בני ברק
תשובות מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל בדיני ימים נוראים[2]
אלול
א. האוחז בחודש אלול בשיר של יום, והציבור תוקע בשופר, האם יאמר לדוד בסמוך לתקיעה, או רק בסוף התפילה משום תדיר.תשובה: לדוד לא שייך לתקיעות.
♦
תשובה
ב. השעה"צ תרז, יג צידד בהקניט את חברו ומחל לו דאי"צ כלל ווידוי, כי העבירה לשמים היא רק כשיש עבירה לחברו. וצ"ע דאף שמתברר שלא הייתה עבירה לשמים, מ"מ לא גרע ממתכוון לחזיר ועלה בידו טלה, דהרי חשב להקניט שיש חטא לשמים.תשובה: כיון שמחל ואין מצטער עשה המוטל עליו. (א.ה. דתשובתו התקיימה בזה ורק זה מוטל עליו).
ג. בביה"ל תקפ"ח דן שאסור לקיים מצוה בלא גוף נקי – מה הדין בקיום מצות תשובה כשמחפש במעשיו וחוזר מהם בלא גוף נקי.
תשובה: מותר.
ד. ברמב"ם פ"ד מתשובה ה"ב כתב שמכלימין את החוטא כדי שישוב. וצ"ב דכתוב הוכיח תוכיח וכו' ולא תשא עליו חטא.
תשובה: לצורך מותר.
ה. ברמב"ם פ"ו מתשובה האריך שכל תפילת הוריני דרכך וכו' זה שלא ימנעוהו מתשובה מדין עונש על עבירותיו, אך לא שיקבל משמיא סיוע לכך דהרי זה תלוי בבחירה ולא ניתן משמיא, וצ"ב כיון שנתנו לו כן משמיא ע"י תפילתו זה מתייחס אליו והוה בכלל בחירתו וכמש"כ החזו"א סוף או"ח (הובא בישוב הדעת ברכות דף י' בשיח השדה).
תשובה: ע"ז אין מדבר.
ו. מה שאמרו בגמ' תענית דף כ"ז דהעוסק בפרשת הקרבנות נמחלים כל עוונותיו, האם זה גם בשבת שאין הקרבת קרבנות דמ"מ עוסק בפרשת הקרבנות או רק בחול.
תשובה: כן.
ז. בשערי תשובה לרבינו יונה ד, יט כתב דלפי שביזה את חברו בפני רבים צריך לפייסו בפני ג', משמע דכשלא ביזהו ברבים אי"צ בפני ג', האם קימ"ל כן.
תשובה: יתכן. שוב כתב תשובה: מסתבר.
ח. האם בל"ת דרבנן מהני תשובה ללא יו"כ.
תשובה: יתכן. (א.ה. עשע"ת סימן כ"ז סוסקי"ז).
ט. האם לאו שאין בו מעשה מהני בו תשובה בלא יו"כ [דאין בו מלקות והוה כניתק לעשה שאי"צ בו יו"כ].
תשובה: יתכן. (א.ה. ע' ברכת פרץ פרשת ראה שכתב כן לענין לאו שבכללות).
י. האם נכון שאף כשמותר לאדם להקפיד ע"פ דין, מ"מ אם אמר שמוחל ושוב הקפיד זה שלא כדין ויענש.
תשובה: נכון.
♦
סליחות
יא. כתוב דהש"ץ בסליחות ימשיך גם בשאר התפילות, וצ"ב דהם מצוות חלוקות, גם מצינו משנה בר"ה דהלל שייך לבעל שחרית ולא לבעל מוסף ומבואר דהם שנים.תשובה: בסליחות החמירו.
יב. המשנ"ב תקפא, ד כתב דיחיד לא יאמר סליחה בארמית. וצ"ב דבתרגום בקדושא דסדרא כתוב הפוך שכיוון שזה ארמית יאמרוהו הקהל בלחש ורק יחיד יאמר בקול.
תשובה: יש חילוק בין יחיד האומר בציבור ליחיד האומר בביתו.
יג. בנ"ל הבנתי דבין בקדושא דסדרא ובין במחי ומסי יאמרוהו רק בציבור כל אחד בלחש ולא יחיד בביתו, וצ"ע דבמשנ"ב קלב, ד כתב דיחיד בביתו אומר תרגום דקדושא דסדרא.
תשובה: כיון שאומרים עם הפסוק ביחד הוי כמפרש ומותר.
יד. האם ביו"כ אפשר לומר בקול רם בציבור תרגום דקדושא דסדרא דאין המלאכים מתקנאים בנו, וכעין שאומרים בשכמל"ו בקול רם.
תשובה: אין לומר בקול.
טו. במשנ"ב תקפא, ד כתב דכשאין מנין באשרי יאמרו אח"כ ג' פסוקים ומשמע שכולם יאמרו, וצ"ב דבסימן נ"ד כתב דמספיק שהש"ץ יאמר הפסוקים כדי שיוכלו לומר קדיש.
תשובה: יאמרו הכוונה שיחיד יאמר בפני הציבור.
טז. המשנ"ב כתב דיא"צ שמתענה קודם להיות ש"ץ בשאר התפילות למי שהתפלל סליחות, וצ"ב למה דוקא מתענה.
תשובה: אולי דוקא במתענה.
יז. האם יש לעמוד בסליחות כשאומרים אחר הווידוי הפסוקים דכי עוונותינו רבו למעלה ראש וכו', דזה חלק מהווידוי, דבסוף יומא מבואר שזה הווידוי של רב יהודה.
תשובה: לא נהגו.
יח. כתב המשנ"ב דסליחה המתחלת בשם ה' אין פותחין בה באלקינו ואלקי אבותינו, איך נוהגים בסליחה המתחלת בכינוי אדון.
תשובה: אין זה מז' שמות במש"כ הרמב"ם רפ"ו מיסוה"ת.
♦
ערב ראש השנה
יט. במשנ"ב כתב דבביה"ק לא יבקש מהנפטרים אלא מה' שיענהו בזכות הנפטרים, וצ"ב דבערב ר"ה אומרים בסליחות (כ"ח) קומו ישני מכפל לסעדי וכו' וכו'.תשובה: כבר העירו בזה.
כ. המשנ"ב כתב דבסליחות בער"ה אומרים תחנון אף כשגמרו אחר עלוה"ש, האם גם מי שלא סיים הסליחות עם הציבור ומשלים אותם אחר שחרית יאמר תחנון.
תשובה: לא.
כא. ראיתי שמרן (שליט"א) [זיע"א] כתב להסתפר ממש בער"ה ולא בימים לפנ"כ, וצ"ב דכתוב שם בשו"ע גם שמכבסים וזהו בימים לפנ"ז (כתקנת עזרא לכבס ביום ה') ומוכח דער"ה קוראים לכמה ימים שקודם ר"ה.
תשובה: הא כדאיתא והא כדאיתא.
כב. השו"ע תקצז, ג דן בתענית חלום בר"ה, וצ"ע דהשו"ע פסק לצום בער"ה ואין לחוש לחלום רע אחר תענית כמש"כ השעה"צ רכ, א.
תשובה: לא מיירי בצם.
כג. בהא דאחר תענית אי"צ לחוש לחלום להטיבו האם זה גם כשהתענה רק עד חצות (כדשכיח בער"ה).
תשובה: צ"ע. שוב כתב תשובה: אולי.
כד. כשצם בער"ה רק עד מנחה האם גם הוא צריך לאכול לפני עלוה"ש משום חוקות הגויים.
תשובה: לא.
כה. בנ"ל הנה המשנ"ב כתב דאי"צ בער"ה להתנות בלילה שלא יתחיל הצום עד עלוה"ש כיון שהמנהג לאכול קודם עלוה"ש, ויל"ע בצם רק עד חצות דאין חייב לאכול קודם עלוה"ש אם הוא צריך להתנות בלילה שלא יתחיל הצום עד עלוה"ש או שגם הוא טפל למנהג הקדום.
תשובה: סתמא הוא כך.
כו. בנ"ל הנה דרכם היה לקום לסליחות קודם עלוה"ש ועכ"ז לא התיר המשנ"ב כשהלך לישן בלא תנאי אלא משום שהמנהג לאכול ומשמע דבשאר צום שאין מנהג לאכול, אף אם הלך לישן בליל התענית לשעה אחת בלבד צריך להתנות, ואולי שעה שאני מרוב הלילה.
תשובה: נכון דסתמא הוי כקיבל.
♦
ראש השנה
כז. כשיש פרט שכתוב בכותרת הסימן בשו"ע ולא הוזכר בדברי השו"ע האם נוקטין כן (כעין סימן תקפ"ג שבכותרת כתוב שאכילת הסימנין בר"ה נוהג רק בלילה ולא נכתב כן בשו"ע).תשובה: הכותרת כתבו המדפיסים ואין לחוש לזה.
כח. האם עדיף בר"ה להתפלל ברוב עם או במקום שיקבל עליה.
תשובה בע"פ: ברוב עם עדיף דהוא דינא דגמ', אבל לקבל עליה הוא רק ע"פ קבלה.
כט. בנ"ל במקום קטן נצרך משתתפים וכהן ויש בזה חסד.
תשובה בע"פ: זה קצת חשבון.
ל. בנ"ל למעשה כיון שיש שם משום חסד ומשום הכרת הטוב האם ראוי להתפלל שם.
תשובה בע"פ: מותר.
לא. במשנ"ב כתב שע"פ קבלה יש לחזר אחר עליה בר"ה, האם גם במנחה זה בכלל ענין זה, או שצריך קריאה של ר"ה ולא של שבת בלבד.
תשובה: גם במנחה.
לב. בסימן רפ"א כתב השו"ע אין לכרוע ב-ולך לבדך אנחנו מודים, דאין להוסיף על תקנת חז"ל ושם לא תיקנו לכרוע, וצ"ב דבימים נוראים כתוב בשו"ע שהכורע כל השמו"ע יזקוף בחתימת הברכה, אך בכל מקום אחר מותר אף שלא תיקנו שם.
תשובה בע"פ: שם אין לו ענין לכרוע דוקא במילים אלו אלא להתפלל בכללות בהכנעה, ומותר כי לא נראה שמתקן לעצמו מקום חדש לכרוע משא"כ ב-ולך לבדך אנחנו מודים. (א.ה. ומ"מ בר"ה בחתימה יזקוף כי נראה שכורע מחמת המילים כעין שתיקנו חז"ל בברכות אחרות).
לג. הנוהג כמנהג ישראל לעמוד כשארון הקודש פתוח האם זה גם בר"ה שפתוח זמן רב וזה קשה.
תשובה: גם בר"ה.
לד. בהא דפתיחת הארון הוה עת רצון, האם זה גם למי שלא חייב כעת בקריאה"ת כגון שכבר שמע.
תשובה: לא משנה.
לה. מרן (שליט"א) [זיע"א] כתב לי דמותר לבקש בקשות פרטיות בר"ה שחל בשבת וצ"ב מאי שנא מאבינו מלכינו דאין אומרים.
תשובה: זו בקשה כללית.
לו. במשנ"ב הלכות יו"כ כתב דאשה לא תלביש תכשיטיה מפני שזה יום הדין האם ה"ה בר"ה.
תשובה: יו"כ חמור יותר.
לז. במשנ"ב כתב לא ללבוש בגדי משי וריקמה של יו"ט, האם בגד יו"ט דידן ללא משי וריקמה ראוי ללבוש.
תשובה: כשר.
לח. בהא דאם לא אמר בר"ה 'ובכן' אין חוזר, אם אמר בא"י האם יאמר למדני חוקיך ויחזור לובכן, או שזה כזכרנו שכתב המשנ"ב לסיים מיד הברכה ולא לחזור.
תשובה: לכאו' יאמר למדני חוקיך וצ"ע. (א.ה. בקש"ע מצאתי לא לחזור ועשעה"צ קפח, יח).
לט. במשנ"ב כתב למי שמסופק בר"ה אם סיים המלך הקדוש וברור שאמר ובכן דאפשר שאי"צ לחזור, האם זה למעשה.
תשובה: ספיקא דדינא.
מ. בנ"ל האם למעשה מפני כך אסור לו להמשיך שאר הברכות כשנזכר באמצע התפילה וצריך לחזור לתחילת התפילה.
תשובה: צ"ע.
מא. בנ"ל שאלתי שוב: האם מספק יוכל לגמור את כל השמו"ע ולא יצטרך לחזור.
תשובה: כן.
מב. האם מוזכר שמי שמבקש בקשות פרטיות בר"ה הוא מעורר עליו דין בפרטיות שיש בזה סיכון.
תשובה: מותר.
מג. האם אפשר לומר פרק שירה בר"ה דהרי אין אומרים שירה אלא שיתכן שזה נאמר רק בהלל.
תשובה: מותר.
מד. במש"כ השעה"צ בשם ר' אבלי דהשוכח יעו"י בליל ר"ה אי"צ לחזור משום שאין מקדשין את החודש בלילה (והשגת השעה"צ משום תרתי דסתרי לא שייכת בברהמ"ז) האם זה גם בליל ב' או שזה ודאי קדוש והתאריך ב' ולא שייך לומר בזה אין מקדשין בלילה.
תשובה: עי' ברכות ל' ב'. כעת כתב תשובה: גם בליל ב'. (א.ה. עמשנ"ב קפח, יט דאף ביום אין חוזר בברהמ"ז מספקא).
מה. האם שופר בליל ר"ה מוקצה.
תשובה: לא.
מו. האם מותר לתקוע בליל ר"ה בכדי להתלמד לצורך יום א' דר"ה.
תשובה: מותר (כמדומה).
מז. בנ"ל האם בתקיעה בליל ר"ה יש חשש מעירבוב השטן כמו בער"ה.
תשובה: לא מצינו. (א.ה. עבא"ח).
מח. האם נכון שבזמנינו ששומרים על שופר מאד הוא מוקצה בשבת מחמת חסרון כיס ואסור לצורך גופו.
תשובה: לא נראה.
מט. כשיש ביו"ט א' דר"ה פרי חדש שבדעתו תיכף לאוכלו עם הסימנים האם חייב בקידוש לכוין בשהחיינו גם על הפרי משום שאם יברך תיכף שוב זה ברכה שאין צריכה או שהיו"ט והפרי ב' ענינים ויוכל לברך פעמיים.
תשובה: כמדומה שנוהגין שפוטר.
נ. מסקנת הביה"ל תרמ"א דכשבירך זמן בעשיית סוכה אין מברך על יו"ט דסוכות זמן, כספק הפמ"ג, כיון שמהות היום הוא סוכה, ודנו באשה שלא בירכה שהחיינו בר"ה בנרות, ובעלה התכוון שלא להוציאה בשהחיינו דקידוש כי חשב שבירכה בנרות ונזכרה רק במנחה האם תברך שהחיינו על היום אחר ששמעה שהחיינו בשופר שהוא מהות היום.
תשובה: צ"ע. שוב כתב תשובה: אולי.
♦
תקיעת שופר
נא. המשנ"ב הזהיר שלא להאריך בשבר אחד כשיעור ט' טרומיטין משום דהוה תקיעה, האם זה גם במי שנוהג טו או טו, או שזה מאד עקום ולא נחשב לתקיעה ורק אם יאריך ב-טו בלבד זה יפסל.תשובה: תפוס לשון אחרון.
נב. בשעה"צ תקצ, ד כתב דאם לא האריך בתקיעה דתש"ת ט' טרומיטין לא יצי"ח, וצ"ב אמאי אם האריך ו' טרומיטין לא יצי"ח לפי מש"כ במשנ"ב סקי"ג דבדיעבד כשר כשג' השברים רק ו' טרומיטין וא"כ אף התקיעה ששיעורה כהשברים יש להכשירה בו' טרומיטין.
תשובה: הרי ביאר הטעם דהוי תרתי דסתרי.
נג. האם יש חסרון כשבסוף התקיעה הוא מגביר את קולה כשמסיימה משום שעדיף שתהיה כולה ישרה או שאין להקפיד.
תשובה: לא שמענו קפידא.
נד. אם בדק שיכול לתקוע שברים תרועה דרך משל ג' שניות ולמעשה בר"ה האריך בהם ע"י שתקע בהם יותר לאט או שהוסיף קולות בשברים או בתרועה (דזה כשר כמפורש בשו"ע) האם בר"ה יאריך בתקיעה רק ג' שניות או יותר כפי שהם כעת.
תשובה: ג'.
נה. במשנ"ב כתב דשיעור שברים ט' טרומיטין ויותר (תקצ, יג, טו), ויש לדון במי שיכול לתקוע כן במהירות רבה אמנם מנהגו לעשות בשברים טו או טו ובכך הכי מהר אצלו זה יותר מזמן הנ"ל (וכבר ביאר מרן (שליט"א) [זיע"א] שאריכות התקיעה כפי כמה שיכול לתקוע שברים הכי מהר ולא כפי שעת התקיעות בר"ה) כמה זמן יעשה תקיעה דתש"ת האם כזמן שיכול לתקוע ט' טרומיטין או כפי המהירות שיכול לתקוע שברים כמנהגו.
תשובה: כמנהגו.
נו. שיעור תקיעה דתשר"ת כשיעור שברים תרועה, האם זה רק כדי השברים תרועה ממש או גם כדי ההפסקה שצריך להפסיק ביניהם (להמשנ"ב כדי נשימה במעומד).
תשובה: עם ההפסקה.
נז. אם בסוף התקיעה יצא עוד טרומיט אחד בנפרד האם יש לחושבה כתרועה כדי לפוסלה.
תשובה: לא מסתבר וצ"ע.
נח. מרן כתב לי שאם יצא טרומיט אחד בסוף התקיעה אי"ז נהפך לתרועה האם זה דוקא בתקיעה אחרונה או גם בתקיעה ראשונה [דלכאו' הטרומיט הוא קול אחר המפסיק].
תשובה: לכאו' גם בראשונה. (א.ה. אולי זה ע"פ תשובה הבאה).
נט. המשנ"ב כתב דכשיוצא קול ארוך בתחילת התרועה זה הפסק ופסול, והבנתי דזה רק לשו"ע שאף מתעסק הוה הפסק אך להמשנ"ב שפסק כהפמ"ג שבמתעסק אי"ז הפסק אף זה מתעסק וכשר, האם נכון.
תשובה: אין חשש.
ס. תקיעה (שבעייפות או פחד הבעל תוקע) שהיא מעט רועדת האם יש לחושבה שהיא כתרועה.
תשובה: לפי הענין.
סא. יען כי החמיר בזוה"ק בבעל תוקע שאינו ראוי, האם יש לי להרבות בהשתמטויות שלא לתקוע בציבור או שאין להטריח על הציבור.
תשובה: אין להשתמט.
סב. מרן (שליט"א) [זיע"א] הורה דהאומר עלבבך ב-ל' אחת חוזר על ב' התיבות, וצ"ב מאי שנא ממש"כ השו"ע תקצ, ו דהתוקע תקיעה אחת ורוצה שתעלה לתש"ת דלפניה ולתש"ת דאחריה דקיימ"ל דעולה לפניה.
תשובה: מה ענין תקיעות לכאן, כאן אין שום מילה כתיקונה.
סג. האם בעל תוקע שקשה לו לתקוע בראש כבד יש להקל לו בשופי לאכול קודם התקיעות יותר מכביצה כפי צורכו כיון שזה צורך התקיעות.
תשובה: לא יאכל יותר מכביצה. (א.ה. ועדיין צ"ע במקום שיש שומר בצירוף שעת הדחק עמשנ"ב סו"ס תרצ"ב, אמנם השאלה מיירי בבעל תוקע ולכאו' הבין שלא מיירי בתוקע לעצמו ושוב כל מנין קבוע הרי יש בו דין שומר ועכ"ז החמיר).
סד. מרן (שליט"א) [זיע"א] כתב דהמדבר באמצע תקיעה לא יצי"ח אף ששמע בה היטב (א.ה. עמשנ"ב תקצב, יג), וצ"ב מאי שנא ממגילה שכיון שאין הפסק מעכב יצי"ח ורק כשלא שמע כשסח יש חסרון (משנ"ב תרצ, יט) והרי גם בשופר הפסק בדיבור לא מעכב.
תשובה: שם המשנ"ב מסופק. שוב כתב תשובה: ספק במשנ"ב. (א.ה. צ"ב היכן משמע שם שהמשנ"ב מסופק בזה).
סה. אם התוקע התחיל לתקוע קודם שסיים המקריא לומר תקיעה ונמצא שהמקריא דיבר באמצע התקיעה האם המקריא יצי"ח.
תשובה: כיון ששמע כל התקיעה יתכן שיצא. (א.ה. הלשון יתכן תליא בספק שבתשובה הקודמת).
סו. בנ"ל צ"ב דהמשנ"ב תקצב. יג. כתב דאף בין שברים לתרועה ואף לצורך התקיעה אם סח לא יצא.
תשובה: בין שברים לתרועה גרע עי' בשה"צ.
סז. כיום מורחים על כל השופר כולו חומר שקוף בכדי להבריקו האם זה כציפן זהב ופסול.
תשובה: כשר.
סח. מעשה שאמרו לתוקע בבית פרטי לחשוב מפורש בדעתו להוציא כל השומע, והיה שם פלוני שכיוון כעת לצי"ח אך לא עלה על דעת התוקע שאותו פלוני לא שמע בביהכ"נ תקיעות האם אותו פלוני יצא.
תשובה: צ"ע. שוב כתב תשובה: אם חשב כל השומע - יצא.
סט. כתב המשנ"ב תקצ, כח דעשה ב' שברים וגמר התרועה יחזור שוב על הש"ר ולא על התקיעה ראשונה, וצ"ב דהרי עשה תרועה קודם שעשה שברים ובסק"ל כתב דאם הקדים תרועה לשברים לא יצי"ח תקיעה ראשונה.
תשובה: בשביל שעסק בשברים שוב אינו הפסק.
ע. האם יש להדר שלא לתקוע בשופר שתקנו גוי.
תשובה: לא שמענו.
עא. בסימן תקפ"ח מבואר במשנ"ב ובביה"ל, דהפסק באונס באמצע התקיעות מעכב וצריך לחזור על כל הט' תקיעות ובלבד שיהיה בגופו כגון באינו נקי או שהמקום אינו נקי ולא בעיכבוהו לסטים, ויש לדון כשאין לו שופר או בעל תוקע אם הוה אונס בגוף המצוה ממש או אונס צדדי ושכיח ששמע בביכ"נ והפסיד סוף התקיעות ורוצה להשלימם בביכ"נ אחר ובינתיים אין לו אפשרות להשלימם.
תשובה: לכאו' אינו אונס.
עב. האם יש ריעותא כשתוקע וחצי נקב השופר מחוץ לפיו צמוד לשפתיו ותוקע רק בחצי נקב.
תשובה: כשר.
עג. כעת שוב שאלתי: קיימ"ל דכשלא הסמיך השופר לפיו ותקע באויר לא יצא, האם נכלל בזה כשתקע וחצי נקב השופר מחוץ לפיו וצמוד לשפתיו ותוקע רק בחצי נקב דלא יצא, ואולי זה כשר לכתחילה.
תשובה: לא מסתברא ומסתמא כשר.
עד. בשו"ע תרמו, ב פשוט דממעט הדס ביו"ט כשר וצ"ב דנדחה בתחילת היום ובשו"ע תקפו, יח חשש לכך בשופר עבודה זרה שנתבטל ביו"ט.
תשובה: אולי כיון שאפשר למעטן לא נדחה (ול"ד לע"ז שאין ביד ישראל לבטלו). (א.ה. אף שגם בהדס אסור מ"מ זה בידו).
עה. יחיד שאין תוקע במוסף האם יש ענין להשלים לק' קולות.
תשובה: יתכן.
עה. בנ"ל יל"ע אם רוצה להחמיר על עצמו האם זה אסור משום שיש חשש שתוקע בחינם ביו"ט.
תשובה: מותר.
עו. שופר עם נקב וכשתקע בו אחז בידו בנקב וסתמו האם זה כסתמו שלא במינו.
תשובה: לא טוב. (א.ה. בציפהו זהב שלא בקירוב מקום לפה מבואר שבקל משתנה קולו ופסול[3] עכ"ז האוחז בשתי ידיו בכל סביב השופר אי"ז פסול כי אין ידו שופר ולא נחשב שתוקע בה. ובציפהו זהב פסול בנשתנה קולו כי זה ב' שופרות. וזהו הטעם שחומר שקוף שציפה בו כשר דאי"ז שופר נוסף לעצמו ובטל לעיקר השופר מחמת שאינו חשוב, משא"כ בזהב הפסול שהשופר לא שלם ותקע בדבר נוסף).
עז. האם צריך לבדוק את השופר קודם התקיעות כל יום כמו ציצית או שממילא הוא בדוק.
תשובה: א"צ.
עח. במשנ"ב תקפח, ז כתב דאם תקע באמצע התקיעות קול אחר כמתעסק בלבד אי"ז פוסל, מה הדין כששמע קול אחר וחשב לצאת בו אך התוקע כיוון שלא להוציאו האם זה הפסק.
תשובה: מסתבר שאינו הפסק.
עט. הכרעת המשנ"ב תקצ, לג שאם תקע ב' פעמים שברים בזה אחר זה או ב' פעמים תרועה בזה אחר זה, ובשני לא כיוון לשם מצוה אלא כמתעסק בעלמא אינו הפסק ויצא, והנה לפעמים מחזירים את הבעל תוקע על שברים או על תרועה שלא בצדק, ולדעת הבעל תוקע זהו סתם ויצאו כבר בראשון, אכן יש כלל שהציבור שלחו את הבעל תוקע רק בצורה הטובה להם ולא בצורה שמפקפקים בה וא"כ חלקם שאין מרוצים לא יצאו, השאלה האם אפשר לבעל תוקע לעשות תנאי שבשבילו ובשביל כל אלו בציבור שמרוצים ממה שתקע השברים השניים כמתעסק ללא כונה ואי"ז הפסק ולחלק מהציבור שאינם מרוצים ממה שתקע זה לשם מצוה ואדרבה השברים הראשונים היו להם כמתעסק, וזהו על אף שרק הבעל תוקע מתנה בזה ולא הציבור.
תשובה בע"פ: מסתבר שזה בסדר והתנאי מועיל. (א.ה. והיה נשמע שמאד ברירא ליה כך).
פ. מה הדין כשבירך בביהכ"נ על השופר ואין אחד בביהכ"נ שמצליח לתקוע ובא אחר שלא שמע את הברכות בכדי לתקוע האם זה מחייב את הציבור לברך שוב כמו בהחליף שופר (ומיירי שהאחר לא מברך דכבר יצי"ח).
תשובה: לא.
פא. האם בכלל הענין לתקוע בצד ימין גם ראוי שעקימות השופר בבניינו תתעגל לצד ימין.
תשובה: לא שמענו.
פב. בנ"ל צ"ב דהמשנ"ב כתב שבדיעבד יתקע בצד שמאל ופי השופר לשמאל ומשמע שלכתחילה לא הגון שפי השופר לשמאל.
תשובה: ע' שונ"ה תקפ"ה דין ד'. (א.ה. היינו דאף המעוקם לשמאל בידו להופכו בפיו באופן שהעיקום יפנה לימין, ואה"נ דזה מקשה על הבעל תוקע ולכך בכדי להקל עליו יכול ליקח שופר שעקמימותו לצד ימין).
פג. כתב המשנ"ב תקצ, יג דכשעשה השבר דתשר"ת י"ח כוחות זה פסול, וקשה דבסקי"ד כתב דשברים תרועה זה מעט יותר מי"ח כוחות (כי שבר ארוך טפי) וא"כ י"ח בלבד אי"ז שיעור תקיעה.
תשובה: א"א לצמצם.
פד. לחזו"א שפירש ב' נשימות ב-ש"ר שזה הפסק משהו (פחות מכדי נשימה) ונשימה אחת היינו ללא הפסק כלל, האם גם דינא דג' שברים שצריכים להיות בנשימה אחת כל הפסק כל שהוא ביניהם מחשיבם לב' נשימות ופוסלם.
תשובה: אינו מוכרח. שוב כתב תשובה: אני עושה לכתחילה בהפסק משהו.
פה. בנ"ל הבנתי דזה כדי לחלק בין הקולות וצ"ע דאף בשברים תרועה החזו"א לא הפסיק משהו ביניהם דחילוק הקולות סגי בלא הפסק משהו ומדוע בין שבר לשבר שאני.
תשובה: שם הוא ב' קולות וכאן הוא קול א'. (א.ה. ובלי הפסק אין מה שיחלק).
פו. מי שלבו נוקפו לתקוע בשופר בצבע שחור האם יש בזה משום מנהג האמורי.
תשובה: לא שמענו.
פז. האם יש חסרון להקדים בציבור ה-מ' קולות שאחר מוסף, לתוקעם בין המיושב למוסף (מכמה סיבות).
תשובה: אין לעשות כן.
פח. בטור יש לשון על היוצי"ח תקיעה בדיעבד וחוזר ותוקע בצורה טובה דעבר על שבות דרבנן שתקע בחינם (לענין עשה ב' שברים והריע והוסיף עוד שבר) וקשה איך תוקעים נשימה אחת כשיטת חזו"א אחר שיצא להרמ"א שהכריע שיוצי"ח בב' נשימות וכבר קיים כן אף להחזו"א.
תשובה: כמדומה דלא קיי"ל כן.
פט. מי שדיבר בתקיעה אחרונה האם צריך להשלים מתקיעה ראשונה מחמת שאצלו תקיעה אחרונה קול אחר המפסיק או שכיון שסח ואינו יכול לצאת בה הוה כמתעסק שפסק המשנ"ב שאי"ז קול אחר המפסיק ודי שישלים תקיעה אחרונה.
תשובה: אולי. שוב כתב תשובה: יתכן דסגי בתקיעה אחרונה.
צ. המשנ"ב תקצב, יג כתב דהסח בין שברים לתרועה אף מענייני התקיעה לא יצא, וקשה דהרי בתקצ, כא כתב דבשברים תרועה יקריא המקרא אותם יחד ולא יקריא תרועה בין השברים לתרועה שמא יעבור שיעור כדי נשימה ולכאו' גם אם לא יעבור כדי נשימה אם ידבר שם לא יצא.
תשובה: להסוברים שאינם יחד א"כ מענינם אינו הפסק. (א.ה. היינו דרק אם צריך נשימה אחת כל דיבור ביניהם פוסל אף כשהוא לצורכם).
צא. בהא דכשהאריך התוקע בתקיעה טפי מהצורך אין יוצי"ח בשמיעת רק חלק ממנה אף שיש בו שיעור, האם זה גם בתרועה משום שכשהוסיף טרומיטין הכל תרועה ארוכה או ששם יצי"ח כי הם טרומיטין חלוקין.
תשובה: יצא.
צב. ראובן שסח באמצע התקיעות לצורך התקיעות של שמעון שנמצא עימו בציבור ואין בזה צורך לחובת עצמו האם זה הפסק בברכה.
תשובה: מסתבר שאינו הפסק.
צג. מי שיש לו מיחוש בר"ה ולא נפל למשכב אך זה ימנעהו מללכת לשמוע שופר ואין מי שיבוא אליו לתקוע, האם מותר לו לקחת תרופה כדי שיוכל ללכת לשמוע שופר או שהעמידו גזרת רפואה במקום שופר.
תשובה: צ"ע. שוב כתב תשובה: אינו אוכל.
צד. מש"כ המשנ"ב דהתוקע לציבור בכל גונא מוציאם בברכה דלא פלוג בציבור, האם זה גם כשתוקע בבית חולים ובמקרה יש שם עשרה שרוצים לשמוע, ועל אף שאינם מצורפים בכונה כעין ציבור בביכ"נ.
תשובה: אם יש י' זה ציבור.
צה. העירו דהמפסיד תקיעות דמיושב לא סגי שישמע בביכ"נ תקיעות דמעומד, דלשיטות שאין המעומד עיקר והדאו' רק במיושב אין הש"ץ מתכוין במעומד להוציא ידי חובת דאו', האם זה נכון.
תשובה: אין מוכרח.
צו. מי שלא שמע תקיעות כלל האם יכול לצאת י"ח בתקיעות של אחר מוסף שדעת הבעל תוקע לתקוע רק לשם תקיעות דמנהג ולא לשם תקיעות דחיוב.
תשובה: יוצא.
צז. איך תקעו שברים אצל החזו"א האם או טו, או טו או טו.
תשובה: או טו.
צח. איש ששמע כבר תקיעות בר"ה האם מותר לו להעביר את השופר ברה"ר בכדי לתקוע לאשה.
תשובה: מותר.
צט. במשנ"ב כתב דקטן תוקע כל היום ומותר לגדול ללמדו, והבנתי דמותר לגדול לתקוע בעצמו ללמד לקטן שיראה איך תוקעים האם זה נכון.
תשובה: נכון.
ק. בנ"ל צ"ב דבדף לג. אמרו אלמא לכתחילה אמרינן תקעו ומשמע דרק אומרים לקטן לתקוע ולא שהגדול בעצמו תוקע.
תשובה: הכל בכלל.
צא. הנה הותר בר"ה להתעסק עם הקטן בתקיעה אף שזה מתעסק בעלמא, ולכאו' אף כאשר השופר פסול, דמ"מ מה שמלמדו את מלאכת התקיעה זו מצוה, ויל"ע אם גם מותר להתעסק עימו בתקיעה בתוך קנה ברזל חלול (שאינו מוקצה) כיון דגם בזה מתלמד בתקיעה.
תשובה: גם בשופר פסול יתכן שאסור.
צב. בנידון המשנ"ב תר, ז בציבור שקיבלו ביום ב' דר"ה שבת ואח"כ בא שופר, כתב דאם כבר הוא ביה"ש אין לתקוע כלל, וצע"ג דהרי בתרכג. יב. התיר לתקוע במוצאי יו"כ אף בביה"ש ובלא הבדלה כלל כיון שזה רק חכמה.
תשובה: שבת דאורייתא ולפני הבדלה דרבנן (א.ה. ענה רק על הבדלה ולא על ביה"ש). שוב כתב תשובה: בר"ה אין לתקוע שמא יעבירנו (א.ה. דכיון שזה חיוב גמור גזרו בביה"ש שמא יעבירנו ולא משום שבות דתקיעה וצ"ע מלשון המשנ"ב ע"ש).
צג. שמע תקיעות דמיושב ללא ברכת המצוות האם יברך על המעומד.
תשובה: יכול לברך.
♦
תפילת מוסף
צד. האם היום הרת עולם וארשת שפתינו הוו חזרת הש"ץ או פיוט, נפק"מ לעמוד בהם.תשובה: הרמב"ם חושב זה בנוסח התפילה.
צה. במוסף דר"ה האם יש לכרוע ולהשתחוות כמו כל השנה כשאומר בשמו"ע בלחש בעלינו ואנחנו כורעים ומשתחווים, או שזה מוסיף על הכריעות שתקנו חז"ל.
תשובה: כמדומה שלא נהוג.
צו. במוסף דר"ה ברכות מעכבות זו את זו, האם מי שלא כיוון בברכה ראשונה ובכך לא יצא י"ח תפילה, הוו כל הברכות ברכות נפרדות וכולם לבטלה או שאף שלא יצי"ח מ"מ הוה תפילה ואי"ז לבטלה.
תשובה: יש חשש לבטלה.
צז. מרן (שליט"א) [זיע"א] כתב לי דאף לחזו"א דלא מעכב לחובת יחיד לשמוע חזרת הש"ץ דמוסף של ר"ה מדין התקיעות, מ"מ יש להשתדל לשמוע, האם מי שהפסיד ברכות ראשונות יש ענין להשתדל לשמוע לכה"פ ברכות מלכויות זכרונות ושופרות מדין התקיעות.
תשובה: כן.
צח. מרן (שליט"א) [זיע"א] הורה דראוי לשמו"ע במוסף דר"ה חזרת הש"ץ כדי שתקיעותיו יהיו במלכויות זכרונות ושופרות (ולהגרי"ז זה חיוב), וצ"ב למה בכל השנה כולה אין כהן חייב לשמוע כל חזרת הש"ץ שיחשב לו שעוקר רגליו בעבודה ומברך אחר הודאה.
תשובה: הכהן יכול לברך גם אם לא נשתתף עם הציבור, העיקר שבציבור זה חזרת הש"ץ. (א.ה. כי אי"ז חובת יחיד).
צט. בהא דהורה מרן (שליט"א) [זיע"א] דלכתחילה יש לשמוע בחזרת הש"ץ את המלכויות זכרונות ושופרות לצורך התקיעות, הנה לכאו' סגי בשמיעת ובתורתך כתוב לאמר, כיון דהפסוקים לא מעכבים, אמנם תוס' סוף ר"ה ביארו דמחלוקת התנאים במספר הפסוקים זה משום שאם מזכיר קצת פסוקים כבר חייב להזכיר כפי המספר, ובמשנה הנידון אם יצא בג' ומשמע שהמספר לעיכובא, וא"כ כיון ששמע מהש"ץ איזה פסוק צריך שישמע את כולם, ואולי שייך שיתנה שאם לא ישמע איזה פסוק שוב כל הפסוקים לא יעלו לשמיעתו ויצא רק ב'ובתורתך כתוב לאמר' ויעלה לו, על אף שהש"ץ הזכיר את הפסוקים בפרטן, מה למעשה.
תשובה: ישמע כולם.
ק. האם בקשות פרטיות במוסף הם הפסק בברכת השופר לתקיעות דמעומד, וכן להזכיר שמות לפני ברכת כהנים במוסף כדי לכוללם בברכה.
תשובה: נכון לא לבקש במוסף.
קא. בנ"ל יש לדון בבקשות קודם יהיו לרצון דיתכן שהם ממש חלק מהמוסף כיון שזה בתוך השמו"ע ואינם הפסק.
תשובה: מוסף לא נתייסד לבקשות.
קב. צ"ב מה שייך הפסוק 'זכר עשה לנפלאותיו' לפסוקי זכרונות דהרי לא נאמר בזה זכרון טוב לכלל ישראל כבשאר פסוקים.
תשובה: העיקר תיבת זכרון.
קג. בנדרים (לא, א) אמרו קונם שאני נהנה לבני נח מותר בישראל שיצאו מכלל זרעו ונקראו על שם אברהם, וצ"ב איך מתפללים במוסף דר"ה על נח על כן זכרונו בא לפניך להרבות זרעו וכו'.
תשובה: לא קאי על ישראל. (א.ה. העירו שזה כשיטה אחת בחת"ס בשו"ת או"ח סימן קס"ה). ובעבר כתב תשובה: לא מתפללין עליו. (א.ה. היינו שבזמנו היה זכרון להרבות זרעו ע"י הצלתו מהמבול, ועפרות תבל זה בדוקא מרמז על הגויים לשון תבל ע' אבודרהם עמוד ער"ה).
קד. במשנ"ב כתב שש"ץ שתוקע במעומד אי"ז הפסק כי זה מענין התפילה וצ"ב דבלא"ה זה רק מעשה בעלמא.
תשובה: זה פעולה אחרת והוי הפסק.
קה. אמאי אסור לדבר אחרי שהתחיל חלק מהתקיעות דמעומד אף שחלה כבר הברכה עליהם, דבבדיקת חמץ מותר מדינא לדבר באמצע הבדיקה אחר שהתחיל לבדוק.
תשובה: זה כמה מצוות וסדרים.
קו. ברמ"א כתב דבדיעבד אף כשלא הזכיר הפסוקים כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר יצא. וכתב המשנ"ב (תקצא, יא) ודוקא בדיעבד אבל לכתחילה יש ליזהר לומר כולם, עוד הוסיף המשנ"ב דצריך לומר ג"כ ובדברי קדשך וע"י עבדיך הנביאים, האם תוספת זו לעיכובא או שבדיעבד תורתך כולל נביאים וכתובים.
תשובה: לכתחילה.
קז. במשנ"ב כתב דהאומר ביום א' דר"ה ואת מוסף ולא מוספי לא יצי"ח, מה הדין כשאח"כ פירט את כל המוספים ורק בתחילה אמר מוסף לשון יחיד.
תשובה: יתכן שזה משנה ממטבע. (א.ה. עשעה"צ תקצא, ו ולכאו' אם זה משנה ממטבע זה מעכב אף אחר חתימה).
קח. מה שנפסק בטור תקצ"א דהאנוס מלהתפלל מוסף דר"ה ואין יכול לבוא לביכ"נ יוצא בתפילת הש"ץ, האם זה רק במכווין להדיא לצאת י"ח בביתו או אף ממילא, ונפק"מ להדגיש לחולה לכוין לכך.
תשובה: במכוין לצאת.
קט. מש"כ המשנ"ב דכשכורע על הקרקע סגי לחצוץ בטליתו האם זה גם בשעה שלבוש בה או שאז בטלה ולא חוצץ.
תשובה: לא כשלבוש.
♦
עשרת ימי תשובה
קי. במשנ"ב כתב דרק האומר בעשי"ת הקל אוהב צדקה ומשפט לא יצי"ח, ומשמע שבכל השנה יצי"ח, וצ"ב דשינה ממטבע שטבעו חז"ל לומר מלך.תשובה: מנ"ל שמעכב. (א.ה. מפורש במשנ"ב הל' תפילה דאין מעכב).
קיא. התפלל במוצאי שבת שובה ואמר הקל הקדוש ואתה חוננתנו, וחזר והתפלל ואמר המלך הקדוש ושכח אתה חוננתנו ואכל לפני הבדלה האם צריך להתפלל שוב.
תשובה: צ"ע. שוב כתב תשובה: יתכן שלא.
קיב. בר"ה דף יז: אמרו דיורדי הים באוניות הוו יחידים ואין תשובתם מתקבלת מיד שלא בעשי"ת כי אינם הכלל, ומאי שנא מבני עלי דאמרו שם בדף יח. דהוו ציבור.
תשובה: שהוא משפחת הכהנים שהיו אז.
קיג. בהא דכשאמר בעשי"ת הקל הקדוש אין מתקן בתוכ"ד אם כבר התחיל אתה חונן, האם כשהתחיל רק אות אחת מתיבת אתה חונן זה גם נחשב התחלה לענין זה אף שאין בה משמעות.
תשובה: אולי. (א.ה. וכן כתב לי פעם נוספת).
קיד. האם בכלל מעלת עליה לתורה בימים נוראים זה גם עליה כל עשי"ת (כשלא היה לו בר"ה ויו"כ).
תשובה: כן.
קטו. במה שהותר לבקש בקשות בר"ה אף כשחל בשבת כי נתקן לתפילה, האם גם בשבת שובה מותר לבקש כי כל עשי"ת נתקן לבקשות.
תשובה: לא.
קטז. אחד נאנס מלקיים מנהג כפרות בתרנגול, ולא ידעתי אם יש טעם שאקח בשליחותו תרנגול ולומר שזה כפרתו אף שלא מסובבים על ראשו, מה היה לי לעשות.
תשובה: לא שמענו.
♦
יום הכיפורים
קיז. שתה שיעורין ביו"כ האם יכול לעלות לתורה.תשובה: צ"ע (ואולי יכול). שוב כתב תשובה: יתכן שכן.
קיח. המחובר לאינפוזיה ביו"כ האם יכול לעלות לתורה.
תשובה בע"פ: כן.
קיט. במשנ"ב הל' יו"כ כתב דאם נגע באצבעו במקומות המכוסים צריך ליטול כל היד ולא סגי בנטילת אותה האצבע בלבד, האם כשאין לו מים ומשפשף במילי דמנקה גם הדין כן שצריך לנקות כל היד או שזה שייך רק בנטילה אך כשמנקה בשפשוף אין טעם לנקות מה שלא התלכלך.
תשובה: גם כשמשפשף.
קכ. המשנ"ב כתב דהנוגע במקומות מכוסין יטול כל היד, והנוגע בטיט יטול רק היכן שנגע, מה הדין בזה בנוגע במנעלים.
תשובה: יטול כל היד.
קכא. בנ"ל צ"ע דהמשנ"ב תריד, יד כתב גבי מנעלים ואם נגע בהם צריך ליטול ידיו במקום שנגע בהן.
תשובה: הכוונה ביד שנגע בהן.
קכב. מרן (שליט"א) [זיע"א] הביא מהחזו"א דמינקת דיתמעט חלבה בצום לא תתענה ביו"כ, ובביה"ל כתב כן רק בילד חולה ומסוכן האם זה מחלוקת.
תשובה: לפי הענין.
קכג. בסימן מ"ו המשנ"ב לא הביא אפילו לשעת הדחק לצאת י"ח מאה ברכות בשבת באין כאלקינו, ובהלכות יו"כ הביא כן, וצ"ב.
תשובה: יכול.
קכד. איך מותר להביא שלמים בח' תשרי (דלא מוזכר לאיסור) והרי ממעט מזמן אכילתן בט' בזמן התוספת שהיא דאורייתא.
תשובה: עי' תו' זבחים ע"ה ב' ד"ה שביעית.
קכה. כיון שבברכת כהנים אין מברכין ענט"י וסומכין על ברכה דשחרית, האם כהן ביו"כ נוטל גם בבוקר עד הפרק כמו בברכת כהנים כדי שתהיה ברכה על נטילה הגונה.
תשובה: לא.
קכו. כיום שהלוויים לא נוטלים ידיים לעצמם קודם שנוטלים ידיים לכהנים כי סומכים על נטילה דשחרית, יל"ע ביו"כ שאף בשחרית לא נטלו עד סוף היד ולדין נשיאת כפיים אי"ז נטילה, האם יש לכהן לימנע שלא יטול לו לוי, או שהלוי יטול ידיו עד סוף היד קודם שיטול לכהן דלצורך הדוכן התירו בזה אף ללוי.
תשובה: יכול ליטול עד סוף היד שאין זה רחיצה של תענוג, והוסיף: שגם תמיד צריך שיטלו ולא לסמוך על נטילת שחרית.
קכז. במשנ"ב הלכות יו"כ התיר בשעת התפילה לעמוד רק ע"ג עשבים ולא על כרים וכסתות ואפילו משום צינה, האם בשעת הצורך מותר לעמוד ע"ג שטיח המגן מצינה או לכלוך.
תשובה: המנהג להקל.
קכח. הנצרך לשתייה ביו"כ האם יעדיף אמירה לעכו"ם שיחברנו לאינפוזיה של נוזלים, או שיעדיף שתייה ממש בפחות מכשיעור [דאף שזה חצי שיעור שאסור מדאו' מ"מ אינפוזיה זה המצאה ואי"ז דינו וגרע].
תשובה: יתכן שזה קל יותר אבל אין חייב בזה.
קכט. התקבל לא להטריח לחולה ביו"כ בשתייה פחות פחות מכשיעור, ומורים שישתה משקה פגום הרבה ביחד, וקשה דהמשנ"ב תריב. כט. הביא י"א שכששובר רעבונו ע"י ציר זה כרת והביא בשעה"צ מהגר"א דכן העיקר.
תשובה: מה דאפשר מקילין. שוב כתב תשובה: דוקא בשובר רעבונו. (א.ה. והיינו דמפורש במשנה שהשותה ציר מלוא לוגמיו פטור ובהכרח ששיעור שבירת רעבונו זה שתיה מרובה מאד ולא רק שתיית כוס).
קל. אין מנהג הורי בהדלקת נר ביו"כ לחיים, האם מ"מ ראוי לנהוג כמבואר בהלכה.
תשובה: כרצונך.
קלא. האם מותר שתייה מתוקה פחות ממלוא לוגמיו קודם שחרית, שכיח בחולה ביו"כ.
תשובה: יש אופנים שמתירים. (א.ה. היינו בחולה).
קלב. בסימן רס"ג מבואר דאין לברך בנר שבת במקום שינה על ריבוי אורה בלבד, האם לפ"ז ביו"כ שההדלקה רק משום מקום שינה חייבים להדליק הנרות קודם הדלקת הגנרטור.
תשובה: אין חייבין.
קלג. בנ"ל צ"ב דא"כ זה רק הדלקה של ריבוי אורה, והמשנ"ב כתב דרק במקום סעודה שייך לעשות כן ולא במקום שינה, ויו"כ זה רק מקום שינה.
תשובה: הוא מקום סעודה.
קלד. בנ"ל צ"ע דאף אם אכל שם בעיו"כ מ"מ ביו"כ אין אוכל אצל הנר.
תשובה: מקום קביעות. (א.ה. והיינו דעיקר החילוק בין מקום אכילה למקום שינה לענין ריבוי אורה אי"ז משום ההנאה בשעת אכילה אלא רק משום שמקום אכילה הוא מקום קבוע וחשוב טפי).
קלה. אמאי ביו"כ פשוט בשו"ע דבשחרית יטול ידיו ויברך, ובט"ב זו מחלוקת והמשנ"ב כתב לא לברך קודם שיעשה צרכיו.
תשובה: גם ביו"כ מחלוקת.
קלו. בשעה"צ שח, סג כתב דנעל בלי שוליים אינו כלי, מה הדין בנוהג ביו"כ לילך בנעל בד משום כבודו אך בלי סוליא לצורך העינוי האם אצלו זה כלי.
תשובה: אם הוא מעור לא ילבש. (א.ה. ואם אינו מעור מותר).
קלז. בהיתר פיצוע אגוזים ביו"כ מן המנחה ולמעלה משום עגמת נפש דאמרינן שאינו הכנה לחול אלא הוה צורך כעת שיש בזה יותר עינוי, האם להוציא דבר מהקפאה כדי שיפשיר עד הלילה אסור כי אין מתעסק בזה כ"כ בצורה שמביאה עגמת נפש ושוב זה הכנה לחול האסורה.
תשובה: אין להוסיף על מה שאמרו חז"ל. (א.ה. ואף בלא"ה עמשנ"ב דבימינו אין לפצוע).
קלח. מש"כ המשנ"ב יח, ו לא להוריד ביו"כ הטלית אף אחר התפילה משום שיהיה לבוש בלבן דומיא דמלאכים, האם זה גם בלבוש בקיטל, או שאז יוכל להסיר הטלית כי כבר יש קיטל.
תשובה: אולי.
קלט. האם ביו"כ אפשר לומר בקול רם בציבור תרגום דקדושא דסדרא דאין המלאכים מתקנאים בנו וכעין שאומרים בשכמל"ו בקול רם.
תשובה: אין לומר בקול.
♦ ♦ ♦