הערה על מאמרו של הרב אהרן מיטלמן "צורות ספירה שונות בספירת העומר" (עמ' טז)

הערה א'

בשיעורו של הרב אהרן מיטלמן שליט"א חידש דהוא הדין בכל הימים יכול לספור ע"י "חסר אחת", אולם יש לומר שהוא רק במנין שלם כגון עשרה חסר אחת וכדומה, אבל לא שיאמר ארבעים ואחת חסר אחת וכמו שמסיים.
אולם, מה שמוכיח מדברי הרא"ש שהוא דוקא בחסר אחת ולא שתים, אינו כן, כי הרא"ש מיירי היכא שאין אומרים חסר אחת, אז יכולים לומר ארבעים אף שחסר אחת, אבל היכא שהוא מפרש בודאי יכול לומר חסר שתים.
ולפי זה כיון שבתורה מצינו מספר שלם אף שחסר ממנו אחד, לכן בספירה יכול לספור כך, אלא כיון שהוא ספירה צריך גם לפרש "חסר אחת", ולכן מובן מאיליו למה לא מהני לספור ג' ועוד ג', שאינו מספר, וכמו שלא מהני מי שיאמר מחציתו כך וכך.
לומר היום יום האחרון כתב שלא מהני, ולפי זה יש לדון אם אומר ביום א' היום יום ראשון אם נחשב לספירה של מספר.
בענין ספירה בלשון שאינו מבין, א"כ אף שמבין צריך לשים לב בעת הספירה מהו אומר, ולא לספור כמו הקהל.
דוד אריה שלזינגר
מח"ס "ארץ דשא" על מ"ב

תגובת העורך

אל כבוד הרה"ג דוד אריה שלזינגר שליט"א
ייש"כ על הערותיו.
א. הדין שאמירת 'חסר שניים' אינה מועילה, מבוסס בעיקרו על מה שלא מצינו בתורה נוסח כזה, דמצינו רק 'חסר אחת'. ומה שהובאו דברי הרא"ש הוא רק סייעתא לזה, ובודאי שאי אפשר להוציא ממנו שמי שיאמר 'ארבעים' זה יתפרש 'שלושים ותשע', שהרי יש גם מנין של ארבעים וגם מנין של שלושים ותשע, וכל דברי הרא"ש מתבססים על מה שמפורש בתורה שהספירה היא רק 'שבע שבתות' (שזה 49 ימים), דמכח זה צריכים לפרש את מה שכתוב 'חמישים יום' שהכוונה על פחות יום אחד. ואנו באנו להוכיח מדבריו נקודה אחת, שמצינו בתורה רק נוסח של 'חסר אחת' ולא נוסח של 'חסר שניים'. וכיון שעיקר הנקודה היא שלא מצינו בתורה נוסח כזה, לכן לא יועיל גם אם יאמר מפורש 'חסר שניים', כי זה נוסח של ספירה שלא מצינו כמוהו בתורה.
ב. בענין אמירת 'היום יום ראשון', ודאי שמהני, כי אף שהיה מקום לומר שזה מקביל לאמירת 'היום יום אחרון' שלא מהני, אבל באמת אין זה דומה כלל, כי כאן יש למילים שני משמעויות, גם שזה הראשון מתוך ימי הספירה, וגם שזה הראשון כפשוטו, ובאמת בשניהם הכוונה אחת, ולכן פשוט שמהני.
אריה לייב גולדשטוף (עורך השיעור)
♦

הערה ב'

במאמרו של הרב מיטלמן שליט"א שאל אם מספיק בשביל לקיים מצות הספירה לומר מניין שמשתמע ממנו מה המניין היום, א"כ איך מבואר בשו"ע שמועיל לומר לחבירו השואלו אתמול היה כך וכך, הרי לכאורה גם כשאומר אתמול היה כך וכך משתמע מדבריו מה המנין היום, ולכאורה יוצא בזה ידי חובה, וכתב לחלק בין הדוגמאות. ויש להעיר, שאם כי לקושטא דמילתא שפיר יש לדון מסברה לחלק כמו שכתב שם, בין אופן שמתייחס למניין של היום, גם אם זה באופן לא מפורש לבין אופן שמתייחס למניין של אתמול, אבל את הראיה מהשו"ע יש לדחות, שהרי דנו שם האחרונים שלכאורה מצ"כ והוא לא מכוין לצאת בתשובתו לחבירו, ובמ"ב שם כתב שאם כיון בפירוש שלא לצאת אז גם באומר לחבירו היום, יכול שוב לספור. ולפ"ז י"ל שכשעונה לחבירו בדרך עקיפה, לא בדרך שאדם רגיל לענות לחבירו השואלו מה המנין היום, אז זה עצמו חשיב כמכוין בפירוש שלא לצאת, וע"כ יכול לספור, וע"כ כותב השו"ע שיאמר לחבירו את המנין של אתמול, לא מפני שסובר שבכה"ג לא קיים את המצוה, אלא שבאופן של עניה לשאלת חבירו, אז בסוג תשובה שכזו חשיב כמכוין בפירוש שלא לצאת ושפיר יכול לברך ולספור שוב.
אהרן הכהן פרידמן

תגובת העורך

דברים נפלאים. סברא מתוקה מדבש.
אמנם, יתכן שברבות הימים אחר שנכנס נוסח זה של תשובה ("כמה היה אתמול") בכל שדרות הציבור, אולי כבר לא יהיה בנוסח הזה הוכחה שהוא מכוון שלא לצאת, דאולי הוא אומר כמו שרגילים ולא יודע מדוע. והדברים המבוארים בשיעור המודפס באו ליישב גם מקרה כזה, שבכל זאת לא תחשב אמירתו 'כמה היה אתמול' לספירה, מאחר שלא מזכיר מה המנין של היום.
בברכה ובהערכה
אריה לייב גולדשטוף (עורך השיעור)
♦