים
בראשית ימי בית שני, קמה לעם ישראל 'כנסת הגדולה'. אנשי כנסת הגדולה היו סוף לאנשי תורה שבכתב וראש לאנשי תורה שבעל פה. חכמים אלו חתמו את כתבי הקודש, וקבעו נוסח לברכותיהם ותפילותיהם של ישראל[2].רבותינו הראשונים והאחרונים בפירושיהם לתפילה הראו כיצד סידור התפילה מבוסס על כתבי הקודש, והיאך לשונותיהם של הנביאים מוטבעות בנוסחי התפילה והברכות[3].
האיר ה' את עיני, ומצאתי כי גם המבנה הכללי של תפילת העמידה מיוסד על סדרן של נביאים. כך שמפעליהם השונים של אנשי כנסת הגדולה שלובים ואחוזים זה בזה, ועריכת התפילה ממשיכה את מפעל חתימת התנ"ך.
תפילת שמונה עשרה נחלקת בעיקר לשלושה חלקים: שלוש ברכות ראשונות של שבח, שתים עשרה אמצעיות של בקשה, ושלוש אחרונות של הודאה וריצוי[4].
במאמר שלפנינו נראה כיצד שלוש ברכות ראשונות מקבילות לשלושת הנביאים ירמיה יחזקאל וישעיה, שתים עשר ברכות אמצעיות מקבילות לספר תרי עשר, ושלוש אחרונות מקבילות לספרי אמ"ת – איוב משלי ותהילים[5].
♦
ברכות ראשונות
תפילת העמידה פותחת בשלוש ברכות; אבות, גבורות וקדושת השם. אף בספרי הנביאים יש לנו 'שלושה נביאים' (כלשון הגמרא ברכות נז ע"ב ע"פ צל"ח ודק"ס[6]): ירמיה, יחזקאל וישעיה.הסדר הכרונולוגי הינו ישעיה ירמיה יחזקאל, וכן הוא סדר הספרים במסורה[7]. לעומת זאת, הברייתא המוזכרת במסכת ב"ב (יד ע"ב) נוקטת בסדר ירמיה יחזקאל ישעיה, וזהו הסדר שנעיין בו כעת.
♦
מגן אברהם – ספר ירמיהו
ספר ירמיהו 'כוליה פורענותא' (ב"ב שם), ואף על פי כן, קיימות בו גם נבואות נחמה מרגשות. המקום המרכזי של נבואות הנחמה בספר ירמיהו הינו בפרקים ל - לג.'מגילה' זו של נבואות נחמה פותחת בפסוק: "כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְקֹוָק וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אָמַר יְקֹוָק וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם וִירֵשׁוּהָ" (ירמיה ל ג), ומסיימת בפסוקים: "כֹּה אָמַר יְקֹוָק אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי: גַּם זֶרַע יַעֲקוֹב וְדָוִד עַבְדִּי אֶמְאַס מִקַּחַת מִזַּרְעוֹ מֹשְׁלִים אֶל זֶרַע אַבְרָהָם יִשְׂחָק וְיַעֲקֹב כִּי אשוב אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים" (שם לג, כה – כו). הרי שנחמות ירמיהו נאחזות ומשתרשות בזכות אבות.
יתר על כן, עניין זכות אבות וברית אבות הוזכר בספר ירמיהו לאין ערוך יותר משאר ספרי נביאים אחרונים. בכל הספר ירמיהו מזהיר על חיוב שמירת ברית האבות ומתריע על כך שבעוונות מפסידים את ארץ האבות ומבטיח שלעתיד תחודש ברית האבות.
ניתן להראות את הנקודה הנזכרת במספרים: התיבה 'אבות' הוזכרה 80 פעמים בנביאים אחרונים, מתוכם 47 בירמיה. רובם בהקשרים הנזכרים או בהקשר הדומה של נשיאת עוון האבות.
בדומה לכך, הפסוק שהזכרנו "זֶרַע אַבְרָהָם יִשְׂחָק וְיַעֲקֹב" (ירמיה לג כו) הינו הפסוק היחיד בנביאים אחרונים שהוזכרו בו שלושת האבות[8].
קיימים בברכה ראשונה ביטויים נוספים המקבילים לספר ירמיה: 'הגדול הגבור והנורא' מקביל לפסוק "הָאֵ-ל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר יְקֹוָק צְבָ-אוֹת שְׁמוֹ" (ירמיה לב יח)[9], 'וזוכר חסדי אבות' שאול מלשון הכתוב בירמיה: "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ" (ירמיה ב ב)[10].
♦
מחיה המתים – ספר יחזקאל
יחזקאל הוא נביא התחיה, ומכל הנביאים יחזקאל הוא שהתנבא בחזון העצמות היבשות: "כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל" (יחזקאל לז יב).♦
הא-ל הקדוש – ספר ישעיה
כל הלומד בספר ישעיה יכול להרגיש את עניין הקדושה והרוממות. מכל ספרי התנ"ך זהו הספר המתאר את הקב"ה כמלך רם ונשא, קדוש הוא וקדוש שמו. הכינוי 'קדוש יעקב' / 'קדוש ישראל' מופיע בישעיה 26 פעמים, מול 8 מופעים בשאר התנ"ך.אף הפסוק המרכזי בישעיה, אשר נישא על שפתינו בברכת הקדושה, הינו: "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְקֹוָק צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיה ו ג)[11].
♦
ברכות אמצעיות
חונן הדעת – ספר הושע
עניין הדעת [או חוסר הדעת] מודגש מאד בספר הושע. חציו השני של ספר הושע הכולל את רוב הספר [פרקים ד – יד] פותח בתוכחה בעניין הדעת: "שִׁמְעוּ דְבַר יְקֹוָק בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי רִיב לַיקֹוָק עִם יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי אֵין אֱמֶת וְאֵין חֶסֶד וְאֵין דַּעַת אֱלֹהִים בָּאָרֶץ" (הושע ד א); ממשיך בתוכחות בעניין זה: "נִדְמוּ עַמִּי מִבְּלִי הַדָּעַת כִּי אַתָּה הַדַּעַת מָאַסְתָּ ואמאסאך וְאֶמְאָסְךָ מִכַּהֵן לִי וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם אָנִי" (שם פסוק ו), "כִּי רוּחַ זְנוּנִים בְּקִרְבָּם וְאֶת יְקֹוָק לֹא יָדָעוּ" (שם ה ד); מבטיח: "וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת יְקֹוָק כְּשַׁחַר נָכוֹן מוֹצָאוֹ וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ כְּמַלְקוֹשׁ יוֹרֶה אָרֶץ" (שם ו ג); מצווה: "כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת" (שם פסוק ו); מתאונן: "לִי יִזְעָקוּ אֱלֹהַי יְדַעֲנוּךָ יִשְׂרָאֵל - זָנַח יִשְׂרָאֵל טוֹב!" (שם ח, ב ג); וחותם את נבואתו: "מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה, נָבוֹן וְיֵדָעֵם!..." (שם יד י).המעיין בספר ימצא פסוקים נוספים השייכים לעניין הדעת.
♦
הרוצה בתשובה – ספר יואל
התשובה הינה מנושאיו העיקריים של ספר יואל: "וְגַם עַתָּה נְאֻם יְקֹוָק שֻׁבוּ עָדַי בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְצוֹם וּבִבְכִי וּבְמִסְפֵּד: וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם וְשׁוּבוּ אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה" (יואל ב, יב יג).נבואה זו נקבעה בהפטרת שבת שובה, וכבר חז"ל למדו ממנה דרך התשובה וקבעוה בתוכחה הנאמרת ביום התענית (משנה תענית, פ"ב מ"א).
♦
חנון המרבה לסלוח – ספר עמוס
כמעט ולא מצאנו בכתבי הקודש בקשת סליחה, ודווקא בנבואת עמוס מצאנו את בקשת הסליחה: "אֲ-דֹנָי יְקֹוִק סְלַח נָא מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטֹן הוּא" (עמוס ז ב)[12], בה מצליח עמוס ומבטל את נבואת הפורענות.אף את כללי הסליחה למדים אנו מספר עמוס: "אבל הצבור תולין להן עון ראשון שני ושלישי שנאמר 'על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו' (עמוס ב ו), וכשמחשבין להן על דרך זה מחשבין להן מרביעי ואילך" (רמב"ם תשובה ג ו).
♦
גואל ישראל – ספר עובדיה
ברכת הגאולה כוללת בחובה נקמה באויבי ישראל על הרעה שעשו לבניו של מקום: "ראה בעניינו - וריבה ריבנו!". ומקבילה לספר עובדיה אשר כולו מוקדש לנבואת פורענות לשונאי ישראל: "כִּי קָרוֹב יוֹם יְקֹוָק עַל כָּל הַגּוֹיִם, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ יֵעָשֶׂה לָּךְ גְּמֻלְךָ יָשׁוּב בְּרֹאשֶׁךָ" (עובדיה א טו).♦
רופא חולי עמו ישראל – ספר יונה
בספר יונה לא מוזכרים חולים ורפואה, אולם תפילתו של יונה במעי הדגה מיוסדת על פסוקי תהילים, וחלק מפסוקים אלו מתייחסים במקורם לרפואת חולים. ראה לדוגמה פרקים ל ול"א בתהלים, אשר כלולה בהם תפילה על רפואת מחלות, ויונה מצטט מתוכם מספר פסוקים. מתקבל על הדעת שמצבו של אדם השרוי במעי הדגה מקביל למצבו של חולה השרוי בחוליו.אף רחמי ה' על נינוה העתידה ליהפך ועל יונה המתעלף בחום יכולים להשתייך לעניין רחמי ה' על החולה.
♦
מברך השנים – ספר מיכה
בברכת השנים אנו מבקשים להתברך בטל ומטר. הטל והמטר נזכרים יחד בנבואת מיכה: "וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת יְקֹוָק, כִּרְבִיבִים [-גשם] עֲלֵי עֵשֶׂב, אֲשֶׁר לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם" (מיכה ה ו).♦
מקבץ נדחי עמו ישראל – ספר נחום
רובו של ספר נחום עוסק בפורענות לנינוה בירת אשור, אולם הפסוקים המועטים המתייחסים לעם ישראל נוגעים דווקא לברכת שאנו עומדים בה – ברכת קיבוץ גלויות.כה התנבא נחום: "הִנֵּה עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם חָגִּי יְהוּדָה חַגַּיִךְ שַׁלְּמִי נְדָרָיִךְ כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד לעבור לַעֲבָר בָּךְ בְּלִיַּעַל כֻּלֹּה נִכְרָת: (ב) עָלָה מֵפִיץ עַל פָּנַיִךְ נָצוֹר מְצֻרָה צַפֵּה דֶרֶךְ חַזֵּק מָתְנַיִם אַמֵּץ כֹּחַ מְאֹד: (ג) כִּי שָׁב יְקֹוָק אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב כִּגְאוֹן יִשְׂרָאֵל..." (נחום ב).
הוה אומר, אלוקי ישראל יכניע את ה'בליעל' אשר הפיץ את עם ישראל, וכך ישובו נפוצות ישראל לארצם.
♦
מלך אוהב צדקה ומשפט – ספר חבקוק
הנושא המרכזי בספר חבקוק הינו צדק ה' ומשפטו בעולם. חבקוק פותח בשאלת השאלות על רשע וטוב לו: "עַד אָנָה יְקֹוָק שִׁוַּעְתִּי וְלֹא תִשְׁמָע אֶזְעַק אֵלֶיךָ חָמָס וְלֹא תוֹשִׁיעַ... עַל כֵּן תָּפוּג תּוֹרָה וְלֹא יֵצֵא לָנֶצַח מִשְׁפָּט כִּי רָשָׁע מַכְתִּיר אֶת הַצַּדִּיק עַל כֵּן יֵצֵא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל!". מתרץ למחצה: "יְקֹוָק לְמִשְׁפָּט שַׂמְתּוֹ", וממשיך ומקשה: "לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ?".בפרק ב מתנבא חבקוק את תשובת ה' על העתיד המובטח בפורענות הרשע וגילוי צדק ה' בעולם.
♦
שובר אויבים ומכניע זדים
ברכה זו אינה מן המניין, שכן היא תוספת מאוחרת על עיקר הנוסח (ברכות כח ע"ב).♦
משען ומבטח לצדיקים – ספר צפניה
חוט השני העובר לאורך ספר צפניה הינו ההנגדה בין הגאים העליזים הבוטחים בעשרם לבין הענווים הבוטחים בה', בין המאמינים במקרה או באליליהם לבין המאמינים שכל גורלם ביד ה', בין הנסוגים מאחרי ה' לבין מבקשי ה' ודורשיו[13].להלן הפסוקים המרכזיים המבטאים את ההנגדה: "וְהִכְרַתִּי מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה... וְאֶת הַנְּסוֹגִים מֵאַחֲרֵי יְקֹוָק וַאֲשֶׁר לֹא בִקְשׁוּ אֶת יְקֹוָק וְלֹא דְרָשֻׁהוּ[14]" (א, ג ו). "וּפָקַדְתִּי עַל הָאֲנָשִׁים הַקֹּפְאִים עַל שִׁמְרֵיהֶם הָאֹמְרִים בִּלְבָבָם לֹא יֵיטִיב יְקֹוָק וְלֹא יָרֵעַ" (שם יב). "גַּם כַּסְפָּם גַּם זְהָבָם לֹא יוּכַל לְהַצִּילָם בְּיוֹם עֶבְרַת יְקֹוָק"[15] (שם יח). "בַּקְּשׁוּ אֶת יְקֹוָק כָּל עַנְוֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ פָּעָלוּ בַּקְּשׁוּ צֶדֶק בַּקְּשׁוּ עֲנָוָה אוּלַי תִּסָּתְרוּ בְּיוֹם אַף יְקֹוָק" (ב ג). "זֹאת לָהֶם [לעמון ומואב] תַּחַת גְּאוֹנָם כִּי חֵרְפוּ וַיַּגְדִּלוּ עַל עַם יְקֹוָק צְבָ-אוֹת" (שם י). "זֹאת [נינוה] הָעִיר הָעַלִּיזָה הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד" (שם טו). "לֹא שָׁמְעָה [ירושלים] בְּקוֹל לֹא לָקְחָה מוּסָר בַּיקֹוָק לֹא בָטָחָה אֶל אֱ-לֹהֶיהָ לֹא קָרֵבָה" (ג א). "אָמַרְתִּי אַךְ תִּירְאִי אוֹתִי תִּקְחִי מוּסָר" (שם ז). "כִּי אָז אָסִיר מִקִּרְבֵּךְ עַלִּיזֵי גַּאֲוָתֵךְ[16] וְלֹא תוֹסִפִי לְגָבְהָה עוֹד בְּהַר קָדְשִׁי: וְהִשְׁאַרְתִּי בְקִרְבֵּךְ עַם עָנִי וָדָל וְחָסוּ בְּשֵׁם יְקֹוָק" (שם יא יב).
אף הבקשה 'ו[לעולם] לא נבוש כי בך בטחנו' מקבילה לנבואות צפניה: "נוּגֵי מִמּוֹעֵד אָסַפְתִּי מִמֵּךְ הָיוּ מַשְׂאֵת עָלֶיהָ חֶרְפָּה" (ג יח), ופירש המלבי"ם: "עתה אספתי חרפתם אשר נשאו". וכן: "וְשַׂמְתִּים לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם בְּכָל הָאָרֶץ בָּשְׁתָּם" (שם יט), ופירש רש"י: "בכל מקום אשר היו שם לבשתם שם אתנם לשם ולתהלה". כמו כן התנבא צפניה על פורענותם של עמון ומואב אשר חירפו וגידפו את עם ישראל (ב, ח-י)[17].
גם הביטוי הנמצא בברכתנו בכמה נוסחאות "שארית עמך בית ישראל" מבוסס בין השאר על ספר צפניה: "שְׁאֵרִית בֵּית יְהוּדָה" (ב ז), "שְׁאֵרִית עַמִּי" (שם ט), "וְהִשְׁאַרְתִּי בְקִרְבֵּךְ עַם עָנִי וָדָל" (ג יב), "שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל" (שם יג). הביטוי הנזכר נמצא בכמה מספרי הנביאים אולם בולט בעיקר במיכה וצפניה. ההקשר לספר צפניה מובן על פי הרעיון הכללי של ספר צפניה המתאר את ישראל דווקא כעניים וענווים.
יחד עם הצדיקים נכללים אף גרי הצדק בתפילתנו. גרי הצדק הינם הנחשונים שבחרו מעצמם עוד בעולם הזה לקרוא בשם ה' כנבואתו העתידית והייחודית של צפניה: "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְקֹוָק לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (ג ט).
♦
בונה ירושלים – ספר חגי
ספר חגי כולו עוסק במרכזה של ירושלים, הלא הוא בניית ביהמ"ק. ראה בסידור ארץ ישראל, בהערות לברכת בונה ירושלים, מקורות לכך שהברכה כוללת בקשה על בניית המקדש.♦
מצמיח קרן ישועה – ספר זכריה
כאן מבקשים על צמיחת צמח דוד. לשון זו לקוחה בין השאר מספר זכריה: "כִּי הִנְנִי מֵבִיא אֶת עַבְדִּי צֶמַח" (זכריה ג ח). "כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת לֵאמֹר הִנֵּה אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח וּבָנָה אֶת הֵיכַל יְקֹוָק: וְהוּא יִבְנֶה אֶת הֵיכַל יְקֹוָק וְהוּא יִשָּׂא הוֹד וְיָשַׁב וּמָשַׁל עַל כִּסְאוֹ" (שם ו, יב יג)[18].ראה אף בפרקים יב - יג מספר נבואות עתידיות על 'בית דוד'.
♦
שומע תפלה – ספר מלאכי
הנביא מלאכי מזהיר על קיום עבודת המקדש בצורה מכובדת, ותולה בכך את התקבלות התפילה: "וְעַתָּה חַלּוּ נָא פְנֵי אֵל וִיחָנֵּנוּ מִיֶּדְכֶם הָיְתָה זֹּאת הֲיִשָּׂא מִכֶּם פָּנִים אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת" (מלאכי א ט).אף הפסוק המפורסם "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְקֹוָק אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְקֹוָק וַיִּשְׁמָע" נמצא בספר מלאכי (ג טז), אם כי אינו עוסק בשמיעת התפילה אלא בשמיעת דברי ההתחזקות שמדברים יראי ה' זה עם זה.
♦
שלוש אחרונות
עד כה ראינו כיצד שלושת הברכות הראשונות ושתים עשרה האמצעיות הינן כנגד סדרם של נביאים אחרונים, והנה הסתיים סדרם של נביאים ולא הסתיים סדרה של תפילה, אלא נותרו לנו שלוש ברכות אחרונות ללא נביאים שיקבילו אליהן.בכתבי הקודש יש לנו עוד שלישיה בולטת, הלא היא שלישיית אמ"ת – איוב משלי תהלים, ובלשון הגמרא (ברכות נז ע"ב) 'שלושה כתובים גדולים הם'. ספרים אלו טעמיהם שווים ואף בסגנונם יש מן המשותף. שמא יש מקום להקביל את שלושת הספרים לשלושת הברכות האחרונות:
ברכת העבודה כנגד ספר איוב, הפותח ומסיים בעבודת הקרבנות.
ברכת ההודאה כנגד ספר תהלים, אשר בו נכללו הודאה הלל ושבח.
ברכת השלום כנגד ספר משלי, אשר מזהיר על דרכי השלום, ומחברו נקרא על שם השלום, ובו תוארה התורה והחכמה: "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם" (משלי ג יז).
♦
סיכום
ראינו כיצד ברכות התפילה מקבילות לספרי הנביאים והכתובים, חלק מן ההקבלות מובהקות וחלקן אינן מובהקות. הרי המובהקות יכולות ללמד ולגלות על שאינן מובהקות.למשמעות ההקבלה נראה לומר שהנבואה והתפילה הינן שני צדדים של מטבע אחת: במראה הנבואה מתגלה הקב"ה אל הנביא, ובתפילה מתקרב האדם אל קונו[19]. בחזיונות הנביאים התגלה הקב"ה באופנים שונים ובמראות מגוונים, ובתפילותינו משתדלים אנו להדבק באלוקינו בכל מיני קירבה – בחסדו של מגן אברהם, בגבורתו של מחיה המתים, ברוממותו של הא-ל הקדוש, וכן בכל ברכה וברכה.