הערות וקושיות - חקר ועיון

בעניין עצות לזכרון - הרב יחיאל אומן

הנה בגליון ט"ז, שיצא בחודש סיון ה'תשע"ח, האריך הרב אפרים כחלון בחמשה עשר עצות נפלאות לזכירת התורה והוסיף עליהם ביאורים כיד ה' הטובה עליו.
ובעצה החמישית מנה את ענין הסימנים, שהיא עצה יסודית מאוד, ומכיון שנתחדש בזה תוספת נפלאה ומעשית, ראיתי לנכון להציגה לפני תלמידי החכמים.
ראשית, נזכיר שוב את חשיבות עשיית הסימנים ללימוד התורה, כמו שאמרו בעירובין נד: "אין התורה נקנית אלא בסימנין", ושם בדף נג. "בני יהודה שהקפידו על לשונם ומתנחי סימנא נתקיימה תורתן בידם", ועוד אמרו בפרק עושין פסין "לימד דעת את העם דאגמריה בסימנין", וכן בעו"מ.
ובגמ' בעירובין נה. נתבאר שצריך לטרוח מאוד על עשיית הסימנים, ממש כמו שצריך לטרוח על קניית התורה בעצמה (שמביאה הגמ' על המימרא שאין התורה נקנית אלא בסימנין: "...והיינו דאמר אבדימי בר חמא בר דוסא מאי דכתיב לא בשמים היא ולא מעבר לים היא, לא בשמים היא - שאם בשמים היא אתה צריך לעלות אחריה, ואם מעבר לים היא - אתה צריך לעבור אחריה", ופירש"י "הא דאמרן דצריך לטרוח ולהעמיד סימנין ולהערים בתחבולות כדי שתתקיים התורה בלומדיה - היינו דר' אבדימי דמפרש דיוקא דקרא, שאם בשמים היא צריך אתה לעלות אחריה").
וכידוע שכך דרך הש"ס בכמה מקומות, שנתנו סימנים לפני מימרות רצופות בענין אחד. וכן הרבה נושאים נזכרו בסימנים, כגון דצ"ך עד"ש באח"ב, יע"ל קג"ם, פנ"ק עכ"ס [שבת כה.] סוכת גנב"ך רבק"ש, עמל"ק [ב"ב מו:] זד"ד יה"ז [מנחות צו.] ועוד כהנה[2].
ומאידך אין להתעלם שיסוד הזכרון מושתת על חזרות, שבלי חזרות לא תועיל שום שיטה, ומי שחוזר הרבה כפי שהורו חז"ל[3], כמעט אינו צריך לעצות נוספות.
ובפרט חזרות בקול רם, כדאי' בעירובין נד. "ערוכה בכל ושמורה - אם ערוכה ברמ"ח אברים שלך משתמרת" עע"ש, וכן בניגון, כדאי' בגמ' במגילה (דל"ב א): "כל השונה בלא זימרא עליו הכתוב אומר וכו'"[4].
ואם נחבר את שתי העצות בחז"ל - חזרות וסימנין, נצא עם שיטה ברורה וקלה לזכרון, שהרי כל אחד יכול בלא טורח גדול לחזור על הסימנים שבגמ', שיחזור עליהם כלשונם שוב ושוב, ובמוחו יזכור כל הזמן למה רומז כל סימן, ונמצא שהסימנים יחקקו במוחו, ודרכם יזכור את שאר הגמ'. ודברים אלו פשוטים, וגם בדוקים ומנוסים.
אמנם, שהסימנים שנתנו לנו חז"ל הם רק במקומות מועטים, דהיינו במקומות שיש בהם כמה מימרות רצופות או כמה ענינים דומים וכו', וא"כ עלינו לראות כיצד נעשה סימנים לשאר הש"ס.
והנה האופן הפשוט שניתן לעשות, הוא לעשות סימנים בדומה לסימנים שנתנו לנו חז"ל, דהיינו לקחת מילה אחת מכל חלק בגמ', ולחזור אח"כ על כל הסימנים שבכל דף.
אמנם שמריבוי הדפים נצטרך לעשות 'סימנים לסימנים', וא"כ עדיין לא באנו לכלל תקנה ראויה.
אכן, לאחרונה נתוודעתי לחידוש נפלא בשיטת הסימנים, והוא דרך ברורה ונפלאה עד מאוד, שנקל להשתמש בה בשעת הלימוד, וכן נוחה מאוד לזכרון אח"כ (וגם בדוק ומנוסה להפליא), וכפי שיבואר.
ויסוד השיטה, להשתמש בפרקים ומאמרים הידועים לנו בעל פה, לבנות עליהם את סימני הגמרא. כגון פסוקי דזמרא ופרקים מעין זה השגורים בפינו (קבלת שבת, ברכי נפשי, הלל שירת הים, וכו' וכו'). כאשר כל פסוק משמש לעמוד או לדף, בסימני המילים[5] או בר"ת[6], או בשאר סימנים הידועים לאדם[7].
וכמה רווחים בשיטה זו: א. אין נדרש בתוך הלימוד להסיח את הדעת לעניינים חיצוניים, אלא החזרה נעשית ע"י דברי תורה בעצמם, ב. הפרקים ידועים כבר ומוכרים לנו, ואין צריך 'לבנות' וליצור דברים חדשים, ג. וכן החזרה קלה מאוד, שכל אימת שנרצה נעלה בדעתנו את הפרקים וניזכר בסימנים שבהם[8].
ועוד מעלה שטמונה בזה, שמכיון שהולכים לפי סדר הפסוקים, יהיה נצרך לעיתים אילתור דברים קצת מקוריים להתאים למילים, שבעצם זהו מה שיחקוק את הדברים היטב (כמו שאמרו [חולין עה:] 'מילתא דתמיהה דכרי אינשי').
♦