פקק חדש עם מנעול מספרים [תגובה] - הרב ישראל מאיר וייל
כדי להבין היטב, צירפנו כאן מתוך נוסח השאלה בגיליון הקודם:הפקק נמצא בחו"ל, ונהיה נפוץ מאוד בימים מועטים מפני רוב התועלת שיש בו.
והוא פקק הסותם בקבוקי יין העשוי עם מערכת סגירה כמין מנעול מספרים, ויש בו ג' גלגלים שבכל אחד יש ספרות מן 0 עד 9, באופן שא"א לפותחו אלא ע"י קוד מסויים בן ג' ספרות, ועתה רוצים להשתמש בו כדי להתיר אותו מדין סתם יינם, ולהפקיד אותו אצל המשרת הקבוע בבית ואפי' למשך כמה שעות ביממא.
והספק הוא סגי יש לו דין רק של פתח מאחר שאין מירתת לגוי עי"ז דהרי הוא יכול לנסות לפתחו ואין ניכר כלל הזיוף אסור א"ד היות ויש בזה טורח גדול כדי לפותחו חשיב כחותם (ע"פ הלבוש דכתב דמה שלא מועיל מפתח הוא מחמת "שבקל יכול לפתחו ע"י דבר אחר וטרח ומזייף" וכן מבואר מהעבודת הגרשוני סי' צ"ח, וכן הביא בדרכ"ת אות ל"ב מהאבני צדק, ובפרט דכן מבואר מהרשב"א חולין צג: ד"ה ומ"מ, לענין ניקור דעדיף ממאה חותמות משום דהוא טורח גדול), והאם אפשר להחשיבו גם כשני חותמות.
והאם יש חילוק בין הפקק שיש בו 3 מספרים דבסה"כ יש אלף אפשרויות דאולי הגוי יצליח לפתחו אחרי כחצי שעה ואולי אין זה מספיק, לפקק שיש בו 4 שהם 10000 אפשרויות דאז יצטרך כמה שעות לפתחו וממילא הוא טורח גדול.
ושוב הסתפקנו דגם אם נגדיר אותו כדבר שיש בו ב' חותמות אבל אכתי אולי זה בכלל דברי השו"ע לענין דפוסים דאע"פ שיש בהם כמה אותיות, לא חשיבי אלא כחותם אחד, כיון שקובעין אותם בבת אחת, וממילא גם בזה שנקבע בב"א יש להחשיבו רק כחותם א' א"ד דין הנ"ל רק נאמר כלפי "חותם" אבל לא לגבי "מפתח".
ע"כ מתוך נוסח השאלה.
תשובה: טעם דברי הרשב"א הוא משום שחיפוש החותם הוא טורח אחד [למצוא חותם כזה], ולדעתו אין זה טורח גדול כל כך, כפי שכותב שם הרשב"א, שזה דבר מצוי להשיג את החותמת (הדפוס), אבל טורח גדול מאוד ודאי נחשב כשתי חותמות.
נשאר לנו רק לברר מהו 'טורח גדול'.
הרי ב' אותיות, וכן חותם ומפתח, נחשבים ב' חותמות, וא"כ מסתבר שגם כמה מספרים, שבכל אחד מהם יש טורח קטן מצד עצמו, שניהם יחד יהיו ב' חותמות. וביותר, החותם השני יכול להיות יותר פשוט מהחותם הראשון, כמבו' ביו"ד סי' קי"ח, סעיף ד' לגבי מפתח, ומשום כך כתב הערוה"ש (שם סקי"ח) שפקק שנדחס בפי הבקבוק וצריך פותחן להתירו, אם יש עליו טבעת או חותם הרי הם ב' חותמות.
ולמשל, בבקבוקי יין בארץ ישראל יש פקק אחד עם הטבעת סמל החברה, ורבני ועדות הכשרות מחשיבים זאת כשתי חותמות, משום שיש טורח גדול למצוא את המכונה המטביעה במדוייק.
הטורח להשיג את הדפוס נחשב כמו חותם אחד. הדפוס הזה לא נמצא בכל מקום, אלא שיש אפשרות להשיג אותו כמש"כ הרשב"א, ולכן הוא דומה לקושי לזייף אות אחת.
וגם לגבי נכרים, הדבר מפורסם להיתר להכניס היין בחדר שיש בו קוד כניסה [אלא שבדרך כלל יש יותר משלוש ספרות].
ואם כדבריכם, שאפשר בחצי שעה לבדוק אלף מספרים, א"כ כל מספר אפשר לבדוק בשתי שניות, ואף שאין זה מסתבר, מ"מ אפילו אם הדבר נכון, הרי ששני מספרים אינם נחשבים חותם כלל, כי שלוש וחצי דקות אין זה נחשב טירחה כלל ואפילו לא לחותם אחד, אבל הם מצטרפים לחותם השני, וכיון שיש כאן ג' מספרים א"כ יש שני חותמות, שאחד מהם די קשה [מספר של המאות] ושתי המספרים האחרים יותר קלים אבל הם מצטרפים למספר השלישי.
ולענ"ד פשוט שכל החשש שייך רק אם יגיע ליין יותר מכפי טורחו, כלומר, יותר יקר לקנות יין כזה מאשר זמן המאמץ לנסות לזייף את החותם, אבל אם ערך עבודה כזאת שווה יותר מהיין, בודאי לא חיישינן שיטרח כל כך כדי לנסך יין של ישראל, אלא נאמר שהגוי יעבוד בדבר אחר וירויח כסף ויקנה יין אחר וינסכו. ולכן, ביין פשוט בודאי לא חיישינן שיטרח לזייף יותר מזמן שאפשר לעבוד ולקנות יין אחר.
עוד יש להוסיף שלשיטת הרמ"א כיום אין חוששים כל כך לטורח גדול כדי לנסך יין לע"ז, לפי שכיום אין הגוים רגילים בכל זה, ואפילו ב' חותמות אינו חיוב גמור, ויש לצרפו להקל.
אמנם, נכון וראוי שמעתה ואילך ייצרו פקק של ארבע ספרות, ואז יהיה בודאי מהודר.
ישראל מאיר וייל
מח"ס וביום השבת, השולחן כהלכתו והמועדים כהלכתם
♦ ♦ ♦