בעניין ברכת נר יום טוב (גיליון כז עמ' רכא, גיליון יט עמ' מח)
ראיתי את המאמרים הנפלאים בענין ברכת נר יו"ט של הרב עמנואל מולקנדוב (אלול תשע"ח גליון יט) הי"ו והרב אהרן גבאי הי"ו (ניסן תשע"ט גליון כז) שהסיקו שאין לברך מדין ספק ברכות להקל, ונראים דבריהם מאד. ואע"פ שהשו"ע פסק לברך מ"מ אם היה רואה שיש לפקפק במקור הירושלמי יתכן מאד והיה חושש לסב"ל. וכיוב"ז ראיתי לגר"ע יוסף זיע"א בספרו חזו"ע ימים נוראים (עמ' רצג) שהביא מש"כ בשו"ת שמחת יו"ט אלגזי שאע"פ שאנו נוהגים לפסוק תמיד כדברי מרן מ"מ זהו רק כשנודע לנו בבירור שעמד על עיקר הדין והכריע לפסוק כמש"כ בשו"ע, אבל בדבר שלא הוברר לנו אם עמד על עיקר הדין והכריע כדברי פוסק אחד וכו' אין מן הראוי לפסוק כהכרעת מרן מאחר שלא נודע לנו בבירור שעמד בעיקר סברא זאת. ע"כ. וא"כ הכא נמי מכיון שמרן לא עמד בעיקר ספר ירושלמי זה שהביאו פוסקי אשכנז אם מקורו נאמן או לא, וגם לא ראה שיש ראשונים שחלקו בתוקף על ברכה זו, שפיר אית לן למיחש אחר הדרישה והחקירה לסב"ל.וכיוב"ז מצאנו בשו"ת מרן הב"י הנדפס בסוף ספר בדק הבית בדין ציבור שקראו ד' פרשיות באדר א' אם צריכים לחזור ולקרותם שוב באדר ב', שהקשה לו הרב השואל שמש"כ בב"י מקור לדברי הטור הוא הפך דעת הטור, וע"ז התקשו הלומדים ופלפלו בזה כיעו"ש. אולם, מרן הב"י פשט לו את קושיתו בפשטות דבגירסא שהיתה לפניו במהדורא קמא היתא נוסחת איטליא, ואח"כ אנה ה' לידו ספר הטור שכתוב בו נוסח אחר מתוקן יותר וע"פ נוסח זה הגיה את ספרו שזו היא הנוסחא האמיתית ושכן מצא בספר מוגה. ומעתה צא וחשוב לו יצוייר שמרן לא היה רואה גירסא אחרת בטור, אזי היו מנסים לישב את דבריו בכל מיני דוחקים למיניהם, ואם היה מגיע מאן דהו ואומר שמצא גירסא אחרת בטור מתוקנת יותר ואיכא למימר אילו מרן היה רואה היה חוזר בו, היו דוחים אותו בקש וגבבא רק כדי לא לשוויי מרן הדרנא, אך כאן מתגלה האמת שמרן בעצמו מעיד שכשראה גירסא זו חזר בו מיד ותיקן דבריו בהגהת בדק הבית כיעו"ש. ודון מינה ואוקי באתרין.
בכבוד רב
יניב לוי
♦
א. ב.
בהמשך למאמרי בירחון האוצר י"ט ולמאמרו של ידידי הרב אהרן גבאי בירחון האוצר כ"ז בענין ברכת הנר ביום טוב, לאחרונה נוספו לנו עוד ב' ראשונים שסוברים שאין לברך על נר יום טוב:האחד שלח לי הרב אהרן גבאי, והוא ספר האסופות לאחד מחכמי פרובנס לפני כ700 שנה שנדפס בקובץ נתיבות תורה א', סי' י' [והיא העתקה מר' גרשום בעל השלמן – עי"ש בהקדמה, ועי' לקמן בלשון האבודרהם בשם בעל השלמן שהיא כמעט אותו לשון] שכתב: "ועל ברכת הנר ביו"ט לא נהגו לברך, וכ"נ מדעת הר' משה ז"ל שכתב כי נר שבת מכלל עונג שבת היא, אבל ביו"ט שאינו עונג שאין עושין ג' סעודות א"צ לברך ואינו חובה ומצוה כ"כ כמו שבת" ע"כ. ואם כי בדעת הרמב"ם אין דבריו וראייתו זו נכונה, דהא הרמב"ם ס"ל שיש עונג ביו"ט, אולם נראה שכונתו שעפ"י הרמב"ם – לדידהו דס"ל שאין עונג ביו"ט אין מברכים, וכמו שכתבו השלמן ועוד שהבאנו במאמר הנ"ל, ויתכן שלכן האבודרהם השמיט משפט זה בהביאו דברי השלמן, משום שאין זו דעת הרמב"ם.
והשני מצאתי בס"ד (באתר 'כתיב' של הספריה הלאומית) בספר מזוקק שבעתים כת"י (לר' יוסף קמחי מפרובנס, בשנת ה' ק"מ) בפרק ה' מהלכות שבת, שאמנם בתחלה כתב: "וכתב הרב בעל המכתם בפרק במה מדליקין וכתבו רבותא כיון שהדלקת נר בשבת מצוה מברכין עליה אחד האנשים ואחד הנשים שמדליקין והוא הדין בהדלקת נר יום טוב" [והובא בילקוט יוסף החדש על הלכות יו"ט עמ' תס"ח והלאה, מהספר שרידים מפירושי הגאונים לשבת כ"ג ע"א], אולם לאחר מכן הביא את דברי רב נטרונאי שהטעם שמברכים בשבת הוא משום שחובה להדליק וכתב: "אבל בהדלקת נר יום טוב לא מברכינן שלא מצאנו בו חיוב, ויש מי שכתב כיון שאין כתוב ביום טוב עונג נפש לעשות בו שלש סעודות אין צריך ואינו חובה כשבת ולכך אין מברכין בהדלקת נר יום טוב" ע"כ, הרי שסיים בדברי הסוברים שאין לברך וכתב ב' טעמים לזה, ומבואר דהוא ס"ל כן, אע"פ שהביא לפני כן את בעל המכתם דס"ל לברך.
והמתבונן יראה שככל שהזמן עובר מוצאים יותר ויותר ראשונים דס"ל שלא לברך, וכעת יש לנו 9 ראשונים מפורשים [המנהיג, מושב זקנים, ר' אביגדור צרפתי, ר' גרשון בעל השלמן, תוס' חכמי אנגליה, ר' אביגדור כ"ץ, מחזור איטליה, ספר האסופות ובעל מזוקק שבעתים] דס"ל שאין לברך, ועוד דיוקים חזקים מדברי הגאונים והרמב"ם ועוד ראשונים, והם מארצות שונות.
וראיתי כעת בילקוט יוסף שם שמנה 25 ראשונים דס"ל לברך, ויש להשיב על הרבה מדבריו ונכתוב בקצרה: מנה שם את מהר"ח או"ז בקיצור פסקי האו"ז וכן את הגהות אשרי במסכת ביצה פ"ד בתור ב' דעות. ואין אלו ב' דעות, דהא מהר"ח או"ז בקיצור פסקי האו"ז רק מסכם ומקצר את דעת אביו ואינו מביע דעה שלו, וכן ההגהות אשר"י הנ"ל מקורו מדברי האו"ז בסי' שס"א, וכפי שכבר כתב הבני ציון בסי' רס"ג [אע"פ שלא צויין בסוף ההגהה מקורה – מ"מ המעיין יראה כן להדיא], וגם הוא אינו דעה בפני עצמה אלא העתקה של הפוסקים האחרים על דברי הרא"ש כנודע. כמו כן, מנה את הארח"ח והכל בו לב' – וכבר נודע שאין אלו ב' פוסקים אלא חד הוא. ולא עוד אלא שמנה את הכל בו פעמיים! גם באות י"א וגם באות כ"ד עי"ש. עוד הביא שם הרבה ראשונים שכתבו שמדליקים נר ביו"ט ודייק מזה שגם מברכים ומהם בעה"מ, הרא"ש, המאירי, הר"ן, הר"י מלוניל, אולם אין מזה ראיה לענין הברכה, דהא ודאי שמדליקים נר לכבוד יו"ט ואטו ישבו בחושך?! אלא שהראשונים כתבו כמה סברות למה אין צורך לברך, או משום שלא שייך תקנה דשלום בית או משום שלא תקנו עונג יו"ט, וא"כ אין שום ראיה מראשונים אלו דס"ל לברך, ואדרבה אנו הבאנו ראיה ברורה בדעת המאירי דס"ל שלא מברכים דהא ס"ל שאין עונג יו"ט וס"ל שהברכה בשבת היא משום עונג שבת עי"ש. וכן מה שהביא בסוף בשם הלקח טוב – המעיין יראה שאין זו ראיה, ואדרבה אנו הבאנו ראיה מהטעמים שכתב להדלקת נר שבת שזה רק בשבת ולא ביו"ט. ומה שנשאר מהראשונים הם רק רבני אשכנז והם ראבי"ה, או"ז, הרוקח, האגודה, מהר"ם, מרדכי, הגמ"י, תה"ד בלקט יושר, ספר המנהגים, מהר"ש, מהר"י וייל, וכן המכתם ובעל משמרת המועדות ואולי הארח"ח שהם מרבני פרובנס. אולם, רבני אשכנז כחד חשיבי משום שאצלם נהגו כך וגם הם לא ראו שיש חולקים עליהם, ובודאי שכולם ינהגו לברך במשך כל הדורות, ואין משמעות לכל הראשונים שנהגו כך כיון שבודאי נהגו כן עוד עשרות ומאות ראשונים שאנו לא יודעים שמם ואטו נמנה שיש מאות ראשונים דס"ל כן? אלא זה מנהג אשכנז שנמשכו איש אחרי איש עפ"י הירושלמי שהביאו, ואין להם סיבה לא לנהוג כן, אבל בפרובנס רוב הרבנים ס"ל שאין מברכים, וכן בשאר ארצות וגם דחו את הירושלמי שהביאו רבני אשכנז וכפי שהאריך ידידי הרב אהרן גבאי. ולכן מה שכתב בילקוט יוסף הנ"ל שיש לקבל באימה את דברי הראשונים שכך מפורש בירושלמי – באותה מדה יש לקבל באימה את דברי ר' אביגדור כ"ץ דס"ל שאין כזה ירושלמי, וכן מתבאר מדברי כל הראשונים האחרים שלא ס"ל ירושלמי זה, והו"ל מחלוקת אם יש כזה ירושלמי וקי"ל סב"ל.
וע"כ נראה שדברינו בירחונים הקודמים מקבלים יתר שאת וחיזוק לאור הגילויים הנ"ל, ועכ"פ הספרדים והתימנים ימנעו מלברך על נר יום טוב וכלל גדול בידינו סב"ל, ובפרט בליל שבועות השנה שצריכים להדליק ביום טוב עצמו ויש בעיה של נר של בטלה, דהא החשמל כבר דולק בכל בתי ישראל.
עמנואל מולקנדוב
♦ ♦ ♦