ראש הכוללים דחסידי בעלזא בארה"ק
מח"ס שבילי פנחס, פרי הדר ועוד
תשובתו העמוקה של משה רבינו למלאכי השרת - ההוד האמיתי של התורה מתגלה על ידי חכמי התורה
הטעות של המלאכים שהקב"ה גילה לישראל את כל התורה בהר סיני * למעשה נתן הקב"ה את התורה לישראל כדי שיגלו את ההוד וההדר של התורה שעדיין לא נתגלה בהר סיני * חתם סופר: הקב"ה נטע בחשאי בנשמות ישראל בינה יתירה, שיגלו גנזי התורה הטמונים בתוך התורה * חפץ חיים: "ראה נא רבונו של עולם הכבוד שעמך ישראל חולק לך, ראה את הכתרים שהכתירו את תורתך" * "מסכתות שלמות בתלמוד נבנו על יסוד פסוקים בודדים קצרים. המסכת הגדולה והקשה יבמות מיוסדת על ששה פסוקים שבתורה"
לקראת חג השבועות הבא עלינו לטובה, "זמן מתן תורתנו", דבר בעתו מה טוב להתבונן במה ששנינו בגמרא (שבת פח:), על הוויכוח הקשה שהיה בין מלאכי השרת למשה רבינו, כשעלה למרום לקבל את התורה:בשעה שעלה משה למרום, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם מה לילוד אשה בינינו, אמר להן לקבל תורה בא, אמרו לפניו חמודה גנוזה שגנוזה לך תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם, מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, אשר תנה הודך על השמים. אמר לו הקב"ה למשה החזיר להן תשובה, אמר לפניו רבונו של עולם מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם, אמר לו אחוז בכסא כבודי וחזור להן תשובה...
אמר לפניו רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה, אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אמר להן למצרים ירדתם, לפרעה השתעבדתם, תורה למה תהא לכם... שוב מה כתיב בה זכור את יום השבת לקדשו, כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות... שוב מה כתיב בה כבד את אביך ואת אמך, אב ואם יש לכם, שוב מה כתיב בה לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, קנאה יש ביניכם, יצר הרע יש ביניכם, מיד הודו לו להקב"ה שנאמר ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, ואילו תנה הודך על השמים לא כתיב.
והנה בחידושי אגדות להמהרש"א (שם ד"ה מה לילוד וד"ה חמדה גנוזה וד"ה מה אנוש) מבואר, שגם המלאכים לא ביקשו לקבל התורה בדרך הנגלה כפי שהיא לפנינו, אלא השתוקקו לקבל את חלק הנסתר שבתורה, שנקראת "חמדה גנוזה" על שם תורת הסוד שגנוזה בתורה. ועל כך באו בטענה: "תנה הודך על השמים", כי בהיותם מלאכים רוחניים יש להם יכולת להשיג ביתר עמקות את תורת הנסתר, שהיא ההוד וההדר של התורה. אך לפי זה צריך ביאור מה שהשיב משה רבינו למלאכים, שהם אינם מסוגלים לקיים התורה בדרך הנגלה כפי שהיא לפנינו, שהרי לפי המבואר גם המלאכים ביקשו לקבל רק את תורת הנסתר.
♦
א. תכלית מתן תורה לישראל - שיגלו גנזי תורה חדשים
ונראה לבאר העניין בזה, כי כאשר נתבונן בספרים הקדושים בתכלית הענין שנתן הקב"ה התורה לישראל בהר סיני, נשכיל להבין [מלבד התכלית כדי לקיים מצוות התורה] שעלה ברצונו יתברך שיעסקו ישראל בתורה מב’ סיבות:א. כדי שיבינו וישיגו את חלק התורה שמסר להם הקב"ה בהר סיני, ועל כך נאמר (קידושין ל.): "תנו רבנן ושננתם, שיהו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאל לך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד".
ב. כדי שעל ידי עמל ויגיעת התורה יגלו חלקים חדשים שעדיין גנוזים בתורה, והם חידושי תורה בהלכה ובאגדה בנגלה ובנסתר שחכמי התורה מחדשים בכל דור ודור, כמו שכתב בספר תורת משה להחתם סופר זי"ע (פרשת ויצא דף קטו. ד"ה והנה סולם):
הלומד התורה וההלכות כמו שנתנו מאת ה' מן השמים, ואינו רואה לחדש בה דבר, וזה אינו נכון כי ה' חפץ להגדיל תורה ולהאדירה, כי מלבד התורה שנתנה לנו עוד (משלי ב ז) צפון לישרים תושיה, מה שתלמיד ותיק מחדש בכל יום תמיד, והיא עודנו גנוז אצל נותן התורה יתברך שמו.
וזהו (שם ד ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, אף על פי שלקחי טוב אשר נתתי לכם ממש, והיא עתה תורתכם כי לא בשמים היא, מכל מקום 'תורתי' מה שנשתייר עדיין אצלי, חלק כל תלמיד חכם ותלמיד חכם אותו אל תעזובו גם כן, הזהיר פה מלעסוק רק בחלק הנקרא לקח רק גם להיות מחדש חידושים טובים.
נמצינו למדים מזה כי בתורה ישנם שני חלקים, חלק אחד הוא התורה שנתן לנו הקב"ה בהר סיני, והחלק השני הוא גנזי התורה שמגלים ישראל בכל דור, ומה שמצינו במדרש (ויק"ר כב א): "מקרא משנה הלכות תלמוד תוספתות אגדות, ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו, כולן נאמרו למשה בסיני", היינו שגילה הקב"ה למשה כל מה שעתיד להתגלות על ידי חכמי התורה.
אבל בפועל ממש אי אפשר לגלות שום חידוש בתורה טרם שהגיע הזמן שיתגלה חידוש ההוא, כמו שכתב החיד"א בדבש לפי (מערכת ח אות ד): "האחרונים יכולים לחדש מה שלא יכלו לחדש הראשונים, כי עדיין לא הגיע זמן החידוש ההוא". ובאמת זה פלא גדול, שבמתן תורה לא גילה הקב"ה חלקים גדולים בתורה, והניחם לחכמי התורה שבכל דור יגלו את ההלכות והסודות הגנוזים בה אשר לא שזפתם עין.
♦
ב. הקב"ה מסר בחשאי לישראל בינה יתירה
בדרשות חתם סופר (דף קא טור א ד"ה ועד"ז) מוסיף על כך, שהקב"ה נטע בנפשות ישראל בינה יתירה לגלות את המטמונים שגנוזים בתורה, ובלשון קדשו: "כי התורה הקדושה טמונה בתוכה כל טוב ה' וכל אוצרותיו, אך התחבולה להוציא המטמונים ההמה מסר הקב"ה בחשאי לישראל, רצוני לומר שנטע הקב"ה בטבע תולדותם בינה יתירה, מה שלא נמצא כן לכל עם ולשון, ולהם לא הראה כי אם פשוטי התורה על כן לא יחפצו לקחתה".על פי האמור מפרש בדרשות חתם סופר (דף תז טור ב ד"ה ועד"ז) כוונת המדרש (ויק"ר יג ג) אשר דרשו על הכתוב (ישעיה נא ד): "כי תורה מאתי תצא - אמר הקב"ה תורה חדשה מאתי תצא, חידוש תורה מאתי תצא". הכוונה בזה, שלעתיד לבוא יגלה הקב"ה כי חידושי תורה שחידשו חכמי התורה בכל דור זכו לכוון לאמיתה של תורה, ובלשון קדשו: "פירוש, אותה תורה שחידש כל תלמיד חכם בדורות שעברו הנקראת תורה חדשה, התורה ההיא מאתי תצא לעין כל ישמעו מפי, כי כל דברי חכמים קיימים ואין בהם פקפוק ולא נשאר מקום להרהר".
וזהו ביאור הגמרא (ע"ז יט.): "אמר רבא בתחלה נקראת התורה על שמו של הקב"ה ולבסוף נקראת על שמו, שנאמר בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה". ומפרש בעיון יעקב (על העין יעקב שם): "ואפשר עוד לחלק בין תורה שבכתב שהיא של הקב"ה, מה שאין כן תורה שבעל פה ניתנה לחכמים לחדש בה, כדאמרינן אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, נקרא על שמו, לכך כתיב ובתורתו יהגה לשון עיון וחידוש". לפי האמור הביאור בזה הוא, כי אותו חלק שבתורה שגילה הקב"ה לישראל בהר סיני, נקרא על שמו של הקב"ה, אבל אותו חלק שבתורה שגילו ישראל בכל דור ודור נקרא על שמם.
יומתק לפרש בזה דברי נעים זמירות ישראל (תהלים סב יב): "אחת דיבר אלקים שתים זו שמעתי כי עוז לאלקים, ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו". כלומר: "אחת דיבר אלקים", תורה אחת דיבר הקב"ה לישראל בהר סיני, אולם "שתים זו שמעתי", שיש בה שני חלקים, חלק אחד שגילה הקב"ה בהר סיני וחלק אחד שאיש ישראל צריך לגלות, ואם תאמר איך אפשר לבשר ודם לגלות סתרי תורה הגנוזים בתורה.
על זה אמר "כי עוז לאלקים", הקב"ה נטע בישראל עוז וחוזק בטבע תולדותם, שתהיה להם בינה יתירה לגלות הסודות הגנוזים בה כדברי החתם סופר, אמנם אף שהקב"ה מסייע להעוסק בתורה לגלות חלקי התורה, "ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו", הקב"ה עושה חסד שמשלם שכר לאיש ישראל העוסק בתורה, כאילו הוא עצמו במעשיו גילה אותו חלק בתורה.
♦
ג. שתי ברכות על התורה - כנגד שני חלקי התורה
בדרך זו יונעם להבין שתי הברכות שתיקנו חכמינו ז"ל בברכת התורה, ברכה ראשונה: "לעסוק בדברי תורה, והערב נא", הוא כנגד חלק התורה שכבר מסר הקב"ה לישראל בהר סיני, ועל כך אנו מברכים אשר קדשנו במצוותיו וצונו: "לעסוק בדברי תורה", ואנו מתפללים: "והערב נא ה' אלקינו את דברי תורתך בפינו", שנצליח ללמוד ולהבין תורת ה' שמסר לנו בהר סיני.אולם הברכה השניה: "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו", היא כנגד חלק התורה שעדיין לא נתגלה בסיני, אלא שהקב"ה נתן לנו את הכח לגלות גם חלק זה הגנוז בתורה, ועל כך אנו מברכים: "אשר בחר בנו מכל העמים", כי אפילו אם היו מקבלים את התורה מרצונם, לא היו מקבלים את הכח לגלות חלק התורה שעדיין גנוז בתורה כדברי החתם סופר שהבאנו לעיל. וזהו ביאור המשך הברכה: "ונתן לנו את תורתו" – "תורתו" דייקא, שעדיין גנוז אצל הקב"ה כי לא נתגלה בהר סיני.
על פי האמור, יוצדק להבין את סיום הברכה: "ברוך אתה ה' נותן התורה" בלשון הוה, על פי מה שכתב הט"ז (או"ח סי' מז ס"ק ה): "ונראה לי עוד שתקנו לחתום [ברכת התורה] 'נותן' התורה שיש במשמעותו לשון הוה ולא 'נתן' בלשון עבר, אלא הכוונה שהוא יתברך נותן לנו תמיד בכל יום תורתו, דהיינו שאנו עוסקים בה וממציא לנו הוא יתברך בה טעמים חדשים".
ולפי המבואר שייך ענין זה לברכת: "אשר בחר בנו מכל העמים", שהיא ברכה על הכח שהקב"ה משפיע לנו בכל יום לגלות חלק התורה שעדיין גנוז בתורה, ועל כך תקנו לברך "נותן התורה" בלשון הוה. וזהו שכתב הבני יששכר (סיון מאמר ה אות ז): "דהנה ברכת התורה, אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, היינו כבר נתן לנו את תורתו, ואחר כך אומרים, ברוך אתה ה' נותן התורה, היינו נותן כעת בכל עידן ועידן. דהנה כתיב (דברים ה יט) קול גדול ולא יסף, מתרגמינן ולא פסק, כי מאותו הקול של נתינת התורה, כאשר האדם מתבונן באותו קול דברים בשלימות הענין, באהבה בתורה הניתנה כבר להבין על בוריה הלכותיה אפילו פשטי הלכות בעיון, אזי גם תורה חדשה מאתו תצא... הוא הקול דברים אשר שמענו ובו שקוע רזין דרזין עד אין חקר".
בא וראה בענין זה דבר פלא בתורת חיים (ב"מ פב.) על השפע שהקב"ה משפיע למחדש חידושי תורה: "ונראה דלהכי יסדו בחתימת ברכת התורה, ברוך אתה ה' 'נותן התורה', ולא תקנו לומר 'נתן התורה' כמו שתקנו לומר בפתיחת הברכה ההיא, רמז שעוד היום הוא נותן התורה, והוא קול שפע הבא ממנו למי שזוכה בו, והמחדש חידושי דאורייתא אינו לא רואה ולא שומע, רק קול שפע הבא מאתו יתברך נחה עליו. ונראה דהדא הוא דכתיב, 'מגיד' דבריו ליעקב ולא כתיב 'הגיד' דבריו ליעקב, משמע נמי כי עוד היום מגיד דבריו ליעקב".
♦
ד. ההוד של התורה מתגלה על ידי חכמי התורה בארץ
הנה כי כן יתבאר הוויכוח בין מלאכי מעלה למשה רבינו, כי המלאכים חשבו שהקב"ה רוצה למסור תורתו לישראל, כדי שיעסקו בתורת ה' להשכיל ולהבין לפי השגתם מה שכבר גילה הקב"ה בתורה. לפיכך, לפי הבנתם יפה טענו המלאכים, כי מאחר שבני אדם קרוצי חומר מוגבלים בהשגתם, יותר טוב שיתן הקב"ה את תורתו למלאכים, שמצד היותם יצורים רוחניים יש להם יכולת להשיג ביתר שאת תורתו של הקב"ה, וזהו שאמרו: "תנה הודך על השמים", כי בשמים מתגלה יותר הודו של הקב"ה בתורה.על כן בא משה רבינו להוכיח להם שטעו בהבנת מתן תורה לישראל, כי לא עלה ברצון ה' למסור להם רק את חלק התורה שכבר נתגלה, אלא הקב"ה מסר להם את התורה כדי שיעסקו בה בעמל ויגיעה, ועל ידי זה יגלו את חלק הנסתר שבתורה שעדיין לא נתגלה. ולפי זה, בטלה טענת המלאכים: "תנה הודך על השמים", כי הן אמת שמצד מעלתם הם מסוגלים להשיג יותר את ההוד של התורה שכבר נתגלה על ידי הקב"ה, אבל אין להם יכולת לגלות את ההוד וההדר שעדיין גנוזים בתורה, והם מתגלים בעולם רק על ידי ישראל בכל דור ודור.
כלומר משה רבינו השיב למלאכי מעלה: אתם חושבים שההוד וההדר של תורה הוא רק מה שנתן הקב"ה בהר סיני, בואו ושמעו אפילו מעט מזעיר מהחידושים הנפלאים שעתידים חכמי התורה לחדש בכל דור ודור, חידושי תורה של אנשי כנסת הגדולה שהחזירו עטרה ליושנה, חידושי תורה של התנאים חכמי המשנה, האמוראים חכמי התלמוד, הראשונים והאחרונים, האריז"ל ותלמידיו, הבעש"ט הקדוש ותלמידיו, הגר"א ותלמידיו, החתם סופר ותלמידיו, ואז תראו את ההוד וההדר האמיתי של תורה שאי אפשר להתגלות על ידי המלאכים.
♦
ה. תחינתו של החפץ חיים לפני הקב"ה
ומה נפלאים הם דבריו הקדושים של החפץ חיים, כפי שהביא בספר "החפץ חיים חייו ופעלו" [שחיבר הרב ר' משה מאיר ישר ז"ל, אשר לפי עדות הגאון הגדול רבי חיים עוזר בעל אחיעזר זצ"ל, היה אצל ה"חפץ חיים" כבן בית נאמן ונתגדל ונתחנך בישיבתו], והנה מה שכתב (שם דף פד) בשם הגה"ק בעל חפץ חיים זי"ע, שהתבטא על הפירוש שעשו חכמינו ז"ל לתורה שבכתב:פלא פלאים, היה החפץ חיים מציין בנימה של נצחון, מסביב לספר קטן זה נכתבו מאות אלפים של ספרים, מסכתות שלמות בתלמוד נבנו על יסוד פסוקים בודדים קצרים. המסכת הגדולה והקשה יבמות מיוסדת על ששה פסוקים שבתורה, וגם זה כבר רב הוא, מסכתות אחרות מסתמכות על שנים שלשה פסוקים בלבד, כגון עירובין ראש השנה יומא סוכה שקלים גיטין קדושין בכורות, חולין, ענינים אלה נזכרים בתורה בקיצור נמרץ, כל עיקר הדרשה של סתם נזירות שלשים יום מיוסד על גימטריא של התיבה יהי"ה, ל"ט מלאכות לענין שבת נלמדות מריבוי של 'אלה הדברים'...
ואמנם היה החפץ חיים מחשב עם קונו בתפלותיו מזעזעות הנפש: ראה נא רבונו של עולם את הכבוד שעמך ישראל חולק לך, ראה את הכתרים שהכתירו בהם את תורתך, נתת לישראל תורה זעירא, ראה את המגדלים הענקים שהקימו עליה, הם למדו כל מלה ומלה ולא החסירו ממנה כחוט השערה, את הכל ייפו וקשטו, כל אות וכל תג הבהירו, את הכל האירו כפנינים יקרות וכספירים, כדי לאפשר את הגישה וההבנה לכל אחד ואחד.
ראה את שני התלמודים - הבבלי והירושלמי, ואחרי כן את העטרות לאין ספור, את המדרש, הזוהר, ספרא, ספרי, מכילתא, תוספתא, רבינו אלפס, רמב"ם, ראשונים ואחרונים, לאין קץ, ובאיזה תנאים יצרו את כל זאת, בגלות קשה ומרה, בתנאים האיומים ביותר וללא נשוא, ממש בין האש ולחרב למדו וכתבו, ומה לך מתרעם עליהם רבונו של עולם, היש לך עם אחר שיוכל להדמות להם, ההוכיח כזאת מישהו אחר, עד כמה איפוא אבא, תניח עוד את עמך ישראל גולה ומעונה בנכר. כך היה מתחנן ותובע מאת ה', כשתפלותיו מלוות בבכיות קורעות לב ודמעות חמות כתינוק המתחטא בפני אביו.
הנה כי כן זהו שהשיב משה רבינו למלאכי מעלה, אתם באים בטענה: "תנה הודך על השמים", כי שם אפשר לגלות יותר ההוד של הקב"ה בחכמת התורה, אולם טועים אתם בכך, כי אכן בשמים משיגים המלאכים יותר טוב את התורה, אבל אין להם יכולת לגלות שום חלק מחלקי התורה בכמות ובאיכות שעדיין גנוזים בתורה.
לכן ראוי לתת התורה דוקא לישראל בעולם הזה, שיש להם הכח על ידי עסק התורה בעמל ויגיעה לגלות כל חלקי התורה הגנוזים בה, וכששמעו המלאכים תשובה ניצחת זו של משה רבינו הודו ואמרו: "ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ", כי אכן בארץ מתגלה על ידי ישראל כבוד התורה שהיא שמותיו של הקב"ה.
♦
ו. המלאכים אינם מסוגלים לחדש חידושי תורה
אך כדי להבין איך נרמז ענין זה בתשובת משה רבינו למלאכים: "מה כתיב בה לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, קנאה יש ביניכם, יצר הרע יש ביניכם", נקדים לבאר מדוע באמת אין המלאכים מסוגלים לחדש חידושי תורה שעדיין לא נתגלו בתורה. ויש לומר על פי דברי הנביא (זכריה ג ז): "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה".ופירש בעבודת ישראל (אבות פ"ב מ"ח ד"ה רבי אלעזר) שהמלאכים נקראים "עומדים", כי הם עומדים תמיד במדרגה אחת ואינם יכולים לעלות ממדרגה למדרגה, אבל אדם נקרא "הולך" כי הוא הולך ומתעלה ממדרגה למדרגה. וכן מביא הגה"ק החיד"א בחומת אנך (זכריה שם) בשם הגה"ק בעל נודע ביהודה שהוסיף על זה טעם לשבח, כי רק אדם שיש לו יצר הרע יכול להתעלות אם הוא מתגבר עליו, אבל מלאכים שאין להם יצר הרע אינם יכולים לעלות ממדרגתם.
ויש לבאר ענין זה ביתר שאת, כי אחד מיסודות הדת הוא שהאדם יש לו בחירה לטוב ולרע ח"ו, לכן השכל מחייב שכאשר יתפתה אחר עצת יצרו ויחטא, יפול ממדרגתו לבירא עמיקתא כיון שהוא עצמו בחר ברע, ולעומת זה כאשר יתגבר על יצרו הרע ויעסוק בתורה ובעבודת ה', בזכות התגברותו על היצר הוא מתעלה למדרגה יותר גבוהה כיון שבחר בטוב, אבל מלאכים שאין להם יצר הרע לא שייך כלל שיחטאו ויפלו ממדרגתם, לכן גם כשמקיימים רצון קונם אין מגיע להם שכר שיתעלו ממדרגתם, שהרי לא היו צריכים להתגבר על יצרם כדי לקיים רצון ה', ומטעם זה הם תמיד בבחינת "עומדים" באותה מדרגה שנבראו בה.
מעתה מבואר היטב מדוע דוקא בני אדם קרוצי חומר מסוגלים לגלות חידושים בתורה, כי ענין החידוש בתורה הוא שעד הנה לא היה מסוגל להבין העומק הטמון בהלכה זו, אבל על ידי העמל והיגיעה בתורה הוא מתעלה במדרגתו להבין דבר שלא הבין עד עתה, כמו שאמר נעים זמירות ישראל במעלת התורה (תהלים יט ח): "עדות ה' נאמנה מחכימת פתי", כי על ידי העסק התורה הוא מתחכם להבין מה שלא הבין עד עתה. לעומת זאת, המלאכים עומדים כל הזמן במדרגה אחת, נמצא כי מה שהשיגו לפי מדרגתם שנבראו בה כך הם נשארים תמיד במעמדם, ומה שלא השיגו מתחילה שוב לא יתעלו להשיג יותר.
וזהו שהשיב משה רבינו למלאכים, כדי להוכיח להם כי רק ישראל מסוגלים לחדש חידושי תורה, מחלק הנגלה שבתורה ששייך רק אצל בני אדם שיש להם יצר הרע, כמו: "לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב", אשר ענין זה שייך להזהיר רק למי שיש לו יצר הרע, ומאחר שבני ישראל יש להם יצר הרע ויכולים ח"ו ליפול ממדרגתם, לכן הם יכולים גם להתעלות ממדרגתם ולגלות חידושים בתורה שלא השיגו עד הנה.
אבל המלאכים, שלא שייך אצלם כל אזהרות הללו כי אין להם יצר הרע, הנה מצד אחד אינם יכולים ליפול ממדרגתם, אבל מצד שני דוקא מחמת סיבה זו אינם יכולים להתעלות והם תמיד בבחינת "עומדים" במדרגה אחת, לכן אינם יכולים לחדש גנוזות בתורה שלא השיגו בתחילה, ועל כך הודו המלאכים ואמרו: "ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ".
♦ ♦ ♦