ביטול פועל ממלאכת בעל הבית על מנת להשיב את הזמן
שנינו במסכת קידושין לג, א: "אין בעלי אומניות[3] רשאין לעמוד מפני תלמידי חכמים בשעה שעוסקין במלאכתם"[4].ובתוס' שם התבארו שתי שיטות בזה, האם מדובר במלאכת בעל הבית או במלאכת עצמם: "אין בעלי אומניות רשאין לעמוד כו' - תימה מה לשון רשאי שייך דמשמע דאיכא איסורא, וי"ל דמיירי בעוסקין במלאכת אחרים, והשתא שייך לשון רשאים[5]. ומיהו י"ל רשאים כמו חייבין וכו', והשתא ניחא דמיירי שפיר בעוסקין במלאכת עצמן".
ולשיטה הראשונה בתוס', שמדובר במלאכת אחרים ואינן רשאין להבטל, יש לעיין מדוע לא נאמר לעובדים להפסיק ממלאכתם בשביל מצוות הקימה מפני התלמיד חכם, וישלימו אח"כ את הזמן שהחסירו ממלאכת בעל הבית.
וכעי"ז ניתן לשאול על המעשה הידוע באבא חלקיה (תענית כג, ב) ששאלו אותו חכמים: "מאי טעמא כי יהבינא למר שלמא לא אסבר לן מר אפיה[6]", וענה להם: "שכיר יום הואי, ואמינא לא איפגר". ויל"ע מדוע נהג כך, ואיזו חסידות יש בזה, והרי לכאורה יכול לענות להם שלום וישלים אח"כ את אותו הזמן הקצר שהפסיד במלאכתו.
והמהרש"א בתענית שם תמה מדוע אבא חלקיה לא הפסיק את עבודתו וחזר בו מהשכירות באמצע היום, בשביל החובה להחזיר שלום[7], ועיי"ש מה שתירץו). ועכ"פ יל"ע מדוע לא עשה דבר יותר קל מזה, לענות שלום ולהוסיף על זמן עבודתו אח"כ.
♦
[8]דברי תוס' ר"י הזקן[9]
תוס' ר"י הזקן (והוא כידוע לרבי אברהם מן ההר[10]) דן בנידון של התוס' לעיל, האם הסוגיה עוסקת במלאכת אחרים ואסור לעובדים להיבטל, או שהיא עוסקת במלאכת עצמם והעובדים אינם חייבים להבטל. וכתב בתוך דבריו להוכיח כשיטה השניה, מפני שלשיטה הראשונה: "קשה אפילו אם הם במלאכת אחרים אמאי אינן רשאין, ישלמו לבעה"ב שכר ביטולן".ולכאורה מש"כ "ישלמו לבעה"ב" משמעו תשלום כספי, והיינו אם מדובר שכבר שילם להם בעה"ב מראש. ולמציאות הרגילה, שפועל מקבל את שכרו רק אחרי גמר עבודתו, מפני ששכירות אינה משתלמת אלא בסופה, אפשר כעי"ז לומר שיספרו לבעה"ב שבטלו ממלאכתם ויפחית להם משכרם הקצוב, או שיוסיפו לעבוד עוד קצת מעבר לזמן הקצוב.
ועכ"פ מבואר חידוש בדברי תוס' ר"י הזקן, שאכן (לפחות לצורך מצוה, או אולי גם לצורך חשוב אחר, ואולי גם בלי זה) מותר לפועל לבטל ממלאכתו מתוך כוונה להשלים אח"כ את החסר.
♦
תשובות מעשיות
ולשיטה בראשונים[11] שבארה את הגמרא במלאכת אחרים ואסור להיבטל, אפשר לענות תשובות מעשיות על הקושיה הנ"ל, שאולי צריכים להעמיד את הסוגיות הנ"ל דוקא כגון שיודע העובד שאין לו אפשרות להשלים במעשה או בכסף את מה שהחסיר[12]. או כגון שמדובר בעבודה שמצריכה ריכוז רב (כמו ליטוש יהלומים, או בזמננו עיסוק בתוכנה במחשב, וכדומה), שבזה כל הפסקה של זמן קצר מהעבודה איננה רק ביטול הזמן הזה אלא משמעותית יותר וקשה לאומדהי).♦[13]
תשובה עקרונית: גזל על מנת להשיב
ועוד אפשר לענות תשובה עקרונית[14], שאסור לפועל לעשות דבר זה. והוא ע"פ המבואר בכמה מקומות שזמן השכיר שייך למי ששכר אותו לעבודה, ואם כן המבטל זמן עבודתו הוא כגזל[15], ואם עושה על מנת להחזירו הרי הוא כעין "גזל על מנת להחזיר"[16], ומי התיר זאת אפילו לדבר מצוה, כמו קימה מפני ת"ח או להשבת שלום.וז"ל המסילת ישרים תחילת פרק י"א[17]: "קל וחומר בן בנו של קל וחומר לדברי הרשות, שכל שכיר יום אסור בהן שלא לבטל מלאכתו של בעל הבית. ואם עבר, הרי זה גזלן. הנה אבא חלקיה, אפילו שלום לא השיב לתלמידי חכמים שנתנו לו שלום, שלא ליבטל ממלאכת רעהו. ויעקב אבינו עליו השלום מבאר בפיו ואומר הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני. מה יענו איפוא העוסקים בהנאותיהם בשעת מלאכה ובטלים ממנה, או כי יעסקו בחפציהם איש לבצעו. כללו של דבר: השכור אצל חבירו לאיזה מלאכה שתהיה, הנה כל שעותיו מכורות הן לו ליומו, כענין שאמרו ז"ל: שכירות מכירה ליומיה[18]. וכל מה שיקח מהן להנאת עצמו באיזה אופן שיהיה, אינו אלא גזל גמור. וכו', והדין נותן, כי הרי גזל חפץ גזל, וגזל זמן גזל: מה גוזל את החפץ ועושה בו מצוה נעשה סניגורו קטיגורו, אף גוזל את הזמן ועושה בו מצוה, נעשה סניגורו קטיגורו".
ולפי זה, צריך ליישב דברי תוס' ר"י הזקן בהערתו שמותר להבטל ממלאכה ע"מ לשלם.
ונראה להציע ע"פ המבואר בסוגיה הנ"ל, קידושין לג, א, בגדרי החיוב של מצוות "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן". והעולה שם שלומדים מהיקש קימה להידור, שחיוב קימה מפני חכם וזקן הוא בלי ביטול מלאכה, דומיא דהידור. והיינו שלא רק שאין חיוב לחסרון כיס (כגון במלאכה של עוסק במרגליות, שהקימה שם היא בחסרון כיס), אלא גם במלאכה רגילה שאין בהפסק הקימה חסרון כיס (שוה פרוטה, ראה בתוס' ר"י הזקן) מ"מ אין צריך להבטל ממלאכתו. ועיי"ש היטב בסוגיה.
ולפי זה מובן מה שתמה בתוס' ר"י הזקן, שאם מדובר בסוגיה על ביטול מלאכה פחות משוה פרוטה א"כ יתכן שאינו גזל גמור[19], ואפ"ל שיהיה מותר דבר זה ע"מ להחזיר[20], עכ"פ כשמדובר לצורך מצוה של כבוד ת"ח וכיו"ב. ודוק.
ועוד אפ"ל שכוונתו של תוס' ר"י הזקן לסמוך על אומדנא, שמסתמא בעה"ב לא יקפיד על הפסד כ"כ קטן[21], במקום מצוה, ובאופן כזה שגם ישלים לו הפועל אח"כ את ההפסד.
♦
סיכום
כתב בספר נתיבות שכיר (לרב יהודה איטח שליט"א) פל"ה סע' ב: "פועל שיש לו שעות קבועות לעבודה, אסור לו לבטל זמן בשעות אלו אף אם בדעתו להשלים את הזמן שביטל לאחר השעות הקבועות".וברור שמדובר דוקא בכהאי גוונא שיש לו שעות קבועות, אבל יהיה מותר באופן שהוא נשכר לזמן מסויים בלי להגדיר מתי בדיוק מתחיל וגומר, או שאפילו סיכמו זמנים אבל יש אומדנא ברורה שלא אכפת לבעה"ב אם יבטל מספר דקות בזמן העבודה, וישלים לאחר מכן.
ולמה שנתבאר בתוך הדברים כאן, יתכן שנחלקו בהלכה זו תוס' (בשיטה הראשונה) ותוס' ר"י הזקן (ר"א מן ההר), ואינו מוכרח, ומידי ספק לא יצאנו. ולכן נראה שראוי לכתחילה להחמיר בזה, וכדברי הנתיבות שכיר.
♦ ♦ ♦