מח"ס שו"ת אבני דרך י"ג חלקים
זבד הבת ביום שישי שחל בו ראש חודש
נשאלתי האם מותר לעשות זבד הבת (עם ארוחת בוקר) בקרב משפחתנו ביום שישי בבוקר, כאשר יחול ביום שישי ראש חודש (ראש חודש אדר ב תשע"ט).♦
קביעת סעודה בערב שבת
מצינו מספר טעמים לאיסור קביעת סעודה בערב שבת. הטעם הראשון הוא בכדי שיכנס לשבת כאשר הוא תאב לאכול (רש"י גיטין לח, ב ד"ה בערב שבת. טור סי' רמט). כלומר, המטרה היא עונג שבת. הטעם השני הוא כדי שיהיה האדם פנוי לעסוק בהכנות לשבת, שכן הטרדה בהכנת הסעודה ביום שישי עלולה לגרום לכך שהוא לא יהא פנוי להכין ולכבד את השבת כנצרך (רמב"ם שבת ל, ד. רשב"א גיטין לח, ב. מגן-אברהם רמט, סק"ד). כלומר, המטרה היא עונג שבת. לפי שני טעמים אלו אם האדם מקיים את הסעודה בשעות הבוקר של יום שישי, ויש לפניו עוד יום ארוך (כגון: בשעון קיץ, כשהשבת נכנסת מאוחר), אזי אין חשש ויהיה מותר לקבוע סעודה זו (שהרי גם יהיה תאב לאכול בשבת[2] וגם יספיק להכין את צרכי השבת כנצרך).אלא שיש טעם שלישי, אשר ממנו עולה כי אין היתר כלל לסעודה ביום שישי. הטעם השלישי הוא ליצור הבדל בין שבת ליום חול. אחד הדברים היוצרים ומבטאים את השינוי וההבדל (בין יום חול לשבת) הוא באי אכילה ביום שלפני, בכדי להגיע ליום המיוחד (שבת) באופן שונה, משאר ימות החול (מאירי גיטין לח, ב ד"ה כבר. פרי-מגדים אשל-אברהם רמט, סק"ד).
השולחן ערוך (רמט, ב) פסק בדין זה: "אסור לקבוע בערב שבת סעודה ומשתה[3] שאינו רגיל בימי החול, ואפילו היא סעודת אירוסין, מפני כבוד השבת, שיכנס לשבת כשהוא תאב לאכול. וכל היום בכלל האיסור. ולאכול ולשתות בלי קביעות סעודה, אפילו סעודה שרגיל בה בחול, כל היום מותר להתחיל מן הדין, אבל מצוה להמנע מלקבוע סעודה שנהוג בה בחול, מט' שעות ולמעלה". השולחן ערוך הזכיר בדבריו את כל שלושת הטעמים: תאב לאכול בשבת, כבוד שבת (פנוי להכנות) והבדל בין חול לשבת.
אלא שהעיר הרמ"א: "וסעודה שזמנה ערב שבת, כגון ברית מילה או פדיון הבן, מותר, כן נ"ל וכן המנהג פשוט" (אך יקדימו לבוקר, עיין משנה ברורה סקי"ג. קיצור שו"ע עב, י). ועל פניו התירו רק סעודה שזמנה בערב שבת.
אלא שנראה שיש להקל בכל סעודת מצווה ביום שישי בבוקר, על פי דברי הביאור הלכה (רמט ד"ה או 'פה"ב') שהתיר אף לעשות סיום מסכת ביום שישי, דהוי סעודת מצווה שאין הכרח לקיימה דווקא ביום זה (וע"ע בחולקים ע"כ בדברינו בשו"ת אבני דרך יג, מו. וע"ע בספר רץ-כצבי חנוכה-פורים סי' לד).
עפי"ז, יש לעיין האם סעודת זבד הבת נחשבת למצוה או סעודת ראש חודש נחשבת לסעודת מצוה, דהרי אם נגדיר אחת מהן כסעודת מצווה, יהיה מקום להתיר לעשות זאת ביום שישי בבוקר.
♦
זבד הבת סעודת מצוה
מנהג זה של זבד הבת לא הוזכר בגמרא, ברמב"ם ובשולחן ערוך. אולם, עדיין יתכן למימר דציונו יחשב לסעודת מצוה. שכן הים של שלמה (בבא-קמא ז, לז) כתב: "מוכח שכל סעודה שאדם עושה שלא בדרך מריעות ושמחה אלא כדי ליתן שבח והודיה למקום או כדי לפרסם הנס הוי סעודת מצוה" (וע"ע בשו"ת חווות יאיר ע). ולפי זה, היה מקום למימר שאף סעודה זו של זבד הבת תחשב כסעודת מצוה, דהרי סעודה זו היא לתת שבח והודיה לבורא עולם. ועיין בדברי היעב"ץ בספרו מגדל עז שכתב שנוהגים לעשות שמחה ביום קריאת השם לבת (וע"ע בשו"ת רב-פעלים א אבן-העזר יב).וחזיתי דחתנא דבי נשיאה (הראש"ל הגרע"י זצ"ל), הגר"מ טולדנו בספרו מטל השמים (עה"ת, פרשת יתרו, עמוד קסא) כתב: "דעת לנבון נקל, דמסיבת זבד הבת הנעשית בחשיבות מצוה, כמסיבת הודיה לה' בשירים ותשבחות ובדברי תורה, הסעודה תוכשר כסעודת מצוה, גם אם אין מצוה בגוף הסעודה".
ונראה דניתן להביא ראיה מהלכות חנוכה. מצינו בשולחן ערוך (תרע, ב) שכתב: "ריבוי הסעודות שמרבים בהם הם סעודות הרשות, שלא קבעום למשתה ושמחה". ועל כך העיר הרמ"א: "וי"א שיש קצת מצוה ברבוי הסעודות, משום דבאותן הימים היה חנוכת המזבח. ונוהגין לומר זמירות ושבחות בסעודות שמרבים בהם, ואז הוי סעודת מצוה". וביאר במשנה ברורה (סק"ט): "ואז הוי סעודת מצוה - ר"ל בצרוף זה וכ"פ הרש"ל והב"ח כהיש אומרים וכתב הרש"ל שכל שעושה כדי ליתן שבח למקום או לפרסם הנס או המצוה הכל סעודת מצוה".
♦
ראש חודש סעודת מצוה
סעודת ראש חודש היא דבר חשוב. אמנם היא אינה חובה, אך מעניין לראות כי השולחן ערוך הקדיש לה סימן שלם (תיט): "מצוה להרבות בסעודת ר"ח". וכתב הבית יוסף (ע"פ הרוקח סי' רכח) שמצוה להרבות בסעודת ראש חודש, דאיתקש למועד (וע"ע בבן איש חי, פאשת ויקרא אות י). והעיר על כך המשנה ברורה (תיט, סק"א): "מצוה להרבות וכו' ואע"ג דמעיקר חיובא אינו מחוייב לאכול דברים הטעונים בהמ"ז ויכול לצאת בשארי דברים וכדלעיל בסימן קפ"ח (שו"ע קפח, ז. מ"ב קפח, כו) מ"מ המוציא על סעודת ר"ח ואוכל ושותה בו בטוב הרי זה משובח, וכתבו הפוסקים בשם מדרש פסיקתא (ע"פ פסיקתא דרב כהנא סי' כח) כל מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה עד ר"ה חוץ ממה שמוציא בשבתות ויו"ט ור"ח וחוה"מ ומה שהתינוקות מוליכין לבית רבן אם מוסיף מוסיפין לו ואם פוחת פוחתין לו".ועיין בשער הציון (תיט, סק"א) שראוי לאכול בה פת[4]. עוד באריכות במעלת סעודת ראש חודש, עיין בשו"ת רבבות אפרים (ב, קכה אותיות א-ה, יג-יד).
בספר תורת חיים (רמט, סק"י) כתב דראש חודש שחל בערב שבת יעשה את סעודת ראש חודש עד חצות, מכיוון שהוא בכלל הדברים שזמנם קבוע (סעודה שזמנה קבוע). וכ"כ גם בספר אתקינו סעודתא (עמוד עח), וכן הביא מקורות לכך בספר פסקי תשובות על המשנ"ב (רמט אות ד הערה 39). וכ"כ הגר"ח קנייבסקי בספר מועדי הגר"ח (ב, ז) דמותר לעשות סעודת ראש חודש בערב שבת לפני חצות. ועיין בשו"ת שיח יצחק (קכט) שהתיר לעשות סעודה בערב שבת כשהוא ראש חודש (ולכתחילה יעשו זאת בבוקר, כדברי המשנה ברורה רמט, סקי"ג). ואעיר כי יש שאף הקלו לאכול בראש חודש שחל בע"ש אחר חצות[5] (ועיין בספר אוצר הלכות פרידמן רמט, י).
וכתב בספר הלכה ברורה (רמט, יג): "מותר לאכול סעודה גדולה בערב שבת חול המועד, וכן בערב שביעי של פסח ובערב שמיני עצרת, ומכל מקום ראוי שיקדים לאכול קודם שיעברו תשע שעות מהיום, כדי שיוכל לקיים גם מצות עונג שבת ועונג יום טוב כראוי. והוא הדין בכל זה לענין סעודת ראש חודש שחל בערב שבת". אולם, אציין כי בספר ערוך השלחן (רמט, ז) אסר לאכול סעודה בר"ח שחל בערב שבת. וע"ע בזה בספר כי בו שבת (רמט, נח).
ועיין בשו"ת התשב"ץ (ג, ח) שהביא דאף שסעודת מילה מקרי סעודת מצוה, מ"מ גרע מסעודת ראש חודש וסעודת פורים, דהוו מדברי קבלה (שכן אם דחו את המילה מזמנה בעבור הסעודה לא מקרי סעודת מצוה).
בגדר סעודת ראש חודש, ראיתי דכתב בספר לקט ההלכה (ב, לו): "סעודת מצוה היינו כל שאסיפת האנשים היא בשביל המצוה, או לשבח את השי"ת, או לפרסם את הנס. וגם אם יש מצוה באכילת הסעודה, אם אין מצוה בזימון הקרואים, אינה נחשבת סעודת מצוה, ולכן סעודת שבת ויו"ט או ראש חודש, אינה נחשבת סעודת מצוה"ה).
♦[6]
דבר תורה סעודת מצוה
המהרש"ל בים של שלמה (ז, לז) כתב: "אבל סעודת חינוך הבית בודאי הוא דרך ריעות, וכו'. ומ"מ נראה מי שהוא ירא אלקים ורוצה לחנך ביתו בתורה ובמצות, וליתן שבח למקום אשר חננו וכו'. אלא מתחלה עושה סעודה לחנכו ולומר בו דברי תורה ולדרוש בו מעין המאורע, שפיר הוא סעודות מצוה".כלומר, לפי המהרש"ל אפילו סעודת חנוכת הבית חשיבא סעודת מצוה. שכן הגדר הוא כל סעודה שנערכה על מנת לשבח את ה' על מאורע כשלהוא, ויש בה דברי תורה ותשבחות לה'. וכן הובאו דבריו גם במגן אברהם (תקסח, סק"ה) שחנוכת בית כאשר אומרים בו דבר תורה חשיב לסעודת מצוה. ועיי"ש דכל סעודה שת"ח שרוי בה או שמדברים ד"ת הוי סעודת מצוה. וכן כתבו גם בשו"ת הרדב"ז (א, מג) ובכף החיים (רכג, סקי"ט). וכן נראה מדברי שו"ת הלל אומר (סי' א) דדברי תורה הופכים הדבר לסעודת מצוה (ועיי"ש שדן לגבי יוה"ל בגיל שישים או שבעים). ונראה דכן סובר גם בעל שו"ת יביע אומר (ו אורח-חיים כט), עיי"ש.
וכתב בכף החיים בהלכות בציעת הפת (קסז, סקקמ"א) בהאי לישנא: "וסעודות שאומרים בהם ד"ת כולם חשובים של מצות וכאילו אוכלים לפני המקום ב"ה". וע"ע בשו"ת אפרקסתא דעניא (קכג) שהביא בשם החתם סופר שאין לישראל לחגוג יום הולדת, אלא רק את ברית המילה, והוסיף שכשיש דברי תורה ושירות ותשבחות לה' יתברך הוי סעודת מצוה (אף בימי הולדת).
ואזכיר בזה גם את השערי תשובה (תרצז, סק"ב) שכתב: "ונוהגין לומר זמירות ותשבחות שאז בודאי הוא סעודת מצוה ולרמוז לזה מסיים וטוב לב משתה תמיד והוא עפ"י מה דאמרינן מערכין דף י"א מנין לעיקר שיר מה"ת כו' איזה עבודה שהיא בשמחה ובטוב לבב הוי אומר זה שירה וע"ש ברש"י דמייתי מישעיה ס"ה הנה עבדי ירונו מטוב לב וע"ש בתוס' דאשכחן נמי גבי ד"ת שכתב רש"י ברות שיש במדרש וייטב לבו בד"ת וכן בשבת דף ס"ג ויטיבך לבך על תלמוד תורה אלא דלא כתיבא בהדיא ע"ש ולזה אמר וטוב לב משתה תמיד כלומר שבטוב לב דהיינו שירות ותשבחות וד"ת".
♦
לימוד זכות לסעודה בערב שבת
הגמרא במסכת פסחים (צט, ב) מסיקה כי ניתן לעשות סעודה בערב שבת, בעוד מהגמרא במסכת גיטין (לח, ב) עולה דקיים איסור לעשות סעודה בערב שבת. ביישוב הדברים מצינו כמה שיטות. אך אתמקד כעת בשיטה אחת אותה מזכירים ראשונים רבים (רמב"ן, רשב"א, ריטב"א ועוד עמ"ס גיטין), הסוברים כי אין איסור בעריכת סעודה גדולה בערב שבת.לפי שיטתם, הגמרא בגיטין, האוסרת, מדברת על אנשים שעשו סעודות אלו בקביעות בכל ערב שבת. לעומתה, הגמרא במסכת פסחים התירה כשמדובר באופן חד פעמי. ההבדל נובע מכך, שכאשר עושים סעודה באופן קבוע בערב שבת, הדבר מראה על זלזול בשבת, דהרי משווה הוא את סעודתו ביום חול לסעודות שבת (הטעם השלישי שהבאנו בפתיחה). אולם, במקרה שצריך לעשות סעודה באופן חד פעמי, אין להגדיר זאת כזלזול בשבת. וע"ע באריכות בדין עריכת שמחות ביום שישי בקובץ תחומין (לד עמודים 69-73).
העולה לדינא: מותר לאכול ביום שישי בבוקר סעודה, בעקבות דהוי ראש חודש (וממילא לציין גם את זבד הבת). אך אם לא היה חל ראש חודש ביום שישי, והיו חפצים לעשות את זבד הבת ביום שישי, נראה (במקום צורך) דהסומכים לעשות את זבד הבת ביום זה קודם חצות היום, ובסעודה זו אומרים שירות ותשבחות ודברי תורה (אך בלי דברי תורה אין להתיר), יש להם על מה לסמוך (ולא ישתו יין בסעודה זו). אולם יש להיזהר שלא להפוך את ימי שישי ליום בו מקיימים אירועים משפחתיים עם סעודה (ודעת הרה"ג מנחם מנדל פוקס להחמיר בזה)[7].
♦ ♦ ♦