כולל פוניבז'
השייכות בין ברית ותורה - ומלחמת יון לבטלם[2]
כשעמדה עלינו ממלכת יון הרשעה, וביקשה להכחיד שם אלוקי ישראל, מעם סגולת תפארתו, זממו להשכיח מכתב עוז חביון – לימוד התורה מעם ישראל, כפי שנאמר בתפילת על הניסים: "להשכיחם תורתך", והצרו לישראל במאוד, כמבואר ברמב"ם (פ"ג מחנוכה ה"א). בנוסף מתואר במגילת אנטיוכוס (אוצר המדרשים, אייזנשטיין) גזרתו של המלך הרשע, על לימוד התורה, ברית המילה, וקידוש החודש: "עתה באו ונעלה עליהם, ונבטל מהם את הברית אשר כרת להם אלהיהם, שבת, ראש חדש ומילה. וייטב הדבר בעיני שריו ובעיני כל חילו".במאמר שלפנינו תתבאר שייכותה הבלתי נפרדת של מצות המילה, להצלחת לימוד התורה.
בפתח דברינו יש להביא את דברי האבן עזרא, המגלה התייחסות מחודשת בין גאולת ישראל מגלות יון, לשמירת הברית ע"י ישראל, והיא שעמדה להם להיוושע מצריהם בימי חשמונאי, ומבאר על פי דרכו את נבואתו של זכריה (ט, ט-יא): "גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן, הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם, הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא, עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת: גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ".
וכך מפרש האבן עזרא, שפסוקים הללו נאמרו על גאולת יון, ומלכותו של המלך החשמונאי. וז"ל: "ולפי דעתי[3] כי זה המלך יהודה בן חשמונאי שהיה גבור, ככתוב ושמתיך כחרב גבור, וידו גברה על היונים, ובתחלתו לא היה לו לא עושר ולא סוסים, וכתוב בדברי קדמונינו (ראה מנחות כח, ב) דבר המנורה כי בעוני נעשה[4], עד שהעשירו וכו'".
ממשיך ומפרש האבן עזרא את הכתוב 'גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך וגו", המורה שבזכות דם הברית נגאלו ישראל, ויש לברר על איזה דם ברית מוסבת גאולת ישראל. וכתב האב"ע: "בעבור דם הברית אשר כרת השם עם יוצאי מצרים, וי"א בעבור מצות המילה, והטעם שיצאו האשורים מכל מקום להתחבר אל החשמונים בהתגברם על יון". אם כן, לדברי האבן עזרא, הזכות שעמדה לישראל לצאת ממסגר ולהיחלץ ממאסר בור שאין מים בו, דהיה זה בזכות מצות המילה – 'בדם בריתך'.
♦
מחלוקת הרמב"ן והריקאנטי באיסור כלאי זרעים
בטעם איסור כלאיים שנאמר בפרשת קדושים (ויקרא יט, יט) וכן נפסק להלכה (רמב"ם כלאים א, ג), נחלקו רבותינו הראשונים בטעם האיסור.דעת הרמב"ן (ויקרא יט, יט) היא שהטעם באיסור כלאים משום דמכחיש הזורע במעשה בראשית, ומבטא במעשיו כביכול לא השלים הקדוש ברוך את עולמו כל הצורך, וחפץ הוא לסייע ולעזור בהשלמת הבריאה. וז"ל הרמב"ן: "והטעם בכלאים, כי השם ברא המינים בעולם, בכל בעלי הנפשות, בצמחים ובבעלי נפש התנועה, ונתן בהם כח התולדה שיתקיימו המינים בהם לעד כל זמן שירצה הוא יתברך בקיום העולם. וצוה בכחם שיוציאו למיניהם ולא ישתנו לעד לעולם, שנאמר בכולם "למינהו" (בראשית א), והוא סיבת המשכב שנרביע בהמות זו עם זו לקיום המינין כאשר יבואו האנשים על הנשים לפריה ורביה. והמרכיב שני מינין, משנה ומכחיש במעשה בראשית, כאילו יחשוב שלא השלים הקדוש ברוך הוא בעולמו כל הצורך ויחפוץ הוא לעזור בבריאתו של עולם להוסיף בו בריות. והמינים בבעלי חיים לא יולידו מין משאינו מינו, וגם הקרובים בטבע שיולדו מהם כגון הפרדים יכרת זרעם כי הם לא יולידו. והנה מצד שני הדברים האלה, פעולת ההרכבה במינים דבר נמאס ובטל".
אמנם, הריקאנטי (ויקרא, שם) דרך אחרת עימו בטעם איסור כלאי זרעים[5], והוא מסביר שיסודו הוא משום האיסור לערב כוחות עליונים, ומאחר דמבואר בזוה"ק, דאין לך כל עשב שאין לו מלאך ברקיע האומר לו גדל. ולכך בזריעת הכלאים הרי מערב בזה את הכוחות העליונים והטמירים. וז"ל: "איסור הכלאים וטעמו נרמז בדברי רבותינו זכרונם לברכה (בזוהר ח"א רנא ע"א) אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל למעלה מכה אותו ואומר לו גדל, הה"ד (איוב לח, לג) הידעת חוקות שמים, כי קודם בריאת העשבים והאילנות ברא כחם למעלה, וכל כח משפיע לעשב שלו, ובבא הטל מן השמים יורדים ניצוצות הכחות אל העשבים ויש בו כח מכל העשבים. וכו', ואחרי שכל עשב נאצל מכח ידוע שיש במרכבה העליונה, הזורע כלאים משנה סדרי בראשית, אם יינק עשב שכחו גדול מעשב שכחו קטן מחריב העולם, כי אין ראוי לינק רק מבת זוגו כדוגמה של מעלה. והנה המרכיב שני מינין כאלו יחשוב שלא השלים הקדוש ברוך הוא כל הצורך ויחפוץ הוא להוסיף בו בריות ויעזור בבריאות עולם. ובעירוב הזרעים משנה אדם סדר בראשית שנאמר בהן (בראשית א, יב) למינהו, והוא מכחיש ומערבב הכחות העליונים אשר משם צוה להם השם את הברכה חיים עד העולם, וזהו שנאמר את חקותי תשמורו, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ירושלמי כלאים פ"א ה"ז) חוקים שחקקתי בהם את עולמי, כי הצמחים כולם יסודותם בעליונים".
♦
קושיית המהר"ל על הרמב"ן - ממילה שרואים שהאדם משלים ומוסיף על מעשה בראשית
המהר"ל בגור אריה (ויקרא שם) משיג על דברי הרמב"ן, הסובר שאיסור כלאים יסודו משום שמראה שלא נגמר כיאות מעשה בראשית. ומקשה על כך מדברי המדרש הנודעים (תנחומא, תזריע ה') לגבי מצות מילה, שאמר ר"ע לטורנוסרופוס הרשע, שהקב"ה נתן את מצות מילה לבריות לצרף בהם את עצמם. ורואים אנו מזאת דאין חוששים לכך שמראה במילה, שאין מעשה בראשית מושלם.וז"ל המהר"ל: "אלא שקשה לי על טעם זה שנתן הרמב"ן, כי המרביעים כאילו אומרים שהקב"ה לא השלים עולמו, דמה בכך, דהא אמרו חכמים (ב"ר יא, ו) כל דבר שהקב"ה ברא בששת ימי בראשית צריך תיקון, כמו החטין לטחון ולאפות, ולא אמרינן בזה שהקב"ה לא השלים עולמו. וכמו שאמרו (תנחומא תזריע ה) על המילה, שלא נברא עם האדם, והושלם על ידי בשר ודם. ואם כן, מה שייך בזה שנראה כאילו אומר שהקב"ה לא השלים עולמו", וראה הערה[6].
♦
יסודו של הרעק"א בשם העוללות אפרים - שמילה פותחת חדרי הלב לתורה
ביישוב קושיית המהר"ל נראה לבאר בס"ד, על פי מה שראיתי שציין אבינו מורינו - הרב יצחק נתן לוי ז"ל[7], לדברי הרע"א (שו"ת, מהדו"ק, סוף סימן מב) בשם העוללות אפרים (מאמר שצב), דהסרת ערלת הגוף, מסירה את עורלת הלב, ופותחת את חדרי הלב להבנת דברי התורה.וז"ל הרע"א: "ויותר נראה דבאמת מילה ותורה שייכים להדדי, וכמ"ש בעוללות אפרים (מאמר שצ"ב) שמילה חצונית היא סיבה למילה פנימית מערלת לב, כשימול ערלת לבבו אז יהי' חדרי לבו פתוחים להבין ולהשכיל, עיין שם. א"כ מילה מבוא למילת הלב להבין ולהשכיל בתורה ומצות, א"כ יש לומר דאם לא בריתי היינו ג"כ מילה דעי"ז בא לשערי תורה להגות יומם ולילה".
ובזה מבאר הרעק"א, את הכתוב "אם לא בריתי יומם ולילה", היינו שלולי ברית המילה, אדם לא זוכה להגיע לחדרי תורה, ועל ידי כך לא יכול להגות יומם ולילה.
יש להוסיף בזה, דהנה מבואר בגמ' במגילה (טז, ב), דהמילה 'ששון' מקבילה ל'מצות מילה', ודורשים בזה חז"ל את הכתוב (תהילים קיט, קסב): "שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב". והקשה המשך חכמה (בראשית, סוף פרשת לך לך), מדוע דווקא מצות מילה היא זו שנחשבת כמציאת שלל רב במלחמה, ולא שאר מצוות חשובות וטובות, עיי"ש.
יש להקשות עוד, הלא נודע שמזמור תמניא אפי (תהילים קיט) סובב והולך כנגד התורה, מעלתה וטובה. ואם כן כיצד נכנסת מצות מילה, למזמור המדבר על מעלת התורה.
אמנם, לדברי העוללות אפרים ניחא היטב, היות שבלא מצות מילה, אין ביד האדם ללמוד את תורת ה' כראוי, שכן לא נפתחו בפניו חדרי הלב לתורה, ומשום כך דווקא מצות מילה היא זו שנותנת את האפשרות ללימוד התורה. ובזה ניחא, מדוע מצות מילה נחשבת כמוצא שלל רב, היות והיא זו הגורמת ללימוד התורה, ואין לך מצוה השקולה כנגד תלמוד תורה, וכפי שהביא החפץ חיים (פתיחה) דכל מילה בתורה הרי היא מצות עשה. ואין אומתנו אומה אלא בתורתה.
♦
יישוב קושיית המהר"ל - בעוד שהבריאה הגשמית הסתיימה - שהבריאה הרוחנית מתחדשת בכל עת
אחר שזכינו לדברים נפלאים אלו במהותה של אות ברית המילה, יש להעמיד יסוד מוסד. הנה, בריאת העולם הגשמית הסתיימה בתום ששת ימי בראשית, בחינת "אין כל חדש תחת השמש" (קהלת א, ט), ועל מעשי בראשית אין להוסיף ולהראות מעשי הקב"ה כחסרים. שונה בתכלית הבריאה הרוחנית, שבה אדרבה על האדם לעמול להוסיף ולחדש, הן בתורה והן במצוות[8]. וכפי שכתב הנפש החיים (שער ד' פי"ב): "וכ"ש חידושין אמיתים דאורייתא המתחדשין ע"י האדם. אין ערוך לגודל נוראות נפלאות ענינם ופעולתם למעלה. שכל מלה ומלה פרטית המתחדשת מפי האדם. קב"ה נשיק לה ומעטר לה. ונבנה ממנה עולם חדש בפ"ע. והן הן השמים החדשים והארץ החדשה שאמר הכתוב". ובהמשך דבריו הביא כן מהזוה"ק. ומהתנא דבי אליהו (אליהו רבה, פי"ח): "'לחדשיו יבכר' - למחדשי תורה, שמחדשין את התורה בכל יום תמיד", ועיי"ש עוד.נמצאנו למדים, שבבריאה הרוחנית בכלל, ובבריאת התורה בפרט, מתחדשת התורה ומתגדלת בכל יום ויום מחדש. והגם שבבריאה הגשמית נאסרה שילוב כלאים, ויצירת מין חדש, דמזלזל הוא במעשה בראשית. אכן בריאה רוחנית כתורה שונה היא בתכלית, שבא אדרבא על האדם ליצור ולחדש עוד ועוד. ומכל חידוש, ותוספת העמקה והבנה, נוצרים עולמות חדשים – השמים החדשים.
♦
יישוב שיטת הרמב"ן - דמילה היא בריאת התורה שבה אין חיסרון של יצירה חדשה
מעתה יש מקום ליישב את קושיית המהר"ל על הרמב"ן, על פי השוואת דברי הרעק"א בשם העוללות אפרים, דהסרת ערלת הגוף במילה, מסירה את ערלת הלב ופותחת את הלב לחדרי תורה. אם כן, נמצא דיצירת המילה היא לידה רוחנית, המשייכת את האדם אל התורה. וכבר למדנו לעיל, דבתורה וברוחניות עיקרה נועדה ליצירה וחידוש עד אין קצה וחקר. ואם כן, אין מקום להקשות בין מילה לכלאיים, דמילה היא יצירת והכשרת הנולד לתורה, ובזה אדרבא על האדם להוסיף להשלים, ליצור ולחדש כפי שנתבאר. ושונה כלאיים בבריאה הגשמית, שבזה נאסר להוסיף, שכן מי יבוא אחר המלך ויאמר לו שלא השלים את מעשי בראשית כיאות.♦
מלחמת יון כנגד התורה והמילה שמסייעת לה
מעתה יובן היטב, מדוע המלכות היוונית קידשה מלחמת חורמה, דווקא כנגד מצות מילה, הגם שהינה אחת מיני תרי"ג המצוות. אמנם לפי מה שנתבאר, דכל מה שמאפשר את לימוד התורה שתהיה תורת ה' כראוי, הוא דווקא מצות מילה, לכך שלטון יון אסר על קיום ברית המילה, מפני שהיא זו שפותחת פתח בחדרי לבבו של האדם לחברו חיבור פנימי לתורה. והמלכות היוונית ביקשה לעקור ולהשכיח חוקי תורתך, וכנגד התורה שביקשו לשכחה בלבבות נאמנים, וחלק בלתי נפרד ממאבק איתנים זה, היה בביטול מצות מילה, המובילה להשכנת התורה בלב הישראלי.יהי רצון, שכשם שעשה הקב"ה עם אבותינו בהראותם לטובה אות, כן יעשה עימנו, ומבור גלות ידלנו ויעלנו, ויזכנו לנצח על מלאכת ה' השתא בעגלא ובזמן קריב, בבנין בית הבחירה, וכנבואתו של הנביא זכריה, בה פתחנו את מאמרינו: "גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן, הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם, הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא, עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת: גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ".
♦ ♦ ♦