הערה על מאמרו של הרב יואל שילה "תחום החפצים שבעליהם שבתו בעיר אחר" (עמוד מ"ז)

הערה א'

בעניין טלטול חפצים של בעלים השובתים בעיר אחר, עיין מה שכתבו בזה להיתרא בקובץ בית אהרן וישראל ר"ג עמוד צ"ב, ובגיליון ר"ד עמוד קמ"ט והלאה.
דוד אריה שלזינגר
מח"ס "ארץ דשא" על מ"ב

תגובת המחבר

יישר כח על הבאת המאמר המקיף
הרעיון שם מובן, אולם חסרה התייחסות לנקודה המרכזית כאן, האם חפציו נגררים אחריו גם כשהוא לא כאן, או שמא הם עצמאיים למרות שהוא לא נתן אותם להדיא לאחרים [ואם הם עצמאיים - האם דינם כהפקר (שכל הקודם לזכות בהם - הם כתחומו), או שדינם כאנשי אותה העיר (שאם עשו עירוב תחומין הם כמותם), או ששביתתם במקומם].
נכון שלפי הרמב"ן יש תחום אלפים לחפצים שלא יצאו באיסור, אך עדיין יתכן שהם טפלים ובטלים ונגררים אחר בעליהם, שגם לא עשה עבירה במה שהוא יצא מעירו לפני שבת.
ביקר - יואל שילה
♦

הערה ב'

במה שדן הרב יואל שילה בדין תחומם של כלים שנסעו בעליהם לעיר אחרת. הנה, אחד מהאופנים בהם מצויה שאלה זאת, הוא שאדם נוסע מחוץ לעירו ונותן רשות לאנשים אחרים להיות בדירתו, ומצוי שהמתארחים בבית משתמשים בחפצים מסוימים של בעל הבית. ולכאורה, יש לדון האם מותר להם להשתמש בחפצי הבעה"ב ולהזיזם ממקומם. ונראה שגם אם נאמר שמעיקרא דדינא אסור להזיז את הכלים ממקומם, יהיה מותר להם להשתמש ולהזיז כלים אלו, שהרי ממנ"פ בדברים שבעל הבית אינו מרשה למתארחים להשתמש בהם, אז ברור שאין להם להשתמש גם בלי איסור תחומין אלא מצד איסור גזל, והשאלה היא על דברים שבעל הבית הרשה בפרוש להשתמש בהם, או גם אם לא הרשה בפירוש אבל זה דברים שיש לאמוד שאם נתן להם רשות להיות בדירתו נתן להם גם רשות להשתמש בדברים אלו. ובזה יש לומר שהוי דינו כדין המשאיל כלים בערב שבת, שרגלי הכלים כרגלי השואל. רק שעדיין יש לדון שכל דין זה חל רק כשעשה השואל קנין בחפץ השאול בערב שבת, שאז נחשב במידה מסוימת בבעלותו, שהרי הוא קנה את החפץ לחיוב אונסין, אבל כשמערב שבת היה רק רשות בעלמא ולא נעשה קנין שאלה, יש לדון האם גם בכה"ג נאמר שרגלי הכלים כרגלי השואל.
אהרן הכהן פרידמן

תגובת המחבר

לא מסתבר בעיני להצריך קנין שאלה בכל חפץ מלפני השבת, שהרי בשלמא כשמסרן לרועה - הבעלים כאן, ויש צורך בבירור מדוייק תחת מי יהיו הצאן, אך אין זה דין בקנין אלא רק בצורך בבירור, שהרי אם שאל ממנו מעיו"ט - החפץ כרגלי השואל אף שאת הקנין עשה רק ביו"ט, ומה שכששאל ביו"ט החפץ כרגלי המשאיל - הוא רק מפני שלא היה מוחלט לבעה"ב שדוקא הוא ישאל את החפץ ['השואל כלי מחבירו מערב יום טוב אף על פי שלא נתנו לו אלא ביום טוב הרי הוא כרגלי השואל ביום טוב כרגלי המשאיל פשיטא לא צריכא דרגיל ושאיל מיניה מהו דתימא ברשותיה קא מוקים ליה קא משמע לן מימר אמר דלמא משכח איניש אחרינא ואזיל ושאיל מיניה' (ביצה ל"ח.)]. וממילא כשהשאיל את הדירה לשימו לאחרים - אין צורך בקנין על כל פריט מע"ש, כי יש בירור ברור שכוונת בעה"ב היתה שהחפצים יעמדו לרשות השואל, וגם אם יש לו קפידא מיוחדת שלא ישתמשו בחפצים מסויימים, כגון אלבום תמונות משפחתיות, אבל על ההזזה בתוך הבית בד"כ אין לו קפידא, וגם אם נדון על חפצים שבעה"ב לא חשב שישתמשו בהם, כגון שהשואל משתמש בפטיש לפיצוח אגוזים - עדיין הבירור כאן הוא מבורר שבעה"ב הסתלק מהחפצים והם באחריות השואל.
♦ ♦ ♦