הערות וקושיות - חקר ועיון

שומע אזעקה באמצע תפילה או לימוד או עשיית מצוה [תגובות] - הרב יהושע בן מאיר, הרב עמרם קרח

כ"ג למטמונים תשע"ט
לגאון הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א, יזכה במהרה לשרת ולעבוד בבית הגדול והנורא שנקרא שם אלוקינו עליו. בעניין שאלתו בגילון הקודם על השומע אזעקה באמצה תפילתו, האם זה דומה לעבד שבא למזוג כוס לרבו, ושפך לו רבו קיתון על פניו.
חז"ל השתמשו במליצה מיוחדת 'עבד שבא למזוג כוס לרבו, ושפך לו רבו קיתון על פניו'. נ"ל שכוונתם שכיוון שירדו גשמים, שוב בטלה הסוכה, שהרי הוא מצטער ופטור מן הסוכה. ובכך יש ב' דברים - ראשית שהוא פטור ממצוות סוכה. וגם הסוכה פסולה, כיוון שאינה ראויה לדירה.
כל כן נ"ל שדיינו במה שאמרו חז"ל, ואין לנו להוסיף עליהם. כשאדם עושה מצווה ועקב טרדות או עיכובים שונים הוא אינו יכול לקיימה - הרי המצווה נשארת, והאדם עדיין מחוייב בה. רק שכרגע אין הוא יכול לקיימה. אדם שלומד וצריך לעשות צרכיו - וכי נאמר ש'שפך לו רבו קיתון על פניו'? וכן שעייף עד שחייב לישון? ודאי שבנ"א יושבי חושך וצלמות אסורים בגוף הגשמי ויש להם צרכים שונים, על כן אין בכך חלילה כעין 'שפך לו רבו קיתון על פניו', רק הרגשה אמיתית מחולשת האדם הגשמי, שלמרות רצונו העז לשמש את רבו, הרי יש מניעות עקב חלישות גופו. ואדרבה - זהו כבודו יתברך שהוא מלך לא רק בעליונים אלא גם בתחתונים 'ואבית תהילה, מגלומי גוש, מגרי גיא, מדלולי פעל, מדלי מעש'.
כל זה בסתם טרחה או טרדה שיש לאדם. אבל כאשר אדם לומד עוסק במצווה ושומע אזעקה והולך למקלט או חדר אטום, הרי הוא מקיים בזה מצווה רבה של 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם', מצוות פיקו"נ הדוחה את כל המצוות שבתורה [פרט לג']. הרי בזכות תורתו ותפילתו, מצווה גוררת מצווה, זיכהו הקב"ה לקיים את המצווה הגדולה של שמירת הנפש! העל זה יאמר חלילה 'שפך לו רבו קיתון על פניו'? אדרבה, זיכהו רבו במצווה גדולה. למה הדבר דומה, לעבד שבא למזוג כוס לרבו, ואמר לו רבו - בוא ואוכל סעודה שלמה על שולחנך.
יהי רצון שנזכה במהרה לגאולה שלמה, ויראו כל גויי הארץ כי שם ה' נקרא עלינו ויראו מפנינו [זאת ההרתעה האמיתית!], ויזכנו ה"י לקיים את מצוותיו בשלום ושלווה.
כנה"ר ונפש הדורש שו"ט כה"י
יהושע בן-מאיר
♦

א. ב.

כבוד הרב הגאון הנכבד מאוד רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א, איש האשכולות.
א. כדי 'שהחמס' לא יגלגלו זכות על ידו, שהרי מרשעים יצא רשע, אשאל בכל בתי ישראל הקדושים שמגדלים ילדיהם, והנה התאומים הקטנים שעתה נולדו מייללים כל לילה, ולכן ההורים בורחים מהסוכה, להשקיט רעבונם ולא לגזול שנתם. כדברי הגמ' שבירכוהו 'התבלבל פתורך'.
ב. והנה לא נעלם מכבודו דין מצטער פטור מהסוכה, כגון שבאו יתושים וע"ז לא אמרו רבו שופך לו וכו'. וזה נאמר 'דוקא על גשמים' שזה בידי שמים ונקראו גבורות גשמים, ומפתח של גשמים לא נמסרו לשליח. ויש גם בגמ' 'על שדה אחת אמטיר ועל שדה אחת לא אמטיר', שרואים שבגשמים יש השגחה מדוקדקת יותר.
וכן מצינו בגמ' שאם נגזר רוב גשמים, ולא זכו יורדים הם בהרים. ואם נגזר מעט גשמים, ואח"כ זכו יורדים במקום הנכון. וא"כ כשיורד גשמים בדיוק בשעה ובמקום שאוכלים את כזית כדי אכילת פרס זהו רבו וכו'.
ולכן לע"ד ברור הדבר, שלא אמרינן באזעקות הטילים או ייללת התינוקות, 'רבו שופך'. אולם ודאי, שתמיד צריך לפשפש במעשינו, וכדברי המדרש, עמלק רצועה לישראל, ובכל הקב"ה עושה שליחותו.
חילך לאורייתא
בהערכה רבה
עמרם קורח
רב ומו"ץ דקהילת תורת חיים ביתר עילית
ומחה"ס שינון התוספות ד"ח, פלאי התביר ה"ח, עוטה אורה ו"ח ושא"ס
♦ ♦ ♦