כולל למען אחי – רצופות
מודיעין עילית
האם יש קפידא לומר היום או האידנא בספירת העומר
א. חילוקי נוסחאות הספירה
הנה נודע שמנהג רוב קהילות קודש תימן לספור את ספירת העומר בנוסח ארמי, האידנא חד יומא בעומרא וכו'. וזאת, על אף שמדקדוק לשון הרמב"ם בספר המצוות (מצוה קס"א) נראה קצת שנוסח הספירה הוא בלשון הקודש ולא בלשון ארמי, וכן הוא נוסח הספירה בעוד ראשונים (ובדעת הרמב"ם יש עוד לדון, ואכמ"ל). ומאידך בסידור הרס"ג ובעוד מסידורי הגאונים, מובא נוסח הספירה בלשון ארמי, וכמנהג תימן בזה.וראיתי למו"ר הגר"ש קורח זצוק"ל, בספרו הרחב עריכת שולחן (סימן תפ"ט הערה ז'), שכתב - ומטעם זה נראה פשוט, כי בימי חכמי התלמוד שהיו מדברים בלשון ארמי, נתקן נוסח זה. וכשם ששימרו אמירת הכתובה וכן מתרגמין בכל שבת בלשון ארמי, הגם שבשאר קהילות ביטלו מנהג זה, כך נוסח הספירה נשתמר בידינו עד עתה, עד כאן דבריו. וכיוצא בזה מצאתי לזקינו, מהר"י קורח זצוק"ל (בהקדמתו השניה הנדפסת בסוף ספר משכיל דורש), שכתב כהאי לישנא - עשר ידות יש לנו בלשון ארמי ובמנהגי חכמי הגמרא וכו', מאחר שמארץ בבל גלינו ונשתמר בידינו לשון הארמי בתרגום אונקלוס ובנוסח הגט והכתובה, ובנוסח ספירת העומר, וכן אין קורין לת"ח אלא בלשון ארמי, מארי פלוני. וזה ודאי מנהג אבותינו אנשי בבל בידינו, כיעו"ש.
♦
ב. בירור דברי בעל עריכת שולחן ומהר"ע בסיס זצ"ל בדקדוק נוסחת האידנא
וכתב הגאון מהרי"ץ בעץ חיים (חלק ב' דף מ"א ע"ב) בזה"ל: "המנהג לספור בלשון ארמי, אולי טעמו כטעם הקדיש שלא יתקנאו בנו המלאכים, לפי שבספירת העומר אנו נכנסים ומתעלים בארבעים ותשעה שערי טהרה. ומצאתי בספר התניא (סימן נ') שמביא לשון המספר בלשון ארמי, ע"ש בשם הגאונים. אי נמי, אפשר דבבבל נתקן בלשון ארמי כדי שיבינו המספר, אפילו עם הארץ, דבאינו מבין לשון הקודש לא יצא, כמו שכתב מגן אברהם (או"ח סימן תפ"ט ס"ק ב'), משום הכי נתקן בלשון ארמי”, ע"כ.ובעריכת שולחן (שם הערה ח'), כתב עוד וז"ל: "האידנא פירוש האיי עידנא. (כן כתב מהרי"ץ בעץ חיים חלק ב' דף מ"א ע"ב). ונראה לי, שהוא בדקדוק גדול הנוסח הזה, שאין אומרים האיי יומא, וכפי שסופרים בלשון הקודש. והטעם, כיון שמונין מבערב, איך יאמר היום והיו צריכים לומר הערב, ועל כן לדידן אומרים האידנא, כלומר עתה כך וכך ימים לעומר. ולשון כזה שמושו לכל עת וזמן, בין הוא לילה או יום" וכו'. ובשילהי דבריו שם כתב עוד: "ומי שנשתכחה ממנו לשון ארמי עד שאינו יודע לשון הספירה, דבר אשר לא יעלה על הדעת כי הוא קרוב ללשון הקודש, הנה יתחייב לתרגמו מילה במילה, ולא יאמר היום אלא עתה, וכן יאמר שבעה שבועות תמימים, וכפי שביררנו שהן מיסוד ההלכה”, עכ"ל. וכזאת נכתב בסידור שיח שפתותינו לשלשה רגלים (עמ' תפ"ה)..
ובתחילת העיון, הנה דברים אלו תמוהים מאד, שהרי גם תיבת היום משמעותה הן יום והן לילה, כי היום כולל יום ולילה שלפניו. וראה בדברי הרמב"ם (בפרק ז' מהלכות תמידין ומוספין הלכה כ"ב) ואם כן, מה הפרש יש בין לומר עתה לבין לומר היום, ובפרט שיש מקום לומר כי תיבת היום מדוקדקת יותר, לפי שאמירת 'עתה' גורעת, שאינה מוסבת בהדיא על כל היום והלילה שלפניו אלא על העת הזאת בלבד (וכעין זה תמה בספר היכל עבודת השם חלק ב' עמ' צ"ה, ע"ש וי"ל).
אך נראה לבאר מקחו של צדיק בס"ד, והוא עפ"י מה שכתב איהו גופיה במקו"א. והנה, במקראות מצאנו שיש חלוקה לערב ולבוקר, שהבוקר נקרא יום והלילה נקרא לילה, וכפי שנאמר (בראשית א', ה'): "ויקרא א-להים לאור יום ולחושך קרא לילה". ובפרט בדין ספירת העומר מצאנו (ראה שולחן ערוך סימן תפ"ט סעיף ז', ושו"ת פעולת צדיק חלק ג' סימן י') שאם לא ספר בלילה, יש אומרים דלא מהני ספירתו ביום כלל ועיקר, כי ספירת יום אינה ספירה. כלומר, הגם שלכאורה צ"ב, שהרי היום כולל בתוכו את כל היממה כולה ואף את הלילה שלפניה, ומ"ט ספירת יום אינה ספירה ואינה מועילה למפרע. ומבואר שיש דין לספור דוקא במועד המסויים שנקרא לילה ולא ביום, ורק אז מיקרי ספירה תמה ותמימה לכל היממה כולה.
ואם כן, יבואר היטב הדקדוק בלשון רבותינו ז"ל לומר את נוסח הספירה דוקא בארמית, בנוסח האידנא, כלומר, האי עידנא – העת הזאת. כי אם יאמר 'היום' זהו שלא בדקדוק, דספירת יום אינה ספירה, וצריך להדגיש שהספירה נעשית בלילה, ולכן יאמר בנוסח 'עתה' כך וכך ימים לעומר, שהוא מבורר יותר לכל הזמן הזה שהוא היממה כולה [ואין אומרים הלילה כך וכך לעומר, מפני ששוב אין זה מבורר, כי אינו כולל את היום עם הספירה]. כן נראה לענ"ד בביאור הדברים בס"ד. ודו"ק היטב.
וכיוצא בדברי מורי הרב זצ"ל, העלה בזית רענן (סימן תפ"ט שם) מפי הגאון מהר"ע בסיס זצ"ל, ששמע מאביו הגאון מהר"י בסיס זצ"ל בשם הגאון רבי סעדיהצ֗אהרי זצ"ל, והוא לפי שבתימן היו ממהרים להתפלל ערבית מוקדם, ופעמים שסופרים את העומר בין השמשות שהוא ספק יום שלפניו. ואם כן, איך יאמר היום, ושמא הוא יום שעבר. על כן תיקנו לספור בארמית, האידנא כך וכך יומי בעומר, דהאידנא הוא קיצור האי עידנא, דהיינו העת הזאת. ואם כן ממה נפשך אתי שפיר, דאינו אומר שקר, שהרי אינו מזכיר יום, ודו"ק. ואמנם לדעתו יוצאים ידי חובה בבין השמשות, אלא שאין נוסח הספירה 'היום' מדוקדק. זאת הגם שיש מקום גדול לדון בזה, כי הלא כל ספירתו היא על הצד שזהו יום שלאחריו. ואין להאריך עוד.
[ולאור דברים אלו נראה לענ"ד להעיר, שהנה כתב המגן אברהם (והובאו דבריו בשתילי זיתים ס"ק ו', ובמשנה ברורה ס"ק ה'): "ופשוט דמותר לספור בכל לשון, ודוקא בלשון שמבין. ואם אינו מבין לשון הקודש וספר בלשון הקודש לא יצא, דהא לא ידע מאי קאמר ואין זו ספירה", ע"כ. ובספר בית תפילתי (חלק ב' פרק ל"א הערה צ"ד) כתב, דלפי דברי המג"א יש ליזהר בזמנינו שרבים כבר אינם בקיאים בלשון ארמית, שכל שאינו מבין ארמית אינו יוצא ידי חובה בספירתו, ויספור בלשון הקודש. וכן העיר בקובץ האוצר כ"ח עמ' י"ט. הנה מלבד שיש לדון בעיקר הדבר, ואכמ"ל. מכל מקום נראה עפ"י האמור השתא, שאמנם בזמן הזה רבים אינם מבינים לשון ארמית, אך מאידך גיסא אם יספרו בלשון הקודש גם אין זה לכתחילה כלל ועיקר, מחמת שדקדוק הספירה הוא בלשון ארמית דוקא ומהטעמים הנז"ל, ודו"ק].
♦
ג. הערות והארות בדבריהם
ואחרי כתבי כל זאת, שוחחתי על כך עם יד"ן הרה"ג אהרן חלא שליט"א בזה, והצעתי לפניו את דברינו. אך הוא טען לעומתי הן על דברי הערי"ש והן על דברי מהר"ע בסיס זצ"ל, שעדיין קשה מדוע תיקנו והעדיפו נוסח זה על פני הנוסח שהיה מקובל קודם, שלדברי העריכת שולחן קשה, שיש לומר לאידך גיסא, שאמנם במקרא מצאנו שחילקו ופירטו את האור ליום ואת החושך ללילה, אך עם זאת בסיפא דקרא שם נאמר, ויהי ערב ויהי בוקר 'יום' וכו', כלומר, שהיממה כולה נקראת יום. ואם כן יש לומר לאידך גיסא, שאמנם יום ולילה זה פירוט יותר, אבל כ"ז דוקא שכשנמצא ביום והוא כוונתו ללילה, אבל שכשאומר 'היום' והוא נמצא בלילה, פשוט וברור שכוונתו ליום ולא ללילה, שהרי הוא נמצא בלילה. וממילא צ"ב מדוע העדיפו את נוסחת האידנא על פני נוסחת היום. ועוד, שהרי נוסחת האידנא היא מצומצמת דוקא לזמן הזה ואינה כוללת בנוסחתה את כל היממה כולה, משא"כ נוסחת היום, שכוללת את היממה כולה.וכן בדברי מהר"ע בסיס זצ"ל הנז"ל קשה, שהרי אם הטעם שבחרו יותר בנוסחת האידנא הוא מפני ספירת בין השמשות, שאם יאמר היום אינו מדוייק, מאחר ובין השמשות הוא ספק מן היום שקדם לו. אם כן צ"ב שאף בספירה בנוסחת האידנא לא יצאנו ידי חובתנו, שאם נמצא בבין השמשות וסופר בנוסחת האידנא, הלא יתכן שכוונתו על הזמן הזה שהוא ספק מן היום שקדם לו, משא"כ שסופר 'היום' ונמצא בבין השמשות, נראית הספירה יותר מן היום הבא, בפרט שאומר בהדיא מניינו, עכתו"ד. ודפח"ח. ויש להשיב בכ"ז.
♦
ד. קדמות נוסח הספירה
אחר הדברים האלה, העירני חכם אחד שליט"א, כי הלא כבר הספירה נזכרה בתורה והיא מצוה הכתובה בתורה, וכבר בדור המדבר ספרו ספירת העומר, והם הלא ודאי ספרו בלשון הקודש ולא בארמית, ואם כן מה ששינו רבותינו בתימן, או קודם לכך בבבל, זה ודאי היה רק בכדי לתרגם את לשונם ללשון המדוברת, אבל לא מחמת שלשון האידנא מדוקדק יותר או שלהלכה הוא לשון נכון יותר, כאמור לעיל. וממילא יקשה גם הטעם שנתן מהרי"ץ שלא יתקנאו בנו המלאכים, ואיך יתכן שבדור המדבר לא נזהרו וחששו לזה, והרי לא טוב אנוכי מאבותי, עכתו"ד.ומסברא נראה שיש להשיב ע"ז, שאף אם אמנם בדור המדבר ספרו בלשון הקודש, ורק בבבל שינו ללשון המדוברת, אבל יתכן שבבבל אף תיקנו לזכך את הלשון לתקנו ולשפרו ע"י ספירת האידנא, מחמת שהוא יותר מדוקדק ומזוכך - או מחמת שלא יתקנאו בנו המלאכים, או מחמת שזה יותר ממוקד ספירה בנוסח 'בזמן הזה' וכו', וכדברים דלהלן. וממילא אף אבותינו החזיקו בזה ולא שינו כי זו כבר תקנה מן הדין ולא שייך לשנותה. משא"כ שאר מקומות, שבדברים רבים לא שימרו את מנהג בבל ושינו מטעמים שונים.
ואעיקרא דמילתא יש לעיין ולברר, אם אכן (כפי שהבין המעיר דלעיל) קודם גלות בבל לא הכירו היהודים בלשון ארמי, ולא קיימו וקיבלו שפה זו בכמה וכמה מצוות. ורק למזכרת עיו"ן אציין מספר מראי מקומות שרשמתי כעת בעניין זה: הנה גם בלשון המקרא (כלומר, לא בתורה אלא בנביאים וכתובים) מצאנו רבות לשונות של ארמי, מלבד בדניאל, עזרא ונחמיה אלא גם בספר שמואל, מלכים ויחזקאל ועוד ועוד. אמנם, שם זה לאחר גלות בבל או בתקופת בית ראשון, אך מצאנו עכ"פ שזה לשון שימושית אף במקרא. ומאידך מצאנו ראינו לדברי חז"ל הידועים, שבני ישראל במצרים לא שינו את שמם לשונם ומלבושם (ראה שיר השירים רבה פרק ד' פרשה א'), ומשמע שלא דיברו אלא בלשון הקודש ולא בלשון מצרית או ארמית. (ושם במדרש זה מתבאר בהדיא, כיעו"ש. ובמדרשים אחרים אין זה מפורש). אך יתכן לפרש זאת כי הכוונה שלא שינו לשונם, ללשון מצרית או לשאר לשונות, אבל לא ללשון ארמית.
וכבר מצאנו ראינו בתורת משה שהיו מכירים בלשון ארמית ואף מדברים בה, כגון שתראה במפרשי המקרא על הפסוק "מן הוא" (שמות ט"ז, ט"ו), שזהו לשון ארמי או מצרי, יעויין בפירוש הרשב"ם שם ועוד. "יגר שהדותא" (בראשית ל"א, מ"ז), אמנם שם הוא מדברי לבן, אך יעקב קרא לו גל-עד. וראה במהרש"א במגילה (ג' ע"א ד"ה תרגום) שכתב שאף אבותינו במצרים דיברו בלשון ארמית, ובתורה מצאנו מספר מקומות שדיברו בלשון זה. ומאידך ראה עוד לו בסנהדרין (דף כ"א ע"ב ד"ה כתב ליבונאה), ויישובו עפ"י מה שכתב בספר מגדל עוז להיעב"ץ (עליית הלשון אות ל"ח) על פי דברי הכוזרי (מאמר שני אות ס"ח). וראה עוד במצויין בספר אוצר פלאות התורה (חלק ב' עמ' קמ"ד ואילך), ומשם בארה.
♦
ה. בירור וביאור מילת האידנא ברחבי הש"ס
והלום ראיתי מאמר נפלא אשר בו נכתב להוכיח מסוגיות הש"ס בפירוש מילת האידנא אם פירושה היום או הזמן הזה, ולפי שיש לענ"ד מקום לעיון בכ"ז ונראה שאין הדבר מוכרע ופעמים שכוונת הלשון לזמן הזה ופעמים שכוונת הלשון להיום, והוא פשוט וברור [ויתכן שכן כוונת הרב הכותב], על כן ראשית אביא את דבריו ועליהם אוסיף הנראה לענ"ד בס"ד, ואסמן הערותי בסוגריים עגולות. וז"ל שם:הנה כתב מהרי"ץ בעץ חיים בפירוש המילה האידנא, בזה"ל: "פירוש, האי עידנא”, עד כאן. ולכאורה נראה לפום ריהטא בכוונתו, שרצונו לומר "זה הזמן", ושכן כוונת הספירה. וכן יש שכתבו בהדיא. ואם אמת נכון הדבר, אחר נשיקת עפרו הטהור, יש לתמוה מאד אמאי שינה כוונת פשטות הספירה שהיא "היום", וכפי שכן גרסו רוב ככל הראשונים, לרבות הרמב"ם בספר המצוות, וכן המנהג שסופרים בכל ישראל. ובפשיטות נראה שכן תרגמו את הספירה שהייתה בארמית בהיותם בגלות בבל, והגם שזה אמת שפירוש מילת האידנא יתפרש ג"כ האי-עידנא כלומר בזה הזמן - עכשיו, אבל מאידך פשוט וברור שמתפרש נמי בלשון ארמי כמילת היום, וכדחזינן בדוכתי טובא בש"ס וכמו שאפרט חלקם, להוציא מדעת הסוברים שאינו אלא משמעות זו.
עיין מסכת ברכות ל"ט, ב': "רבי זירא הוה בצע אכולא שירותא אמר ליה רבינא לרב אשי והא קא מתחזי כרעבתנותא, אמר [ליה] כיון דכל יומא לא קעביד הכי והאידנא קא עביד, לא מתחזי כרעבתנותא” (-יתכן פירושו הזמן הזה, ולא היום). ובשבת פ"ז, א': "הוסיף יום אחד מדעתו מאי דריש היום ומחר היום כמחר מה למחר לילו עמו אף היום לילו עמו, ולילה דהאידנא נפקא ליה, שמע מינה תרי יומי לבר מהאידנא. ומנלן דהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו, דלא שריא שכינא עד צפרא דשבתא ופירש מן האשה” (-כנ"ל). ושם ק"ד, א': "אמרי ליה רבנן לרבי יהושע בן לוי אתו דרדקי האידנא לבי מדרשא ואמרו מילי, דאפילו בימי יהושע בן נון לא איתמר כוותייהו אל"ף בי"ת וכו'” (–יתכן פירושו הזמן הזה, ולא היום). ושם קי"ג, א': "מתקיף לה רב ספרא, והא מיתחזי כרמות רוחא כיון דכל יומא לא קעביד והאידנא הוא דקא עביד, לא מיתחזי כרמות רוחא וכו'” (–כנ"ל, וכאן מוכח שהכוונה להזמן הזה). ושם קכ"ט, ב': "אמר רב יוסף כי הוינן בי רב הונא יומא דמפגרי ביה רבנן אמרי האידנא יומא דשפמי הוא, ולא ידענא מאי קאמרי. וברש"י יומא דמפגרי ביה רבנן - שהיו התלמידים מתעצלין מלבא בבית המדרש קרי ליה יומא דשפמי, כלומר, היום הזה אבד לו, ואין בו תועלת” (–כנ"ל, וגם כאן מוכח שהכוונה להזמן הזה). ושם קנ"ו, ב': "אמר ליה כל יומא הוה מרמינן ריפתא בהדי הדדי ואכלינן, האידנא הוה איכא חד מינן דלא הוה ליה ריפתא הוה קא מיכסף וכו'” (–כנ"ל).
ובעירובין מ', ב': "דאי סלקא דעתך לזמן זמן כל שבעה מי איכא הא לא קשיא דאי לא מברך האידנא מברך למחר וליום אוחרא וכו'” (–כנ"ל). ובביצה ב', ב': "וקסבר רבה כל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה וכו'” (–כנ"ל, ולכה"פ אין הכרע שהכוונה דוקא להיום, ודו"ק). ובראש השנה כ', א': "נעבריה האידנא ונקדשיה למחר וכו'” (–כנ"ל). ובסוכה מ"ז, ב': "דאי סלקא דעתך זמן, זמן כל שבעה מי איכא, הא לא קשיא, דאי לא בריך האידנא מברך למחר או ליומא אחרינא וכו'” (–כנ"ל). ובמועד קטן י', ב': "אמר ליה מהו למיזל האידנא עלייהו, אמר ליה כיון דהאידנא הוא דמשכחת להו ביומי אחריני לא משכחת להו כפרקמטיא האבד דמי ושרי וכו'” (–כנ"ל). ובסנהדרין ס"ה, ב': "דמי יימר דהאידנא שבתא היא”. וברש"י: "ודילמא אחד משאר ימים הוא שבת. וכו'”. (-כנ"ל). ובשבועות ט"ו, ב': "נבנייה מאתמול וניקדשיה האידנא וכו'” (–כנ"ל).
ובעבודה זרה ע"ו, א': "כיון דליום ולילה מיתאכלא כי מבשל בה האידנא חטאת הוי נותר, כי הדר מבשל בה למחר או שלמים או חטאת קא פליט נותר דחטאת, דהאידנא בחטאת ושלמים דלמחר וכו'” (–כנ"ל). וביבמות ס"ב, א': "מאי דרש דכתיב וקדשתם היום ומחר, היום כמחר, מה מחר לילו עמו אף היום לילו עמו, ולילה דהאידנא נפק ליה ש"מ תרי יומי לבר מהאידנא” (–כנ"ל). ובגיטין ס"ח, א': "חיורא לא עביד לן האידנא”. וברש"י: "לא שחטנו היום בהמה בעלת שחין” (–כנ"ל).
עד כאן הבאתי מקצת דוגמאות מהש"ס המוכיחים כדברינו, וממילא מהנ"ל שאין לשבש כוונת הספירה מפירושה הפשוט וכמנהג כל ישראל, דהיינו "היום". וא"כ צריך לומר שמה שכתב בעץ חיים הנז"ל, נמי כן כוונתו, ולא בא רק לבאר הלשון שעיקרו משני מילים אלו, ודו"ק. עד כאן דבריו.
אך לענ"ד אמת הוא שיתכן לפרש כוונת לשון האידנא – היום, אבל זה רק מאחר שמילת האידנא פירושה הזמן הזה, וממילא כאשר נמצאים בזמן מסויים ביום, ניתן לנקוט בלשון 'האידנא' ולפרש בפשיטות שהכוונה היא - בזמן זה מהיום, ושוב פשוט שהכוונה היא להיום ולא לזמן אחר. וממילא לפי זה, אין הכרע כלל מסוגיות הש"ס המובאות לעיל שכוונת לשון האידנא היא דוקא היום, אלא כוונתו כפשטו לזמן הזה, אלא שהזמן הזה ביום הוא בעצם כללות היום כולו, אלא אם כן באים לאפוקי בדוקא לזמן הזה ולשעה הזאת שאירע בה המאורע. ודו"ק היטב.
ובדעת מהרי"ץ יתכן מאד שכוונתו רק להורות את פירוש הלשון כפשטו וכמילולו, ולא נכנס לזה אם הכוונה דוקא לזמן הזה או להיום הכללי [ועוד, שאם סבר מהרי"ץ שהיום והאידנא שווים הם, אם כן משום מה הוצרך לפרש ולבאר את לשון האידנא]. ובפרט שהוא עצמו בטעמים שנתן לאמירת האידנא למנהגינו, לא הזכיר שיש עדיפות מחמת עצם פירוש מילת האידנא לעת הזאת (אלא או מחמת שלא יתקנאו בנו המלאכים, או שהבנת הלשון היא בארמית), כיעו"ש. אבל עכ"פ רבותינו מהר"ש קורח ומהר"ע בסיס זצוק"ל נתנו בזה טעמים נחמדים, כי היה מסתבר להם שבדוקא נהגו לשמר את נוסח הספירה עד הדורות האחרונים (אפילו שכבר הכירו בלשה"ק) בנוסח של 'האידנא' וכו' ולא 'היום' וכו', ולא אבו לשנותו, וכפי שנתבאר ונתברר לעיל.
[ובפרט לפי מה שהובא לעיל שזהו הנוסח הקדום בלשון ארמי. אך אף אם נניח שהספירה בלשה"ק היא הקדומה, מכל מקום לפי כל המקורות מן הש"ס שהובאו לעיל, הרי שיובן היטב הטעם ששינו אבותינו מימות עולם, את נוסח הספירה מלשה"ק לארמית, לפי שאין בזה שינוי כל כך, מאחר ואף האידנא פירושו הוא היום. ויד"ן הרה"ג אלישע חן שליט"א העירני כי יתכן ומסתבר, שהטעם העיקרי בדברי מהרי"ץ הוא מצד שדיברו בבבל בלשון ארמית, והטעם הנוסף שהביא הוא תוספת טעם וחיזוק למנהג, מדוע בדורות הבאים, כשכבר לא היו בבבל, לא שינוהו ועברו ללשה"ק, אך ודאי שאין זה טעם לשנות בפני עצמו, וכעין זה אשכחן בסדר היום למהר"ם בן מכיר גבי נוסח ביעור חמץ, ואכמ"ל, ודו"ק, עד כאן].
♦ ♦ ♦