הרב אלחנן פרינץ
מח"ס שו"ת אבני דרך י"ג חלקים

הפצת סידור לבן נח

נשאלנו האם מותר להפיץ (בחנויות ובמקומות ציבוריים) סידור תפילה של בן נח. ונראה לי כי השאלה מתחלקת לשתיים: האם בן נח מחויב להתפלל; והאם מותר לבן נח לברך (בשם הויה), כגון: האם הוא יכול לומר את ברכות השחר, שמונה עשרה וכו'.
הגמרא במסכת סנהדרין (נו, א) מביאה כי בן נח נצטווה בשבע מצוות. אולם יש מצוות שלא נכללו בשבע מצוות בני נח ובכל זאת מבואר בפוסקים שבן נח חייב בהם. כגון: בן נח מוזהר שלא לשבות ממלאכה (עיין סנהדרין נח, ב) וזה לא נמנה כיוון דזה בקום עשה. כמו כן, בן נח מחוייב במצוות צדקה (הרמ"ה סנהדרין נז, ב ד"ה 'כתיב'. המיוחס לר"ן סנהדרין נו, ב ד"ה 'ויצו'. הרוקח סי' שסו. וע"ע בגליוני הש"ס שם. העמק שאלה קסה אות ב. קובץ שיעורים בבא בתרא ד, א אות כד ונד).
יתרה מכך, בכל מצוות שהשכל מחייב, בן נח חייב (לכן בן נח חייב במצוות מעקה, עיין ברוקח סי' שסו), והשכל מחייב להתפלל ולהודות, לבקש ולשאול, להתחנן ולשפוך שיח. כפי שכתב הרס"ג בספר אמונות ודעות (מאמר ג פ"א): "כי השכל מחייב להקביל כל מטיב אם בהטבה אם הוא צריך אליה, אם בהורות אם איננו צריך לגמול וכאשר היה זה מחיובי השכל לא היה נכון שיעזבהו הבורא יתברך בעניני עצמו אבל התחייב לצוות ברואיו בעבודתו והודות לו בעבור שבראם". והובאו דבריו באור שמח על הרמב"ם (הלכות תפילה א, ב): "ורס"ג ז"ל בספר האמונות (מאמר ג) כתב השכל מחייב לצוות ברואיו לעבדו ולהודות לו בעבור שבראם ולכן חשבו זה באגדה ריש עבודה זרה יבוא זה כו' דחשיב מצות שמצוין בני נח ויבוא דריוש על דניאל שלא ביטל את התפלה כו' דהיא מצוה ראשית דבר תורה" (ועפי"ז מובנת הטענה שהיתה על נח שלא התפלל על דורו). וכן מפורש בפירוש רבי שמואל בן חפני (בראשית לד, יב). ועיין בצל"ח (ברכות לו, א).
ואציין מספר מקורות בהם מפורש שבן נח חייב במה שהשכל מחייב. כתב החזקוני (בראשית ז, כא): "ואם תאמר איך נענשו דור המבול מאחר שלא נצטוו מצוות. יש לומר, יש כמה מצוות שחייבים בני אדם לשמרן מכח סברת הדעת אף על פי שלא נצטוו עליהן ולפיכך נענשו". וכן איתא דבן נח מצווה על מצוות שהשכל מחייב (למרות שלא נצטווה) ברבינו נסים גאון בהקדמתו לספר המפתח, ואלו דבריו: "ואם ישיב המשיב ויאמר הואיל ואתם אומרים כי כל מי ששלמה דעתו נתחייב במצוות למה ייחד הקב"ה את ישראל לתת להם התורה ולהטעינם במצותיה הם לבדם ואין אומה אחרת זולתם הלא כולם הם שוין בדין חיוב המצוות, ועוד יש להשיב והיאך יתכן לעונשן [לאומות העולם] על דבר שלא נתחייבו בו ולא ניתן להם והלא יש להם להשיב כי אילו נצטוינו היינו עושים ואילו הוזהרנו היינו נזהרים ומקבלים. הרי אנו פושטים אלו תשובות הטענות ונאמר כי כל המצוות שהן תלויות בסברא ובאובנתא דליבא כבר הכל מתחייבים בהם מיום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ עליו ועל זרעו אחריו לדורי דורים"[2].
וכן הובא גם בספר פרשת דרכים זוטא (דרך האתרים אות ח לבעל מלא הרועים): "נראה לי דבמצוה שהשכל גוזר שיעשה אותה, וכן באזהרה שהשכל גוזר במניעת המעשה כעין כבוד אב ואם וכו', הסברא נותנת שאבותינו הקדושים הקרובים אל ה' שראוי להם להמשך אחר השכל ועל פיו יצאו ועל פיו יבואו ולבל ימרו בממשלת השכל ככל אשר יאמר כי הוא זה, ועל כן בעוברם על דבר שהשכל גוזר עשייתו ראוי להם להענש אף שלא נצטוה על זה, כי הרי מצווים ועומדים מן הנגיד ומצוה הוא השכל, וכמה פעמים מצינו שגם אומות העולם נענשים על כיוצא בזה, מה שאין כן במצוות השמעיות".
וכתב בספר רוח חיים (לגר"ח מוולאז'ין אבות ה, י) בהאי לישנא: "בני נח נצטוו על הדינים[3] כמאמר חז"ל בסנהדרין (נז, א), רק לא ניתן להם תורה בזה איך ומה, רק מה שהשכל גוזר ואם הם עושים הפך השכל הם חייבים מיתה, וזו המידה לבני נח אבל ישראל נצטוו על פי התורה כל דין בפרט, וככתוב מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי, כי לבני נח נמסר רק אל שכלם”[4].
כמו כן, מצינו שהגויים יכולים להביא קרבן, והרי תפילה היא במקום קרבן. שהרי נאמר (ויקרא כב, יח): "איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב קרבנו... ". ודרשה הגמרא במסכת מנחות (עג, ב): "איש - מה ת"ל איש איש? לרבות את העובדי כוכבים שנודרין נדרים ונדבות כישראל" (בתנאי שאין בהם מום). ועיין בזה ברמב"ם בסוף הלכות קורבנות דהנכרים מותרין להקריב עולות לשם בכל מקום, והוא שיקריבו בבמה שיבנו, ואסור לסייען ולעשות שליחותן שהרי נאסר עלינו להקריב בחוץ, ומותר להורות להם וללמדם היאך יקריבו לשם הא-ל ברוך הוא. עכתו"ד. וע"ע בדברי החזקוני (ויקרא א, ב) שכתב: "מכם, בכם חלקתי ולא באומות, דאפילו גוי רשע גמור מקבלין ממנו קרבן כדי לקרבן תחת כנפי שכינה". וממילא אם מותר להורות להם וללמדם היאך יקריבו לשם, ה"ה בתפילה.
וניתן להביא עוד ראיה מאנשי נינוה, שהיו גוים, וכתב רש"י (יונה א, ג): "ומה ראה יונה שלא רצה לילך אל נינוה, אמר העכו"ם קרובי תשובה הם אם אומר להם ויעשו תשובה נמצאתי מחייב את ישראל שאין שומעים לדברי הנביאים", וכ"כ האבן עזרא והרד"ק שם. ואכן מתואר בהמשך ספר יונה (ג, ה) "ויאמינו אנשי נינוה באלקים, ויקראו צום וילבשו שקים מגדולים עד קטנם... ויקראו אל אלקים בחזקה, וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם". ופירש הרד"ק שם: "בחזקה - בכל לב" (וידוע "איזו היא עבודה שבלב, זו תפלה"). כלומר, רואים אנו שיש לגויים להתפלל תפילה מן הלב בעת צרה.
ניתן להוסיף עוד מקורות בזה על גוי שמתפלל, כבספר מלכים (א פרק ח), ישעיה (נו, ו-ז) ועוד. ועיין בדברי האבן עזרא (תהלים סה, ג) כי בית המקדש קרוי: בית תפילה לכל העמים (כמו ששלמה המלך הזכיר בתפילתו). וע"ע בזה בספר תורתך לישראל (ב, כד). ואציין עוד כי במשך חכמה (דברים לג, יט) כתב כי יש חיוב לגוי להתפלל (אף שלא בשעת צרה. וע"ע בדבריו באור-שמח הל' תפילה א, ב). וכבר אמר ישעיה הנביא (סו, כג): "יבוא כל בשר להשתחות לפני אמר ה' ". וכן אומר דוד (תהלים פו, ט): "כל גוים אשר עשית יבואו וישתחוו לפניך אדני ויכבדו לשמך". וכידוע בכל יום אומרים בתפילה: "ועל כן נקוה... וכל בני בשר יקראו בשמך, להפנות אליך כל רשעי ארץ".
אלא שבשו"ת רעק"א (מהדו"ק מא) נשאל לגבי גוי העומד להתגייר האם ניתן ללמדו סדר תפילת היום, וכתב במסקנתו שם כי אין בכוחו להתיר ללמד גוי סדר תפילה (אף בגוי העומד להתגייר). וכן איתא גם בשו"ת מנחת אלעזר (ד, סג). וחזיתי כי הסתפק הגר"ש אריאלי (בביאורים והערות לרעק"א), מה כוונתו. האם האיסור ללמדו סדר תפילה זהו פירוש הפסוקים ואיך לקיים מצוות תפילה או שהכוונה היא ללמדו הלכות תפילה (וע"ע בספר תורתך לישראל ח"א יג אות לד). אך חזיתי כי בשו"ת גבורות אליהו הענקין (סי' כה) כתב שבני נח מותרים בתפילה.
והנה בשו"ת אגרות משה (ב אורח-חיים כה) העלה ש"פשוט שאינו מחוייב דהא לא נמנה הדבר במצוות שבני נח חייבין בסנהדרין (נו, א), וכן לא הוזכר ברמב"ם הלכות מלכים (פרק ט) שחשב שם המצוות דבן נח חייבים. ולענין אם יש לו מצוה כשמתפלל להשי"ת, נראה שיש לו, כמפורש בקרא בישעיה כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים, ופרש"י שם ולא לישראל לבדם וכו', וא"כ הרי הוא כמפורש שאף שפטורין מתפלה, מ"מ כשמתפללים להשי"ת עושין מצוה, דאל"כ איזה שבח הוא במה שיקרא בית תפלה לכל העמים אם אין להנכרים שום מצוה בתפלתם. ומסתבר שהוא בחשיבות דאינו מצווה ועושה".
ויל"ע בדברי האגרות משה, דאי נימא דדבר שהשכל מחייב בן נח מחויב, ממילא הוא יהא מחויב בתפילה. וכן חזיתי דבשו"ת מראה הבזק (ו, ל) כתב שבן נח מותר להתפלל. ועיין בהמשך התשובה של האגרות משה שם, שחילק וכתב דבשעת צרה בן נח מחוייב להתפלל, וזו לשונו: "אבל נראה לע"ד דהוא רק לקבוע חיוב להתפלל, אף כשאין לו צורך מיוחד לבקש איזה דבר, אבל כשמתפלל רק כשיש לו צורך, כגון שיש לו חולה או שאין לו פרנסה, הוא כחיוב ממש, ולא קשה ממה שלא החשיב זה למצוה מיוחדת בחיובי בני נח, משום דזהו עיקר האמונה בהשי"ת שרק הוא הנותן פרנסה והרופא חולים, וכשאינו בוטח על השי"ת ואינו מתפלל אליו הרי הוא כאינו מאמין בו ומאמין בדברים אחרים, ואמונה בהשי"ת, אף שלא הוזכר זה במנין הז' מצות, ודאי הוא מחוייב להאמין, שהרי אף קיום כל הז' מצות אם לא עשאם מחמת שהשי"ת צוה בהן בתורה, מפורש ברמב"ם ספ"ח שם שלא נחשבו כמקיימים ואינם מחסידי אוה"ע עיין שם, וא"כ בהכרח שמחוייב להאמין בהשי"ת וגם שנתן התורה, וממילא הרי רק ממנו צריך לבקש פרנסה ורפואה וכל דבר וכו', וכיון שמצד עיקרי האמונה יש חיוב הוא חיוב גם על בן נח להתפלל בעת צרתו ויהיה לו שכר על אמונתו בהשי"ת ותפלתו אליו כמחוייב ועושה בתפלה זו דבעת צרה".
וממילא אי נימא דיש חיוב על בן נח להתפלל, מדוע שלא להמציא להם סידורי תפלה. וע"ע בדברי רבי יעקב חיים סופר בספר ויחי יוסף (טז אות יא) שהאריך בדברי האגרות משה. וראיתי בספר מעגל טוב השלם לחיד"א (עמוד 162) שכתב: "ואני אמרתי להגוי הנזכר שיאמר לי במה מאמין ואמר לי בה' אלוקי ישראל, וחקרתי בזה ונראה בעיני שכך הוא. ואמרתי לו א"כ בבוקר ובערב תאמר פסוק שמע ישראל ותקיים ז' מצוות (בני נח) ותזהר משיתוף בכל אופן כי אם יחוד גמור לה' אלוקי ישראל וקיבל ואמר שלא יתפלל כי אם לה' ".
אולם יש לסייג, שהרי יש מילים שהוא אינו יכול לומר כמו "אבותינו" או "ואנחנו ישראל עמו". ונראה דגם תפילת מוסף לא יוכל לומר בן נח (שהרי עיקרה יהי רצון שתעלנו לארצנו וכו' קרבנות חובותינו וכו' - מה עוד שעיקר חובת תפילה זו היא במקום קרבנות הציבור שאינו שייך בהם). בניגוד לשאר התפילות שיש חוץ מהצד של "כנגד קרבנות" גם את הצד של "צלותא רחמי". כמו כן, בן נח אינו יוכל לברך את ברכת המצוות (שהרי הוא אינו יכול לומר 'וציוונו'. וע"ע בספר דברי עני ברכות ח"א סי' כא עמוד תנב). אך את ברכות השבח וברכות הנהנין הוא יכול לומר (וידלג בברכת המזון על בריתך). אך לא יאמר את ברכת שלא עשני גוי וברכות התורה.
ומצינו ברמב"ם (הלכות מלכים י, י): "בן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצות התורה כדי לקבל שכר[5], אין מונעין אותו לעשותה כהלכתה". ועיין ברדב"ז: "ב"נ שרצה לעשות מצוה וכו'. ואם רצה לעשות באומרו שנצטוה עליה אין מניחין אותו לעשותה אלא אם עשאה כדי לקבל עליה שכר כמי שאינו מצווה ועושה וכן דקדק רבינו וכתב כדי לקבל שכר. ומ"מ במצות שצריכין קדושה וטהרה כגון תפילין ס"ת ומזוזה אני חוכך להחמיר שלא יניחו אותם לעשותן". ומדבריו יל"ע מדוע לא נקט תפילה, דאם תפילה אסור על אחת כמה וכמה שאר דברי קדושה, כתפילין וספר תורה.
ומכאן נראה דיש להתיר לו להתפלל שהרי לברכה אין צורך דווקא בקדושה וטהרה, דהרי פסק הרמ"א (אורח-חיים רטו, ב) שעונים אחר ברכתו של עכו"ם אמן, אף שאין הוא בדרגה זו של קדושה. ומהרמ"א משמע שהוא יכול לברך. וע"ע בכף החיים (רטו אות טו) במה שעונה אחריו. וממילא עולה דכיוון שגוי שבירך עונים אחריו אמן, ברור שהגוי רשאי לברך בשם ומלכות (שהרי אם לא היה רשאי, לא היינו עונים אחריו אמן). ועיין באריכות במה שכתבנו בשו"ת אבני דרך[6] (יא, לא). ועיי"ש שציינו שע"י ברכתו הוא גורם קטרוג על יהודים שאינם מברכים.
ואזכיר כי בשו"ת שיח יצחק (תט) כתב בהאי לישנא: "מהו ללמוד עם גוי סדר התפלה ולשון הקודש". והעלה: "והנה תפלה יש לאסור ממה שראיתי בס' חסידים סימן רל"ח, שאין לומר במעמד גוי זמרים נאים, שמא ישמעם העכו"ם ויזמרם לפני הע"ה... והנה מטעם שכתבתי שיש לחוש שהגוי יעשה ספרי מינות או ספרי הדחה בוודאי יש לאסור", ויל"ע האם חשש זה קיים כשבן נח רוצה להתפלל, ויש לו סידור מיוחד שלהם (דבזה אין חשש שישתמש לע"ז, כמובא בספר חסידים רלח ו-תכט).
ואף למתירים (או מחייבים) לבן נח להתפלל, יל"ע האם ניתן ליצור עבורם סידור מיוחד. האם אין חשש שמא יקרא ויאמר ברכות במקומות המטונפים[7] או בגילוי ראש (וכן, האם אין בזה קטרוג לעם ישראל)ז).
יתרה מכך, נראה דאין לתקן להם נוסח תפילה[8][9](וממילא להפיץ להם סידורים עם נוסח), שהרי גם כשתיקן עזרא נוסח תפילה, היה לו טעם השייך רק לישראל, כפי שביאר הרמב"ם (תפילה א, ד): "כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע נתערבו בפרס ויון ושאר האומות, ונולדו להם בנים בארצות הגוים ואותן הבנים נתבלבלו שפתם, והיתה שפת כל אחד ואחד מעורבת מלשונות הרבה, וכיון שהיה מדבר אינו יכול לדבר כל צורכו בלשון אחת אלא בשיבוש, שנאמר ובניהם חצי מדבר אשדודית וגו', ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם, ומפני זה כשהיה אחד מהן מתפלל תקצר לשונו לשאול חפציו או להגיד שבח הקדוש ברוך הוא בלשון הקדש, עד שיערבו עמה לשונות אחרות. וכיון שראה עזרא ובית דינו כך עמדו ותקנו להם שמנה עשרה ברכות על הסדר...". וכיוון שבני נוח יכולים להתפלל בכל לשון, והם אינם מצווים להתפלל דווקא בלשון הקודש, ממילא טעם הנוסח אינו שייך אצלם והם (בני נוח) יכולים להתפלל כפי שהתפללו בני ישראל עד תקנת עזרא[10].
טעם נוסף העיר בזה בעל שו"ת אורחותיך למדני, ואלו דבריו: "וגם יש להעיר בענין אחר, שכתב הרמב"ם (הל' מלכים י, ט) "עכו"ם שעסק בתורה חייב מיתה. לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד". וגם מצינו שכתב מרן (או"ח מו, ט): "לא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה אע"פ שהוא אומרים דרך תחנונים, ויש אומרים שאין לחוש כיון שאינו אומרים אלא דרך תחנונים, ונכון לחוש לסברא ראשונה". משמע מסברה הראשונה שקריאת פסוקים בדרך תחנונים נחשבת כלימוד תורה, ומטעם זה הוא צריך לברך ברכת התורה בתחילה. ולפי זה אולי י"ל שאם הגוים אומרים פסוקי התורה בתוך תפילתם, לפי הסברה הראשונה במרן הנ"ל זה נחשב כלימוד תורה, ולכן הם עוברים על איסור ללמוד תורה. או אולי י"ל שכיון שהם מותרים להתפלל, אז אף קריאת פסוקים בתוך תפילתם מותר כיון שזה בכלל מ"ש הרמב"ם הנ"ל שהם מותרים ללמוד "בשבע מצות שלהן בלבד", ואף תפילה בכלל זה. או שמא יש לחלק בין שמותר להם ללמוד דיני תפילה שלהם, אבל לא לומר פסוקים בתפילתם. ויש לפלפל".
והוסיף הרה"ג יעקב אריאל (מח"ס שו"ת באהלה של תורה):
פשוט וברור כביעתא בכותחא שגוי יכול להתפלל. איך אפשר להעלות על הדעת שאסור לו לפנות אל ה' להודות לו ולבקש ממנו. ופסוק מפורש בפרשתנו ויעתר יצחק אל ה' ולפני מ"ת הבו היו בני נוח (אמנם קיים אברהם אבינו את כל התורה, אך נחלקו המפרשים אם מדין ישראל או מדין ב"נ). ורבקה הלכה לדרוש את ה' בבית מדרשו של שם (ותפילות כנגד אבות תקנום ור' רמב"ם הל' מלכים פ"ט), ולמ"ד כנגד תמידין תקנום הרי מקבלים קרבנות מגויים וק"ו תפילות שנא' ונשלמה פרים שפתינו ור' שם רד"ק. ושלמה המלך בתפילתו הגדולה בקש שה' ישמע לתפילתו. אמנם גוי לא צווה להתפלל אך הוא גם לא צווה להאמין בה'. נאסרה עליו ע"ז ותו לא. היעלה על הדעת לומר שאמונה בה' אינה השאיפה של כל נביאי ישראל? והאם תיתכן אמונה בה' ללא תפילה? הרי הכרה בה' משמעותה שהוא כל יכול ובידו הכל וחובה להכיר לו תודה ולפנות אליו. לא יעלה על הדעת אחרת. ברור שאין לגוי חובת תפילה מנוסח ע"י כנה"ג. אך פרקי התהלים מצויים ממזרח שמש עד מבואו ותורגמו למאות שפות! יש להמליץ לגוי לבחור לעצמו תפילות מפרקי התהלים ועל פסוקים העוסקים בעם ישראל נתן לדלג, אפשר גם להמליץ לו על פרקים מסויימים. כמו"כ יש משוררים גויים שחברו תפילות (ואין בהם שמץ של ע"ז) שיבחר לעצמו חלק מהן.
יש הבדל מהותי בין תורת ישראל לתורת בני נוח. לישראל יש הלכה ממוסדת, לבני נוח אין הלכה אלא תבונה טבעית וספונטנית. יש לכך השלכות רבות על פרטי הלכות בני נוח (כתבתי על כך בהרחבה באהלה של תורה ד, כד). לכן עצם המושג 'סידור' שהתפילות שבו מסודרות וממוסדות אינו מתאים לבני נוח. אין איסור בכך, אך יש להבדיל בין תורת ישראל לתורת בני נוח. אפשר להמליץ להם על מבחר של תפילות המתאימות לכל האנושות. ולכן סבורני שהמומלץ ביותר הוא מבחר של פרקים ופסוקים מספר התהלים שבלא"ה כבר מוכר ומצוי ביד נוכרים רבים.
וידידי הרה"ג אליהו שלזינגר (בעל שו"ת שואלין ודורשין) כתב לי כי "אין בידינו הכוח לנסח תפילות. ובעיקרון יכול להתפלל תפילה אחת כמש"כ הרמב"ם דמדינא סגי בתפילה אחת ביום, ויכול לומר ברכת 'אשר יצר' וכיוצ"ב, ובזה יצא יד"ח".
וכתב לי ע"כ הרה"ג מנחם מנדל פוקס יחד עם חמיו, הרה"ג יוסף ליברמן, בהאי לישנא:
אף שפשוט שבן נח הגון יש לו להתפלל להקב"ה בורא עולם, וכמו שהאריך מע"כ שליט"א, בכל זאת נראה פשוט שאין לנו לתקן להם סדר תפילה, אלא יתפללו כרצונם וכרגשותם. הלא מאז ומקדם מימות משה רבינו ובהמשך, לא מצינו שיתקנו להם סדר תפילה, ואנו קיבלנו מאנשי כנסת הגדולה סדרי תפילות אשר מלאים סודות גדולים עמוק עמוק, כל אות וכל תג עד אין סוף, וכל זאת כי אנו עם הנבחר, סגולה מכל העמים. ואין לאו"ה חלק ונחלה בכאלו. חוץ מזה גדול החשש דנפיק מזה חורבא ח"ו שסידור תפילה כזה יגיע לכל מיני שכבות בכלל ישראל ויאמרו הנה זה סדר תפילה מגדולי ישראל ודי לנו בנוסח מקוצר זה, ח"ו וד"ל, והדברים ארוכים.
ע"כ פשיטא כביעתא בכותחא שאין לנו להתעסק בזה כלל, ואפילו אם הם ידפיסו כזה סדר תפילה, אסור ליהודים למכור סידורים כאלו, ולא יראה ולא ימצא בגבולינו. אף שטוב ויפה שבני נח יתפללו להקב"ה. וא-ל כביר יקבל תפילותינו להחיש גאולתנו ופדות נפשינו בב"א. אלה דבריו המסתברים של מע"כ חותני הגרמ"מ פוקס שליט"א.
העולה לדינא: אין להפיץ (בחנויות ובמקומות ציבוריים) סידור תפילה של בן נח.
♦ ♦ ♦