הערות על מאמרו של הרב עמנואל מולקנדוב "השוכח לספור יום אחד ספירת העומר האמנם אינו יכול להמשיך לספור בברכה" (עמ' ט)

כדרכם של בנ"א וכשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות קיבלתי תגובות לכאן ולכאן.
הגאון הרב יצחק ישעיה וויס גאב"ד נוה אחיעזר בני ברק כתב לי שנהנה מהמאמר המקיף ושהצדק עמי, ואף הזכירני בשולי מאמרו שכתב בגליון נוה ההיכל פרשת אמור.
כמו כן שלח לי הרב יוסף חיים שהרבני שגם הוא נהנה מהמאמר ומסכים עמו, ואף שלח לי מאמר שכתב בענין הרב רועי סיטון (ר"מ בישיבת תורת החיים ביד בנימין) שנדפס בכתב העת 'אסיף' ד' שגם כתב בדעת בה"ג שהגירסא העיקרית בדבריו היא מבריך בשאר יומי ושכן עיקר עי"ש.
אולם, הרב דוד אריה שלזינגר שלח תגובה לאידך גיסא וז"ל:
הרב עמנואל מולקנדוב לקח על עצמו לעבור אחרי כל דין והלכה לראות אם נפסק כהלכתו, ומי יודע אם גם יוכיח לנו שהירושלמי לא היה לו נוסחי המשנה והברייתא הנכונים או להיפך, וכך להתעלם מן המנהג, וידוע שיש כמה דינים בגמרא שאפילו רובם של חכמים אמרו אחרת מ"מ מסיימים דעמא דבר אינו כן.
כן באו לשנות לנו את צורת הקשר של ראש, ולא שמענו שיש עיכובים בצורת קשר של ציצית וכדומה, ועוד יבואו לשנות צורת שין של ראש שיהיה פשוט וכדומה, עד לשנות צורת כיסוי הראש כזמנם.
ועתה אכתוב קצת בענין שכיחת יום אחד של ספירה, וראיתי שגם בגליון נוה ההיכל הלך בעקבותיו, אבל כל אחד יכול לראות שבמקום שמחדשים ברכות מצד אחד, מורידים ברכות אחרות במקומם, ובני ספרד שחששו כל כך לסב"ל, מ"מ בחתימת מלך אוהב בעשרת ימי תשובה משלימים הם בזה כל הברכות, שחוזרים לראש.
הראשון הוא בעלי התוס' שכתבו בשם בה"ג שצריך ספירה שלימה, ונעיין קצת בזה, הרי היו הרבה בעלי התוס', ונמצא שכולם למדו מספר אחד שאינו מוגה, ואולי יוכיח לנו שבשאר ספריהם לא כתוב כן.
גם הרא"ש הרי עבר בכמה מערי ספרד ולמה לא מצא את הגירסא הנכונה, אלא נוותר עליו שהוא מעתיק מהרי"ף והתוס'.
ועתה נראה. הגירסא הראשונה של הבה"ג היא "מבריך בשאר יומי", הרי שהיה פה איזה הו"א לומר שלא יברך, ועל זה היה מוכרח לחדש שאינו כן, ובודאי הייתה כאן איזה שיטה של גאון וכדומה, דהרי לא היה צריך לומר לנו שאינו מברך שהחיינו.
ומ"מ הגירסא השניה מסתברת יותר, דאם בא לדחות איזה דעה היה לו לפרש.
דעת ר' יהודאי גאון בהלכות מנחות לא מיירי כלל מהברכה, רק בתחילה מחדש שאם לא מנה בליל ראשון אינו מונה בשאר הלילות, והיינו שהוא כמו שמקיים חצי מצוה ויש בזה חשש של בל תגרע, וכוונתו שאינו יכול למנות כלל, ואח"כ מוסיף שבשאר הלילות יכול להשלים ביום, ומשמע שבליל א' אינו יכול להשלים ביום.
ועפ"י כל זה מחדש שמקור דברי התוס' הוא מהבה"ג בהל' עצרת, ששם לא חילק בין הימים, אבל באמת אינו מוכרח, דהרי "ולא בירך יומא חד" ג"כ אפשר לפרש דהיינו ביום הראשון, וא"כ היינו דעת ר' יהודאי גאון, ועתה יאמר שאין שום מקור מדברי הבה"ג.
עוד יש לשאול מי אומר שדעת בה"ג שיש לברך בכל יום, אולי בירכו רק ביום הראשון, ועל זה מדברים מתי יכול להשלים הברכה אם כל הלילה וביום, וכן מדויק בספר המאורות שכתב "כשיזכור", וא"כ לא הבינו התוס' כלל בדברי הבה"ג.
אבל אנו סומכים על הבנתם, וספר בה"ג שעסקו בו בודאי לא נשאר לנו, כי השתמשו בו כראוי, ואין להוכיח ממה שנאשר לנו.
דוד אריה שלזינגר
מח"ס "ארץ דשא" על מ"ב
♦
והנני להשיבו בס"ד:
ראשית, יישר כח לרב שלזינגר שעובר על הרבה מהירחונים היוצאים מידי חודש כגון יתד המאיר והאוצר ועוד, ומאיר ומעיר להרבה מן הכותבים ואני מכללם, הדבר מראה שאיכפת לו וגם מחזק את ידי הכותבים שקוראים בדבריהם ומתעניינים בהם.
ועכשיו לגוף הערותיו.
הלואי ואזכה לעבור על 'כל דין ודין' ולברר אם נפסק כהלכתו, התורה ארוכה מארץ מדה וכו', אמת שאני משתדל לעשות כן, ולדעתי זוהי חובתו של כל ת"ח בדורנו שזכינו בו להרבה מדברי הגאונים והראשונים שלא זכו בו דורות האחרונים - לברר את האמת שבכל סוגיא, דתורה אמת כתיב בה, והקב"ה שזיכנו בספרים אלו - רוצה שנשתמש בהם ונדע מהי אמיתת כל הלכה והלכה, אע"פ שלא ידעו מזה האחרונים.
מה שטענת שאני 'מתעלם מן המנהג' - אין זה מדויק, דאמנם המנהג במשך ה450 שנה האחרונים מזמן השו"ע כדעת 'בה"ג', אולם כפי שהבאתי בסוף מאמרי - מהרי"ל ותה"ד הם ששינו המנהג שהיה נהוג בכל קהילות ישראל במשך כ1000 שנה ויותר, והחליטו לפסוק כדעת האו"ז וכדעת 'בה"ג' אע"פ שקודמיהם לא חששו לפוסקים אלו, ומאי חזית לסמוך על מנהג של 450 שנה שהונהג בטעות הלכתית ולעזוב מנהג של 1000 שנה שיש לו יסודות מוצקים.
וכמו כן בדין קשר של תפילין - כפי שהוכחתי במאמרי וכפי שציינתי לספר המקיף פרי אליעזר שהוגה ג"כ ע"י ידידי הרב אהרן גבאי שליט"א עם הרבה מקורות ומנהגי העדות השונות - עד לפני כ300 שנה כולם הלכו עם הקשר המרובע וכך מפורש בבית יוסף ובכל הקדמונים, ולמה צריכים להישאר במנהג מאוחר שאין לו מקור והונהג בטעות ולעזוב מנהג עם ישראל במשך יותר מ1000 שנה.
כך שכשבאים לדון על מנהג צריכים לחפש מה היה המנהג המקורי בעם ישראל ומתי השתנה ולמה השתנה, ובנושאים שדנתי בהם הבאתי ראיות שהמנהג כיום אע"פ שנהוג כמה מאות שנים - מ"מ הונהג בטעות, ואדרבה אני בעד המנהג, אבל המנהג הנכון והקדום ולא המאוחר והמוטעה.
מה שכתבת שבמקום שמחדשים ברכות מורידים ברכות אחרות - הוא אשר אמרתי, אין לי ענין לא להוסיף ולא להוריד אלא לברר האמת, פעמים שהאמת היא שצריך לברך, אף שהשו"ע והאחרונים פסקו שלא לברך, ופעמים שהאמת היא שאין לברך, אף שהשו"ע והאחרונים פסקו לברך, כדוגמת נר יום טוב.
ועכשיו לדעת הבה"ג. כתבת שהיו הרבה בעלי תוספות וכו'. איני יודע אם עיינת היטב במאמרי, אדרבה הבאתי שרוב בעלי התוס' גרסו כגירסתנו והם האגודה בשם ר"י, השיטה למסכת מו"ק, תוס' הרא"ש למגילה ועוד רבים מהראשונים שאינם מבעלי התוספות.
כתבת שלגירסא 'מבריך בשאר יומי' מבואר שהיתה הו"א שלא מברך וכתבת שהגירסא השניה 'לא' מבריך מסתברת יותר. וכאן אני תמה על דבריך. זה שהיתה הו"א שלא מברך זה נכון, אבל אין זה אומר שהיה 'גאון' שסבר כן, בה"ג אמר שאפילו שכתוב בתורה תמימות והיה אפשר לומר שמעכב, והרי רב יהודאי גאון אומר שבלילה הראשון באמת מעכב - לכן בא לומר שאינו מעכב בכל הלילות ודאי, ואף בלילה הראשון מסתימת דבריו נראה כן וכשאר הראשונים, אבל לא מצאנו שהיה גאון שכתב כן להדיא. ומה שכתבת להכריע מסברא כגירסת התוס' - זהו דבר שאין השכל סובלו, להכריע נגד רה"ג והריצ"ג, שהם היו בקיאים בדברי הגאונים טפי מכולהו, ולא מצאנו לתוס' שיביאו גירסת רה"ג ויחלקו עליו ויאמרו אנו גורסים אחרת בבה"ג, וגם שא"ר גרסו בבה"ג כלפנינו וכפי שהוכחתי, ולמה לתפוס את גירסת המיעוט בדעת בה"ג, אתמהה? האם מפני שלשו"ע ולשאר האחרונים לא היה את כל היבול התורני העשיר שיש לנו זוהי סיבה להצדיק בכל מחיר את המעט שהיה להם?
מה שכתבת שאולי בזמן רב יהודאי גאון בירכו רק בלילה הראשון - גם זה דבר תמוה מאוד לחשוב כן, הרי בסדר רע"ג ורס"ג מופיעה ברכה בכל יום, והרי רס"ג עצמו ס"ל כרב יהודאי גאון, שאם הפסיד לילה הראשון לא מברך בשאר הלילות, ומה מקום לדון בזה בכלל.
ומה שסיימת שאין להוכיח מבה"ג שלפנינו - כנראה שלא קראת את מאמרי אלא את הסיכום, הרי הוכחתי שאין זו מחלוקת בין בה"ג שלפנינו לבה"ג שלפני התוס', אלא מחלוקת בין בה"ג של כל הגאונים והראשונים ולפנינו לבין בה"ג של התוס', ואדרבה בה"ג של כולם עדיף טפי על בה"ג של התוס'. ולא יהא אלא ספק בדעת יחיד של בה"ג - אין ספקו מוציא מידי ודאם של כל הגאונים והראשונים.
ועוד יש לי להוסיף דבר שראיתי כעת בשו"ת אבקת רוכל למרן הב"י בסי' קע"ט, שכתב: "ור"י ומהר"ם וכו' איני חושבם לא למכשירים ולא לפוסלים משום דאיכא דשמיעא ליה הכי ואיכא דשמיע ליה הכי [בדעת ר"י] וכו' ומ"מ כיון דאיכא מאן דכתב שר"י הכשיר – לא יחשב לה כלל בדין זה" עי"ש, ומפורש שדעת הב"י שאם יש ספק בדעה מסוימת שיש אומרים שכך דעתו ויש אומרים אחרת – אינה נחשבת לדעה, וא"כ בנ"ד, שיש ספק בדעת בה"ג שיש אומרים בדעתו כך ויש כך – אינה נחשבת לדעה, והעיקר כדעת שא"ר דס"ל לברך, וא"כ ודאי שיש לומר שהב"י לא היה חושש לדעת בה"ג אם היה יודע מהמחלוקת בדעתו לפי הכלל שכתב הוא ז"ל וכנ"ל.
יהי רצון שנזכה להמשיך לברר אמיתת דיני תורתנו הקדושה.
בברכה עמנואל מולקנדוב
♦