זיהוי שבטו של כל שופט

הערות שוליים

1. ↑ *) מתוך ספרנו 'אשי ישראל על ספר שופטים', פרק א. במהלך הדברים הפננו לעיתים לפרקים הבאים בספרנו, הנמצאים בשלבי עריכה שונים.
2. ↑ א). רש"י אינו מזכיר בין השופטים את שמואל. בהערה לסעיף ג' הסברנו מה היה טעמו (והבאנו שייתכן שמאותו הטעם לא הזכיר רש"י את דבורה).
3. ↑ ב). זיהוי זה של רש"י מבוסס על מקום מגוריו של ברק, ולכן רש"י לא כתב "אהוד מבנימין, גדעון ממנשה... שמשון מדן, ברק מנפתלי" אלא הוסיף: "...שמשון מדן, ברק מקדש מנפתלי".
4. ↑ ג). אבצן התגורר ונקבר בבית לחם (שופטים יב, ח-ט), ובית לחם היא בנחלת יהודה (שופטים יז, ז). רש"י אינו מבסס את דבריו על מקום מגוריו של אבצן, אלא על דברי האמורא רב (בבא בתרא צא, ע"א) 'אבצן זה בועז' [בועז היה משבט יהודה, כנזכר במגילת רות (ד, כא). בועז התגורר בבית לחם (רות ב, ד), בדומה לאבצן, וחי 'בימי שפט השופטים' (רות א, א). הרלב"ג לשופטים יב, ח, ביאר שהזיהוי בין אבצן לבועז מבוסס על כך שהשופט היחיד בספר שופטים שגר בבית לחם הוא אבצן]. יתכן שרש"י העדיף לבסס את הזיהוי על דברי חז"ל, ולא על מקום מגוריו של אבצן, משום שיש עיר נוספת בשם 'בית לחם', הנמצאת בנחלת זבולון (יהושע יט, טו), או משום שהקשר בין בועז לבין שבט יהודה מפורש במקרא. בהערה לסעיף יא נביא ראיות לכך שהזיהוי 'אבצן זה בועז' מוטל במחלוקת בדברי חז"ל.
5. ↑ ד). מלשון רש"י נראה שלדעתו שמואל נחשב 'שופט'. למרות זאת, רש"י אינו מציינו במפורש, ומסתבר שהטעם לכך הוא משום שרש"י הזכיר כבר את עלי שיצא משבט לוי, ולכן לא היה צורך להזכיר את שמואל שהוא גם כן משבט לוי (כנזכר בדברי הימים א, ו, יח). נראה שמאותה סיבה השמיט רש"י את דבורה, שהרי היא מאפרים, ורש"י כבר הזכיר את יהושע שיצא מאפרים (ניתן להציע שרש"י השמיט את דבורה משום שסבר שהיא איננה נחשבת שופטת, וברק שהיה בזמנה נחשב לבדו השופט שבאותו הדור, ויש לפלפל בהצעה זו. להלן, בהערה לסעיף יא, נביא כמה הסברים מדוע ייתכן לומר שדבורה אינה נחשבת שופטת). לעומת רש"י הילק"ש מציין את השבט ממנו יצא כל שופט ושופט, גם אם כבר מצאנו שופט שיצא מאותו השבט. לכן מזכיר הילק"ש את דבורה ואת שמואל. הילק"ש אינו מזכיר את יהושע, כנראה משום שלפי המדרש הוא אינו נחשב 'שופט' (מהמשך דברי הילק"ש נראה שלפי המדרש יהושע גם אינו מוגדר כ'מלך'. בענין השאלה האם יהושע נחשב היה 'שופט' והאם היה נחשב 'מלך' ראה במקורות שהבאנו בסעיף יד, 1, כאשר עסקנו ביהושע).
6. ↑ ה). נציין שם גם מקורות נוספים שכתבו שמשבט שמעון לא יצא שופט.
7. ↑ ו). בסעיף יד נדון ביתר אריכות בראיות לזיהוי שבטו של עתניאל, ובראיות שהובאו כאן לגבי שאר השופטים.
8. ↑ ז). לגבי השופט משבט לוי יש להעיר ששבט לוי לא עסק בכיבוש הארץ, ולכן יש מקום לומר שממנו לא עמד שופט. עוד יש להעיר שהאברבנאל, שזיהה את השופטים, מדעתו, באופן זהה לזיהוי שבילק"ש, סבר ששמגר היה משבט לוי.
9. ↑ ח). וכן הקשה הרי"א (ר' יצחק אברבנאל, בהקדמתו לשופטים, עמ' צו) על רש"י.
10. ↑ ט). אבות הראש, ח"א, על אדר"נ פ"א, ד"ה 'שופטים קיבלו מזקנים', דף נב, ע"ד - נג, ע"ג.
11. ↑ י). סוכה כז, ע"ב, ודבריו יובאו בהמשך הפרק, בסעיף יד.
12. ↑ יא). מצאנו במקרא אנשים נוספים שישבו מחוץ לנחלת השבט שלהם (ראה לדוגמא רש"י שופטים יז, ז). הערוך לנר (סוכה כז, ע"ב) הביא לכך ראיה נוספת, מדברי חז"ל: אליהו הנביא היה "מתושבי גלעד" (מלכים א, יז, א), אך חז"ל נחלקו האם היה משבט גד או בנימין (בראשית רבה עא, ט), ולכו"ע לא היה ממנשה שהגלעד נמצא בנחלתו. לענ"ד יש להקשות על ראייתו: הביטוי 'מתושבי גלעד' הוא יחידי בתנ"ך, והרגילות היא לומר 'הגלעדי' (שופטים י, ג; שופטים יא, א; שמואל ב, יז, כז). מכיון שכך, ייתכן ששינוי זה הוא שגרם לחז"ל לומר שאליהו אינו משבט מנשה אלא משבט אחר (בנוסף יש להעיר שהסוברים כי אליהו הוא משבט גד הסתמכו על מקום מגוריו, שהרי גם שבט גד קיבלו נחלה בעבר הירדן המזרחי). ראיה נוספת: להלן (בסעיף יד, כאשר נעסוק בדמותו של יאיר הגלעדי) נראה שהרמב"ן בסוף פרשת מטות, וראשונים נוספים, סברו ש'יאיר בן מנשה', שהיה בעל 'חוות יאיר בבשן שבנחלת מנשה, הוא 'יאיר בן שגוב' הנזכר בדברי הימים, שאמו היתה ממנשה, ואביו מיהודה. הבאנו שם גם חכמים אחרים שסברו שהשופט 'יאיר הגלעדי', שהיו לו חוות בגלעד, הוא 'יאיר בן שגוב' שאביו מיהודה. יש בזה חיזוק לדעת הסוברים שמקום מגוריו של שופט אינו מוכיח על שבטו, שהרי אנו מוצאים כאן שלעיתים מקום המגורים הושפע מהקירבה למשפחת האם. (וראה כעי"ז בשפת אמת סוכה כז, ע"ב, ודבריו התבארו להלן בסעיף יד, שם).
13. ↑ יב). ניתן לענ"ד לדחות זאת ולומר שבעקרון מקום המגורים מצביע על הזהות השבטית של השופט, ולכן אצל השופט תולע טרח הכתוב להזכיר שהוא 'איש יששכר', כדי שלא נסיק בטעות ממקום מגוריו שהוא בן שבט אפרים. עוד ניתן לדחות ולומר ש"הר אפרים" כולל גם חלק מנחלת יששכר, וכפי שהבאנו בהמשך (בהערה לסעיף ז').
14. ↑ יג). אבות הראש (ח"א, על אדר"נ פ"א, ד"ה 'שופטים קיבלו מזקנים', דף נב, ע"ד - נג, ע"ג) העיר לסתירה הפנימית שבדברי הילק"ש. מהמשך דבריו נראה שאבות הראש מציע לכך תירוץ, שכשם שמשמעון לא יצא שופט בגלל חטא פעור, כך גם מראובן, שבלבל יצועי אביו והפסיד בשל כך את המלוכה (במדבר רבה ו, ב), וראובן וגד היו סמוכים לשמעון בסדר החניה במדבר, ושלשתם היו סמוכים לקורח ולכן היו בעלי מחלוקת (במדבר רבה ג, יב), עי"ש. להבנתי, לבד מהדוחק שיש בתירוץ זה, גם לא ברור לי כיצד יש בו הסבר לחסרון השופט משבט אשר. ייתכן שהחסדי דוד והיפה ללב סברו שהסתירה הפנימית בילק"ש היא משום שתחילת דברי הילק"ש היא ע"פ דברי ר' אליעזר בגמ', והמשך דבריו הם תוספת מאוחרת [פתיחת הילק"ש מובאת גם בילקוט ראובני, וזאת הברכה, ד"ה 'וזאת ליהודה', מהד' ווארשא תרמ"ד עמ' 139, והמשך דברי הילק"ש אינם מובאים שם].
15. ↑ יד). ויש להעיר: א. בבראשית מט, טז, נאמר: "דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל". כמה מפרשים ביארו שכוונת הדברים היא שמשבט דן יצא שופט כפי שיצא משאר השבטים (ר' שמואל בן חפני גאון, רס"ג, רד"ק, ר' מיוחס, אור החיים). מדבריהם משמע שלא היה שבט ממנו לא יצא שופט, ודלא כתירוץ הרי"א. ב. בהמשך סעיף זה (בתירוץ החמישי לשיטת הילק"ש) יובאו דברי הילק"ש "מכל השבטים יצאו שופטים ומלכים", ושם הערנו שלא מכל שבט יצא מלך, וככל הנראה כוונת הילק"ש היא רק לשבטים הראויים למלוכה, ולפי"ז יש מקום לומר שהוא הדין גם לגבי השופטים, וכדברי הרי"א. ג. בגמ' סוכה כז, ע"ב, אמר ר' אליעזר: "אין לך כל שבט ושבט שלא העמיד ממנו שופט... אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא יצאו ממנו נביאים, שבט יהודה ובנימין העמידו מלכים ע"פ נביאים", ויש לבדוק האם מצאנו נביאים מכל שבט, ואם נמצא שאין - ממילא יהיה בכך חיזוק לתירוצו של הרי"א. בספר בשער המלך (ד"ה 'תשלום מאה עשרים זקנים', בתוך ספר שיח השדה, מהד' ה'תשל"ז, דף לה, טור ג') פירט הגר"ח קנייבסקי את רשימת הנביאים שידוע לנו מאיזה שבט הם יצאו [מדבריו עולה שמכל השבטים יצא נביא, חוץ משלשה שבטים: שבט מנשה (והציע שאולי השופט גדעון נחשב נביא כי דיבר עם מלאך), שבט דן (והעיר שבבמדבר רבה י, ה, משמע קצת שמנוח אבי שמשון היה נביא. גם עירא היאירי היה לפי הזוהר משבט דן, אך אין ראיה שהיה נביא), ושבט שמעון (שממנו גם אין שופט ומלך, ולכן ייתכן שגם אין ממנו נביא. והוסיף שיש מקור ששמואל הנביא היה משמעון, ושאולי הכוונה דרך אמו). יש להעיר, שהזיהויים שהביא הגר"ח מבוססים ברובם על מדרשים שונים, שייתכן שאין להם ראיה מפשט הפסוקים].
16. ↑ טו). פסיקתא דרב כהנא, פרק ל"א, וזאת הברכה (מהד' בובר דף קצז, ב, מהד' מנדלבוים תשמ"ז עמ' 442), הובא בילק"ש וזאת הברכה (רמז תתק"נ), ובלשון דומה במדרש תהילים (שוחר טוב צ, ג), ובילקוט ראובני (וזאת הברכה, ד"ה 'וזאת ליהודה', מהד' ווארשא תרמ"ד עמ' 139).
17. ↑ טז). נראה שכך יש להבין גם לפי גירסת המדרש תהילים שוחר טוב מזמור צ, ג, וכפי שהסביר את הגירסא הזו ברד"ל על רות רבה א, א, וראה בתוספתא כפשוטה סוכה עמ' 843.
18. ↑ יז). שו"ת הרשב"א, מהד' מכון ירושלים, חלק ח', סו"ס שסח (=תשובות הרשב"א, מהד' מה"ק, ח"א, סו"ס לז).
19. ↑ יח). הילק"ש הביא ש"מכל השבטים יצאו שופטים ומלכים, ומשבט שמעון לא קם לא שופט ולא מלך", אולם הרשב"א כתב "שופט או מלך" ואם כן די שיצא מכל שבט או שופט או מלך. השווה גם פירוש נביאים ראשונים לר' אברהם בן שלמה (יהושע, עמ' קל, חיבור זה נסתיימה כתיבתו בשנת ה'קפ"ב): "שכל שבטים יוצא מהן מלך אחד ונביא אחד, והוא (=יוסף) יוצאין ממנו שני מלכים ושני נביאים: יהושע בן נון, וגדעון בן יואש, וירבעם בן נבט, ויהוא בן נמשי...", ונראה שיש לתקן בלשונו "שני מלכים ושני מושלים/שופטים" [דומה לזה לשון השכל טוב (בראשית לז, ח, הספר נכתב לפני כ-880 שנה ע"י ר' מנחם בן שלמה) שם נדרש על "המלוך תמלוך עלינו, אם משל תמשול בנו" שמיוסף "עמדו ממנו שני זוגי מושלים: יהושע וגדעון מושלים, ירבעם ויהוא מלכים", וכעי"ז במדרש הגדול שם: "שעתיד להעמיד שני מלכים - ירבעם ויהוא, ושני שופטים - יהושע וגדעון" (מסורת קדומה בתימן מייחסת את מדרש הגדול לר' דוד עדני, שחי כנראה לפני כ-720 שנה. כך גם מקובל כיום, אצל ת"ח וחוקרים, שלא כדעת המהרי"ץ שכתב שמחבר המדרש הוא רבי אברהם בן הרמב"ם, שחי לפני 800 שנה), והנוסח במדרש הביאור שם (לר' סעדיה בן דוד אלדמארי, חובר בשנת ה'ר"א, ורוב דבריו הם ממדרש הגדול) הוא: "שיצא ממנו שני מלכים - ירבעם ויהוא... שני שופטים - יהושע וגדעון", וכן בתוספות השלם שם אות ד בשם ר' שמשון: "רמז על מלכים שיצאו מיוסף, כגון ירבעם ואחאב... רמז על שופטים שיצאו ממנו, כמו יהושע וגדעון וכיוצא בהן", ולשון זו של ר' שמשון מובאת גם בספר הרמזים לרבינו יואל על התורה (בני ברק, תשס"א, ספר זה חובר לפני 600 שנה ויותר, שהרי יש ציטוטים מדבריו בפירוש ר' אברהם בן שלמה לשופטים עמ' רי"ד, ועוד)]. נראה לפי"ז שמה שהובא בר' אברהם ב"ר שלמה שמשאר השבטים עמד "מלך אחד" כוונתו היא למלך או שופט, בדומה לדברי הרשב"א (אולם, ייתכן שיש לתקן גם את ריש דבריו ולגרוס "מלך אחד ומושל/ושופט אחד", ולפי"ז מכל שבט עמד גם שופט וגם מלך, וכדברי הילק"ש. הגהה זו בריש דבריו אינה מוכרחת, שהרי ייתכן שהם ע"פ דברי ר' אליעזר בסוכה כז, ע"ב "אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא העמיד ממנו שופט... שלא יצאו ממנו נביאים...").
20. ↑ יט). ערכי תנאים ואמוראים, ערך ר' יוחנן בן עילאי (מהד' ברוקלין תשנ"ד, ח"א, עמ' ע"ר).
21. ↑ כ). ראה דברי הימים א, ה, ג-ו: "בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל... בְּאֵרָה בְנוֹאֲשֶׁר הֶגְלָה תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר מֶלֶךְאַשֻּׁר הוּא נָשִׂיא לָראוּבֵנִי". הרי ש'בארה' מבני ראובן היה 'נשיא לראובני' באמצע ימי הבית הראשון.
22. ↑ כא). ראה דברי הימים א, יב, ט-טו: "וּמִן הַגָּדִי נִבְדְּלוּאֶל דָּוִיד לַמְצַד מִדְבָּרָה גִּבֹּרֵי הַחַיִל אַנְשֵׁי צָבָא לַמִּלְחָמָה עֹרְכֵי צִנָּה וָרֹמַח וּפְנֵי אַרְיֵה פְּנֵיהֶם וְכִצְבָאיִם עַל הֶהָרִים לְמַהֵר: עֵזֶר הָרֹאשׁעֹבַדְיָה הַשֵּׁנִי... מַכְבַּנַּי עַשְׁתֵּי עָשָׂר: אֵלֶּה מִבְּנֵי גָד רָאשֵׁי הַצָּבָא אֶחָד לְמֵאָה הַקָּטָן וְהַגָּדוֹל לְאָלֶף".
23. ↑ כב). לא זכיתי להבין מה ביאור המילה 'אבנר' הנזכרת כאן, ומסתבר שיש כאן שיבוש בפענוח כתב היד.
24. ↑ כג). ראה דברי הימים א, ז, ל-לא: "בְּנֵי אָשֵׁר יִמְנָה וְיִשְׁוָה וְיִשְׁוִי וּבְרִיעָה וְשֶׂרַח אֲחוֹתָם: וּבְנֵי בְרִיעָה חֶבֶר וּמַלְכִּיאֵל הוּא אֲבִי [כתיב: ברזות] בִרְזָיִת". בסוף הרשימה שם נאמר (פס' מ): "כָּל אֵלֶּה בְנֵי אָשֵׁר רָאשֵׁי בֵית הָאָבוֹת בְּרוּרִים גִּבּוֹרֵי חֲיָלִים רָאשֵׁי הַנְּשִׂיאִים וְהִתְיַחְשָׂם בַּצָּבָא בַּמִּלְחָמָה מִסְפָּרָם אֲנָשִׁים עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה אָלֶף". בפירוש המיוחס לרש"י ביאר: "הוא אבי ברזית - שר אותה העיר" (ואח"כ הביא רש"י ביאורים נוספים).
25. ↑ כד). תיבות 'בת איתי' לא ידעתי מה כוונתם, ומסתבר שיש כאן שיבוש בפענוח כתב היד.
26. ↑ כה). צ"ע כיצד יסביר את המובא בדברהי"א ד, לח, שם נזכר על בני שמעון שהיו "נשיאים במשפחותם".
27. ↑ כו). בחוברת שמעתין, גליון 106.
28. ↑ כז). אוסיף שגם בילק"ש יש חלוקה ברורה בין 'שופט' ל'מלך': "מכל השבטים יצאו שופטים ומלכים, ומשבט שמעון לא קם לא שופט ולא מלך בשביל החטא... עתניאל בן קנז משבט יהודה... ושמואל משבט לוי, ומבנימין יצאו מלכים, ומיהודה מלכים, ומאפרים ירבעם, וממנשה יהוא בן נמשי, אבל שמעון לא העמיד לא שופט ולא מלך בשביל עוון הזנות..." [אעיר, שלא מצאנו מלכים מכל השבטים, ונראה שעל כך העיר ר"י בן קלונימוס בסוף דבריו. שמא יש לתרץ שכוונת הילק"ש היא שמשבטי המלוכה –יהודה יוסף ובנימין –יצאו מלכים, אך שמעון, שנולד שני והיה ראוי להחליף את ראובן שהפסיד את בכורתו, נדחה מהמלוכה בגלל עוון הזנות]. השווה ללשון ר' חיים פלטיאל במדבר כה, יד.
29. ↑ כח). על שאלה זו עמד ר"ש בובר (בהערותיו לפסיקתא דרב כהנא שבהוצאתו, ומחמת הדוחק הציע "ואולי קבלה היתה בידם", וראה מה שביאר ב'ביאור הרא"מ' לר' אהרן משה פאדווא מקארלין, וראה בהערות מנדלבוים לפסיקתא דרב כהנא שבהוצאתו).
30. ↑ כט). או משום שלא שפט בפני עצמו.
31. ↑ ל). שמא ניתן להציע ביאור נוסף: במדרש תהילים (שוחר טוב, מזמור צ, ג) הנוסח הוא: "לא הועמד שופט משמעון. כיוצא בדבר אתה אומר 'ואחריו היה שמגר בן ענת'. לא הועמד מלך, כיוצא בדבר אתה אומר 'מלך זמרי שבעה ימים בתרצה'...". בפסיקתא הנוסח: "לא העמיד שופט. והכתיב 'מלך זמרי שבעה ימים בתרצה'?! אמר רבי יודן: לית מלכות של שבעה ימים כלום". בילק"ש מובא: "משבט שמעון לא קם לא שופט ולא מלך בשביל החטא...". על פי זה ניתן אולי להציע שהנוסח המקורי היה קרוב לדברי השוחר טוב, ולפיו מכל שבט עמד גם שופט וגם מלך, חוץ משמעון שממנו לא עמד שופט ולא מלך, ועל זה העירו ששמגר וזמרי אמנם עמדו משמעון, אך הנהגתם היתה קצרה ביותר.
32. ↑ לא). בהערה לסעיף ג' ביארנו מדוע הילק"ש השמיט את יהושע, וכן ביארנו שם שרש"י מונה של שמואל בין השופטים, על אף שאינו מזכירו במפורש.
33. ↑ לב). בענין השאלה האם יהושע נחשב היה 'שופט', והאם היה נחשב 'מלך', ראה במקורות שהובאו בתורה שלמה כרך טו, מילואים, עמ' קכז, ובספר משבצות זהב לרב שבתי וייס יהושע א, יח, וראה בהעמק שאלה סי' קמב, אות ט, ובחת"ס בתורת משה סו"פ וישב, ובשו"ת משפט כהן סי' קמד, עמ' שלז.
34. ↑ לג). כך בחלק מהגרסאות בסדר עולם פרק כ', וכך בבה"ג (הלכות משמרות, מהד' ירושלים תשמ"ז, ח"ג עמ' 374-5), וכן בר"ח מגילה יד, ע"ב, וברש"י שם בשם הבה"ג.
35. ↑ לד). במיוחס לרש"י, ר' בחיי, ר' יעקב ב"ר שמשון (=מחזור ויטרי עמ' 481), רשב"ץ, ורע"ב, בפירושם לאבות א, א, מנו את עלי בין ה'נביאים' שקיבלו מה'זקנים', ורש"י מגילה יד, ע"ב, הביא בשם בה"ג את רשימת 48 הנביאים, ומנה את עלי ביניהם (אמנם בבה"ג שלפנינו עלי אינו מנוי ביניהם, וכך גם בסדר עולם פרק כ'). לדעת המאירי (סדר הקבלה, בתוך מסכת אבות מהדורת משנת ראובן, עמ' מ' ועמ' מז) עלי הוא "אחרון שבהם (=בשופטים שכלולים בתקופת ה'זקנים' שקיבלו מיהושע), ממוצע בין זמן הזקנים לזמן הנביאים" (כוונתו לומר שהיה אחרון הזקנים וראשון הנביאים, כמו שכתב בעמ' מט לגבי שמעון הצדיק). ראה גם אבות הראש, ח"א, על אדר"נ פ"א, ד"ה 'שופטים קיבלו מזקנים', ד"ה 'נביאים קיבלו משופטים' (דף נד, ע"א).
36. ↑ לה). הדגשנו כאן את פעילות השופטים בתחום הצבאי (ראה שמואל א, ח, כ, ובתרגום ורד"ק שם, וכעי"ז בשופטים ב, טז-יח, ובתרגום שם, והשווה שופטים ג, י, ובמפרשים). רבים הביאו שהשופט שימש גם כשופט במשפטים שבין אדם לחבירו, וכמנהיג תורני ורוחני (גם לפי שיטה זו יש לענ"ד משמעות לכך שהנהגת התורנית אינה מפורשת בכתובים, ואכמ"ל בענין דבורה). ככל הנראה דבר זה נתון במחלוקת, ונציין כמה מקורות העוסקים בנושא: א. כאשר מנה הרמב"ם את סדר העברת התורה כתב שיהושע קיבל ממשה רבנו, ופנחס וכן הזקנים שהאריכו ימים אחרי יהושע קיבלו מיהושע, ולא כתב שמהזקנים הללו קיבלו זקנים אחרים, וכתב שעלי קיבל מפנחס (הקדמה למשנה תורה, הלכה ד). מדבריו נראה שכאשר נפטרו הזקנים שהאריכו ימים אחרי יהושע לא עברה התורה מהם אל השופטים, ולכן היא עברה דרך פנחס. כך נראה שהבין בדבריו הר"י אברבנאל (הקדמה לנחלת אבות, אשקלון תשע"ג, עמ' 4. בסוף הערה זו נדון בשיטת הרמב"ם). ניתן להסיק מכך שלדעת הרמב"ם השופטים לא היו מנהיגי הדור בתורה. ב. כך יש להסיק גם מההצעה שהעלה המאירי (סדר הקבלה, עמ' מז), לפיה יהושע מסר לזקנים, שמסרו לזקנים אחרים, וכך עד לעלי, אולם זקנים אלו לא היו השופטים אלא הנהיגו במקביל להנהגתם של השופטים. בלשונו: "או שמא אף בדורות השופטים היו עמם זקנים" (המאירי מעלה שם אפשרות נוספת, ולפיה השופטים כן היו ממעבירי התורה). ג. לעומתם, רבים מהראשונים מנו את עתניאל, אהוד, ושאר השופטים, בתוך ה'זקנים' שקיבלו מיהושע ומסרו לנביאים (אבות דרבי נתן, פ"א, ה"ג, וכן במיוחס לרש"י ור' יונה ור' בחיי ור' יעקב ב"ר שמשון ומאירי ורשב"ץ ואברבנאל על אבות א, א, וכן במחזור ויטרי עמ' 463, [ושו"מ שמקור דבריהם בספר סדר תנאים ואמוראים, שנכתב בתקופת הגאונים, מהד' הרב איתמר מצגר ה'תשס"א, עמ' כט], וברש"י סנהדרין לו, ע"א, וברש"י שמואל א, א, א, ובעוד מקורות, וראה בספר דרך בינה לרב אברהם שושנה, על ספר שופטים, הקדמה, עמ' 26-31, וראה בדברי ר' צדוק הכהן שנדפסו בסיני, גליון כא, עמ' ד). ד. הר"י אברבנאל כתב (בתחילת הקדמתו לספר שופטים) שהשופטים הנזכרים בספר שופטים היו ממונים על ידי בית דין, והיו ממונים על המלחמות, ובנוסף היו ממונים "על דבר המשפט", והם התמנו מיד במות השופט הקודם: "וכמו שלא היה זמן שמלך אין בישראל מעת שהתחילו המלכים, ככה לדעתי כל ימי השופטים לא היה ישראל זמן מה בלא שופט". על דבריו השיג בשו"ת אבני נזר (יו"ד סי' שיב, אות נב, בהגהה): "...אך המעיין בכתוב (יראה) שלא היה המינוי השופטים חיוב אצלם שלא יהיה בלא שופט, כעין מינוי המלך, רק כשהיה ישראל בעת צרה ואויביהם משלו בהם - העמיד להם ד' שופט, ואח"כ כשמת השופט היה כמה שנים כלא שופט, לפעמים י"ח שנה, ואח"כ כשחזרו לחטוא וחזרו ומשלו בהם שונאיהם - הזמין להם הקב"ה שופט שיושיעם מאויביהם... בתחילת ספר שופטים (ב, טז) 'ויקם ד' שופטים ויושיעום מיד שוסיהם' פירש"י 'תמיד מדור אל דור', עיי"ש פס' י"ד, מפורש דהעמדת שופטים היה עיקר למלחמה (=היתה בעיקרה לצורך המלחמה באויבים)...". נראה שהאבני נזר פסע בזה בעקבות שיטת המאירי שהבאנו לעיל. ה. עוד ראיתי שמובא ברות רבה א, א (הובא ברש"י שופטים ה, ו): "שפט השופטים - ...רב הונא אמר: דבורה וברק ויעל", והיפה ענף שם תמה על איזכורה של יעל בין השופטים: "לא מצאתי טעם למנותה מהשופטים, כיון שלא מצינו בה נבואה ולא שררה", אולם הרד"ל הסביר שהחשיבוה בין השופטים מפני שסיסרא נמסר בידה. בפשטות יש מכאן ראיה לכך ששופט הוא גם מי שנלחם ומושיע את ישראל, אע"פ שאינו מוסר תורה ומנהיג רוחני. ו. ייתכן שראיה נוספת יש להביא מדברי כמה ראשונים שכתבו: "שהנשים פסולות לדין... ואם תאמר: הא כתיב (בדבורה) 'והיא שופטה את ישראל'?! יש לומר דלא שופטת ממש, אלא מנהגת, כשופטים ששפטו את ישראל. ואע"פ דאמרינן בספרי 'שום תשים עליך מלך - ולא מלכה', התם לא מינו אותה אלא היו נוהגים בה כדין מלכה והיו נוהגים על פיה" (לשון הרשב"א שבועות ל, ע"א, ד"ה 'ולא בנשים', ולפי"ז יש להסביר כך את דברי הרמב"ן והריטב"א והר"ן והנימוק"י שם. כמדומה לי שדברי הרמב"ן הובנו בצורה שונה בתוס' נדה נ, ע"א ד"ה 'כל'). מדבריהם נראה שהשופטים, וכך גם דבורה, לא 'שפטו' את ישראל בפסיקת דין, אלא הנהיגו אותם בדומה למלכים. ז. ראה גם אבות הראש, ד"ה 'שנאמר ויהי בימי שפט השופטים' (דף נג, ע"ג). ח. ראה גם במלבי"ם (דברים א, ט) שכתב שבנוסף לזקנים ולבתי הדין של כל שבט, מינה משה רבנו שרי אלפים שרי מאות ושרי עשרות, שתפקידם הוא להנהיג את הצבא במלחמות כיבוש א"י, כפי שכתב האברבנאל, ועליהם גם לדון את העם בחוזק יד, בעת הצורך, וכאשר העם יתפזרו בארץ ולא יהיו מכונסים לפי שבטיהם. ט. בתחילת הערה זו הבאנו את דברי הרמב"ם, ולענ"ד יש לדון מהי שיטתו: הר"י אברבנאל כתב בהקדמה לספרו נחלת אבות שלפי הרמב"ם "הזקנים שהאריכו ימים אחרי יהושע ובפרט פנחס קיבלו מיהושע, ועלי הכהן קיבל מפנחס". אולם, בכל מהדורות הרמב"ם העומדות לפנינו כיום מובא: "וזקנים רבים קיבלו מיהושע, וקיבל עלי מן הזקנים ומפינחס". קשה להניח שהזקנים שחיו בימי יהושע האריכו ימים עד לימי עלי, ולכן צ"ל שכוונת הרמב"ם היא ל'זקנים' כשם תואר כללי. כלומר: הזקנים שקיבלו מיהושע מסרו לזקנים שאחריהם, וכולם נחשבים שקיבלו מיהושע (וכעי"ז ראיתי ביד פשוטה, וברב קאפח, ועוד. אמנם, לענ"ד לפי"ז צ"ע מדוע לא כתב הרמב"ם: "וזקנים רבים קיבלו מיהושע, ומהם קיבלו זקנים אחרים, וקיבל עלי..."?! ומזה יש חיזוק לגרסא שעמדה ככל הנראה לפני הרי"א. מו"ח שליט"א ביאר שלדעת הרמב"ם כל הזקנים שהיו בתקופת השופטים נחשבים שקיבלו מיהושע, אע"פ שחלקם לא ראו אותו בעיניהם, כיון שכולם קיבלו את התורה בצורה בה היא נמסרה ע"י יהושע, ולא היה ביניהם ובינו איזה חכם גדול שהוסיף לתורה גוון חדש מ'תורה דיליה'). לפי"ז מסתבר שכוונת הרמב"ם היא לשופטים, ודלא כפי שהרי"א הבין את הרמב"ם. שו"ר שכיוונתי למה שכתב בעבודת המלך על הרמב"ם [על שיטת הרמב"ם יש להעיר גם מיהושע כד, א, ומנזיר נו, ע"א "ואילו יהושע וכלב". ראה גם בדברי הרב נוישטט, בקובץ ישורון חלק ז עמ' תס"ד, שדן במחלוקת זו מצד מה שלכאורה חלק מה'שופטים' היו לדעת חז"ל עמי הארץ, ולכן לכאורה אין הם ראויים להיות משלשלת הזהב של מוסרי התורה, וראה בספר דרך בינה לרב אברהם שושנה, על ספר שופטים, הקדמה, עמ' 26-31].
37. ↑ לו). ספר שופטים כולל תקופה ארוכה, שארכה כמעט 400 שנה. בכל זאת, אין עם זר שאיתו זקוקים היו ישראל להילחם יותר מפעם אחת במשך תקופה זו (שמגר אמנם פגע בפלישתים, בנוסף לשמשון, אולם שמגר פגע בהם מבלי שהפלישתים יציקו לעמ"י, ואכמ"ל, וראה להלן סעיף ח' ששמגר הוא שופט יוצא דופן בכל קנה מידה). נראה לומר שאחר שישראל התגברו על הנקודה הרוחנית המיוחדת לאותו עם, לא היה צורך להתמודד שוב עם אותה התרבות הזרה. בכך יש חיזוק לטענתנו, לפיה יהושע עלי ושמואל אינם נחשבים שופטים רגילים, שהרי אם נחשיב את יהושע כשופט הרי אז יצא שגם יהושע וגם דבורה נלחמו בעם הכנעני, ואם נחשיב את שמואל כשופט הרי אז יצא שגם שמשון וגם שמואל נלחמו בפלישתים.
38. ↑ לז). ראה עלה יונה לגר"י מרצבך (חלק מאמרי שעה, מאמר 'עם השבטים', עמ' שלז), וכן איש לשבטו, לרב אברהם רמר, עמ' 13-15, ועוד.
39. ↑ לח). בגמ' סוכה כז, ע"ב, אמר ר' אליעזר: "אין לך כל שבט ושבט שלא העמיד ממנו שופט... אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא יצאו ממנו נביאים, שבט יהודה ובנימין העמידו מלכים ע"פ נביאים", ולפי מהלכנו, לפיו יש 13 שופטים בדיוק, ממילא יש מקום לבדוק האם ייתכן שיש גם 13 נביאים בדיוק שניבאו לישראל בתקופת הנביאים. אם נניח ששמואל הנביא פותח את תקופת ה'נביאים', שקיבלו מה'זקנים' ומסרו ל'אנשי כנסת הגדולה', אם כן ימצאו לנו 13 נביאים: שמואל, ישעיה, ירמיה, יחזקאל, הושע, יואל, עמוס, עובדיה, יונה, מיכה, נחום, חבקוק, צפניה [חגי זכריה ומלאכי היו מאנשי כנסת הגדולה, ולכן אינם כלולים בתקופת הנביאים]. היו נביאים נוספים בתקופה זו, כגון אחיה אליהו ואלישע, אולם אין ספר בתנ"ך שהוקדש להם. אולם, בין 13 הנביאים הנזכרים, יש כמה נביאים שהם מאותו השבט, לפי דברי חז"ל. לדוגמא: משבט לוי יצאו שמואל, יואל, ירמיהו ויחזקאל (ראה בדברי הגר"ח קנייבסקי, בספרו בשער המלך שבתוך ספרו שיח השדה, מהד' ה'תשל"ז, דף לה, טור ג, שם בירר מאיזה שבט היה כל נביא לפי המדרשים).
40. ↑ לט). הנחנו שאבימלך בן גדעון אינו מנוי בין השופטים, שהרי היה רשע. בסעיף יד נביא את הדעות השונות שיש בענין זה.
41. ↑ מ). אולם ייתכן לבאר שכוונת הרשב"א היא כדברי ר"י בן קלונימוס שהבאנו לעיל. עוד ניתן להציע שכוונתו היא שיש ראיה מהפסוקים לכך שמשבטי ראובן גד ואשר היה מלך בממלכת אפרים [אלא שהשערה זו דחוקה, משום שלא מצאתי ראיה לכך, ורק לגבי 'מנחם בן גדי' המלך נזכר שהוא היה משבט גד, כפי שנזכר גם בערכי תנאים ואמוראים שם, אך לא מצאנו ראיה למלך משבטי ראובן ואשר].
42. ↑ מא). יש כמה ערים ששמן 'קדש' (במדבר יג, כו; יהושע טו, כג; שופטים ד, ו; דברי הימים א, ו, נז; מכות י, ע"א), ולכן התיאור "קדש נפתלי" נועד בפשטות להדגיש באיזה עיר מביניהם התגורר ברק, ולא להצביע על זהות שבטו של ברק. לפיכך, יש להבין מדוע כתב רש"י שברק הוא מנפתלי, אך לא ידע מאיזה שבט יצא "עבדון הפרעתוני" שנקבר "בפרעתון בארץ אפרים". בהמשך סעיף זה הערנו ש'ארץ אפרים' כוללת אולי שטחים של שבטים אחרים, ולפי"ז יש מקום לתרץ את קושייתנו.
43. ↑ מב). בספר מלאכת הקדש (בראשית ל, יא, לר' משה טולידאנו, ה'תפ"ד-ה'תקל"ג, דיין במכנאס) ובספר מאיר נתיבים (לר"מ מרגליות, פרשת שמיני) העירו שבבר"ר (עא, ט) מובאת דעה לפיה 'אליהו הגלעדי' היה מגד, ודעה זו הוטעמה במדרש בכך שערי הגלעד היו שייכים לגד, כנזכר ביהושע יג, כה. לפי"ז כתב במאיר נתיבים שכיון שיפתח היה גלעדי, וכך גם יאיר, ומכיון שארץ הגלעד משותפת לבני ראובן גד ומנשה, לכן ייתכן שיאיר ויפתח היו מראובן וגד, עי"ש בדבריו. אעיר כי מהר"צ חיות (בהוספות לספרו תורת הנביאים, בתוך כל כתבי מהר"צ חיות ח"א, עמ' קעט) הקשה כיצד מובא מצד אחד בילק"ש שיאיר ויפתח שהתגוררו בגלעד הם משבט מנשה, ומצד שני מובא בבר"ר שאליהו שהתגורר בגלעד היה משבט גד? הוא מתרץ שבפסוקים יש סתירה איזה שבט קיבל את הגלעד, ולדעתו ביאור הדבר הוא שמנשה קיבל את "עיר הממלכה... ועיר בצורה", אך "עיירות קטנות" ניתנו לגד. לכן, מי שנאמר עליו שהוא 'מגלעד' הוא ממנשה, אך אליהו שהיה 'מערי הגלעד' הוא מגד (לא זכיתי להבין מדוע לפי פירושו אליהו היה בהכרח מגד ולא מראובן, וצ"ע).
44. ↑ מג). ברש"ש על בראשית רבה פב, ט, הביא שבשמואל ב, כ, א, מובא ששבע בן בכרי הוא 'איש ימיני' אך בפסוק כא מובא שהוא 'מהר אפרים'. הרי ש'הר אפרים' כולל גם חלק מנחלת בנימין. משופטים י, א, ניתן להסיק שגם חלק מנחלת יששכר כלול בהר אפרים (וראה בהערה בהמשך להסבר אחר), ועי"ש ברש"ש שהביא עוד ראיות לכך. הרש"ש הביא שמסרו לו שכ"כ גם בספר תבואות הארץ (ואכן כך מובא בתבואות הארץ, עמ' פו-פח, והביא שם את המקורות לכך. כך מובא גם בדעת מקרא שופטים ד, ה, וכן י, א). לענ"ד הנחה זו קשה קצת מהפסוק בשופטים ז, כד: "ומלאכים שלח גדעון בכל הר אפרים לאמר רדו לקראת מדין ולכדו להם את המים... ויצעק כל איש אפרים...", ובהמשך נראה ש"איש אפרים" הם בני שבט אפרים בלבד (שופטים ח, א-ב). משמע מכך שבימי גדעון ישבו ב'הר אפרים' רק בני שבט אפרים.
45. ↑ מד). 'הר אפרים' כולל שבטים נוספים משום ששרשרת ההרים, שעיקרה באפרים, משתרעת בפועל עד לשטחם של שבטים נוספים. לכן, אין מכך ראיה לגבי הביטוי 'ארץ אפרים' (הביטוי 'ארץ אפרים' נזכר בתנ"ך רק עוד פעמיים: בדברים לד, ב, ובדהי"ב ל, י). אעיר שבסעיף יד, כאשר נעסוק בבירור שבטו של יאיר הגלעדי, נרחיב לדון בשיטת המהרש"א, ונביא שהגר"י פיק וכנראה גם השפ"א הבינו שהמהרש"א סבר שמקום השופט מוכיח על שבטו. למרות זאת המהרש"א אינו מזהה את עבדון לפי מקום מגוריו, ואולי יש לתרץ בדוחק שלדעת המהרש"א 'ארץ אפרים' כללה גם נחלת שבטים נוספים.
46. ↑ מה). בזה ניתן להסביר כיצד ייתכן שמלחמת אנשי דוד באבשלום וחייליו, שהיתה בעבר הירדן המזרחי (שמ"א יז, כו-כז; יט, טז-יט), התרחשה ב'יער אפרים' (שמ"א יח, ו). ככל הנראה התיישב חלק משבט אפרים בעבר הירדן (כעי"ז ראיתי במאמר של הרב מדן. רש"י ור"י קרא והרד"ק הביאו הסבר אחר, ולפיו בני אפרים רעו את בהמותיהם בצדו המזרחי של הירדן הסמוך לנחלתם. בדעת מקרא הציע הסבר אחר, שהוא דחוק יותר בעיני, ולפיו מקום זה נקרא 'יער אפרים' משום שצפה על נחלת אפרים).
47. ↑ מו). באטלס דעת מקרא (עמ' 160) הועלתה הצעה לפיה השופט 'תולע', שהיה בן שבט יששכר, ישב בהר אפרים (שופטים י, א) משום שאפרים לא יישבו את ההר (כנזכר ביהושע יז), ולכן מקצת מבני יששכר נאחזו בו, לאחר שלא הצליחו להוריש לגמרי את הגויים שישבו בנחלת אשר (שופטים א, לב). כמו כן הועלתה שם הצעה לפיה כמה ממשפחות שבט אשר ישבו בימי השופטים בנחלת בני יוסף. אין ביסוס לכך, למעט רמז בכמה שמות של משפחות משבט אשר שדומים במידת מה לשמות מקומות בנחלת בני יוסף.
48. ↑ מז). הפסוק מוסיף בתיאור קבורת עבדון: "[ויקבר בפרעתון בארץ אפרים] בהר העמלקי". לא מצאתי ראיה ברורה היכן הוא 'הר העמלקי'. בדעת מקרא מובא שהוא מקום בנחלת אפרים, כנזכר בשופטים ה, יד 'מני אפרים שרשם בעמלק', והוא השטח שמשתרע מהר גריזים דרומה מערבה. אין זו ראיה ברורה. בכפתור ופרח פי"א (מהד' ביהמ"ד להתיישבות ח"ב עמ' נח) ראיתי שכתב שפרעתון הוא כשעתיים הליכה מדרום מערב להר גריזים. זיהויו הוא לפי השם שנשתמר אצל יושבי הארץ. באדמת קודש (דף כב, ע"ב) סבר שפרעתון הוא בדרום נחלת אפרים, בסמוך לבית אל.
49. ↑ מח). אחר כתיבת הפרק הגיע לידי הספר הדר הנביאים של הרב איתן שנדורפי שליט"א, שם הביא שהרש"ש (על בר"ר עא, ט) הסביר שלפי המדרש (בר"ר שם) אליהו הגלעדי הוא משבט גד, ולא מראובן או מנשה, משום שביהושע יג, כה, מובא ש"ערי הגלעד" ניתנו לגד, ומכאן שהחלק בגלעד שהיה מיושב בערים היה שייך לגד. הרב שנדורפי הוסיף: "לפי זה אולי ניתן להוכיח שיפתח היה מגד, שכן גם עליו כתוב 'ויקבר בערי (!) גלעד' (שופטים יב, ז).
50. ↑ מט). לעיל (סעיף ה', תירוץ חמישי) הבאנו בהערה את הפסוקים בדברי הימים א, יב, ט-טו, מהם ניכרת גבורתם של בני גד.
51. ↑ נ). שו"ר שכך הבינו בדברי הרמב"ן כמה תלמידי חכמים (ספר שיג ושיח בנביאים, שופטים, עמ' שלד, וכן בפירוש הדרי קודש על הרמב"ן, וראה מה שהעירו בחומש רמב"ן המבואר, הוצאת עוז והדר, הערה שלט).
52. ↑ נא). בסעיף י"ד הבאנו שכמה אחרונים העירו שיאיר הוא ממנשה או מיהודה, לפי שושלת אבותיו, אך עי"ש שהראיה משושלת אבותיו איננה מוסכמת ואיננה מוכרחת.
53. ↑ נב). פרק ל"א, וזאת הברכה, מהד' בובר דף קצז, ב, מהד' מנדלבוים תשמ"ז עמ' 442, הובא בילק"ש וזאת הברכה רמז תתק"נ.
54. ↑ נג). שוחר טוב מזמור צ, ג. בהערה בהמשך נביא שהדברים הובאו בדברי המעתיק של כת"י אסקוריאל (של פירוש רש"י למסכת סוכה).
55. ↑ נד). וכן מובא בתוספתא כפשוטה, סוכה, עמ' 843. בספר דברי טובה כתב ששמגר הכה את הפלישתים כיון שנחלת שמעון סמוכה לפלישתים, ושמגר היה משמעון (על שאלת מיקומה של נחלת שמעון ראה במאמרו של הרב אהוד אחיטוב, התורה והארץ חוברת ז, עמ' 53-84). שו"ר שהרב ישראל רוזן (ספר שופטים בגובה חז"ל, עמ' 101) העיר ש"שמעון" בכתיב חסר 'שמען' הוא ראשי תיבות של "שמגר (בן) ענת".
56. ↑ נה). כמובא בסדר עולם (פרק יב), וכמובא להלן שרק אחרי מות שמגר אז אהוד מת.
57. ↑ נו). מובא בבית המדרש (ילינק ח"ג עמ' 171), וכן בספר מקדמוניות היהודים (א' אפשטיין, ח"ב, עמ' קנב).
58. ↑ נז). כמו כן מסתבר שהמדרש היה מתייחס לשמגר ומזכיר שמוצאו איננו ידוע.
59. ↑ נח). על אהוד בן גרא, שקדם לשמגר, לא נאמר ש'שפט' את ישראל, אלא ש'הושיע' אותם: "וַיִּזְעֲקוּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה', וַיָּקֶם ה' לָהֶם מוֹשִׁיעַאֶת אֵהוּד בֶּן גֵּרָא" (שופטים ג, טו). כך גם נזכר אצל השופט שקדם לאהוד, עתניאל בן קנז (שופטים ג, ט. ראה גם שופטים ו, יד-טו, ושם לו-לז, ושם ח, כב). מכיון ששמגר 'הושיע גם הוא' את ישראל, כמו קודמו אהוד, לכן ברור שהוא כלול בין השופטים. חז"ל אכן מנו אותו ביניהם (בילק"ש, ובשוחר טוב), כפי שנראה בהמשך סעיף זה. גם בסדר עולם פרק יב משמע ששמגר כלול בין השופטים (ב'באור הרא"ם' על המדרש תהילים, לרב אהרן משה פאדווא, כתב ש"בביאורי הגר"א דווילנא על סדר השופטים לא חשב כלל שמגר בין השופטים", אך לענ"ד דבריו צ"ע, שהרי הגר"א לא מנה את השופטים אלא את סדר הזמנים, ולכן לא מנה את שמגר, שהרי שמגר שפט פחות משנה ולכן הוא איננו משמעותי בחשבון סדר השנים).
60. ↑ נט). ראה רד"ק, ועוד. אעיר, בדרך אגב, שראיתי בתנחומא אחרי מות יח מדרש תמוה: "אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בעולם הזה הייתם נושעים על ידי בשר ודם, במצרים על ידי משה ואהרן, בימי סיסרא על ידי ברק ודבורה, במדינים על ידי שמגר בן ענת, וכן על ידי השופטים, [ועל ידי שהיו בשר ודם הייתם חוזרים ומשתעבדים], אבל לעתיד לבא אני בעצמי גואל אתכם, ושוב אין אתם משתעבדין" (ובילק"ש זכריה רמז תקע"ז הגרסא "...ברק ודבורה, ובמדינים ע"י שופטים, ועל ידי שהיו בשר ודם..."), ולענ"ד דברי המדרש זוקקים עיון, שהרי שמגר לא הושיע את ישראל מיד מדין, וצ"ע. כמו"כ לא ברור מדוע המדרש אינו מזכיר את ישועתם של עתניאל, ושופטים נוספים, ועל זה נראה לענ"ד לתרץ שהמדרש הביא דווקא שופטים ששפטו במקביל לשופט נוסף, ולדעת המדרש שמגר שפט במקביל לאהוד.
61. ↑ ס). שופטים ב, יא-יט, וכך מצאנו אצל עתניאל, אהוד, דבורה וברק, גדעון, יפתח, ושמשון (אלא שאצל שמשון חסר השלב של הזעקה אל ה'). אצל השופטים האחרים (תולע, יאיר, אבצן, אילון, ועבדון) לא נזכר שהם נלחמו בעם זר (אצל תולע נאמר "ויקם להושיע את ישראל", אך מהפסוקים שם נראה שאין הכרח שהכוונה היא לתשועה מעם זר, ומ"מ גם אם נניח שכן הרי שמלחמה זו אינה נזכרת במפורש).
62. ↑ סא). ראה גם תקנת השבים לר' צדוק הכהן (אות ו', עמ' סד ועמ' סט, מהד' הר ברכה אות סד): "...ועל כן לא העמיד מלך ולא שופט, כי אין שייכות לו ממשלה בישראל בעולם הזה. שהממשלה מצד התגלות כח המיוחד והמעלה שיש בו, דבכל שבט יש מעלה מיוחדת שכאשר היא מתגלית באיזה נפש פרטית מאותו שבט הוא מתנשא בו על עם ה', ומעלת שבט שמעון אין מתגלית בפועל בעולם הזה... שורש שמעון הוא הקבלה לבד שאין מוכן להשפיע כלל, ועל כן גם כן לא העמיד מלך ושופט שיש בו מדת ההשפעה גם כן". ר' צדוק מאריך שם להסביר מדוע שמעון כלול דווקא בתוך יהודה, ואכמ"ל.
63. ↑ סב). רש"י, ראב"ע ומדרש שכל טוב, על בראשית מט, ז; רד"ק דברי הימים א, ד, כד; מיוחס לרש"י דברי הימים א, ד, כז; רלב"ג יהושע טו, כ; ועוד, וראה במאמרו של הרב אהוד אחיטוב, התורה והארץ חוברת ז, עמ' 53-84.
64. ↑ סג). שו"ר מקור המחזק את השערתי, לפיה הקשר בין שמגר ובין שבט שמעון מבוסס על כך ששמגר שפט במקביל לשופט אחר: בכתב יד אסקוריאל (בו נמצא פירושו האמיתי של רש"י למסכת מועד קטן, שנדפס בש"ס מהדורת שוטנשטיין ובהוצאות נוספות), הועתק בין היתר פירושו של רש"י למסכת סוכה, ושם הוסיף המעתיק הערה (על דברי רש"י בסוכה כז, ע"ב, שם כתב רש"י שאינו יודע מאיזה שבט יצא שמגר): "ואני הכותב מצאתי שמגר משמעון, דבכל מקום היה שמעון טפל ליהודה: בברכה במשה, ובנחלות, ובשופטים. בברכה - לא רצה משה לברכן, מפני שהיה בלב על מעשה זמרי, ואעפ"כ טפלו ליהודה 'שמע ה' קול יהודה'. בנחלות –כתיב '(מחבל) בני יהודה נחלת בני שמעון'. ובשופטים –דכתוב 'ואחריו שמגר בן ענת', טפלו לאבצן שהיה מיהודה" (הובא אצל יעקב פוקס, 'פירוש רש"י למסכת מועד קטן –בירורים בזיהויו', עמ' 13). ייתכן ששמגר נטפל לאבצן, משום ש'אבצן זה בועז', משבט יהודה, ולכן כשם ששמעון נטפל ליהודה בנחלה ובברכות כך שמגר משמעון נטפל דוקא לאבצן מיהודה. אלא שהדבר תמוה למדי, שהרי שמגר שפט במקביל לשופט אהוד, שהיה מבנימין, או במקביל לברק ודבורה. לכן, מסתבר יותר בעיני לומר שכיון שסופר כתב יד זה לא היה בקי במלאכתו (כפי שמוכח ממקומות רבים בכתב היד, כפי שהראה פוקס בעמ' 7-11), לכן גם כאן טעה הסופר וכתב בטעות "טפלו לאבצן" במקום לכתוב "טפלו לאהוד".
65. ↑ סד). לענין זה התייחסו במדרש (ויקרא רבה לז, ד, ובראשית רבה ס, ג. לעומת זה בתענית ד, ע"א, השמיטו את ההתייחסות לכך, ובתוספות שם הסבירו את ההשמטה, וב"ה שזכיתי לכוון לדבריהם, וראה בר' חננאל ועיון יעקב שם, שהביאו הסבר אחר להשמטה).
66. ↑ סה). פירשנו 'ותסיתהו' כשידול כנגד רצון האדם, ע"פ דברים יג, ז, ואיוב ב, ג, ועוד, ושו"ר שכן ביארו כמה מפרשים (כך משמע ברד"ק וברי"א, וכן בכלי יקר יהושע פרק טו, ובלב אהרן יהושע פרק טו, סי' מב, ובדרך בינה, ובדעת סופרים, וכמדומה לי שכך גם בר"י אבן בלעם, שדבריו כתובים בערבית, ולא ידעתי לתרגמם במדויק). אמנם, יש שביארו 'ותסיתהו' באופנים אחרים (ראה בפירוש ר' אברהם בן שלמה, יהושע, פרק טו, עמ' ע', ובכלי יקר, ובמלבי"ם ישעיהו לו, יד, חלק ביאור המילות).
67. ↑ סו). שו"ר שר"י קרא עמד על שאלה זו, והציע הסבר לדבר.
68. ↑ סז). בבית יחזקאל (לרב צוריאל, שער אהבה, אות 104, עמ' לח) דן בזה, והביא כמה יישובים, שהם דחוקים לענ"ד בלשון הגמ'. בספר שלחן ערוך המידות (ח"ב, עמ' רנט) הביא ביאור נוסף, ולפיו אשתו של רב אדא לא באה בטענה, אלא שאלה איך תעשה עם פרנסת הילדים. בעלה השיב לה שתתחזק בבטחון שה' ימציא לה פרנסה, והיא התרצתה לזה (ודייק שלכן רש"י שם מביא שה' דואג לפרנסת בני העורב). עוד ראיתי מביאים שבספר קדושת התלמוד (לר' אריה לייב פרומקין) ביאר שמדובר היה בבניו הגדולים שאינו חייב בפרנסתם, וכן ביאר בעין אליהו, ולענ"ד לא משמע כך בגמ'. עוד ראיתי שיש שרצו לבאר שהתאכזר שלא לתת פרנסתם ברווח, אך היה להם פרנסה בדוחק מהירקות שבאגם, ובגר"א (משלי כג, ל) ביאר כפשוטו.
69. ↑ סח). בפסקי הלכות - יד דוד לגאון האדיר ר' דוד מקרלין (הלכות אישות ח"ג, פי"ד, עמ' ג') כתב: "באין לאשתו ממה להתפרנס, וצריך לעסוק בפרנסתה לזונה - אסור לו לצאת מביתו ללמוד ולהניח אשתו ובניו מוטלים ברעב, אם לא שבביתו לא ילמוד כלום ונפשו חשקה בתורה, או שהנהו תלמיד חכם שתורתו אומנותו זה הוא שיכול להניח אשתו ובניו בלא פרנסה ולשום עצמו כעורב על בניו ולבטוח בהקב"ה, וגם זה הלכה למי שעושה מעצמו כן, לאו להורות כן", ובהערה שם (ס"ק ט"ו) כתב: "זה נראה לי כן, אף שעוד לא מצאתי לי חבר בדברי רבותינו הראשונים [ואולי מתוך פשיטות הדבר לא דיברו בזה]... אפילו כשנותנת לו אשתו רשות לפרוש ללמוד תורה, שעתה אין בזה חיובא ד'מזונות', עם כל זה אסור לו לעשות כן, כמבואר בגיטין... ואף שמצינו בעירובין כ"ב ע"א ש'אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשים עצמו אכזרי על בניו כעורב'... צריך לומר דזה דוקא באדם שנפשו חשקה בתורה מאוד ותורתו אומנותו כדורות הראשונים, ובביתו לא יוכל ללמוד כלל, וגם זה הוא הלכה ואין מורין כן, והוא על דרך אמרם בברכות ל"ה ע"ב 'הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם והרבה עשו כר' ישמעאל ועלה בידם' מכלל דמורים לעשות כר' ישמעאל ומי שנפשו חשקה בתורה ועושה כרשב"י אין מוחין בידו".
70. ↑ סט). שו"ר במשבצות זהב (לרב שבתי וייס, על ספר שופטים) שהביא ממה שמובא בשם הגר"א שכתב כעי"ז, והביא שלכן מצאנו כמה פעמים ששאלו שאלות ל'זקני הנגב' ול'רבותינו שבדרום' (ספר ליקוטי הגר"א מכת"י, יהושע טו, כא, מהד' ירושלים תשכ"ג, עמ' ז, וכן הוא בפירושי הגר"א, בני ברק תשמ"ז, עמ' קיג, וראיתי שהדברים לא הובאו בביאור הגר"א –נביאים, מהד' מה"ק, תשס"ב), וכעי"ז כתב בקצרה גם המלבי"ם (שופטים א, טו), ושו"ר שבערוך (ערך דרום) ובר' חננאל (בבא בתרא כה, ע"א, בתוך פירושי רבינו חננאל ובית מדרשו –בבא בתרא) הביאו פירוש לפיו 'הרוצה להחכים ידרים' כוונתו שילמד אצל חכמי הדרום.
71. ↑ ע). פסענו כאן בעקבות המפרשים שביארו שכיבוש קרית ספר היה בתחילת תקופת השופטים (רש"י, ר"י קרא, ולענ"ד גם רלב"ג). תיארוך זה אינו מוסכם, שהרי כיבוש קרית ספר, והשיחה שבין עתניאל לעכסה, נזכרו גם בספר יהושע (פרק טו), ולכן יש שביארו שהם אירעו בימי יהושע (רד"ק, רי"א, מלבי"ם, וכנראה גם רי"ד). לסיכום מפורט של מחלוקת זו ראה בהערותינו לשופטים א, ח.
72. ↑ עא). לענ"ד ייתכן שכך יש לדייק מדברי ספר גימטריאות לרבי יהודה החסיד (בשלח, אות יז, עמ' תעו): "שלא ניתנה תורה בדקדוקיה (!) אלא לאוכלי המן".
73. ↑ עב). על פי מהלכנו נוכל להסביר ענין נוסף: בגמ' (תמורה טז, ע"א) מובא שלעתניאל היו כמה שמות: "הוא 'עתניאל' הוא 'יעבץ', ומה שמו? 'יהודה אחי שמעון'...". רש"י (שופטים א, ג) ביאר ש'יהודה אחי שמעון' כוונתו למובא בתחילת ספר שופטים "ויאמר יהודה אל שמעון אחיו עלה איתי בגורלי". הדברים תמוהים לכאורה: הרי בתחילת ספר שופטים מדובר על שבט יהודה הפונה לשבט שמעון, ואין הכוונה לאדם פרטי ששמו יהודה?! כמו כן לא מובן מנין לגמ' ש'עתניאל' הוא כינוי בלבד, ו'יהודה אחי שמעון' הוא השם המקורי. כמדומה לי שניתן להסביר את כוונת חז"ל באופן הבא: בתחילת ספר שופטים שאלו בני ישראל בה' "מי יעלה לנו בתחילה להילחם", וה' השיב "יהודה יעלה". הכוונה הפשוטה של תשובת ה' היא שעל שבט יהודה להנהיג את עם ישראל כולו למלחמה, במקומו של יהושע שנפטר (הארכנו בענין זה להלן בפרק ב'). שבט יהודה הבין את תשובת ה' באופן אחר: 'יהודה יעלה' ויכבוש ראשון, מבין כל השבטים, את נחלתו שלו. שבט יהודה העדיף להסתפק בכיבוש נחלתו בלבד, משום שעתניאל הנהיג את שבט יהודה, והעדיף לעצור את ההתמקדות בכיבוש הארץ, ולהתמקד בלימוד התורה (להלן בפרק ב' הרחבנו יותר בענין זה, וכאן קיצרנו).
74. ↑ עג). וראה דברי הימים ב, לא, ד: "לתת מנת הכהנים והלוים, למען יחזקו בתורת יי", וביאר במיוחס לרש"י שם: "...בעוד שיהיה להם פרנסתם מזומנת יוכלו לעשות ולעסוק בתורת ה', לפי שלא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן ושניים להם אוכלי תרומה".
75. ↑ עד). בזוהר חדש (בראשית, דף יג, טור ד): "אמר רב יהודה אמר רב: שקולה היתה יריחו כנגד כל ארץ ישראל מרוב התענוגים שהיו בה" (וכן בילקוט שמעוני, ח"א, רמז תתע"ה, ועוד), כעי"ז מצאנו שהניחו למי שמחלקו יילקח המקדש את "דושנה של יריחו", שניתן לבני קיני עד לבניית המקדש (ספרי, בהעלותך, פא),
76. ↑ עה). רד"ק שופטים א, טז: "...ובימי ירמיהו הנביא היו בית הרכבים בתוך בני ישראל, ואמר הכתוב 'לא יכרת איש לבית יונדב בן רכב עומד לפני כל הימים'. ובית הרכבים הם מבני יתרו, כמה שנאמר 'המה הקנים הבאים מחמת אבי בית רכב' (דברי הימים א, ב, נה)".
77. ↑ עו). ה'סופרים' הם אלו שעוסקים בכתיבת ספרי התורה, כלומר –בתורה שבכתב. ניתן לומר ש'קרית ספר' מרמזת על התורה שבכתב, 'ספר' התורה, שניתנה ע"י משרע"ה, שאת תורתו החזיר עתניאל בפלפולו. קרית ספר נקראה לאחר כיבושה 'דביר', ובכך יש רמז לתורה שבעל פה, העוברת ע"י 'דיבור' ולא ע"י כתיבה (ושו"ר כעי"ז במהרש"א).
78. ↑ עז). עתניאל משבט שמעון מצטרף כאן לתפקידו של שבט לוי, נושאי התורה, שהרי "שמעון ולוי אחים" (בראשית מט, ה) הפוסעים יחד זה לצד זה, ועל שניהם נאמר "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" (שם, ז). לעיל הבאנו שעתניאל דומה בהתנהגותו לרשב"י, ועל ר' שמעון בר יוחאי כתב ר' צדוק הכהן שהוא משבט שמעון (תקנת השבים, אות ו', עמ' סד ועמ' סט, מהד' הר ברכה אות סד): "...ועל כן לא העמיד מלך ולא שופט, כי אין שייכות לו ממשלה בישראל בעולם הזה... ומעלת שבט שמעון אין מתגלית בפועל בעולם הזה. וכיוצא בו אמר ר' עקיבא לר' שמעון בן יוחאי 'דייך שאני ובוראך יודעין כוחך' (ירושלמי סנהדרין, פ"א, ה"ב), דגם הוא שמו 'שמעון' ודרשינן שמות, כי זה היה כוחו ושורש נשמתו, וכן קיבלתי כי הוא היה משבט שמעון, ועל כן לא נתגלה תוקף כוחו בעולם הזה ובתלמוד הנגלה. אף על פי שגם כן יש ממנו בהפלגות מעלתו מה שאמר על עצמו (סוכה מה, ע"ב), ובבראשית רבה (לה, ב) ועוד בכמה דוכתי, מכל מקום בנגלות התלמוד לא נגלה מעלתו נגד חביריו כלל, ורק בוראו וכן רק ר' עקיבא ברוח הקודש שבו להכיר הנעלמות ידע כוחו, ואף הסודות שגילה לא יתגלה סודם לעין הכל אלא בסוף יומיא...". אם 'קרית ספר-דביר' או 'נגב ערד' נמצאות בנחלת שמעון, יהיה בזה חיזוק לטענה שעתניאל הוא בן שבט שמעון. אמנם, מיקומן של הערים הללו אינו ברור (ראה בדעת מקרא לספר שופטים, וראה במדבר כא, א-ג, שם נזכר כיצד ניצחו ישראל את "הכנעני מלך ערד יושב הנגב... ויחרם אתהם ואת עריהם ויקרא שם המקום חרמה", והרמב"ן שם סבר שהכוונה היא לעיר 'צפת-חרמה' שבני שמעון כבשו, כמתואר בשופטים א, טז-יז: "ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד, וילך וישב את העם. וילך יהודה את שמעון אחיו ויכו את הכנעני יושב צפת ויחרימו אותה ויקרא את שם העיר חרמה", ובין ערי שמעון הנזכרות ביהושע יט, ד, נזכרת חרמה. לפי הרמב"ן זוהי 'חרמה' הנזכרת בספר במדבר (וכ"כ ר"י קרא שופטים א, טז), ואם כן לפי דבריו בני קיני ישבו מדרום (=מנגב) לעיר ששייכת לשמעון, ולפיכך יתכן שגם מקומם של בני קיני ועתניאל היה בנחלת שמעון. הראב"ע בפירושו לבמדבר סבר ש'ערד' ו'חרמה' הנזכרות בספר במדבר אינן הערים הנזכרות בספר שופטים, ולפי דבריו אין מכאן כל ראיה לנידון דידן. מיקומה של נחלת שמעון אינו ברור, כנזכר במאמרו של הרב אהוד אחיטוב, התורה והארץ חוברת ז, עמ' 53-84).
79. ↑ עח). אע"פ ש'הר אפרים' כולל גם את נחלת בנימין, ואע"פ שניתן לדון שמא 'בית אל' ו'הרמה' נמצאות בנחלת בנימין הגובלת בנחלת אפרים (להלן סעיף יד נדון בכך), מכל מקום ברור היה לו לר' אליעזר שדבורה ישבה בנחלת אפרים, מכיוון שמקומה בודאי רחוק מנחלת אשר, ומכיוון שמשבט בנימין כבר יצא השופט אהוד [ור' אליעזר הניח שמכל שבט יצא רק שופט אחד]. לכן בהכרח ש'בית אל' ו'הרמה' הנזכרות כאן הן בנחלת אפרים.
80. ↑ עט). כגון דברי הסדר עולם (פרק יב): "בימי עגלון היה 'ויהי בימי שפט השופטים וגו' [ויהי רעב בארץ וילך איש מבית לחם יהודה]...". הרי שלדעת הסדר עולם סיפור מגילת רות התרחש שנים רבות לפני ימי אבצן [שהרי עגלון נוצח בידי אהוד בן גרא, ואחר כך נאמר 'ותשקוט הארץ שמונים שנה' (שופטים ג, ל). אחריו שפט שמגר (למשך זמן לא ידוע, כנראה זמן קצר מאוד). אחריו שפטו דבורה וברק, ואחרי נצחונם נאמר "ותשקוט הארץ ארבעים שנה" (ה, לא). אחריהם שפט גדעון, שעליו נאמר 'ותשקוט הארץ ארבעים שנה" (ח, כח). אחריו היה אבימלך בנו, שמלך 3 שנים (ט, כב). אחריו שפט תולע במשך 23 שנים (י, ב). אחריו שפט יאיר הגלעדי במשך 22 שנה (י, ג). אחריו שפט יפתח במשך 6 שנים (יב, ז). אחריו היה אבצן (יב, ח). מכאן שמימי אהוד ועד ימי אבצן עברו כ-200 שנים]. כעין זה מובא במדרש רות רבה (א, א): "ויהיה בימי שפט השופטים... ומי היו? רב אמר: ברק ודבורה היו. ריב"ל אמר: שמגר ואהוד היו. רב הונא אמר: דבורה וברק ויעל היו". בספרנו 'באשר תלכי אלך' על מגילת רות (נספח ו') הארכנו בשיטות השונות לגבי הזמן בו התרחשה מגילת רות, עי"ש.
81. ↑ פ). הרב שנדורפי ציין שמר יהודה אליצור ביאר בדעת מקרא שאבצן התגורר בבית לחם שבגליל (ראייתו היא מכך שהשופט הבא, אילון הזבולוני, היה אף הוא משבטי הגליל, ולענ"ד ראיה זו חלשה מאוד). עוד העיר הרב שנדורפי: "אולי ניתן להביא קצת ראיה לכך, שכן מצאנו פעמים רבות בספר שופטים ובספרים נוספים שהנביא או הכתוב מדגישים "בית לחם יהודה" (שופטים יז, ז-ח-ט; יט, א-ב-יח; שמואל א, יז, יב; רות א, א-ב), ואילו אצל אבצן נאמר "בית לחם" סתם, ואם כן אפשר שהוא בית לחם הגלילית". לענ"ד הרב שנדורפי לא הביא שיש מזה "ראיה ברורה", משום שע"פ הנזכר בקונקורדנציה 'בית לחם' שבנחלת יהודה נזכרת בתנ"ך כ-40 פעם, ורק בחלק קטן מהאזכורים נכתב 'בית לחם יהודה'. לכן, מסתבר יותר להניח שאבצן מ'בית לחם' הוא מיהודה, ולא מ'בית לחם' שבגליל שנזכרת בתנ"ך רק פעם אחת. עד כאן הסבר דברי הרב שנדורפי. לפי בדיקה שעשיתי, כמעט בכל הפעמים שנזכר בתנ"ך 'בית לחם' סתם, ברור לפי ההקשר שמדובר ב'בית לחם' שבנחלת יהודה. לדוגמא: מגילת רות פותחת ב'בית לחם יהודה', ולכן שאר המקומות בהם נזכרה 'בית לחם' במגילת רות כוונתם ל'בית לחם יהודה'. כך גם בפטירת רחל (בראשית לה, יט) נזכר 'בית לחם' אך נוסף "בדרך אפרתה", ולכן ברור שהכוונה היא ל'בית לחם יהודה'. (כעי"ז בבראשית מח, ז, ומיכה ה, א. גם בשמ"א כ, ו, ודברהי"א ב, נא, ושם נד, ושם ד, ד, ודברהי"ב יא, ו, ברור מההקשר שמדובר על בית לחם יהודה). בשמ"א טז, א-ד, מושח שמואל את דוד ב'בית לחם', ובפרק יז, יב, מובא שדוד הוא מ'בית לחם יהודה' (וצ"ע למה לא נזכר כבר בפרק טז שזו 'בית לחם יהודה'), ולכן כל האזכורים הבאים על דוד מ'בית לחם' ברור שכוונתם לבית לחם שביהודה (שמ"א יז, טו; כ, כח; שמ"ב ב, לב). בשמ"ב כג, יד-טז (=דהי"א יא, יז-יח) מדובר על 'בור בית לחם' שליד מצב פלישתים שבעמק רפאים, ומכך נראה שהכוונה היא לבית לחם יהודה, שהייתה באיזור בו שלטו הפלישתים. גם בירמיהו מא, יז, נראה ע"פ ההקשר שמדובר על בית לחם שביהודה. בעזרא ב, כא, ונחמיה ז, כה, נזכר ברשימת העולים 'אנשי בית לחם', ומסתבר שהכוונה לבית לחם יהודה, שהרי העולים עם זרובבל היו מבני ממלכת יהודה. המקום היחיד (לבד מאצל אבצן) בו נזכרת 'בית לחם' סתם, ואין ראיה מההקשר לאיזו עיר הכוונה, הוא בשמ"ב כג, כד (=דברהי"א יא, כו), אולם גם שם ייתכן שיש קצת ראיה לכך שמדובר על בית לחם יהודה (ראה דעת מקרא שם). לפי כל הנ"ל מסתבר לומר שהכתוב מזכיר בדרך כלל 'בית לחם יהודה', אא"כ ברור לפי ההקשר שהכוונה היא לבית לחם יהודה, ואז הכתוב מסתפק לעיתים בביטוי הסתמי 'בית לחם'. מעתה יש מקום לומר שאבצן ישב בבית לחם שבגליל, שהרי לא נזכר אצלו 'בית לחם יהודה'.
82. ↑ פא). להלן סעיף יד (כאשר עסקנו בדבורה) הבאנו מקורות מהם ניתן אולי להסיק שדבורה איננה נחשבת שופטת. נציע כאן כמה סיבות מדוע ייתכן שדבורה אינה מנויה בין השופטים: א. כשם שאין שני מלכים משמשים בכתר אחד (חולין ס, ע"ב), כך אין שני שופטים מנהיגים יחד את ישראל. ברק לחם נגד סיסרא, ולכן הוא נחשב לשופט באותה התקופה. דבורה פעלה יחד עם ברק, לפי בקשתו, ולכן דבורה אינה נחשבת שופטת. ב. דבורה היתה נשואה לברק (אליהו רבה פרק ט, וכן סברו הרד"ק והרלב"ג, אולם הרי"א הקשה על כך), ולכן היא נגררת אחריו. ג. אין דרכה של אשה לצאת למלחמה (קידושין ב, ע"ב), ואף אין דרכה לדון את העם (ראה תוס' גיטין פח, ע"ב, ד"ה ולא, ותוס' ב"ק טו, ע"א, ד"ה אשר, ועוד).
83. ↑ פב). השווה שופטים י, א: "וַיָּקָם אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל תּוֹלָע בֶּן פּוּאָה בֶּן דּוֹדוֹ אִישׁ יִשָּׂשכָר, וְהוּא יֹשֵׁב בְּשָׁמִיר בְּהַר אֶפְרָיִם".
84. ↑ פג). נצטרך למצוא הסבר מדוע הכתובים לא מסרו במפורש שאבצן התגורר ב'בית לחם יהודה'. ניתן אולי לתרץ שהמון העם סברו שאבצן-בועז השחית את נחלתו בכך שנשא לאשה את רות המואביה. מנהיגותו נחלשה בשל כך, והכתוב רומז לזה בכך שהוא משמיט את שם שבט המלוכה, שבנחלתו נמצאת העיר בית לחם.
85. ↑ פד). יש 70 אומות ו70 לשונות (סוכה נה, ע"ב, ועוד, והן 70 האומות הנזכרות בבראשית פרק י'), ושאר האומות הן ענפים שלהן. שבעים האומות הם כלל הדעות הקיימות בעולם: "כי שבעים אומות הן בשבעים לשון... המספר הזה יכלול כל הדעות בהיותו כולל כל הכוחות..." (רמב"ן במדבר יא, טז). "הדבר שהוא יוצא מן השי"ת בעולם הזה הוא מתחלק לשבעים... שמן ה' שהוא אחד מתחייב הריבוי" (מהר"ל, תפארת ישראל, פרק לא). "ענין שבעים הוא הסיכום השלם של כל הפרטים מכל צד ובחינה אפשריים..." (מכתב מאליהו, ח"ג, ריב).
86. ↑ פה). לפי מהלכנו עתניאל נחשב כבן שבט לוי, ולפי"ז השופט הראשון הוא משבט לוי, והשופט השני מבנימין. תופעה דומה מצויה בספר שמואל: הספר נפתח בעלי הכהן ושמואל הנביא, שהיו משבט לוי, וממשיך בשאול משבט בנימין. מכיוון שבנימין הוא מבני רחל, לכן ייתכן לקשר זאת גם לכך שמשה רבנו, משבט לוי, קדם ליהושע שהיה משבט אפרים –מבני רחל. ייתכן להוסיף שכמו שאחרי עלי (מלוי) ושאול (מבני רחל) מגיע דוד מיהודה, כך אחרי משה רבנו (מלוי) ויהושע (מאפרים, מבני רחל) בא עתניאל, שהיה אחי כלב משבט יהודה. באופן אחר: אחרי עתניאל (שהצטרף ללוי), ואהוד (מבנימין, מבני רחל), היה צריך להגיע שופט משבט יהודה, אולם אלימלך נטש אז את ההנהגה, וירד למואב (ראה רות רבה א, א, שם הובא שלדעת האמוראים הרעב הפותח את מגילת רות היה בימי דבורה, או בשנה האחרונה של אהוד. בספרנו 'באשר תלכי אלך' על מגילת רות, נספח ו, הארכנו לבאר את השיטות השונות לגבי הזמן בו התרחשה מגילת רות, עי"ש). נעיר על ענין נוסף: הגב' דוידוביץ (שמעתין, גליון 106) ציינה שלפי שיטת הילק"ש (אותה פירטנו לעיל בסעיף ב) יש כמות גדולה של שופטים מבני יוסף - 6 שופטים. מתוכם 4 שופטים הם ממנשה, ומתוכם שנים –גדעון ויפתח –עוררו את קנאת אפרים כנגדם. בכך יש ביטוי לשינוי שמתחולל בתקופה זו: בתקופת יהושע, שיצא מאפרים, שבט אפרים הוא השבט המרכזי, אך בתקופת השופטים מנשה הוא המרכזי, ואפרים הופך להיות שני בחשיבותו. שבט אפרים טפל בתקופה זו למנשה, ומתקנא בו. בתקופה הבאה, תקופת שאול, בנימין הוא השבט המרכזי, שהרי שאול המלך יצא משבט זה. לאחר מכן שבט יהודה הופך להיות המרכזי, וממנו יוצא דוד המלך. יש כאן תהליך הדרגתי: שבטי רחל הם הכנה למלכות יהודה מבני לאה, וההכנה היא לפי סדר –אפרים, מנשה, ובנימין. [הגב' דוידוביץ הוסיפה שגם המשכן, שנמצא בימי השופטים בשילה שבנחלת אפרים, הוא הכנה למקדש שיוקם בימי המלכים בנחלת יהודה, ומקצת ממנו בנחלת בנימין. אעיר, שלפי דבריה מסתבר שאחרי חורבן שילה צריך היה הארון להיות בנחלת מנשה, ואח"כ בנחלת בנימין. אולם, בפועל אחרי חורבן שילה היה הארון בגבעת קרית יערים שבנחלת בנימין (העיר קרית יערים נמצאת בגבול שבין נחלת יהודה לנחלת בנימין, כנזכר ביהושע טו, י, ושם יח, יד. לפי הדעת מקרא הארון הוצב בגבעה שבסמוך לקרית יערים, וגבעה זו היתה בנחלת בנימין, כנזכר ביהושע יח, כח). משם עבר הארון לבית עובד אדום הגיתי (שהתגורר בדרך שבין קרית יערים לירושלים, כלומר בנחלת בנימין. בדעת מקרא הובא בשם הרד"צ הופמן ב'ראיות מכריעות' עמ' קלה, בהערה, שעובד אדום הגיתי היה מהעיר 'גת רמון' שנזכרה ביהושע כא, כה, בתוך נחלת מנשה). המשכן עצמו עבר אחרי חורבן שילה אל העיר נוב, הנמצאת בנחלת בנימין, ומשם לגבעון, הנמצאת גם היא בנחלת בנימין].
87. ↑ פו). שו"ר שבאבות הראש (ח"א, על אדר"נ פ"א, ד"ה 'שופטים קיבלו מזקנים', דף נב, ע"ד - נג, ע"ג) כתב שלא יצא שופט משבטי ראובן גד ואשר, משום שראובן בלבל יצועי אביו והפסיד בשל כך את המלוכה (במדבר רבה ו, ב), וראובן וגד היו סמוכים לשמעון בסדר החניה במדבר, ושלשתם היו סמוכים לקורח ולכן היו בעלי מחלוקת (במדבר רבה ג, יב). לא ראיתי בדבריו הסבר לחסרון השופט משבט אשר.