הערה על מאמרו של הרב יחיאל מאיר "'מקום שנהגו' - בזמננו בא"י"(עמ' קלט)
על המאמר מקום שנהגו שכתב כך (עמוד קמג): "והלכך פשוט שכאשר יש קהילה המורכבת מאשכנזים וספרדים יחד, ולגבי כל העניינים הם קהילה אחת לכל דבר וענין, אז ודאי שהם אינם מחוייבים במנהגי האשכנזים או הספרדים, ורק במנהגים שנוהגים בהם שתי העדות יחד, כגון המתנת ו' שעות בין בשר לחלב, וכדו', אבל אם יש להם מנהג שאינו שווה לשניהם, אין הם מחוייבים במנהגים של ארץ גלותם, שהרי הם כבני עיר שעקרו למקום אחר, שנוהגים במנהגי המקום הזה אף לקולא, ואינם צריכים לחשוש למנהגי אבותיהם. ועצם מה שאבותיהם של אלה יוצאי אשכנז, ושל אלה מארצות המזרח, אין לזה שום משמעות הלכתית".הרב הכותב דן בדברים מאוד מהותיים ובצורה יפה, אך הביא ממש מעט מקורות!
מה עם תשובת הב"י לגבי זה שעל אשכנזים הבאים למקום שיש בו קהילה ספרדית חל דין קמא קמא בטיל? וכן כל התשובות שהשיבו עליו.
איך אפשר לומר בהינף יד ובאופן כל כך פשוט שאין צורך לקיים מנהגים שאינם שווים בין המנהגים (כנזכר בדבריו לעיל)?
ואם כן, כמי ינהגו? לא הצעת אלטרנטיבה, כמו רב הקהילה, הרב הראשי לארץ ישראל?
בקיצור, המחבר הביא כאן גישה מהפכנית, מתוך סברות ובלי ביסוס הלכתי מספיק, וכן בלי לציין את דעות גדולי ישראל, שדווקא תומכים בהמשכת המנהגים גם כאשר בארץ ישראל יש קהילות מעורבות.
בברכה
אריאל פנדל
♦
תגובת המחבר
לכבוד ר' אריאל פנדלא. אכן לא הבאתי את הב"י של קמא קמא בטיל, היות ואינו קשור לנידון דידן, כאשר באו לכאן כמות גדולה מאוד, ואין כאן למעשה שום הגמוניה של מנהגי הספרדים יותר משל האשכנזים, ובאו בבת אחת מעדות אחרות יותר מכל תושבי א"י הספרדים.
בין אם נקבל את דברי אלו, בין אם לא, מאמרי עסק בכך שדין מנהג תלוי במקום, ויצאתי מתוך נקודת הנחה פשוטה שאין קשר בין דברי האבקת רוכל למציאות שלנו. על גבי הנחה זו, הפשוטה לי ולך ולכולם, התחיל המאמר שלי.
ב. לא כתבתי שלא צריך לקיים את כל המנהגים, כתבתי רק שמי שהחליט שאינו חלק מן הקהילה האשכנזית, אינו חייב עוד במנהגיה. ואם אכן לא יהיו לו עוד מנהגים, אז שלא יהיו, מה קשה?
ג. איני רואה קשר בין הרב הראשי או רב הקהילה לענין המנהגים, מנהג הוא ענין של הציבור.
בברכה
פסח כשר ושמח
♦