הרב יהושע ון-דייק
רב היישוב רמת מגשימים

טעמי אכילת מאכלי חלב בחג השבועות והאם אפשרי לעשות סעודת יו"ט במאכלי חלב בלבד

שאלה

מהו המקור לאכילת מאכלי חלב בחג השבועות, והאם אפשרי לקיים סעודת חג חלבית ללא בשר כלל.
♦

תשובה

א. טעמי המנהג

בראשונים ובאחרונים מצאנו טעמים רבים למנהג לאכול מאכלי חלב בחג השבועות:
א. כתב הרמ"א באו"ח (בסי' תצ"ד סעיף ב'): "ונוהגים בכמה מקומות לאכול מאכלי חלב ביום ראשון של שבועות. ונראה לי הטעם שהוא כמו השני תבשילין שלוקחים בליל פסח זכר לפסח וזכר לחגיגה, כן אוכלים מאכל חלב ואח"כ מאכל בשר. וצריכים להביא ב' לחם על השולחן שהוא במקום המזבח, ויש בזה זכרון לב' הלחם שהיו מקריבים ביום הביכורים[2]. ולכאורה לפי טעם זה צריך להיות המנהג לאכול מאכל חלב דווקא ביום, שאז קרב שתי הלחם".
וביאר במ"ב (שם ס"ק י"ד): "וע"כ אוכלים מאכלי חלב ואח"כ בשר, וצריכים להביא עמהם שתי לחמים דאסור לאכול בשר וחלב מלחם אחד, ויש בזה זכרון לשתי הלחם". וכתב המג"א (שם ס"ק ח') דלכן נהגו לאפות לחם אחד עם חמאה דאז בודאי יצטרך להביא לחם אחר לאכול עם בשר. והוסיף המ"ב (שם ס"ק ט"ז) שצריך להיזהר לקחת מפה אחרת כשרוצה לאכול בשר, ואין צריך להפסיק בברהמ"ז אלא יקנח פיו יפה וידיח.
דברי הרמ"א מבוססים על הלכות בשר וחלב ביו"ד (סי' פ"ט ס"ד), שפסק מרן "מי שאכל גבינה ורוצה לאכול בשר, צריך לבער מעל השולחן שיורי פת שאכל עם הגבינה ואסור לאכול גבינה על מפה שאכלו בה בשר.
והוסיף המ"ב (שם ס"ק י"ז) דיש לזהר בענין מאכלי חלב ובשר בכל מה שנזהרים בכל השנה כמבואר ביו"ד סי' פ"ח ופ"ט." וכוונתו לפסק השו"ע (יו"ד פ"ט ס"ב) "אכל גבינה מותר לאכול אחריו בשר מיד ובלבד שיעיין ידיו שלא יהא שום דבר מהגבינה נדבק בהם... וצריך לקנח פיו ולהדיחו. והקינוח הוא שילעוס פת ויקנח בו פיו יפה... ואח"כ ידיח פיו במים או ביין. במה דברים אמורים, בבשר בהמה וחיה. אבל אם בא לאכול בשר עוף אחר גבינה אינו צריך לא קינוח ולא נטילה".
כלומר, בבשר בהמה (וכן בבשר חיה, בגלל דמיון מראהו) שהאיסור לאוכלו עם חלב הוא מדאורייתא, החמירו בקינוח והדחת הפה, ולעומת זאת בבשר עוף, שהאיסור לאוכלו עם חלב הוא מדרבנן, לא החמירו בקינוח והדחה. והקינוח נעשה ע"י אכילת פת נוספת (פרווה). ומכיוון שיצטרך בארוחת הבשר להביא פת נוספת, א"כ יהיה ניכר שהשתמש בב' חלות, והווי זכר לשתי הלחם.
ב. בספר תורת חיים על ב"מ (דף פ"ו ע"ב) ביאר את טעם המנהג על פי אגדת חז"ל, שכשבא הקב"ה ליתן את התורה לישראל קיטרגו עליהם המלאכים, כי רצו לקבל את התורה לעצמם, אמר להם הקב"ה בכולהו זימנין מקטרגין עליהון, ואתון בשעתא דאתיתו לגבי אברהם אכליתו בשר וחלב שנאמר "ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה", ואילו תינוק של ישראל אינו אוכל בשר וחלב ביחד, מיד הלכו בפחי נפש. ולכן נהגו לאכול מאכלי חלב ביום מתן תורה, ואחר קינוח והדחה אוכלים בשר, שיראו המלאכים שאנו נזהרים יפה בדיני בשר בחלב.
ועיין בתוס' ב"ב דף פ"א ע"א (ד"ה ההוא) שכתב דביכורים איתקשו לבשר וחלב דכתיב ראשית ביכורי אדמתך וגו' לא תבשל גדי בחלב אמו, ובמכילתא בהדיא מקיש להו עיי"ש. וא"כ בחג הביכורים מראים הקפדה על הלכות בשר וחלב כנ"ל ודו"ק.
ואכן, בהלכות בשר בחלב קיימים חומרות וסייגים מעבר למצוי בשאר איסורים, וע"כ בזה אנו סותמים את פי המקטרגים, ומראים כמה חביבות המצוות על ישראל ועד כמה מקפידים הם בהן.
ג. ובמ"ב (שם ס"ק י"ב) הביא בשם גדול אחד, "כי בעת שעמדו על הר סיני קיבלו התורה (כי בעשרת הדברות נתגלה להם עי"ז כל חלקי התורה כמו שכתב רב סעדיה גאון שבעשרת הדיברות כלולה כל התורה) וירדו מן ההר לביתם לא מצאו מה לאכול תכף כי אם מאכלי חלב, כי לבשר צריך הכנה רבה, לשחוט בסכין בדוק כאשר צווה ה', ולנקר חוטי החלב והדם, ולהדיח ולמלוח ולבשל בכלים חדשים, כי הכלים שהיו להם מקודם שבישלו בהם באותו מעת לעת נאסרו להם, ע"כ בחרו להם לפי שעה מאכלי חלב, ואנו עושים זכר לזה". ואף שלכאורה זה שלא כדעת הרמב"ם בהלכות שחיטה (פ"ד הי"ז) דס"ל כר"ע בחולין (דף י"ז ע"א) דבמדבר לא נצטוו בשחיטת חולין והותר להם בשר נחירה, כבר יישב הרב זווין זצ"ל בספרו המועדים בהלכה שמכיוון שהתורה ניתנה בשבת, אף לדעת הרמב"ם לא היו יכולים לאכול בשר, משום שאף נחירה אסורה בשבת משום תולדה דשוחט. וממילא, אפילו אם היו בקיאים, לא הייתה אפשרות לאכול בשר בשבת זו, בגלל איסור זה.
ד. בספר התודעה (לרב אליהו כי טוב ז"ל), הביא בשם ספר מטעמים, שהיום שבו משו את משה מן המים – שישי בסיוון היה, ולא רצה לינוק אלא מחלב אשה עברייה, לכן מזכירין זכותו ביום זה במאכלי חלב.
ה. בספר טעמי המנהגים הביא, שקודם שניתנה להם תורה חששו ישראל לאכול מאכלי חלב משום איסור אבר מן החי, שנוהג אף בבני נח. וההיתר לאכול מאכלי חלב נלמד מכך שמנתה בו התורה שבח א"י – "ארץ זבת חלב ודבש", כדאיתא במסכת בכורות (ו ב). והיתר זה נודע לישראל רק לאחר שקיבלו ישראל תורה, ועל כן בחג מתן תורה נהגו לאכול מאכלי חלב[3].
ו. ובבני יששכר מובא טעם, כי חלב רומז לחסד, גוון לובן, ומה שנתן לנו את תורתו הוא מצד החסד הגמור והרחמים, כי גבר חסדו עלינו (טעמי המנהגים עמ' רפ"א אות תרכ"ב)[4] והוסיף שצריך לאכול גם בשר, כי אין שמחה בלא בשר.
ז. בספר טעמי המנהגים (שם, אות תרכ"ד) הוסיף ששמונה שמות יש להר סיני ואחד מהם הוא גבנונים מלשון נקי כגבינה, וע"כ אוכלים גבינה בחג שניתנה בו תורה בהר סיני.
ח. עוד מביא בספר טעמי המנהגים (שם תרכ"ה) שמשום שהתורה אינה מתקיימת אלא מתוך שפלות (ולפיכך בימים קדמונים היו לומדים על הארץ), משום כך אוכלים מאכלי חלב שהם מאכלי ילדים ותינוקות, המזכירים לאדם את שפלותו וקטנותו.
♦

ב. הנפקא-מינה בין הטעמים

נראה שדבר פשוט הוא לכו"ע שאין המנהג עוקר את הדין של שמחת יו"ט - שאין שמחה אלא בבשר ויין[5]. אלא שיש חילוק בדבר זה בין הדעות השונות: דלטעם שכתב המשנ"ב, שהוא זכר לאיסור אכילת בשר שהיה ביום מתן תורה, משמע שדי באכילת מאכלי חלב באחת מהסעודות, ואותה סעודה יכולה להיות סעודה חלבית רגילה, מתחילתה ועד סופה. ונראה שלשיטת המשנ"ב אע"פ שחובה לאכול ביו"ט שתי סעודות, יוצאים ידי חובת מצוות שמחת יו"ט בסעודה בשרית אחת (ולהלן נבאר עניין זה).
ואכן בספר אורחות רבנו (ח"ב עמ' צ"ח) מובא, שהגר"י קנייבסקי זצ"ל נהג לאכול בליל שבועות סעודה של מאכלי חלב בלבד, ובסעודת היום אכל מאכלי בשר. וזה כטעם המשנ"ב. והנוהגים כן, ראוי שיקפידו לאכול סעודה חלבית חשובה, ויאכלו בה דגים וישתו יין לכבוד יו"ט[6].
אך לטעם שכתבו הרמ"א והתורת חיים - עיקר העניין הוא לקיים את דיני ההפסקה בין מאכלי חלב למאכלי בשר, ולכן הסעודה צריכה להיות חלבית בתחילתה ובשרית בהמשכה. ולפי מש"כ הרמ"א עיקר המנהג אינו אלא ביום (שהוא זמן הקרבת שתי הלחם) וא"כ בסעודת הלילה אוכלים סעודה בשרית, כבכל יו"ט, ובזה מקיימים מצוות שמחת יו"ט בכל סעודות החג. ואכן כך כתב הדרכי-תשובה ביו"ד (סי' פ"ט סקי"ט) שעפ"י המבואר בשערי תשובה בסי' תקכ"ט יש חיוב לאכול בשר גם בלילה.
♦

ג. היש מצוות עונג יו"ט בסעודה חלבית?

ואם תשאל, על פי טעמו של המשנ"ב, והמנהג הרווח בציבור בימינו – לאכול באחת מהסעודות מאכלי חלב בלבד – כיצד מתקיימת מצוות עונג יו"ט באותה סעודה, והרי דין עונג יו"ט כדין עונג שבת, ובהלכות שבת נפסק בשו"ע (סי' ר"נ ס"ב): "ירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכולתו" ?
ונראה ליישב על פי מש"כ השו"ע (סי' רפ"ח ס"ב): "יש אומרים שאדם שמזיק לו האכילה, דאז עונג הוא לו שלא לאכול, לא יאכל". והסיבה היא משום שזהו העונג שבת שלו. ולכן מי שהוא צמחוני כל השנה ואכילת בשר היא עינוי עבורו, וכן מי שמסיבה כלשהי אין לו תיאבון לאכילת בשר באותה שבת – אינו חייב לאכול בשר בשבת ורשאי לאכול מאכלים אחרים. וכן פסק האור לציון (ח"ב פרק כ"א ס"ג). ונראה לומר דה"ה בענייננו, דמכיוון שהמנהג לא לאכול בשר הוא זכר למנהגם של בני ישראל ביום מתן תורה שנמנעו מאכילת בשר מטעמים הלכתיים, הרי המנוע מאכילת בשר מטעמים הלכתיים אינו גרוע מהנמנע מלאוכלו מטעמים אישיים, כצמחונות וכדו', והרי זה כאילו קיבלנו על עצמנו מרצון צמחונות לסעודה אחת זכר למנהגם של אבותינו, ולכן אין בכך פגימה בעונג יו"ט.
וכל זה נוסף על העובדה שמצוות עונג יו"ט אינה נעקרת לגמרי, שהרי רק סעודה אחת היא חלבית, ולמחרת יאכל בשר, ובכך נראה שאינו פוגם בשמחת יו"ט והוי כדין. אך על פי האמור לעיל נראה שגם הנוהגים לאכול מאכלי חלב בכל סעודות החג יש להם על מה שיסמוכו, ונהרא נהרא ופשטיה.
♦

ד. סיכום

מנהג ישראל לאכול מאכלי חלב בחג השבועות.
א. יש שנהגו לפתוח את הסעודה במאכלי חלב ולאחר מכן להביא בשר ולאכול חלה נוספת כדעת הרמ"א, ובכך בכל הסעודות יאכל גם בשר.
ב. ויש נהגו לאכול ארוחה חלבית אחת בלילה וביום לאכול סעודה בשרית.
ג. ויש נהגו לאכול את כל הארוחות בחג במאכלי חלב ערבים.
ונהרא נהרא ופשטיה.
♦ ♦ ♦